בעיות ההסברה של ישראל

סרטון הסברה של נועה תשבי, צילום מסך
סרטון הסברה של נועה תשבי, צילום מסך

בין לרוץ לממ"ד עם הילדים לבין לנסות להבין מי נגד מי בצילומים ממלחמת האזרחים ברשתות, הגיע לידי סרטון עם לוגו של "ישראל היום" של נועה תשבי, נוזפת באנגלית על העולם !get you facts straight בכל מה שקשור להסלמה. נועה תשבי, שחיה בהוליוווד 20 שנה, ולמיטב ידיעתי אין לה יותר מידע מאשר לרמטכ"ל, לראש השב"כ או למפכ"ל המשטרה, שחררה לאויר העולם סרטון הסברה ובו "עובדות" שלכל הפחות אין עליהם שום הסכמה.

נועה תשבי, שחיה בהוליוווד 20 שנה, ולמיטב ידיעתי אין לה יותר מידע מאשר לרמטכ"ל, לראש השב"כ או למפכ"ל המשטרה, שחררה לאויר העולם סרטון הסברה ובו "עובדות" שלכל הפחות אין עליהם שום הסכמה

חיפוש קצר בגוגל גילה שנועה תשבי הוציאה ממש לאחרונה ספר הסברה פרו-ישראלי שפונה לקהל צעיר ליברלי בשם "ישראל: מדריך פשוט למדינה הכי לא מובנת בעולם". בראיון של יונה לייבזון איתה נראה שהיא מפלסת את דרכה לפוליטיקה.

את הספר לא קראתי, אבל כמו שאמר הנשיא רונלד רייגן:

"if you're explaining you're losing".

גדלתי בין לוס אנג'לס, ירושלים וסידני וחייתי כאדם בוגר בלונדון וסטנפורד קליפורניה. אני מכירה בדיוק את ציפוף השורות שקורה לישראלים ויהודים ב"גולה". מכירה אינטימית את הצורך לעמוד כישראלית ויהודיה גאה מול אנשים שמבקרים אותי כנציגת הרשע בפתוס ובלי ידע. אינסטינקטיבית אני חוטפת פריחה שאלקסנדרה אוקסיו קורטז מצייצת ש"מדינת אפרטהייד היא לא דמוקרטיה", למרות שבגדול אני מסכימה.

אבל לשלוח סלבס פריווילגים שלנו לחזית ההסברה, לעניות דעתי, עושה רק רע. נועה תשבי נוזפת באנגלית לא מעורר אמפתיה כמו אמא מתאבלת בעזה. ולא צריך להיות אנטישמי כדי להזדהות עם האמא ולחשוב שהסלב הישראלית מנותקת ומצטדקת ולכן אשמה. המדיום הוא המסר, וזה בכלל לא חשוב מה המילים שהיא מוציאה מפיה.

סלבס פריווילגים בחזית ההסברה, זה רע לדעתי. תשבי נוזפת באנגלית – לא מעורר אמפתיה כאמא מתאבלת בעזה. זה לא אנטישמי להזדהות עם האמא ולחשוב שהסלב מנותקת ומצטדקת ולכן אשמה

גם לא עוזר שחשבון הטוויטר של ישראל, שמופעל על ידי צוות הדיגיטל של משרד החוץ, נוזף בדוגמנית בלה חדיד, בת לאב פלסטיני, שהעזה להשתתף בצעדת תמיכה בפלסטינים בברוקלין. בלה חדיד עובדת אצלנו? המגבלות על הפגנה פרו-פלסטינית, שמובנות מאליו (משום מה) בישראל, חלות עליה? משרד החוץ הישראלי חייב להגיב בכלל למה שדוגמנית עושה?

ואם כל זה לא מספיק, אז נפתלי בנט יצא מיוזמתו לסבב הסברה. בראיון לאל-ג'זירה ניסה את מזלו בסחיטת קצת אמפתיה. על רקע תמונות של חורבן הסביר שחמאס הרגו אצלנו "גם ערבים דרך אגב" והוסיף שהם רצחו "ניצולת שואה, בת 85, בכיסא הגלגלים שלה!". לשאלה האם גם הילדים שנהרגו בעזה מהתגובה של ישראל היו חברי חמאס שצריכים למות, נפתלי בנט שלפני שנייה ציפה לאמפתיה עם סיפור ניצולת השואה, לא היה מסוגל לגמול ביחס דומה. הראיון, במונחים של הסברה, היה קטסטרופה.

הסוגייה היא מוסרית. מידה כנגד מידה. בעיני העולם הליברלי אין סימטריה בין סטארט-אפ ניישן עם יכולת גרעינית וכיפת ברזל ובין החמאס והפלסטינים בעזה. העולם לא חי את הנרטיב הפוסט-טראומטי שלנו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו. העולם לא חושב שעזה מאיימת על קיומנו. הם לא חושבים במונחים האלו ולכן לא רואים צידוק למעשינו. ככל שנגיד "אבל הם התחילו" או נשווה מעל מאה מתים בעזה עם פחות מעשרה מתים בישראל, כך נגדיל את הרושם שישראל היא גורם אכזרי במיוחד בזירה. החמאס מודה לנו כל פעם שאיזה צדיק מיליטנט דופק על שולחן ואומר שצריך "לשטח את עזה". כך גם כל מי שבוכה על הילדים שלנו במקלטים כשהתמונות מעזה הם של ילדים מתים.

ככל שנגיד "הם התחילו" או נשווה מעל 100 מתים בעזה עם פחות מ-10 מתים בישראל, ישראל תיראה גורם אכזרי בזירה. החמאס מודה לנו כל פעם שצדיק אומר שצריך "לשטח את עזה". או בוכה על ילדינו במקלטים כשבתמונות מעזה ילדים מתים

כפי שג'ון אוליבר הסביר בסרטון שחרך את הרשת:

"שני הצדדים יורים טילים אבל לצד אחד יש את אחד מהצבאות המתקדמים בעולם. שני הצדדים סובלים מנפגעים שוברי לב, אבל צד אחד סובל אקספוננציאלית יותר".

אוליבר הוסיף לגבי ה"חברות" בין ישראל לארה"ב ש"חבר אמיתי יגיד לי כשאני…מבצע פאקינג פשעי מלחמה". אבל בבועת התקשורת הישראלית בשבוע האחרון איתמר בן גביר קיבל 228 דקות על המרקע (!) וחשבון הטוויטר של ישראל העלה ציוץ עם עשרות אימוג'ים של טילים כאילו זה משחק וידאו עבורנו. אם פעם היינו יורים ובוכים, היום אנחנו יורים ועושים צחוקים.

בעיית ההסברה של ישראל היא לא בעיית הסברה. היא בעיית מדיניות. בגלל שאנחנו הסטארט-אפ ניישן עם יכולת גרעינית ולא כלא שנשלט על ידי ארגון טרור, האחריות להוביל מדיניות היא עלינו. זה מה שהעולם הליברלי מצפה מאיתנו. אחרי 12 שנה של סימביוזה פוליטית בין הנאשם בנימין נתניהו וחמאס, שהובילה שוב ושוב ושוב לסבבי לחימה עם תזמון פוליטי מעורר חלחלה, רק ממשלת שינוי שכוללת יהודים וערבים, תסביר לעולם שישראל מבינה שעם כח באה אחריות, ושהיא מעוניינת לשמור על מעמדה החזק וחשוב כדמוקרטיה.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 723 מילים ו-1 תגובות
סגירה