התקשורת ימנית, ואמש קיבלנו תצוגת תכלית מרשימה על האופן בו הביביזם השתלט לנו על ערוצי החדשות.

בעולם נורמלי, עם תקשורת מאוזנת, היו מציגים לציבור היבטים שונים של הממשלה המסתמנת. היו יכולים להציג דברים חיוביים כמו העובדה שיש בה מספר שיא של נשים (8), שיש בה שר ערבי, שקצוות שונים של הפוליטיקה הישראלית הצליחו למצוא מכנה משותף לעבוד לפיו. אפשר היה לציין את הדרך הארוכה שעשו בנט מחד ועבאס מאידך כדי לגרום לממשלה לקרות. את העבודה המדהימה שלפיד עשה במלאכת הרכבת הממשלה. הם גם היו יכולים לבקר אותה ולאתגר את היכולת של הגוף המורכב הזה לעבוד ולנהל את המדינה או לחלופין את המחיר (הכבד) שכל שותף נאלץ לשלם כדי לשים את טובת המדינה לפני האינטרס המפלגתי הצר.

אבל במה עסקו ערוצי חדשות? בניר אורבך.

בתקשורת מאוזנת אפשר היה להציג היבטים שונים של הממשלה המסתמנת. אפילו לאתגר את היכולת של הגוף המורכב הזה לעבוד. אבל במה עסקו ערוצי החדשות? בניר אורבך

במהלך אינסוף שעות השידור שהוקדשו לו, הובא לראיון אפילו הרב בבית הכנסת שבו מתפלל ניר אורבך, שמספר על לחצים כבדים מנתניהו ואנשיו, מודיע ש"ניר ילד גדול ויכול להחליט מה שהוא רוצה", אבל מסביר שהוא מכיר את אורבך וכי גם הוא יודע שזה "מהלך מסוכן למדינת ישראל".

מדובר בח"כ אנונימי לחלוטין, שלפי הדף המסרים הביביסטי, אם הוא יקרוס, כל הממשלה תקרוס (מה שמספרית כמובן לא נכון כי אפשר להיתמך מבחוץ על ידי מפלגות מהמשותפת). ובאופן כללי שעות ארוכות מאוד הוקדשו לאופנים בהם נתניהו יכול ללחוץ על אותו ח"כ אנונימי כדי להפיל את הממשלה הנרקמת.

כל זאת שבוע אחרי שכל התקשורת עסקה מסביב לשעון בח"כ אנונימי לשעבר אחר, עמיחי שיקלי, שהפך פתאום מאדם שאיש לא הכיר את שמו לאורח חובה בכל מהדורה ובן בית בכל פאנל אפשרי.

כי הרי כל עוד מדברים על ח"כ עמיחי שיקלי או ח"כ ניר אורבך – לא מדברים על החלפת נתניהו, לא מדברים על המציאות שאחרי נתניהו, מדברים רק על איך הממשלה הנרקמת מתפרקת. ביביזם קלאסי.

נו שוין pic.twitter.com/9Qevi1dIKM

— Buzz Lightyear ???????????? (@MatanAlcalay) June 2, 2021

הרי האינטרס העליון של הביביזם מאז ומעולם הוא שאסור בשום אופן לאפשר לציבור לדמיין מציאות בה ביבי הוא לא ראש הממשלה. עצם הדיון בממשלת השינוי כתוצר מוגמר, כישות פוליטית אמיתית ועצמאית, הוא החטא היסודי ביותר שאפשר לדמיין בכת הביביסטית.

זו הסיבה שנתניהו מחסל כל מועמד בליכוד שעלול להיתפס כמחליפו, זו הסיבה שלביבי אין סגנים, וזו הסיבה שהמפלגה שלו היא אסופת חסרי חוליות שכל מה שהם יודעים לעשות זה לדקלם את דפי המסרים שנשלחים אליהם בוואטסאפ בכל בוקר.

מהנדסי התודעה בערוצים השונים, כלומר פרשנים שהושתלו על ידי נתניהו ומדלקמים את מסריו, התחרפנו אתמול לאור התמונה של בנט לפיד ועבאס חותמים על מסמך "העלה בידי". הם יודעים שתמונה שווה אלף מילים, ולא משנה כמה ספינים על אורבך וסילמן ושקד הם פלטו, התמונה שהוצגה לציבור בשעה 11:27 בלילה הייתה חזקה יותר.

האינטרס העליון של הביביזם מאז ומעולם הוא לא לאפשר לציבור לדמיין מציאות בה ביבי לא רה"מ. עצם הדיון בממשלת השינוי כתוצר מוגמר, כישות פוליטית אמיתית ועצמאית, הוא החטא היסודי ביותר שאפשר לדמיין אצלם

הציבור לא זכה אתמול לראות נרטיב אחר לגבי ממשלת השינוי. הפרשנים הביביסטים עבדו קשה כדי שהציבור לא יראה את המציאות ואת השינוי עוצר הנשימה שהמערכת הפוליטית שלנו עוברת.

נותר רק לקוות שלפיד ובנט לא צופים בחדשות, כי אם הם היו מקשיבים להמלצות השופרות של בלפור באולפנים הם כבר היו מחזירים את המנדט. כי מה העיקרון הראשון של הביביזם? אסור שמישהו אפילו ידמיין שהוא יכול להוציא את נתניהו מבלפור.

לא יאמן.עמית סגל ייעץ ללפיד להחזיר את המנדט לכנסת.צבי
pic.twitter.com/zxqavCPObV

— צבי אשכנזי (@zviashkenazi) June 3, 2021

שמאלני ציוני גאה, תל אביבי, לומד משפטים ומלמד עברית. הוביל מחאות למען קהילת להט״ב, שיויון לנשים והדמוקרטיה הישראלית וכעת דובר של ח"כ יאיר גולן. גר עם הכלבה שלו, ירדנה.

משברים, גדולים כקטנים, הם חלק בלתי נפרד מהחיים. הם מערערים את שגרת יומנו, מעוררים חרדה ואי-ודאות. אך למרות התהפוכות, שמירה על שגרה מסוימת יכולה להיות עוגן יציב שיעזור לנו להתמודד עם המצב בצורה טובה יותר. משברים יכולים להגיע בצורות שונות ולהשפיע על חיינו באופן עמוק. הם מערערים את השגרה המוכרת ומעמידים אותנו בפני אתגרים חדשים.

משברים רבים עשויים לשבש את השגרה, כמו משברים אישיים: אובדן של אדם קרוב, מחלה קשה, פרידה, אובדן עבודה, בעיות כלכליות, משבר זהות; משברים משפחתיים: גירושין, מחלה של בן משפחה, מעבר דירה, בעיות חינוך, אלימות במשפחה; משברים חברתיים: אסונות טבע, מלחמות, מגפות, משברים כלכליים, משברים פוליטיים; משברים הקשורים לשינויים גדולים בחיים, כמו נישואים, לידה, פרישה לפנסיה ועוד.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.

כבר יותר משנתיים אנחנו מתבכיינים! מה עשינו השנה כדי לעצור את הדיקטטורה? כמו בכל מדינה דמוקרטית יצאנו להפגין, מחינו, צעקנו, התנהלנו כמו אותו ילד ששם את האצבע בסכר. אבל אצבע בסכר מול נחשול מטורלל של צונאמי – לא יכולה להחזיק לאורך זמן.

לתומנו חשבנו שפעולות הזעם שלנו יעצרו את שטף החוקים הדיקטטורים. מחריבי הדמוקרטיה עצרו בשלב הראשון, לאלפית השנייה, הסתכלו ימינה ושמאלה והבינו שחומות המאבק הדמוקרטי הן נמר של נייר. מאז, לא המאבק האזרחי ולא המלחמה בה ממשיכים להיהרג ילדינו עצרה אותם. בזה אחר זה הם המשיכו בדרך אל הניצחון המוחלט על עם ישראל.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.