זו הייתה מסיבת עיתונאים קצת אחרת. בתפקיד השואלים: 300 ילדים מכל הארץ. על הפרק: שאלות קשות במיוחד.

"אני מפחד לצאת מהבית גם בגלל האזעקות וגם בגלל הבלגן בעיר. מה לעשות?", שאל מאור בן ה-7 מבת ים. "כשיש אזעקה אני ממש נלחצת ומרגישה שאני לא יכולה לנשום, למה זה קורה לי?", תהתה אליה בת ה-8 מרעננה. "מתי זה ייגמר?", ביקש לדעת יואב בן ה-7  מתל אביב. וגיל בן ה-9 מבאר שבע חיפש תשובה: "אם אני שומע משהו כמו שואב אבק או מכונית נוסעת אני נבהל, וחושב שזו אזעקה. מה כדאי לי לעשות?"

"אני מפחד לצאת מהבית גם בגלל האזעקות וגם בגלל הבלגן בעיר. מה לעשות?", שאל מאור בן ה-7 מבת ים. "כשיש אזעקה אני ממש נלחצת ומרגישה שאני לא יכולה לנשום, למה זה קורה לי?", תהתה אליה בת ה-8 מרעננה

מסיבת העיתונאים האלטרנטיבית של פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, התקיימה שלשום (שלישי) בזום. האווירה הייתה חיובית ומכילה, כמובן, ולפחות לשעה קלה לא הופרה על ידי רקטות כלשהן. חמישה מומחים לפסיכולוגיה התפתחותית וחינוכית השיבו לשאלות שמטרידות את הילדים.

"כמבוגרים, הרבה פעמים נדמה לנו שהדברים עוברים מעל הראש של הילדים, אבל כמומחים בשירות הפסיכולוגיה הציבורית אנחנו רואים שילדים בכל הארץ מאוד מוטרדים מהמצב הביטחוני", מסבירה הפסיכולוגית החינוכית ד"ר קרני גיגי מפורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית.

עידן וייסמן

"יזמנו את האירוע על מנת לאפשר לילדים לשתף ולקבל מענה מקצועי, ואכן ראינו שהשאלות של הילדים משקפות מצבים של חרדה, פחד ומצוקה".

"אחרי 11 שנות עבודה כפסיכולוג התפתחותי בעוטף עזה ובבאר שבע, הצטערתי לגלות שהחוויה של ילדי המרכז זהה לחוויה של ילדי הדרום", אומר עידן וייסמן, נציג פורום הארגונים.

"הם שאלו את אותן השאלות והביעו את אותן החששות ששמעתי עד עכשיו מילדי העוטף. בדרום יש לנו היום המון פניות סביב לחץ וחרדה של הילדים, קשיים בשינה והתקפי בכי שההורים לא יודעים כיצד לענות עליהם".

באירוע של הפורום, בדיוק כמו במענה החירום לגל העצום של פניות אשר מגיעות בימים אלה לשירותי הפסיכולוגיה החינוכית וההתפתחותית, ניסו הפסיכולוגים להרגיע את הילדים ולתת להם כלים להתמודדות עם המצב.

"היה מאוד חשוב להסביר לילדים שכל התגובות שלהם והתחושות שלהם לגמרי נורמליות במצב חירום", מסביר וייסמן, "העובדה שהילדים דיברו והציפו את הדאגות שלהם ומישהו הקשיב להם, והם ראו עוד ילדים שמפחדים, אפשרה להם לעבד את החוויה ולקבל תחושה של שייכות.

"גם אם לא פתרנו להם את כל הבעיות, נתנו כלים פרקטיים כיצד להתמודד עם לחץ, כמו נשימה ועבודה עם הגוף, וזו עזרה ראשונה. מהניסיון שלי זה הרבה. נכון שחלק מהילדים האלה יצטרכו לקבל טיפול בהמשך, אבל ההמתנה לטיפול בשירות הציבורי היא בלתי אפשרית, מגיעה עד לעשרה חודשים ואפילו שנה, ולכן כפורום אנחנו עושים מה שאפשר כדי לעזור".

אמא ובת בכביש פתוח במהלך אזעקה באשקלון, 19 במאי 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

השפעות ארוכות טווח

מתחילת ההסלמה ועד אתמול התקבלו בקווים החמים של ער"ן יותר מ-8,400 קריאות לעזרה נפשית ראשונה, מספר כפול ביחס לכמות הפניות שמתקבלת בימי שגרה.

מרבית הפניות הן של הורים המשתפים בחרדה ובמצוקה שהם עצמם חווים. חלק פונה כדי להתייעץ באשר לילדיהם ואף מבקשים ממתנדבי העמותה לשוחח איתם באופן ישיר ולהרגיע אותם. כ-10% מהפניות הם של ילדים מתחת לגיל 17.

"התקשרה אלינו ילדה בת 12. היא הייתה בלחץ גדול מהאזעקות. כל רעש ברחוב הקפיץ אותה, וכבר כמה ימים שהיא לא ישנה. היא הייתה בסערת רגשות והמתנדב הקשיב, שאל שאלות שהסיטו את הילדה מהחרדה והוביל לחשיבה ולדרך פעולה שתחזיר לה את תחושת השליטה.

ד"ר שירי דניאלס

"לאחר שהתברר לו שהיא בכיתת אמנות, המתנדב הציע שתיקח על עצמה משימה לקשט את המרחב המוגן ושתכניס בו צבע ואת הטאץ' שלה כדי שלכולם יהיה נעים שם יותר", מספרת ד"ר שירי דניאלס, מנהלת מקצועית ארצית בער"ן, על אחת מבין השיחות הרבות שהם מקבלים בימים אלה מילדים ובני נוער.

"רוב הילדים מתמודדים עם משברים ומצבי חירום ללא סיוע חיצוני אלא בעיקר בסיוע ההורים", מציינת ד"ר דניאלס. "ההורים הם המרחב המוגן של ילדיהם. התפקיד שלנו כהורים הוא להיות שם עבורם ולשדר יציבות וביטחון.

"חשוב לשמור על שגרה עד כמה שניתן, לתת לילדים לגיטימציה לרגשותיהם באשר הם, לתת להם מקום לביטוי רגשי, לתווך עבורם את המידע בהתאם לגילם ולהימנע מחשיפה תקשורתית מעצימת חרדה".

"חשוב לשמור על שגרה עד כמה שניתן, לתת לילדים לגיטימציה לרגשותיהם באשר הם, לתת להם מקום לביטוי רגשי, לתווך עבורם את המידע בהתאם לגילם ולהימנע מחשיפה תקשורתית מעצימת חרדה"

גם מומחי פורום הפסיכולוגים מדגישים את חשיבות התנהגות ההורית ואי חשיפת הילדים לשידורי החדשות.

"הרבה הורים משאירים את הטלוויזיה פתוחה ברוב שעות היום במצבי חירום כדי להפחית את החרדה של עצמם ולהשיג שליטה על המצב, אבל עבור הילדים החשיפה לחדשות יכולה להיות טריגר לחוויה טראומתית לא פחות מהאיום עצמו", מסבירה ד"ר גיגי.

ד"ר קרני גיגי

"בימים אלה, אמצעי התקשורת משדרים דברים קשים, ולעתים הילדים גם מפרשים את הדברים שהם רואים בצורה לא נכונה".

בנייר עמדה אשר נוסח והופץ בשבוע שעבר על ידי פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית בשיתוף גופי מחקר וטיפול, קראו המומחים לגופי התקשורת ולרשויות לתייג את כל שידורי החדשות תחת סיווג "מוגבל לצפייה מגיל 14 ומעלה".

"במדינת ישראל סיווג תוכניות הטלוויזיה מוסדר בחוק. חובת הסיווג והסימון אינה חלה על משדרי חדשות, על שידורים חיים שאין אפשרות סבירה לדעת מראש שהם מצריכים סיווג וסימון. יחד עם זאת, בתקופה של הסלמה ביטחונית יש אפשרות יותר מסבירה לדעת מראש שהסיקור החדשותי יהיה בעל תכנים אלימים ואכזריים", נכתב בנייר העמדה.

"באמצעות חשיפה לעדות ממקור ראשון, אנו עשויים להרגיש מחוברים לטרגדיה גם אם איננו מעורבים בה באופן אישי", מסביר הפסיכולוג החינוכי דורון היימן, אחד ממחברי הנייר.

"כמו שמבוגרים צופים, כך גם ילדים. על אף שנראה לעיתים שהם רק משחקים בחדר בו הטלוויזיה משדרת סיקור חדשותי. הילדים שומעים מבוגרים מדברים, לא תמיד מבינים את הנאמר, אבל לפעמים עצם הבלבול יכול להיות מקור לחרדה ודאגה".

דורון היימן (צילום: גימינט הפקות)

בנייר העמדה צוין כי לאחר הפיגוע באוקלהומה סיטי בשנת 1995 ולאחר פיגועי ה-11 בספטמבר בארצות הברית, החוקרים מצאו כי ילדים שבילו חלק ניכר מזמנם בצפייה בחדשות דיווחו על תסמינים נוספים הקשורים לטראומה. החשיפה לסיקור הופכת את הילדים לחרדים יותר.

ממצאים דומים התגלו גם בקרב מבוגרים שהפגינו סימפטומים של PTSD (הפרעת דחק פוסט טראומטית), בעקבות צפייה בשידור של התנגשות המטוסים במגדלי התאומים.

מבצע "שומר החומות" הגיע רגע אחרי שנת הקורונה הטראומטית כשלעצמה. עד כמה שנה כזו בחיי ילדים עלולה להשפיע על דור שלם?

"אנחנו עדיין לא יודעים מה יהיו ההשפעות של הקורונה ולא יודעים אם זה נגמר בוודאות, אבל ברמה ביטחונית ידוע שאלה חוויות שנחוות כאירוע טראומטי", אומר וייסמן.  "מספיק שילד היה חשוף לאזעקה ונבהל ולא קיבל טיפול ראוי – יכולים להתפרץ אצלו סימפטומים של פוסט טראומה.

"לכך יהיו השפעות נפשיות, חברתיות ולימודיות רבות. המחקרים מראים כי לאירועים טראומתיים יש השפעה על ציוני האיי-קיו של הילדים, שיורדים משמעותית. זה נתון מזעזע".