הדחה מטעמי משילות?

אמיר אוחנה (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)
Noam Revkin Fenton/Flash90
אמיר אוחנה

1

מצחיק ששר משפטים שמונה במסגרת ממשלת מעבר (דבר בעייתי כשלעצמו) לתקופה קצרה מאד (דבר בעייתי כשלעצמו) אך ורק בשל חנפנותו לחשוד מבלפור ובני משפחתו (דבר חמור כשלעצמו) מסביר שהדיח את מנכ"לית משרד המשפטים מטעמי משילות.

2

חרף מפגן ההוקרה המביך של עורכת הדין אמי פלמור לאיילת שקד במסיבת הפרידה משרת המשפטית הגזענית היוצאת, חשוב לציין את הגינותה, מקצועיותה, תפיסתה הליברל-דמוקרטית וניסיונה הרב במשרד המשפטים (כיהנה לפני כן כראש מחלקת החנינות) שיכולים היו לסייע לשר הטירון והזמני.

3

אוחנה כמובן אינו חושב במיוחד על האינטרס הציבורי (כלומר: על טובת אזרחי מדינת ישראל) אלא על סיוע לחשוד מבלפור: מנכ"לית משרד המשפטים הייתה צריכה להיות חברה בוועדת איתור פרקליט המדינה הבא (שי ניצן יפרוש בדצמבר).

4

אוחנה רוצה למנות מנכ"ל כלבבו של החשוד הקיסרי, בניסיון נוסף להחליש את שומרי הסף. המטרה היא כמובן למנות מנכ"ל שיפעל למינוי פרקליט מדינה נטול שיניים. פרקליט כנוע יותר. מבוהל יותר. מינוי נוח שכזה. כמו מינוי יושב ראש המפד"ל לשעבר, פרופסור דניאל הרשקוביץ, לתפקיד נציב שירות המדינה. או הבחירה במתניהו אנגלמן לתפקיד מבקר המדינה.

5

אפשר למנות מנכ"ל משרד משפטים שתפיסת עולמו סוציאל-דמוקרטית. אפשר למנות מנכ"ל משרד משפטים שתפיסת עולמו ליברל-דמוקרטית. אפשר למנות מנכ"ל מקצועי שדעותיו המפלגתיות אינן ידועות. ואפשר אפילו למנות מנכ"ל שנטייתו הפוליטית ידועה.

אבל חובה למנות מנכ"ל בעל עמוד שדרה שמחויב לאזרחי מדינת ישראל, למשטרה הדמוקרטי ולשלטון החוק ולא מנכ"ל שמחויב לשליחו החנפן של חשוד בעבירות פליליות חמורות.

מנכ"ל ששיקוליו בכל פעולה – לרבות חברותו בועדת איתור פרקליט המדינה – יהיו שיקולים ענייניים. שיקולים של טובת הציבור כפי שהוא תופס אותה. שיקולים של עצמאות מערכת משפט.

ולא שיקולי ריצוי האינטרס האישי של ראש ממשלה שעושה כל מה שהוא יכול כדי לברוח ממשפטו המתקרב. כי הוא יודע בדיוק כמונו: כתב החשדות שתלוי ועומד נגדו רציני מאד. לא היה כלום? לפי מאמציו הבלתי נלאים של החשוד לברוח מהמשפט, הוא יודע שהיה. היה הרבה מאד. לכאורה כמובן.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 288 מילים
סגירה