ב-2005, איליין סולווי עשתה היסטוריה כאשר הצליחה להנביט זרע של עץ תמר בן 1,900 שנה, והשיבה את הזן העתיק לחיים.
כעת, סולווי, ילידת קליפורניה, שמה לה למטרה להציל עשרות מיני צמחים אחרים הנמצאים בסכנת הכחדה, בתקווה לשקם בתי גידול ולמצוא דרכים לסייע לחקלאים ולאנשים אחרים להתמודד עם התחממות האקלים באזור שחון גם כך.
סולווי, 68, שזוכה להערצה של כוכבת רוק בקרב חובבי צמחים משוגעים לדבר, עובדת מתוך משרד גדוש בספרים, צנצנות ישנות של קפה ותבלינים המלאות בזרעים, ובקבוקונים המכילים קוצים מסוגים שונים. יש לה גם שתי חממות ישנות שאין בהן אפילו בקרת טמפרטורה בסיסית.
![ד"ר איליין סולווי עם הצנצנות והבקבוקונים שלה, מרץ 2021 (צילום: סו סורקיס)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/05/solowey-with-vials.jpg "ד"ר איליין סולווי עם הצנצנות והבקבוקונים שלה, מרץ 2021 (צילום: סו סורקיס)")
בממלכה בלתי סבירה זו, שבמכון הערבה ללימודי הסביבה בקיבוץ קטורה, היא ממשיכה לייצר עוד דקלי תמר, צמחים אחרים הנזכרים במקרא, כגון לבונה, מור וצורי גלעד – המקושר לאורחת הישמעאלים שעשתה את דרכה מהגלעד אל מצרים, ושאחיו הקנאים של יוסף הצעיר מכרו לה אותו בספר בראשית ל"ז, כ"ה.
כמו כן, היא מגדלת מינים אחרים שיש להם סגולות מרפאות, או שיש בהם הבטחה ליבול חדש שיוכל לצמוח ולהתקיים בתנאי יובש, או שיש להם ערך למערכת האקולוגית והם נתונים בסכנת הכחדה.
סולווי עלתה לארץ מקליפורניה ב-1971, ומאז היא חיה בקיבוץ קטורה, שנוסד על ידי בוגרי שנת 1973 של תוכנית ישראל של תנועת הנוער הצפון-אמריקאית יהודה הצעיר, 50 קילומטרים מצפון לאילת.
היא הגיעה לארץ כאילנאית מוסמכת, והמשיכה לתארים נוספים וללימודי דוקטורט בהתכתבות באוניברסיטאות בארצות הברית. ב-2016 היא זכתה בפרס בן-גוריון לפיתוח הנגב.
במשך 45 השנים האחרונות סולווי, בעלת תואר דוקטור באחזור קרקע וראש המרכז לחקלאות בת קיימא במכון הערבה, חוקרת צמחים, בעיקר עצים, במטע ניסיוני הממוקם בסמוך לדרך הראשית מאילת לקיבוץ קטורה.
מדובר בעבודה סיזיפית. "אין הרבה פירות שאנחנו יכולים לגדל כאן", אומרת סולווי. "ניסיתי כ-500 מינים מכל העולם, שמהם אולי עשרה הראו הבטחה מסוימת. או שיבש מדי או שהמים מלוחים מדי".
הפרויקט הגדול האחרון שלה הוא יצירת גן מקלט – מרחב מוגן שבו כ-70 מינים של צמחים נדירים ובסכנת הכחדה יוכלו להתפתח לפני שיישתלו במקומות אחרים כחלק משיקום של בתי גידול. הגן ישמש גם כשדה מבחן מקדים לצמחי בר שיש להם פוטנציאל לביות ומאוחר יותר לתִרבות.
"אנחנו נוטעים בכמויות גדולות [במטע]; בגן המקלט אנחנו נוטעים רק עצים בודדים", אומרת סולווי.
גן המקלט, שממוקם בסמוך למטע הניסיוני ומחולק לשמונה אזורים, יכלול צמחים מקראיים, עצי קטורת, אתנובוטניקה עולמית (צמחים ילידיים ממקומות שונים שיש להם חשיבות לתרבות ולכלכלה של עמים מסוימים), צמחי ואדי בסכנת הכחדה, עצי מדבר, חקלאות מדברית, בית גידול לציפורים נודדות וצמחי מרפא. רבים מצמחי המרפא כאן הם מושא למחקר רפואי מתמשך, השואב מהידע של הבדואים המקומיים.
סולווי צופה שהגן ייפתח לציבור בשנה הבאה.
"אנחנו מקווים לנטוע הרבה בחודש הבא פחות או יותר, ומתחילים לפלס את השבילים ולהתקין השקיה", היא אומרת.
הפרויקט כבר קיבל תמיכה מרשות הטבע והגנים – וסולווי מקווה כי היא תוביל למימון ממשלתי.
לאחרונה הצטרף אל סולווי נוח מרטינסן, 32, חוקר חקלאות מדברית, שמקווה להמשיך את העבודה שהתחילה סולווי ומבלה את ימיו בניסיון ללמוד ככל יכולתו מהאישה המהווה אנציקלופדיה מהלכת ומחזיקה הרבה מהידע המצטבר שלה בראשה.
מרטינסן הראה לי בהתלהבות את שטח החול הבהיר, הריק ברובו, שעליו עתיד לקום הגן החדש – במימונו של רובין טווייט, לשעבר חבר המועצה הבריטית, לזכרה של רעייתו המנוחה סוניה. בין הצמחים שכבר נשתלו בקרקע אפשר לראות עץ תאנה בודהי, אותו זן שתחתיו, על פי המסורת, הגיע הבודהה להארה, ועץ פרקינסוניה, מהמדבריות של צפון אמריקה.
"זו לא תהיה רק שמורה של חומר גנטי", אומר בהתלהבות מרטינסן, שקבע את ביתו בקיבוץ קטורה. "זה יהיה גם מקום לימודי ומעורר מודעות וגם מקום מחיה לבעלי חיים ולציפורים, עם בִּיצה לציפורים".
מזרעים עתיקים צומחים פירות חדשים
סולווי, יחד עם שותפתה בנושאים הקשורים ברפואה, ד"ר שרה סלון, גסטרואנטרולוגית ילדים ומנהלת מרכז המחקר לרפואה טבעית ע"ש לואיס ל' בוריק בבית החולים הדסה בירושלים, ידועה בעיקר בזכות הצלחתה להנביט זרע עץ תמר בן 1,900 שנה שהתגלה בחפירות במצדה, והיה אז הזרע העתיק ביותר שהושב לחיים אי פעם.
בעוד שסולווי מבצעת את כל העבודה הקשורה ישירות לצמחים, סלון מקבלת את זרעי דקל התמרים, דואגת לניתוח הגנטי ומסייעת בפרסום העבודה המדעית.
העץ המקורי שלהן, שנקרא על שם הדמות המקראית בעלת משך החיים הארוך ביותר, מתושלח, עומד כעת גבוה וגאה ליד משרדה של סולווי. היא מכנה אותו "הבחור הגדול הזה". זהו זן אחד מני רבים של דקלים מקומיים שהיו נפוצים פעם בארץ ונכחדו לפני מאות שנים.
זני המג'הול והדקל נור הפופולריים כאן היום הובאו לישראל מעיראק וממרוקו על ידי יהודים בראשית המאה הקודמת. הדקלים המתורבתים היחידים שכבר היו כאן באותו הזמן גדלו במטעים של תמרי סאיר שניטעו בידי הטורקים העות'מאנים.
כשהתברר שמתושלח הוא עץ זכר, ולכן אינו יכול להניב פירות, סולווי חזרה אל שולחן ההנבטות וזרעה עוד 32 זרעים עתיקים של אותו זן כמו מתושלח, שהניבו שישה עצים צעירים. היא קראה להם אדם (על שם אחד מששת בניה), יונה, אוריאל, בועז, יהודית וחנה.
בשנה שעברה, אבקה מהאבקנים של מתושלח שימשה להפריית הפרחים של חנה. התוצאה הייתה 111 תמרים.
"הם בגודל של תמר מג'הול, אבל הם יבשים ויש להם טעם לוואי דבשי נפלא", אומרת סולווי, ומוסיפה: "אם היה להם טעם נורא, אני לא יודעת מה הייתי עושה".
השנה, הפרחים של חנה הואבקו באבקה שהופקה מאדם ומיונה, נוסף על זו של מתושלח. התמרים – שמתפתחים בחיקן המגונן של שקיות נייר כדי להרחיק מהם את הציפורים – אמורים להיות בשלים למאכל בספטמבר.
בתיארוך פחמן התגלה כי הזרע שממנו הונבטה חנה הוא למעשה קדום ב-175 שנים מזה שהוליד את מתושלח, דבר שקבע שיא חדש. "אנחנו חושבים שהזרע מתוארך לתקופה שבין שנת 30 לשנת 65 לספירה, ושמוצאה של חנה מתמרים שהביאו עמם יהודים ששבו מגלות בבל, בשנת 539 לפני הספירה".
השתיל הנקבי השני, יהודית, עדיין נמצא בחממה של סולווי.
מוסיפים שמן
כראש המרכז לחקלאות בת קיימא, סולווי מתרכזת בחקלאות יבשה ומפתחת גידולים שיכולים להפיק את המרב מאזורים שמשאבי המים בהם מוגבלים ולהקנות לחקלאים הכנסה בת קיימא למרות התנאים העדינים שבהם שינויי אקלים קטנים יכולים להפוך אדמות פוריות למדבריות.
אדמות יבשות מצויות בכל העולם, והראיות מצביעות על כך שהן הולכות ומתרחבות. תהליך המדבור הוא בעיה סביבתית גדולה, שפוגעת בפוריות האדמה ומגבירה את העוני.
עבודתה של סולווי הובילה אותה לפני 29 שנים להיות האדם הראשון שביית עץ ארגן, שאגוזיו מייצרים שמן הנחשב לבעל סגולות בריאותיות ויש לו ביקוש רב בתעשיית הקוסמטיקה בעולם. עצי ארגן דורשים רק חלקיק מכמות המים שצורכים דקלי תמר.
סולווי קיבלה את מלאי הזרעים הראשון שלה דרך גורם צד-שלישי היישר מחסן מלך מרוקו המנוח.
בעמק הסוס שבדרום-מערב מרוקו, פירות הארגן נאכלים על ידי עזים, ואז האגוזים נאספים מהגללים שלהן לאחר העיכול. האגוזים נסחטים באופן ידני להפקת השמן.
עצי בר הם שונים ומגוונים מבחינה גנטית, וסולווי בוחרת את הדגימות הטובות ביותר ליצירת גרסה מבויתת שתוכל לשמש לייצור מסחרי של שמן ארגן.
"זרענו אלף עצי בר, קיבלנו בערך 20 שטובים מאוד לאזור הזה, צמצמנו אותם לשבעה או שמונה, ואנחנו משבטים אותם", היא מסבירה, ומוסיפה שדגימות הועברו לפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית לפיתוח נוסף. "אני נותנת [את הצמחים] לכל מי שמבקש", היא אומרת.
כשהביקוש לשמן ארגן טהור הוא גבוה, והשימוש בתהליכים מכניים מחליף את מערכת העיכול של העזים, ייצור מסחרי יכול להיות בבחינת תרנגולת המטילה ביצי זהב, ובנה של סולווי, נדב, הקים בית בד להפקת שמן ארגן בקיבוץ, שמשווק היום כמה מוצרים של שמן ארגן.
מחקרים הראו כי השמן תורם לבריאות מערכת הלב וכלי הדם, וחסידיו טוענים לרשימה ארוכה של סגולות בריאותיות וקוסמטיות נוספות.
"הוא טוב לעור ולשיער, ואם אוכלים אותו [בצורתו הקלויה], הוא מפחית כולסטרול", אומרת סולווי.
זנים מבטיחים אחרים הם עץ אגוזי סבון (המכונה גם תותי סבון או ריטה), שהשמן המופק ממנו יכול לשמש תחליף טבעי לנוזל כביסה; ומרוּלה, עץ הגדל בדרום אפריקה ובבוטסואנה, שפירותיו משמשים לייצור שמן וליקר.
אזדרכת הודית, עץ רפואי שכבר ידוע כמקור לחומר הדברה טבעי, עובר תהליך של תִרבות כדי לשמש כעץ צל, ואילו עץ המלח (או הלימודנדרון המלחות) ופיקוס בת-שקמה נושאים הבטחה לגידול בר קיימא של פירות מאכל.
העניין העיקרי של סולווי הוא בעצים, אבל היא להוטה לביית גם מגוון של שיחי בר מקומיים, בהם לענת יהודה, זנים של לבנדר ואורגנו מדבריים, מקור חסידה שעיר מדברי, שמניב פקעות אכילות, זוגן השיח הלבן והשיזף השעיר הקוצני, שנותרו ממנו רק שיחים בודדים בטבע.
השנה היא פרשה מהוראה, מה שאומר שיהיה לה יותר זמן לעסוק בפרויקטים האלה, ואולי גם לתייר קצת. היא חולמת לטוס לעומאן כדי לראות עץ לבונה גדל בטבע, ולאי סוקוטרה צרוב השמש הסמוך לתימן, שיש בו שפע של זני צמחים ייחודיים שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר בעולם.
"לימדתי במשך 50 סמסטרים [במכון הערבה], שזה עונש מספיק", היא צוחקת. "עכשיו אני בגמלאות".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם