שאלת אופי היחסים בין ישראל לתפוצות והעמקתה של התופעה המכונה "התרחקות" עולה תדיר על סדר היום הציבורי. הנתונים החדשים של מכון פיו (יהדות אמריקה 2020) מאפשרים הצצה מעמיקה למצב בנקודת הזמן הנוכחית, ובחינה של השאלה: האם וכיצד משתנה מערכת היחסים בין שתי הקהילות היהודיות הגדולות ביותר בעולם – ישראל וארה"ב.
הנתונים החדשים של מכון פיו מאפשרים הצצה מעמיקה למצב יהדות אמריקה בנקודת הזמן הזו, ובחינת השאלה: האם וכיצד משתנה מערכת היחסים בין שתי הקהילות היהודיות הגדולות ביותר בעולם – ישראל וארה"ב
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
ההבדל המשמעותי ביותר בין הנתונים שהתפרסמו השבוע לנתוני עבר הוא ביחס לשאלה, האם דאגה לישראל היא מרכיב מהותי של הזהות היהודית גם ליהודים אמריקאים (שאלה זו שונה בניסוחה מהשאלה בשנים קודמות, ולכן לא ניתן להציע מגמות, כי לא נכון להשוות ביניהן).
נתוני פיו מצביעים על כך ששמונה מכל עשרה יהודים אמריקאים משיבים על כך בחיוב. הם סבורים כי הדאגה לישראל היא מרכיב חשוב או חיוני בזהותם היהודית. נתונים אלו גבוהים בהרבה מנתונים שנמצאו בסקר של פיו משנת 2013, וכפי שניתן לראות בתרשים, גם מנתוני סקרי הועד היהודי אמריקאי (AJC) בעשור האחרון.
סקר ה-AJC, שהתפרסם בסוף שנת 2020, שאל "עד כמה חשוב, אם בכלל, הקשר לישראל לזהות היהודית שלך?" 59% טענו כי הקשר לישראל חשוב (29% חשוב מאוד, ו-30% חשוב במידת מה). לעומת 24% שהשיבו "לא כל כך חשוב", ו-17% "לא חשוב כלל". למרות שלא ניתן להשוות שאלה זו באופן ישיר לשאלה של פיו (כי הנוסח שונה), ניכר שהתוצאות דומות למדי לתוצאות סקרים קודמים מלבד התוצאה של פיו. פער כזה מעלה חשד שהשיפור משמעותי. תחושת הקרבה אינה מצביעה על מגמת התקרבות, אלא על הבדלים מתודולוגיים וטכניים, כמו נוסח השאלה והתשובות, עיתוי הסקר או, כפי שמציעים חוקרי פיו, השיטה שבה נאספו נתוני הסקר.
ההבדל המשמעותי ביותר בין הנתונים שהתפרסמו השבוע לנתוני עבר הוא ביחס לשאלה, האם דאגה לישראל היא מרכיב מהותי בזהות היהודית גם ליהודי ארה"ב. מנתוני פיו עולה ש-8 מכל 10 יהודים אמריקאים משיבים על כך בחיוב
שאלת מפתח נוספת במחקר נוגעת לחיבור הרגשי של יהודים בישראל. בשאלה זו נתוני פיו העדכניים דווקא נמוכים בצורה משמעותית לעומת נתוני סקרים קודמים, אם כי ראוי לציין שאלה נתונים ישנים יחסית.
בסקר החדש 58% השיבו כי הם חשים חיבור רגשי (32%) או חיבור רגשי עמוק (25%) לישראל. ב-2013, שיעור זה היה גבוה יותר, ועמד על 69% (39% חשו חיבור רגשי, ו-30% חשו חיבור רגשי עמוק). שאלה דומה נשאלה בסקרי AJC בין השנים 2000-2005, והניבה תוצאה גבוהה בהרבה. בשנת 2000, שיעור החשים קרבה לישראל עמד על 74.3%, ובשנת 2006 על 76%.
באופן כללי, ניתן לזהות בכל הסקרים שמשתנים דמוגרפים, ובהם גיל, מיקום על ציר המסורת ועמדות פוליטיות משפיעים על התשובות, כאשר הצעירים תמיד מביעים עמדות של ריחוק יחסית לדורות מבוגרים יותר. למעשה, השוואת הנתונים החדשים לנתוני עבר, מצביעה על כך שהירידה המשמעותית התרחשה הפעם דווקא בקרב הקבוצות היותר מבוגרות.
בהשוואה בין יהדות ארה"ב לבין קהילות אחרות בתפוצות, הסקר החדש מחדד את העובדה שיהדות ארה"ב היא המרוחקת יותר מישראל. בקנדה (2018), 79% הצהירו כי הם קשורים לישראל (48% קשורים מאוד, ו- 31% די קשורים), ובאירופה, 69% העידו כי הם חשים קרבה חזקה לישראל (FRA). גם שיעור המבקרים בישראל נמוך בארה"ב יחסית לקהילות אחרות. נתוני פיו מצביעים על כך ש-45% מיהודי ארה"ב ביקרו בישראל פעם אחת או יותר (19% פעם אחת, ו-26% יותר מפעם אחת). מספרים אלו דומים למה שנראה גם בסקרים אחרים על יהדות ארה"ב.
סקר פיו מייצר הבחנה, שכמעט ואינה קיימת בסקרים האחרים, בין "יהודים לפי דת" ל"יהודים לא לפי דת" (כלומר, מי שמשיבים שאין להם דת, אך הם קשורים ליהדות באופן אתני, תרבותי או אחר). ההבחנה מאפשרת לראות שכאשר הזהות הדתית נעלמת, גם הקשר לישראל נחלש מאוד.
ד"ר ענבל הקמן היא עמיתת מחקר בכירה במכון למדיניות העם היהודי ומרצה למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם