הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

מתנת הפרידה של גילה גמליאל

צל"ש לשרה להגנת הסביבה, שבימים האחרונים בתפקיד יצאה בחריפות נגד ההסכם עם האמירויות שמסכן את מפרץ אילת, וחתמה על התקנה האוסרת לסחור בפרוות ● טר"ש לפירות הקיץ שבאדיבות שינויי מזג האוויר עולים כמו נדל"ן בגוש דן וגם הטעם לא משהו ● והטיפ: הסרט הדוקומנטרי על גרטה תונברג חושף פנים פחות ידועים של לוחמת האקלים הצעירה

מיצב בתל אביב של עמותת אנימלס במחאה נגד תעשיית הפרוות, 24 בנובמבר 2020 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)
אבשלום ששוני/פלאש90
מיצב בתל אביב של עמותת אנימלס במחאה נגד תעשיית הפרוות, 24 בנובמבר 2020

*הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבוע

בעוד ברבים ממשרדי הממשלה פעורה תהום בין השרים (והשרות) היוצאים והנכנסים – למשל במשרד התחבורה, שבו סוגיית התקציבים לכבישים בשטחים כבר מחממת את הגזרה בין מירי רגב למרב מיכאלי – במשרד להגנת הסביבה קרה השבוע משהו מוזר: תמר זנדברג נשמעה כמו המשכה הטבעי של גילה גמליאל.

רגע לפני סיום כהונתה, גמליאל הניפה דגל שחור אימתני מעל החוזה בין קצא"א לאמירויות שמסכן את מפרץ אילת, הבהירה שאיש לא נועץ במשרד להגנת הסביבה ושהמשרד מתנגד לו בחריפות.

מייד אחר כך, זנדברג הצטרפה לקריאתה של גמליאל לבטל את ההסכם לאלתר וחיזקה את התחושה שלפחות בתחום הזה יש ביניהן שפה משותפת.

תמר זנדברג, גילה גמליאל (צילום: פלאש90, מונטז')
תמר זנדברג, גילה גמליאל (צילום: פלאש90, מונטז')

העמדה הנחרצת שנקטה נגד הרפתקת הנפט המופקרת הייתה רק חלק מהסיומת המרשימה של גמליאל במשרד להגנת הסביבה: השבוע היא חתמה סופית על התקנה האוסרת לסחור בפרוות בעלי חיים בישראל (התקנה תיכנס לתוקף בעוד חצי שנה). בכך ישראל הופכת לאחת המדינות הראשונות בעולם שנוקטות בצעד שמגביל את תחום האופנה האכזרי הזה (קליפורניה הייתה הראשונה).

השבוע גמליאל חתמה סופית על התקנה האוסרת לסחור בפרוות בעלי חיים בישראל. בכך ישראל הופכת לאחת המדינות הראשונות בעולם שנוקטות בצעד שמגביל את תחום האופנה האכזרי הזה

החוק אמנם מחריג את השימוש בפרווה לצרכי דת – ובתרגום לישראלית זה אומר שהחרדים שנוהגים לחבוש שטריימל (בעברית: מזנבת) העשוי מזנבות צובלים יוכלו להמשיך בכך – אבל גם בתצורה המרוככת הזו, החוק היה תקוע שנים עד שגמליאל הגיעה. בדיוק כמו הפיקדון על הבקבוקים הגדולים.

לוביסטים ותעשיינים מקושרים הצליחו לבלום את החקיקה בדרכים מפוקפקות, אבל גמליאל, שכניסתה למשרד להגנת הסביבה לא לוותה בציפיות גבוהות מדי, צפצפה על הלחצים והאינטרסים וסיימה את הקדנציה עם רוח גבית וחופן מחמאות מפעילים למען הסביבה ובעלי החיים.

חרדים בבני ברק רוכשים שטריימלים חדשים לכבוד חג הפסח, 2014 (צילום: יוסי זליגר/פלאש90)
חרדים בבני ברק רוכשים שטריימלים חדשים לכבוד חג הפסח, 2014 (צילום: יוסי זליגר/פלאש90)

*הגלובוס השחור: מזהם השבוע

אחד התענוגות המסורתיים של הקיץ הישראלי מוגש לנו השנה ברוטב מריר ובמחיר מופקע. הכוונה כמובן לפירות הקיץ שנמכרים בתעריפים של נדל"ן במרכז תל אביב, ואם לא די בכך הם לא במיטבם גם מבחינת הטעם.

"פעם היית יותר טוב בבחירת אפרסקים", הטיח בי השבוע הנער, תוך שהוא סורק צלחת עמוסה בפירות עצובים למדי.

בשוק הסבוך של הפירות קשה לבודד סיבה ותוצאה. החקלאים חשודים בכך שהם מעצימים את חלקם של איתני הטבע כדי לקבל פיצויים מקנ"ט (קרן ביטוח נזקי טבע בחקלאות); רשתות השיווק חשודות בניפוח מחירים, וכך גם שלל המתווכים שבדרך.

אבל כשמנקים את המניפולציות נשארות העובדות: היבול בחלק מענפי הפירות צנח השנה בעשרות אחוזים, והסיבה העיקרית היא מחסור במנות קור בחורף החמים יחסית. גם החום ששרר באפריל-מאי לא תרם.

פירות בסופר בתל אביב. משמש ב-45 שקלים לקילו, נקטרינה ב-40. יוני 2021
פירות בסופר בתל אביב. משמש ב-45 שקלים לקילו, נקטרינה ב-40. יוני 2021

אי אפשר לדרוש מהממשלה לתת מענה לכל עלייה של מעלת צלזיוס בלילות ינואר, אבל בתמונה הכללית צריך להבין ששינוי האקלים כבר כאן, ושיש לו השלכות שמגיעות כבר עכשיו – לא בעוד חצי מאה בדור הנכדים והנינים – אל הצלחת והכיס שלנו.

שינויי מזג האוויר אולי הביאו את שלמה ארצי לחשוב, אבל עוברים מתחת לרדאר של ממשלת ישראל. היא מניחה לדברים לקרות, והתוצאה היא שכדי לאכול מזון מקומי, טרי ובריא – אנחנו מדברים על צלחת עם ענבים, דובדבנים, נקטרינות ומשמשים, כן? – צריך להשתייך לעשירון גבוה במיוחד, ומי שבמקרה לא זכה בלוטו או בירושה מתבקש להסתפק בג'אנק פוד זול שגובה מחיר בריאותי כבד.

שינויי מזג האוויר אולי הביאו את שלמה ארצי לחשוב, אבל עוברים מתחת לרדאר של ממשלת ישראל. היא מניחה לדברים לקרות, והתוצאה היא שכדי לאכול מזון מקומי, טרי ובריא, צריך להשתייך לעשירון גבוה במיוחד

*טיפ ירוק לשבת

מי שעקב אחר מעלליה של גרטה תונברג מרגע שפרצה לתודעה העולמית, כנראה לא ילמד הרבה עובדות חדשות מצפייה בסרט התיעודי "אני, גרטה" של הבמאי השוודי נייתן גרוסמן, שיצא בסוף שנה שעברה וזמין בוי-או-די של "יס".

גרוסמן ליווה את נערת האקלים השוודית בשנה הדרמטית שבה חרכה כנסים והפגנות ברחבי אירופה, ואחר כך הפליגה אל ועידת האו"ם כדי לנזוף בדונלד טראמפ ושאר קברניטי העולם שיכולים להיות סבא שלה.

ובכל זאת, הקטעים בסרט שבהם רק גרוסמן והמצלמה היו בקרבתה, חושפים שני פנים של תונברג שבמהומה הכללית קצת הלכו לאיבוד: כמה היא לבד, וכמה היא ילדה (או, ליתר דיוק, הייתה ילדה – תונברג התחילה את מסע המחאה שלה כשהייתה בת 15. כיום היא כבר בת 18 וחצי).

הקטעים בסרט שבהם רק גרוסמן והמצלמה היו בקרבתה, חושפים שני פנים של תונברג שבמהומה הכללית קצת הלכו לאיבוד: כמה היא לבד, וכמה היא ילדה

מאחורי המותג שטלטל את המודעות העולמית וסחף מיליוני בני נוער, עמדה נערה-ילדה צנומה, די בודדה ודי מלנכולית, בלי פמליה ובלי גב כלכלי, אחת שלא דמיינה שאי פעם תהיה מלכת הכיתה ולפתע מצאה את עצמה בתפקיד המלכה הירוקה של העולם.

גרטה תונברג (צילום: AP Photos/Mstyslav Chernov)
גרטה תונברג (צילום: AP Photos/Mstyslav Chernov)

הרגעים ב"אני, גרטה" שבהם היא יושבת לבד, כותבת ומוחקת מילים מהנאום שהכינה לאיזה כנס מכובד, מזכירים נערה לחוצה לפני בחינת בגרות ומחדדים את התחושה שבעצם כל אחת, וכל אחד, יכולים להיות גרטה ולנסות לשנות את העולם. ודי בכך כדי שהצפייה בסרט תהפוך לחוויה מומלצת.

עוד 722 מילים ו-1 תגובות
סגירה