"המחנה הסובלני" (איך בכלל "סובלני" בונה "מחנה"?); "המחנה הדמוקרטי"; "המחנה הלאומי"; "מחנה השלום"; "המחנה הדתי"; "המחנה השפוי"; "המחנה החרדי"; "המחנה הפטריוטי". ומה עם כל השאר? מחוץ ל"מחנה"?

"המחנה הסובלני", "המחנה הדמוקרטי", "המחנה הלאומי", "מחנה השלום", "המחנה הדתי", "המחנה השפוי", "המחנה החרדי", "המחנה הפטריוטי". ומה עם כל השאר? מחוץ ל"מחנה"?

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

"ממך לא ציפינו לאמירה כזאת, לא חשבנו שאדם כמוך יביע/יתמוך בעמדה כזו". המשפט לעיל ודומיו, שמפנים כלפיי, חוזרים על עצמם חדשות לבקרים בהקשרים שונים. הכל חייב להיות צפוי. השיפוט – מיותר. בחינה והקשבה? נו, באמת! מורכבות? מה אמרת?!

הבעת דעה ללא מחשבה עצמית היא רק רפלקס מותנה. כך את/ה אמור/ה להגיב כאיש שמאל/ימין, ציוני/פוסט-ציוני, דתי/חרדי/מסורתי/חילוני וכו'. אה, וחשוב מאוד לא לשכוח: מחק/י את המיותר.

כשחושבים איזו עמדה לנקוט בנושא שנוי במחלוקת, הלך המחשבה המקובל הוא, לצערי, מה אמורה להיות עמדתי בתור איש/אשת שמאל, ימין או מרכז, דתי או מזרחי או פמיניסט, אוהד או מתנגד, שמרןאו ליברל וכדומה.

ויתרנו על ההתבוננות בדברים לאמיתם, או איבדנו את היכולת לכך. הדעה המובעת צריכה להתאים ל"השתייכות". ולא רק מצדם של "בעלי-הדעה". מה שאולי חמור יותר: התרגלנו לקבל רק דעות צפויות ואין לנו סבלנות לעמדה חריגה או מורכבת.

אנשים מנויים שנים על עיתון או אתר חדשות ומכירים כמובן את השקפת עולמם של הכותבים הקבועים במדור הדעות. הם כבר יודעים מה יהיה תוכן המאמר, עמדת הכותב וטיעוניו עוד לפני הקריאה בו. בכמה מקרים היו יכולים לכתוב בעצמם את המאמר עבור הפובליציסט.

אנשים מנויים שנים על עיתון או אתר חדשות ומכירים את השקפת עולמם של הכותבים הקבועים במדור הדעות. הם יודעים את עמדת הכותב וטיעוניו לפני הקריאה. לעיתים היו יכולים לכתוב את המאמר במקומו

אפשרות אחרת, עדיפה בעיני: להימנע מתגובה שאיננה אלא רפלקס מותנה. לחשוב עניינית על הנושא או האמירה עצמה ואז לנקוט עמדה ללא קשר לשאלה אם אני "שייך" לקהילה או קבוצה זו או אחרת. נכון, זוהי דרך קשה יותר, המחייבת אותי ואת הבוחרים בה המעוניינים להשתתף בדיון, למאמץ גדול מהמקובל כדי לבחון את הסוגיות השונות שעל סדר יומנו.

"לא שמענו את תגובתך" או: 5 הערות על הבחירה בשתיקה

1

בהקשר לשאלה: "מדוע נשמע קולם של הקיצוניים ונאלם קולם של המתונים", אמר לי פעם חבר: הקיצוניים אינם צריכים להסביר דבר. רק להביע עמדות ואימרות קיצוניות.

2

"ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת [השם יתברך]." (רמ"א, שולחן ערוך, אורח-חיים א, א)

"מפני המלעיגים – ועל כל פנים לא יתקוטט עמהם" (מגן אברהם בשם בית יוסף)

3

"לא שמענו את תגובתך…"

אנחנו יודעים שהזדעזעת וסלדת מדברי השר, הח"כ, השופט, הרב, המנכ"ל, הסופר, הזמר. הדברים האלה מחייבים תגובה!

אנחנו הרי יודעים את עמדותיך… חשוב שאנשים כמוך ישמיעו את קולם…לא שמענו את תגובתך…."

מחיר התגובה עלול להיות גבוה ולא מוצדק: הרחבת מעגל הנחשפים לדברים מזעזעים ומעוררי סלידה. הסיכוי שיהיו כאלה שיזדהו עם מה ששלילי בעיני זהה, ולעתים אף גבוה, מהסיכוי שיסכימו עם תגובתי.

מחיר התגובה עלול להיות גבוה ולא מוצדק: הרחבת מעגל הנחשפים לדברים מזעזעים ומעוררי סלידה. הסיכוי שיהיו כאלה שיזדהו עם מה ששלילי בעיני זהה, ולעתים אף גבוה, מהסיכוי שיסכימו עם תגובתי

לפיכך, להוציא מקרים חריגים, רצוי לא לתת במה לסִטְרָא אַחְרָא ואפילו לכפור או להתעלם מקיומו. הטוב ישנו והרע איננו אלא הֵעָדֵר שיש למלאותו בטוב.

4

אינני מתחמק.
לא הבעתי את דעתי כי אין לי דעה בנושא.
אין לי דעה בנושא כי אינני מבין בו.
אין לי דעה בנושא כי לא ראיתי נתונים מספיקים. לא. אינני מעוניין לראות נתונים נוספים.
כל זה לא אומר שדעתו של מי שמבין בנושא וראה את כל הנתונים – נכונה.

5

מה עמדתך?
"בסדר, הבנתי, הסברת יפה. אבל מה עמדתך?"
"עמדתי האישית? כלומר… מה אני אישית חושב?"
"כן עמדתך האישית. אם הסברת את עמדתם אז אתה מזדהה עמם, כן? או שלא?"

או:

"הסברת יפה את העובדות, את תמונת המצב. היכן אתה עומד באופן אישי?"

או:

"תודה רבה על ההסבר הבהיר. עכשיו אנו יודעים מה ההבדל בין אמונתם של אלה לאמונתם של אלה ובין שניהם לכל שאר הזרמים. אפשר שאלה?"
"בבקשה."
"תסביר לנו במה אתה מאמין, באופן אישי".

עמדתי האישית, אמונתי האישית אינן תורמות להבנת עמדותיהם ואמונתם של קבוצות וזרמים מן העת העתיקה ועד ימינו, ולא להבנה טובה יותר של מציאות חיינו. ככל שנמעיט בייצוג עצמנו, כך נעמיק בהבנת הרעיונות, העמדות והאמונות של האנשים שיצרו אותם. אולי נהיה מעט פחות שיפוטיים כלפי תרבותם, אמונותיהם ואורח-חייהם, השונים משלנו, של קבוצות וקהילות קרובות ורחוקות.

ככל שנמעיט בייצוג עצמנו, כך נעמיק בהבנת הרעיונות, העמדות והאמונות של יוצריהם אולי נהיה מעט פחות שיפוטיים כלפי תרבותם, אמונותיהם ואורח-חייהם, השונים משלנו, של קבוצות וקהילות קרובות ורחוקות

וכן, אנו זכאים בהחלט לעמדות ואמונות משלנו ולחופש להביע אותן או להימנע.

הרב נפתלי רוטנברג הוא רב המועצה המקומית הר אדר, עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים, וחוקר בתוכניות על אהבה ודת וחוק ודת בריג'נט פארק קולג', באוניברסיטת אוקספורד. תחומי התעניינותו העיקריים: חוכמת האהבה; הלכה ומדרש; חינוך דמוקרטי.