שכונת אבו תור בירושלים (צילום: נתי שוחט/פלאש90)
נתי שוחט/פלאש90
שכונת אבו תור בירושלים

דו-קיום כשירושלים בוערת, באבו תור מחשבים מסלול מחדש

דווקא במהלך ההתלקחות הגדולה בעיר הבירה, ניסו תושבי אבו תור להרגיע את הרוחות ● פעילי השכונה המעורבת חילקו עוגות וסוכריות לנוסעים פלסטינים, אבל אז התגלגלה בטעות התמונה לעמוד הפייסבוק של משטרת ישראל, והמתנדבים הערבים הוגדרו מייד כמשתפי פעולה בקהילה שלהם ● מכאן הסיפור רק הולך ומסתבך ● אבו תור כמשל

על קו התפר בין מזרח למערב ירושלים, מדרום לעיר העתיקה, בצלע הגבעה היורדת אל עמק קדרון, אבו תור השקטה והירוקה מציגה משהו שונה לגמרי.

רוב שכונות העיר הומוגניות מבחינה אתנית או מנוקדות במיזמי מגורים בסגנון התנחלותי של יהודים שנדחפים למרחב העירוני הפלסטיני. אבו תור מציגה שילוב נדיר של תושבים יהודים וערבים שמעורבבים בצורה טבעית יותר. בנייני האבן הישנים והנמוכים והמבנים בסגנון עות'מאני רחוקים מלהשתלב זה בזה, אבל תושבים רבים מנסים לטפח כאן סוג של דו-קיום נדיר.

כשהמתיחות בין יהודים לערבים געשה ברחבי העיר והמדינה בשבועות האחרונים, מחלוקות שהיו טמונות מתחת לפני השטח באבו תור התפרצו מבעד לסדקי המצב השברירי. אבל גם לפני ששכונות קו התפר של העיר התדרדרו אל תהום של אלימות, ויכוח שהתגלע סביב השאלה איך להשיג דו-קיום באבו תור הדגיש את המציאות המורכבת של שני עמים שמנסים להתגורר בשכונה אחת בעיר שבה שום דבר אינו פשוט.

מטען חבלה בחצר

בשנים 1967-1948 אבו תור הייתה פרושה בין כמה רחובות שהיו חלק ממדינת ישראל ואוכלסו בתושבים יהודים לבין החלק המזרחי הגדול יותר, בחלקו התחתון של המדרון, שבו חיו הפלסטינים תחת שלטון ירדני. הדיה של אותה חלוקה עדיין ניכרים בדפוסי ההתיישבות בשכונה, כשבראש הגבעה שולט רוב יהודי ובתחתיתה רוב ערבי. רצועת שטח ההפקר שניצבה בה גדר תיל מאיימת בשנים 1967-1949 היא רחוב עשהאל של היום.

רחוב עשהאל באבו תור, ירושלים, נובמבר 2020 (צילום: סו סורקיס)
רחוב עשהאל באבו תור, ירושלים, נובמבר 2020 (צילום: סו סורקיס)

בספרו, רחוב מחולק: סיפורים מסמטת האלוהים של ירושלים, מתאר כתב הוול סטריט ג'ורנל דיון ניסנבאום את הרחוב כ"קו ההפרדה הפיזי, הפוליטי, התרבותי והפסיכולוגי בין הערבים והיהודים" שחיים בעיר.

הדבר נכון לאבו תור ככלל, שבה מגוון ההשקפות והכוחות פוליטיים, האג'נדות והנורמות התרבותיות הוא כמגוון הסגנונות האדריכליים, ובה טעויות או מחוות שפורשו בצורה לא נכונה יכולות לפגוע ברגשות ולהצית אירועים לא נעימים שתופסים את כולם בשכונה בהפתעה (גילוי נאות: לח"מ יש קשרים אישיים לשכונה).

באופנים רבים, אבו תור הוא מראָה של מה שמתרחש בכל מקום אחר בישראל, ובשטחים הפלסטיניים. במהלך סבב הלחימה הנוכחי בין ישראל לחמאס בעזה, כאשר ערבים ויהודים נלחמו בערים המעורבות ואלימות התלקחה בגדה המערבית, גם אבו תור חוותה עימותים לוהטים.

באופנים רבים, אבו תור הוא מראָה של מה שמתרחש בכל מקום אחר בישראל, ובשטחים הפלסטיניים. במהלך סבב הלחימה הנוכחי בין ישראל לחמאס בעזה, גם אבו תור חוותה עימותים לוהטים

מכוניות הושחתו ונשרפו, חבורה של ערבים רדפה אחרי חובש בקריאות "אללה אכבר", היו איומים בתקיפות של יהודים וניסיונות לפרוץ לבית כנסת של חב"ד, ושני מטעני צינור הושלכו לעבר בנייני מגורים והתפוצצו.

מכוניות שהוצתו בשכונת אבו תור בירושלים, 16 במאי 2021 (צילום: כבאות האש והצלה)
מכוניות שהוצתו בשכונת אבו תור בירושלים, 16 במאי 2021 (צילום: כבאות האש והצלה)

"בבניין שלי, החצר הוצתה ביום שישי, ואתמול הושלך לתוכה מטען חבלה", אומר דייר מאחד הבניינים שהושלכו לעברם מטענים. "שלא לדבר על כל הפרות הסדר וכל הזיקוקים והאבנים שהושלכו לעבר הבניין, והצעקות שהזהירו אותי לא לחזור הביתה אם אני לא רוצה שיבצעו בי לינץ'".

האש לובתה על ידי יהודים קיצונים, שחלקם, אם לא כולם, הגיעו מחוץ לשכונה. אחד המטענים גרם נזק רציני לבניין. למרבה המזל, איש לא נפגע.

ב-10 במאי, יום ירושלים, שהביא אל העיר אוטובוסים מלאים בדתיים לאומנים שנופפו בדגלי ישראל, נכנסו תלמידי ישיבה מרמת הגולן אל אבו תור וצעדו לעבר החלק הערבי של השכונה בשירת "ציון תיפדה". באותו לילה, יהודים שתוארו על ידי התושבים כנוער גבעות התעמתו עם ערבים. על פי העדויות, לפחות אחד מהיהודים היה חמוש.

ב-10 במאי, יום ירושלים, שהביא אל העיר אוטובוסים מלאים בדתיים לאומנים שנופפו בדגלי ישראל, נכנסו תלמידי ישיבה מרמת הגולן אל אבו תור וצעדו לעבר החלק הערבי של השכונה בשירת "ציון תיפדה"

"שבאבניק אחד איים עם אקדח על בחור ערבי, והמשטרה לא עשתה שום דבר חוץ מאשר לגרש את הבחורים היהודים. הם הציעו שהערבים יגישו תלונה", כתבה אשתו של עד ראייה יהודי בקבוצת הווטסאפ של השכונה. עד אחר לא ראה שם נשק.

מבט על שכונת אבו תור בירושלים (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
מבט על שכונת אבו תור בירושלים (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

ביום רביעי הודיע ראש עיריית ירושלים, משה ליאון, כי הרשות המקומית תגביר את הסיורים המשטרתיים, תשפר את תאורת הרחוב ותתקין עוד מצלמות אבטחה בכמה שכונות ליד קו התפר בין מזרח למערב העיר, לאחר שביקר באבו תור ובאזורים נוספים.

אף על פי שהשכונה נושאת שם אחד, היא מחולקת על פי קווים אתניים ברשת העירונית. הצד היהודי של השכונה שייך למנהל הקהילתי בקעה, שכולל שכונות סמוכות אחרות. הצד הערבי שייך למנהל הקהילתי אל-ת'ורי.

נציגים משני המנהלים קיימו ביניהם קשר יומיומי במהלך סבב מעשי האיבה, במאמץ להרגיע את המתיחות ולהגביר את הביטחון. להרגעת הרוחות פעלו גם יהודים וערבים שקיימו מגעים חיוביים כחלק מפרויקט הדו-קיום שכנות טובה, ניחמו זה את זה וציינו יחד את סיום חודש הרמדאן.

המאמצים המקבילים האלה הם תוצאה של ויכוח בין שתי קבוצות נחושות של עולים מצפון אמריקה באשר לדרך הטובה ביותר להשגת קשרים חיוביים בין יהודים לערבים.

ראש עיריית ירושלים משה ליאון וחיילים מפיקוד העורף מחלקים חבילות מזון לתושבים המוסלמים בשכונת אבו תור במהלך מגפת הקורונה וחודש הרמדאן, 30 באפריל 2020 (צילום:  אוליבייה פיטוסי/פלאש90)
ראש עיריית ירושלים משה ליאון וחיילים מפיקוד העורף מחלקים חבילות מזון לתושבים המוסלמים בשכונת אבו תור במהלך מגפת הקורונה וחודש הרמדאן, 30 באפריל 2020 (צילום:  אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

גדר טובה או שכנות טובה

דוד ועליזה מאיר-אפשטיין, המוזכרים בספרו של ניסנבאום, השיקו לפני שבע שנים את פרויקט שכנות טובה, בחסות המנהל הקהילתי בקעה.

במהלך השנים, הפרויקט הפגיש מאות יהודים ישראלים וערבים פלסטינים, בעיקר אבל לא רק מאבו תור, במסגרת מגוון תוכניות, החל בהוראת שפה (מפגשים שבמהלכם ישראלים מקומיים מלמדים עברית ופלסטינים מלמדים ערבית), קבוצות כדורגל לנוער, גינה קהילתית ואירועי תרבות. הוא גם השיק את אבו ג'וב, יוזמה לפיתוח כלכלי, ואת אבו טורס, לקידום תיירות חינוכית.

מוקדם יותר החודש, עשרות יהודים ישראלים וערבים פלסטינים מהפרויקט השכונתי התאספו לארוחת אפטאר מסורתית, המציינת את סוף הצום היומי בחודש הרמדאן. דוד מאיר-אפשטיין, מגייס תרומות מקצועי, במקור מארצות הברית, שמצא תורמים למימון שכנות טובה, ייצג את אבו תור במנהל הקהילתי בקעה במשך תשע שנים, ופרש לקראת הבחירות למנהל בדצמבר.

עד הבחירות האחרונות, שכנות טובה זכתה לתמיכה חמה (אם כי לא למימון) ממנהל בקעה. המנהל אפשר לפרויקט להשתמש בשירותי המנהלה והחשבונאות שלו וסיפק פיקוח מקצועי למתאם הפרויקט. אבל בשנה האחרונה, מגבלות הקשורות במשבר הקורונה פגעו בפעילות, וחברים חדשים במנהל בקעה הביעו ספקות באשר להמשך התמיכה בקבוצה.

לאחר שימוע עם חברי הפרויקט, המנהל החליט כי ימשיך לתמוך בו רק אם תינתן לו שליטה על הפרויקט ופעילותו. "המנהל לא בעסקי מתן חסות לתוכניות חיצוניות", אומר ירדן הרצברג, שהחליף את מאיר-אפשטיין כנציג אבו תור במנהל בקעה. "הרבה תוכניות מתחילות תחת חסותו של המנהל למשך שנה או שנתיים, ואז מקימות מלכ"ר משלהן או מחפשות חסות קבועה יותר במקום אחר".

לאחרונה כתב הרצברג לחברי הקהילה כי הוא נחשף לדעות, הן מצד יהודים והן מצד ערבים, שלפיהן אין לפרויקט כמעט השפעה מעשית. הביקורת העיקרית שלו נובעת מהעובדה שגישתו הפומבית של הפרויקט לבניית קשרי קהילה מרחיקה בסופו של דבר פלסטינים החוששים מחרם מצד אנשי הקהילה שלהם שמתנגדים לכל נורמליזציה עם ישראל.

הרעיון הזה קיבל ביטוי בתקרית שאירעה השבוע, ובה מאמץ בין-דתי שנבע מכוונות טובות הביא בסופו של דבר להגברת אי האמון. ביום שבת, דוד מאיר-אפשטיין ועוד 25 מתושבי השכונה עמדו בכביש הראשי וחילקו עוגות וסוכריות לפלסטינים שנסעו מדרך חברון לבתיהם שבשכונה.

המחווה נועדה להפגין תמיכה בדו-קיום בתקופה שבה המתיחות בעיר בין יהודים ישראלים וערבים פלסטינים הגיעה לנקודת רתיחה סביב הניסיון לפנות משפחות פלסטיניות מבתיהן בשכונת שייח' ג'ראח והאמצעים המשטרתיים לפיזור מהומות בהר הבית.

תושבי אבו תור היהודים מחלקים עוגות וסוכריות לשכניהם הערבים לכבוד עיד אל-פיטר בסיום צום הרמדאן, 15 במאי 2021 (צילום: באדיבות שכנות טובה)
תושבי אבו תור היהודים מחלקים עוגות וסוכריות לשכניהם הערבים לכבוד עיד אל-פיטר בסיום צום הרמדאן, 15 במאי 2021 (צילום: באדיבות שכנות טובה)

"רצינו להראות שאנחנו שכנים ולא אויבים, ושמה שקורה בערים אחרות אסור שיקרה כאן", מסביר מאיר-אפשטיין. "התגובות היו מאוד חמות, נרגשות ומכבדות. זוג אחד אמר, 'סוכריות זה נחמד, אבל תגידו לממשלה שלכם שתפסיק להפגיז ילדים ותאפשר לנו להתפלל בשקט במסגד אל-אקצא'. אבל לא היו איומים או סכנה פיזית. ההפך הוא הנכון".

"התגובות היו מאוד חמות, נרגשות ומכבדות. זוג אחד אמר, 'סוכריות זה נחמד, אבל תגידו לממשלה שלכם שתפסיק להפגיז ילדים ותאפשר לנו להתפלל בשקט במסגד אל-אקצא'. אבל לא היו איומים או סכנה פיזית. ההפך הוא הנכון"

מתוך כוונה טובה, שלח מאיר-אפשטיין תמונות בלוויית תיאור קצר למתאם המשטרה של קהילת אבו תור. איכשהו, התמונות הגיעו לדוברות המשטרה ומצאו את דרכן, ב-15 במאי, אל עמוד הפייסבוק של משטרת ישראל, שם הן הופיעו כחלק מפוסט שטען כי חלוקת העוגות ופרויקט שכנות טובה הם יוזמות משטרתיות.

הפוסט השגוי הזה, שהוסר מאז, חשף את פניהם של פלסטינים המעורבים בשכנות טובה, שתויגו מאז כמשתפי פעולה במדיה החברתית הפלסטינית. "הדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא שיאשימו אותנו שאנחנו עושים את הפרויקט לא כי אנחנו רוצים שלום, אלא כי המשטרה גרמה לנו לעשות את זה", אומר מאיר-אפשטיין.

הרצברג, שנולד במונטריאול וגדל במיאמי, מעדיף גישה שקטה יותר, שאותה הוא מטפח יחד עם האני ע'יית, המנהל המקצועי של מנהל אל-ת'ורי. מאיר-אפשטיין גייס יותר ממאה אנשים למעין משמר שכונתי, ולעומתו הרצברג אומר שהוא וע'יית מנסים להביא יותר נוכחות משטרתית לרחוב נעמי, הדרך הראשית של אבו תור.

דוד מאיר-אפשטיין (צילום: באדיבות המצולם)
דוד מאיר-אפשטיין (צילום: באדיבות המצולם)

"האני ואני תכננו לעשות הרבה דברים ביחד, בשקט, הרחק מאור הזרקורים. התחייבנו לקיים פגישות דו-שבועיות. בתקופה הנוכחית אנחנו עומדים בקשר יומיומי. הוא רוצה יחסים שוויוניים והוא רוצה לשפר את הכפר שלו. הבטחתי שאני לעולם לא אביך אותו בפרסום", אומר הרצברג, שמספר כי שימש כמתווך משני של כמה ראשי ממשלה והשתתף במאות שעות של משא ומתן עם ראשי מדינות שכנות.

מי רוצה נורמליזציה

ע'יית הוא חבר לשעבר בתנזים, שישב שנתיים בכלא הישראלי לפני שהחליט כי כשרונותיו ינוצלו בצורה טובה יותר בשירות הקהילה שלו באבו תור, שבה גדל. כחבר המנהל הקהילתי אל-ת'ורי בשנתיים האחרונות, הוא עוסק במשימה הלא פשוטה של שכנוע התושבים כי הגוף שעובד בשיתוף עם הרשות המקומית יכול למעשה לשרת את טובתם, למרות הספקנות שמעוררת כל שיתוף פעולה עם ישראלים.

המקומיים, לדבריו, רואים בפעילויות של דו-קיום קו אדום, אבל הגישה הזאת עשויה להשתנות אם הם יראו תזוזה בנושאים בסיסיים שמעסיקים את שני הצדדים, כגון אכיפת חניה ותשתיות. אם יראו תוצאות בשטח, תהיה באופן טבעי נכונות גדולה יותר בקרב התושבים לפגוש זה את זה, אמר לאחרונה למנהל הקהילתי בקעה ולאנשי שכנות טובה.

המקומיים רואים בפעילויות של דו-קיום קו אדום, אבל הגישה הזאת עשויה להשתנות אם הם יראו תזוזה בנושאים בסיסיים שמעסיקים את שני הצדדים, כגון אכיפת חניה ותשתיות

לדבריו, פרויקט שכנות טובה "התקדם מהר מדי עם פעילויות הדו-קיום שלו", גם אם היו לו כוונות טובות. "הם לא תמיד התייעצו איתנו לגבי דברים. והם פרסמו הכול בעמוד הפייסבוק שלהם, למרות שביקשתי מהם הרבה פעמים לא לעשות את זה. משם, דברים מתפשטים מהר מאוד במזרח ירושלים. זו טעות לפרסם דברים כאלה".

ירדן הרצברג (צילום: באדיבות המצולם)
ירדן הרצברג (צילום: באדיבות המצולם)

מאיר-אפשטיין, שלדבריו לא היה כמעט פרסום לפעילויות הקבוצה מחוץ לעמוד הפייסבוק של הפרויקט עצמו, טוען כי ע'יית נתון ללחץ מצד הקהילה המתנגדת לנורמליזציה, אבל שכנות טובה הוא פרויקט שעדיין נהנה מתמיכה רחבה וימשיך במאמצי הדו-קיום שלו.

"זה נהדר שירדן טוען שיש לו יחסים טובים עם האני ע'יית, ואני מקווה שהוא ינצל אותם בשביל למצוא דרכים לעבוד יחד כדי לנטרל את המצב ולבנות קשרים", הוא אומר. "בינתיים, אנחנו עובדים מלמטה, וכל הפרויקטים שלנו נמשכו במהלך כל תקופות האלימות, כי ברור לכולם באזור הזה שאנחנו שכנים ולא אויבים".

בין אלה שקראו למנהל בקעה להמשיך לתמוך בשכנות טובה נמנה יושב ראש המנהל הקהילתי אל-ת'ורי, גאלב אבו נג'מה, שב-2018 זכה בפרס המתנדב המצטיין יחד עם עליזה מאיר-אפשטיין. מוקדם יותר השנה הוא זכר בתואר יקיר ירושלים על שנותיו כראש הקהילה הערבית של אבו תור, שירותיו כמגשר בסכסוכים ופעילותו למען דו-קיום.

לדברי מאיר-אפשטיין, כ-500 חברים בקהילה חתמו על עצומה הקוראת למנהל בקעה להמשיך לתמוך בקבוצה, כולל 70 תושבים פלסטינים מהאזור. אף על פי שפרויקט שכנות טובה יכול לפעול גם ללא תמיכת המנהל, יש לתמיכתו חשיבות סמלית, הוא מאמין.

תושבים יהודים מאבו תור והשכונות הסמוכות התאספו ברחבת קולנוע יס פלאנט באבו תור, ירושלים, כדי להביע עמדה נגד האלימות ובעד סולידריות, 20 במאי 2021 (צילום: סו סורקיס)
תושבים יהודים מאבו תור והשכונות הסמוכות התאספו ברחבת קולנוע יס פלאנט באבו תור, ירושלים, כדי להביע עמדה נגד האלימות ובעד סולידריות, 20 במאי 2021 (צילום: סו סורקיס)

"אין בעיריית ירושלים אגף לחברה משותפת, ומבין 34 השרים של ממשלת ישראל אין אף אחד שאחראי לקידום חברה משותפת", הוא אומר. "אז המגזר השלישי והאזרחים הפשוטים צריכים להגיד, 'בסדר, בואו נחשוב גלובלית ונפעל מקומית', וזה מה שאנחנו עושים".

עוד 1,691 מילים
סגירה