ברית האחים והחרדים - טייק טו

נפתלי בנט ויאיר לפיד. הופעות תכופות בתקשורת (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
Miriam Alster/FLASH90
נפתלי בנט ויאיר לפיד. הופעות תכופות בתקשורת

"הציבור החרדי לא השתנה, לא משתנה ולא ישתנה" – כך שמעתי פעם מראש עיר חרדי, בכנס שכל כולו שינויים בחברה החרדית. ובמשפט אחד, תוך כדי כנס אחד, הבנתי את עומק הרומן של הציבור החרדי והחברה הישראלית. תימרון אינסופי בין האתוס של "חדש אסור מן התורה" וצרכים אמיתיים במציאות חברתית, כלכלית מורכבת.

"הציבור החרדי לא השתנה, לא משתנה ולא ישתנה" – כך שמעתי פעם מראש עיר חרדי בכנס על שינויים בחברה החרדית. תימרון אינסופי בין האתוס של "חדש אסור מן התורה" וצרכים אמיתיים במציאות מורכבת

שמונה שנים אחרי הקמת ממשלת נתניהו עם האחים בנט ולפיד ללא חרדים בשנת 2013, אנחנו נכנסים להזדמנות שנייה להקמת ממשלה כזו. הפעם לא רק ללא המפלגות החרדיות אלא ללא הספונסר הגדול שלהם בנימין נתניהו, שלפחות לעת עתה יישב יחד עם חברי הכנסת גפני, ליצמן ודרעי על ספסלי האופוזיציה.

כדי שמדינת ישראל תמשיך להיות מדינה חזקה, צריכה להיות מצב בו כל השבטים המרכיבים את החברה יהיו חזקים. ולא רק בהיבט הכלכלי, למרות שזה מרכיב יסודי. חזק – הכוונה מבחינת הזהות הפנימית, הלכידות החברתית הפנימית, תשתיות אזרחיות ועוד יסודות דומות. זה נכון לגבי החברה החרדית, הערבית, הדתית, המסורתית והחילונית. רק ככה ניתן יהיה לגבש, סביב רעיון היסוד של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, את האתוס המשותף.

לפני ראש הממשלה המיועד מונח אתגר מאד גדול. גם בנושא החרדי. כבר עכשיו דואגים הנציגים החרדים לכנות אותו ואת ממשלתו בשמות גנאי, בין הקשים שיודעת היהדות. "ממשלת זדון", "שם רשעים ירקב" ועוד. בנט ושאר חברי הקואליציה חייבים להתעלם לחלוטין מהתנהגות ילדותית זאת ולהתמקד במדיניות חכמה שיכולה לקדם את החברה החרדית, אבל לא ממקום של כפייה, אלא של יצירת שיתוף פעולה.

מעל עשור של פעילות עם החברה החרדית לימד אותי, שהגוש הגדול הזה של מעל מיליון נפשות הוא רצף גדול של תת-זהויות ומגזרים, ולא רק באופן הפשוט של ליטאים, חסידים וספרדים. יש קהילות בתוך כל הזרמים הללו עם מאפיינים שונים מבחינת כלכלית, דתית וסוציולוגית. וכמובן יש צירים של שיתוף פעולה החוצים את הקוים המסורתיים של ליטאים חסידים וספרדים.

לפני רה"מ המיועד מונח אתגר גדול גם בנושא החרדי. הנציגים החרדים כבר דואגים לכנותו בשמות גנאי, מהקשים שיודעת היהדות. "ממשלת זדון", "שם רשעים ירקב" ועוד. על בנט והקואליציה להתעלם מההתנהגות הילדותית

ליבת העניין נמצאת בעולם החינוך. זו היא התשתית שתקבע את עתידה של החברה החרדית. ושאלת החינוך למשפחה החרדית היא לא רק שאלה חינוכית, אלא ובעיקר שאלה של זהות. שייכות. מיעוט קטן מהחרדים חושבים מלכתחילה על לימודים כללים כעדיפות עליונה כשהם בוחנים אופציות לחינוך, אבל אחוזים גדולים מתוכם גם לא מתנגדים התנגדות עקרונית ללימוד אנגלית ומתמטיקה – ובתנאי שזה אינו מתנגש בשאלה הזהות, וכמובן לא על חשבון לימוד קודש ברמה גבוהה.

טעות הטירונים של פירון בפעם הקודמת, בעידוד רטוריקה קשה של לפיד, לא היתה עצם העיסוק בשאלת החינוך, אלא יצירת מלחמת דת או מלחמת תרבות סביב הפתרון. מאבק מול – במקום שיתוף פעולה עם הציבור. ויש חלקים לא מבוטלים היום בקהילות החרדיות השונות שרוצים פתרונות. יש הבנה מתגבשת, שרכישת כישורי חיים על מנת להכין אופציה לתעסוקה איכותית עתידית, לא חייבת לבוא על חשבון הזהות החרדית ומחויבות עמוקה להשקפה החרדית. מעתה אמור – פתרון לצרכים, ולא צורך בשינוי.

הקהילה החרדית רגישה (באמת) להתערבות מבחוץ. חרדה זו יושבת על תשתית פסיכולוגית היסטורית שאפשר לאהוב או לא לאהוב, אבל מי שמעוניין בהצלחה, חייב להכיר ולקחת בחשבון. זה אינו אומר שחייבים לעבוד לפי תקינות פוליטית חרדית כל הזמן, אבל זה כן דורש הבנה ורגישות תרבותית מול האתגר. וכמובן מיותר לציין שכל הזדמנות לח"כים החרדים היושבים במדבר האופוזיציה לקפוץ על מה שנראה כמו חילון או כפייה – תהיה להם אוויר לנשימה. וזה מיותר.

מה זה אומר בפועל?

כוחות בקהילה, יחד עם גורמי ממשל, פילנתרופיה ואנשי מחקר, פועלים ממש ברגעים אלה על מיפוי ההזדמנויות כדי להשביח את המערכת, ובעיקר ליצור סל פתרונות חינוכיים לחלקים בתוך הציבור החרדי שמעוניינים בלימודים כלליים ברמה גבוהה לצד לימודי הקודש המסורתיים.

יש כבר תחילה של שיתוף פעולה מרמת השטח ומנהלי מוסדות חינוך, דרך הדרגים המוניציפלים, ארגונים חינוכיים וכלה בגופים מוסדיים כמו הג'וינט ופילנתרופיה המקצועית, יש כבר תוכניות כתובות ואף פיילוטים בשטח. אין צורך להמציא גלגלים חדשים, אלא להתחבר למיזמים המדהימים שקיימים בשטח.

ואם אתן דוגמאות, הייתי מתמקד במוסדות חרדים שמנגישים לימודים כלליים ברמה גבוהה, וכבר מקובלים ע"י הציבור. גם ביסודי וגם בעל יסודי יש חסמים, שרוח גבית קלה מהממשלה יכולה לפתור ולתת לזרמים האלה לזרום ביתר קלות ולצמוח.

טעות הטירונים של פירון בפעם הקודמת, בעידוד רטוריקה קשה של לפיד, לא היתה עצם העיסוק בשאלת החינוך, אלא יצירת מלחמת דת או מלחמת תרבות סביב הפתרון. מאבק מול – במקום שיתוף פעולה עם הציבור

יש מקומות במערכת המיינסטרים שממילא מתוקצבים על לימודי ליב"ה, על אף שכוח ההוראה אינו ברמה מספקת כדי לספק את הסחורה. יצירת תוכניות להשבחת ההוראה, גם לפרחי ההוראה וגם למורים ומורות הקיימים – גם תתן פוש תעסוקתי מבחינת האיכות, אבל גם תעמיק תשתית מקצועית שיכולה לשרת דורות של תלמידים. והדבר שיקרב את מי שמעוניין בכך ללימודים אקדמיים גבוהים הוא הורדת גיל הפטור לגיוס לצה"ל ל-21.

נדירות ההזדמנויות ליצור רושם ראשוני בפעם השנייה. לבנט ולפיד התמזל המזל. אני מקווה מאד שלא יפספסו את הרגע.

דניאל גולדמן הוא שותף מייסד של גולדרוק קפיטל, ויו"ר לשעבר של גשר והתנועה העולמית של בני עקיבא. הוא פעיל ויזם חברתי וגר יחד עם משפחתו בבית שמש.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 784 מילים
סגירה