אפשר לקחת את המלים הנוקבות שאמר מנחם בגין מעל במת הכנסת לראשי המערך היושבים מולו לאחר נצחונו בבחירות 1977: "התרגלתם לשלוט. לכן אתם עדיין המומים. תתרגלו", בהתכוונו לתבוסתם, ולהפוך אותן ללשון יחיד כדי שיותאמו היום לביבי נתניהו.

אפשר לקחת את המלים הנוקבות שאמר בגין מעל במת הכנסת לראשי המערך לאחר נצחונו בבחירות 1977: "התרגלתם לשלוט. לכן אתם עדיין המומים. תתרגלו", ולהתאימן לנתניהו

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

המהלכים והמעשים שלו בחודשיים מאז הבחירות הרביעיות, ובמיוחד בימים האחרונים, כשהתברר לו כי הוא עלול להיפרד מבלפור (רחוב שהפך למבצר בימיו), מעידים כי קשה כשאול עבורו התמרור כי קצה הדרך קרוב. הכפשת יריביו, הפצת ספינים נגדם, שחלקם נגועים בשקרים מכוונים, ועידוד מקורבים ותומכים לתקוף, ללחוץ ולהשתלח בהם ברצף בלתי נגמר, נועדו למנוע את ההגעה לתהום.

כאשר נתניהו מוכן להפוך את ראשות הממשלה לחומר ביד היוצר, כדי שיוכל לחלקו לשיעורים, אנו מגיעים להזיות שעדיין לא נודעו במקומותינו. כדי לשמור על כסאו הוא היה מוכן אפילו להציע ששלושה, והוא ביניהם, יכהנו בתורם, הצעה שמלבד ריח רע של אתנן פוליטי לא היה בה דבר. מה שחשוב כאן זו עצם החשיבה על מהלכים שכל תכליתם למנוע מה שבעיניו לא מקובל, לא לגיטימי ומסוכן לישראל. המדינה זו אני, אליבא ד'בנימין הראשון.

זה האיש שמתייג כל מי שלא תומך בו או הולך אתו בתור שמאל ועושה פלסתר מכל אידיאולוגיה. שחי ונושם את ההוויה כי הוא נולד לגדולות ואחריו המבול. כאשר זה קורה במדינתו הקרועה מבפנים – הרבה בשל מעשי ידיו – יש לזה  היבטים מטרידים ומסוכנים, כי תומכיו ניזונים ממנו ומאמינים לכל מוצא פיו. הרשתות החברתיות הן הרמקולים עם הדציבלים הגבוהים ביותר, ובהן לא לוקחים שבויים.

אילו היו מעמתים את ביבי עם טיעוניו המשוחזרים לעייפה אפשר היה לקלף מהם בקלות את הקליפות היבשות. למשל, הטיעון שעבורו הצביעו כשני מיליון איש. מלבד העובדה שנתון זה לא מועיל לו להקים ממשלה, טוב אם נזכיר כאן תקדים היסטורי: בבחירות שהתקיימו כחודשיים אחרי מלחמת יום הכיפורים ב-1973, זכתה מפלגת העבודה בראשותה של גולדה מאיר בניצחון ברור. לאחר שבועות ספורים, כשהחלו להתבהר ממדי המחדל של המלחמה, יצאו המונים לרחובות וככרות העיר ודרשו את התפטרותה. אחרי מספר חדשים היא הוכרעה. היה כאן מקרה ראשון שבו הובהר קבל עם ועדה כי גם במקרה של הפוליטיקה לא הכמות המספרית חשובה ו/או מכריעה. איכות השלטון חשובה ו/או מכריעה יותר. מנחם בגין הבין את זה בעצמו כאשר אמר "אינני יכול עוד" והתפטר.

הטיעון האחר החוזר ונשנה הוא כי הכנסת הנוכחית כוללת למעלה מ-70 חכי"ם בעלי אוריינטציה ימנית. כל מי שלא מסתדר מאחורי מנהיג הימין סוטה מהדרך, במקרה הטוב, או בוגד בערכיו ובבוחריו, במקרה הרע. מימיו הראשונים בבלפור ביבי מתייג את יריביו הפוליטיים בצבע בוהק: מאותו יום לפני שנים רבות, כשלחש על אזנו של הרב כדורי כי השמאל שכח מה זה להיות יהודי, ועד ימינו אלה כשממשלה אחרת עומדת להחליף אותו: "ממשלת שמאל מסוכנת…זו ממשלת הונאה, כניעה ורפיון". היומרה הזו לקבוע מי ימין ומי שמאל וכיצד צריך להתנהל, היא לא רק מופרכת בהגדרתה אלא גם לא יעילה פוליטית, כי הרי כל אחד אחראי לדרכו וניצב מול דין הבוחר.

מעולם נתניהו לא עומת עם כתר מנהיג הימין שהוא עטה על ראשו בעצמו. בגין ושמיר לא קמו כל בוקר וראו שמאלן תורן תחת כל עץ רענן. אצל שניהם ארץ ישראל לא הייתה כותרת לתפארת המליצה. אין להעלות על הדעת כי מי מהם היה נמנע מלנצל את ההזדמנות שהייתה נקרית בדרכו לספח שטחים, כפי שקרה לנתניהו בימיו של טראמפ. בלי להניד עפעף ויתר ביבי על כך לטובת מטרות מדיניות אחרות, שלמען האמת משרתות את האינטרסים של מדינת ישראל. אבל להמשיך להתהדר ולרכוב על סוס הימין?

מעולם נתניהו לא עומת עם כתר מנהיג הימין שהוא עטה על ראשו בעצמו. בגין ושמיר לא קמו כל בוקר וראו שמאלן תורן תחת כל עץ רענן. אצל שניהם ארץ ישראל לא הייתה כותרת לתפארת המליצה

בימים האחרונים קראנו כי בסמואה, באוקיינוס השקט, עמה ישראל מקיימת קשרים דיפלומטיים, ראש הממשלה המכהן למעלה מ-20 שנים והובס בבחירות מסרב לקבל את דין הבוחר. "אתם רוצים שאני אלך? לכו להתפלל בכנסייה". אז כן, סמואה לא יכולה להיחשב למופת דמוקרטי. אבל להגדיר הקמת ממשלה שאתה לא חלק ממנה כ"הונאה מגוחכת", גם היא איננה מופת למדינה דמוקרטית.

בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש גם באירועים היסטוריים כדי לדון ולנתח אירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם.