למי גנבו את הממשלה? הגונב מגנב פטור?

חברי הממשלה ה-36 – מרב מיכאלי, גדעון סער, נפתלי בנט, יאיר לפיד ובני גנץ – תופסים את מקומם במליאת הכנסת אחרי השבעת הממשלה, 13ביוני 2021 (צילום: חיים צח / לע"מ)
חיים צח / לע"מ
חברי הממשלה ה-36 - מרב מיכאלי, גדעון סער, נפתלי בנט, יאיר לפיד ובני גנץ - תופסים את מקומם במליאת הכנסת אחרי השבעת הממשלה, 13ביוני 2021

"כעת כשגנבו לנו את הבחירות, אנחנו נאייש את עמדות המפגינים בבלפור, עם אותם שלטים". דברים שאמר לי פעיל בליכוד שאני מכיר ומכבד, זה מכבר. שאלתי אותו, למה? ההסבר שלו פשוט "אם זה היה מהפך בבחירות, שהשמאל היה מנצח, הייתי מקבל זאת בהבנה, אבל כאן מנהיג מפלגה עם שישה מנדטים הופך להיות ראש ממשלה".

"כעת, כשגנבו לנו את הבחירות, אנחנו נאייש את עמדות המפגינים בבלפור עם אותם שלטים". אמר לי פעיל בליכוד, "אם השמאל היה מנצח הייתי מקבל זאת בהבנה, אבל כאן מנהיג מפלגה עם 6 מנדטים הופך לרה"מ"

כן, אסור להתעלם מהאמירות והתחושות הללו. אך צריך לראות אותן במסגרת התמונה המלאה של סיטואציות בלתי אפשריות. הממשלה שאך זה קמה נשענת על רוב שברירי למדי. ממשלה על חודו של קול, לפי שעה.

זו ממשלה שנשענת על כל החוקים ששונו והותאמו לממשלות המעבר שקמו ונפלו בתוך הכאוס. לפתע פתאום הסיטואציה החדשה חשפה שהתרגילים הפרלמנטריים של היריבים סייעו לבנט, לפיד, סער, גנץ, ליברמן, מיכאלי, הורוביץ ועבאס להקים ממשלת מיעוט. אבל לצד התרגילים הפרלמנטריים שזכו לכל גנאי אפשרי יצטרכו השותפים והשותפות לגלות סובלנות והכלה עד אין קץ. כל אחד מהם עם עין אחת פקוחה לבוחרים והאחרת לשותפים. תפישות עולם קוטביות שמתכנסות לחדר ישיבות אחד.

נתניהו, להטוטן פוליטי מהטובים שידענו, כשל ונפל. אבל נפל על שתי רגליים עם מרץ להמשיך ולהוביל את הליכוד והמפלגות המלוות. הוא מבטיח להם להחזיר אותם לשלטון חזקים ומחוזקים ותובע מהם משמעת אופוזיציונית. בדיוק אותה משמעת שבה הוא הוביל אותם במשך שתיים עשרה שנה ובסופו של דבר מצא עצמו כבול בתרגילים פוליטיים שהוא פיתח.

נתניהו זועם. הוא חש שבנט גנב לו את הכסא ואת השלטון. הוא כועס ובצדק אבל לא מוכן להבין שבנט למד ממנו להטוט אחד או שניים. קולותיהם של מי שאמורים היו להיות שותפיו הטבעיים, לשיטתו, "נגנבו" מתחת לאפו, ממש כפי שהוא עצמו "גנב" בעבר מנדטים שאמורים היו להיות שותפיו הטבעיים של הצד שכנגד, על פי הבטחותיהם לבוחרים. נראה שבפוליטיקה הישראלית גונב מגנב פטור.

אך בנט, כך דומה, לא מסתחרר, ומבין שהכיסאות שלו ושל חבריו ניצבים על במה רעועה. במאזן כוחות נראה שהשארות נתניהו בזירה הפוליטית תיצור את הדבק להמשך קיומה של הממשלה.

נתניהו דורש את אותה משמעת בה הוביל 12 שנה, עד שמצא עצמו כבול בתרגילים פוליטיים שהוא פיתח. נתניהו זועם. הוא חש שבנט גנב לו את הכסא ואת השלטון, אבל לא מוכן להבין שבנט למד ממנו להטוט או שניים

לצד רוח הלחימה של נתניהו, צריך לזכור ששותפיו לאופוזיציה בכלל והחרדים בפרט זקוקים לעטיני השלטון כמו אוויר לנשימה. עמותות, ישיבות ועוד מוסדות דת שתלויים בתקציבי מדינה, המנוהלים על ידי מי שלא הכירו את יוסף. מצוקה שתתחיל להתעורר בחלוף הזמן, ככל שהממשלה תחזיק מעמד. הנאמנות שלהם, כך נראה, תלויה גם במבחן התוצאה ובנכונות לחיות מחוץ ללשכות שבהן חותמים על ההמחאות.

בעוד נתניהו מגבש את כוחות האופוזיציה, גם הימין האידיאולוגי שמוביל בצלאל סמוטריץ' יעשה חשבון נפש. הכוונה גם לכל אנשי הימין שהצביעו עבור ימינה ולא ממש יודעים אם זה טוב או רע לקו החשיבה שלהם. לעומת התומכים בסמוטריץ', אלה התומכים בבנט מבינים, שאיך שלא יסתכלו על זה – אחד משלהם יושב על כסא ראש הממשלה. חלום נשגב של זרם לא מבוטל בציונות הדתית שמוביל מעורבות אקטיבית בניהול המדינה. במבט לאחור, ימינה שידרגה את מפד"ל ההיסטורית. לא רק חינוך וסעד, גם ראשות הממשלה.

הניתוח הזה פרגמטי. הוא אינו עוסק במה שראוי לנבחרי ציבור או בשאלות כמו: האם ראוי שמי שפרש מהמפלגה לאחר בחירות יכהן כח"כ, האם רה"מ יכל לכהן עם כתב אישום, האם יש ללכת לבחירות אם אין יכולת להעביר תקציב, ועוד חוקים כאלה ואחרים שהתגלו כמפוררי דמוקרטיה, לא מוסריים ולא אתיים. הנושא הזה חייב להיות בסדר היום של הכנסת כל הזמן, ובפרט לאחר לימוד מעמיק של סוגיית האתיקה וגיבוש קוד אתי עדכני של נבחרי ציבור.

ובחזרה לנקודת הפתיחה, אני פונה אל תומכי נתניהו בפניה אישית: נצלו את הזמן להתבוננות במראה הפוליטית. תעשו את זה ברוגע. פניה זהה אני מפנה אל כל מתנגדי נתניהו, תתבוננו במראה ותחשבו קדימה. בואו נזכור את מה שהיה אבל נלמד מזה ששנאה לא מועילה. מה שהכי חשוב כעת זה להיפרד מהתעמולה ולהתעמק בעשיית הטוב המשותף.

לצד רוח הלחימה של נתניהו, שותפיו לאופוזיציה בכלל והחרדים בפרט זקוקים לעטיני השלטון כאוויר לנשימה. נאמנותם תלויה גם במבחן התוצאה ובנכונות לחיות מחוץ ללשכות שבהן חותמים על ההמחאות

ורק שלא אשכח, לפני סיום, אני שומע את קולות האופוזיציה ומבין שהשאיפה העיקרית של חבריה היא לחזור כמה שיותר מהר לשלטון. בדמוקרטיה, לטוב ולרע, פעם אתה בשלטון ופעם אתה לא. את התקופה של האופוזיציה כדאי לנצל כדי לבחון מה היה ומה הלאה. חזרה מידית לשלטון ללא מנוחה לא טובה לאף אחד, חוץ מאלה שחושבים רק על האינטרסים האישיים.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 712 מילים
סגירה