נכון לשעה זו התותחים בדרום עדיין רועמים, ונכון לסוף השבוע, בכירי צה"ל ביקשו מהדרג המדיני להמשיך. חוק הכלים השלובים עובד כאן: בעוד שארסנל החימוש של חמאס מתרוקן, ארסנל המטרות של צה"ל מתמלא, ואיתו גדל התיאבון לתקוף כאן ועכשיו.

בצה"ל חיכו כמעט שנתיים לסדר גודל של פעולה כזו כדי לשחוק כל מה שמריח, נראה או מתנהג כמו התעצמות של חמאס. שנתיים המודיעין ראה, תיקי המבצע הוכנו אבל הניצרה לא שוחררה. מה שאי אפשר לעשות בסבב לחימה קצר ומתוחם בעוצמתו, אפשר לעשות במערכה ארוכה ואינטנסיבית.

בכירי מערכת הביטחון, כמו גם ההנהגה הישראלית, ממתינים לראות איזה חמאס ייצא מהבונקרים. בכיר במערכת הביטחון שמכיר היטב את הנעשה ברצועה אמר השבוע בשיחה סגורה: "אם היו שואלים אותי לפני הירי לירושלים האם לחסל את סנוואר, התשובה שלי הייתה כנראה לא. עכשיו היא כן!"

בכיר במערכת הביטחון שמכיר היטב את הנעשה ברצועה אמר השבוע בשיחה סגורה: "אם היו שואלים אותי לפני הירי לירושלים האם לחסל את סנוואר, התשובה שלי הייתה כנראה לא. עכשיו היא כן!"

ההצהרה הזו מקפלת בתוכה את חוסר הבהירות לגבי מה שקרה ביום שני בשבוע שעבר. האם ההחלטה לירות רקטות לעבר ירושלים נכפתה על מנהיג חמאס בעזה יחיא סנוואר על ידי ראש הזרוע הצבאית של הארגון מוחמד דף, או שמא סנוואר הוא זה שהחליף דיסקט?

פלסטינים ליד הריסות ברפיח בדרום רצועת עזה לאחר תקיפת צה"ל במבצע "שומר החומות", 16 במאי 2020 (צילום: Abed Rahim Khatib/Flash90)

תשובה לשאלה הזו יכולה לשפוך אור לכיוון שאליו הולך חמאס. בכל תרחיש נראה שסנוואר נחלש. דף הוביל את המאבק על ירושלים ולא סנוואר, ובמשמרת של סנוואר חמאס ספג מכה קשה מאד, והקו הפרגמטי שהוא הוביל לאורך השנים לא באמת קידם את הרצועה.

האם סנוואר מוחלש טוב לישראל? האימרה כי מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין, לא בטוח שתיושם כאן. תרחיש אפשרי הוא שסנוואר, כדי לשקם את תדמיתו ברצועה ובתנועה, יכול להפוך לקיצוני ומסוכן יותר.

האם סנוואר מוחלש טוב לישראל? האימרה כי מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין, לא בטוח שתיושם כאן. תרחיש אפשרי הוא שסנוואר, כדי לשקם את תדמיתו ברצועה ובתנועה, יכול להפוך לקיצוני ומסוכן יותר

מצד שני, יכול להיות שהוא ישלם על כך בראשו. גם כך בבחירות על רשות התנועה ברצועה בחודש מרץ האחרון, הוא ניצח את יריבו הקיצוני ניזאר עוודאללה, חברה הלשכה המדינית של חמאס, רק אחרי קרב צמוד.

ובלי קשר לזהות המנהיג ברצועה, בישראל מעדיפים להתמקד באופן טבעי בהישגים הצבאיים של המבצע, וממעטים לדבר על ההשלכות ארוכות הטווח.

צה"ל יורה ארטילריה לעבר רצועת עזה במבצע "שומר החומות", 17 במאי 2021 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בשוך הקרבות, ולמרות המחיר הכבד ששילם, חמאס נותר עם הישג – הוא הצליח לקבע את ההכרה והעקרון שהוא פקטור חשוב בעניין הר הבית. את זה ישראל תהיה חייבת לקעקע.

בשוך הקרבות, ולמרות המחיר הכבד ששילם, חמאס נותר עם הישג – הוא הצליח לקבע את ההכרה והעקרון שהוא פקטור חשוב בעניין הר הבית. את זה ישראל תהיה חייבת לקעקע

אין ספק שמדובר כאן באתגר מורכב שישראל כנראה לא תוכל לו לבדה. תידרש כאן חזית משותפת עם מדינות ערב המתונות  – שלא אוהבות, בלשון המעטה, את המעמד החדש של חמאס. המשימה המשותפת היא קודם כל ייצוב ההכרה הפנים-ערבית בהקשר הסטטוס קוו על הר הבית. זה שלא שונה מאז 1967, ועדיין קולע את ישראל לקרן זווית בכל פעם מחדש.

והנה עוד נקודה למחשבה בהקשר למבצע והגיבוי הבינלאומי: אין ספק שעד כה הממשל האמריקאי ניצב מאחורי ישראל. כל ניסיון גינוי באו"ם נתקל בווטו אמריקאי, למרות שיש בממשל מי שזע בחוסר נוחות בכיסא – כמו, למשל, שגרירת ארה"ב באו"ם לינדה תומאס-גרינפילד, שבציוץ בטוויטר גזרה גזירה שווה בין ישראל לפלסטינים באומרה כי "שניהם זכאים להגנה".

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

לפני שבע שנים, ג'ו ביידן כסגנו של ברק אובמה היה שותף להקפאת משלוח טילי הלפייר למסוקים הישראלים במהלך מבצע "צוק איתן". זו הייתה דרכו של הממשל אז לאותת לישראל לסיים את הלחימה.

אתמול ביידן כנשיא אישר לישראל עסקת סיוע גדולה שכוללת פצצות מדויקות, כאלה שממוטטות בניינים והורסות מנהרות. לכן, זה בדיוק השלב לשאול מה עומד מאחורי המדיניות המחבקת הזו? לא מן הנמנע שהממשל נדיב בהקשר הפלסטיני כדי להקשיח עמדות בעניין האיראני.