1
מצחיק ששר משפטים שמונה במסגרת ממשלת מעבר (דבר בעייתי כשלעצמו) לתקופה קצרה מאד (דבר בעייתי כשלעצמו) אך ורק בשל חנפנותו לחשוד מבלפור ובני משפחתו (דבר חמור כשלעצמו) מסביר שהדיח את מנכ"לית משרד המשפטים מטעמי משילות.
2
חרף מפגן ההוקרה המביך של עורכת הדין אמי פלמור לאיילת שקד במסיבת הפרידה משרת המשפטית הגזענית היוצאת, חשוב לציין את הגינותה, מקצועיותה, תפיסתה הליברל-דמוקרטית וניסיונה הרב במשרד המשפטים (כיהנה לפני כן כראש מחלקת החנינות) שיכולים היו לסייע לשר הטירון והזמני.
3
אוחנה כמובן אינו חושב במיוחד על האינטרס הציבורי (כלומר: על טובת אזרחי מדינת ישראל) אלא על סיוע לחשוד מבלפור: מנכ"לית משרד המשפטים הייתה צריכה להיות חברה בוועדת איתור פרקליט המדינה הבא (שי ניצן יפרוש בדצמבר).
4
אוחנה רוצה למנות מנכ"ל כלבבו של החשוד הקיסרי, בניסיון נוסף להחליש את שומרי הסף. המטרה היא כמובן למנות מנכ"ל שיפעל למינוי פרקליט מדינה נטול שיניים. פרקליט כנוע יותר. מבוהל יותר. מינוי נוח שכזה. כמו מינוי יושב ראש המפד"ל לשעבר, פרופסור דניאל הרשקוביץ, לתפקיד נציב שירות המדינה. או הבחירה במתניהו אנגלמן לתפקיד מבקר המדינה.
5
אפשר למנות מנכ"ל משרד משפטים שתפיסת עולמו סוציאל-דמוקרטית. אפשר למנות מנכ"ל משרד משפטים שתפיסת עולמו ליברל-דמוקרטית. אפשר למנות מנכ"ל מקצועי שדעותיו המפלגתיות אינן ידועות. ואפשר אפילו למנות מנכ"ל שנטייתו הפוליטית ידועה.
אבל חובה למנות מנכ"ל בעל עמוד שדרה שמחויב לאזרחי מדינת ישראל, למשטרה הדמוקרטי ולשלטון החוק ולא מנכ"ל שמחויב לשליחו החנפן של חשוד בעבירות פליליות חמורות.
מנכ"ל ששיקוליו בכל פעולה – לרבות חברותו בועדת איתור פרקליט המדינה – יהיו שיקולים ענייניים. שיקולים של טובת הציבור כפי שהוא תופס אותה. שיקולים של עצמאות מערכת משפט.
ולא שיקולי ריצוי האינטרס האישי של ראש ממשלה שעושה כל מה שהוא יכול כדי לברוח ממשפטו המתקרב. כי הוא יודע בדיוק כמונו: כתב החשדות שתלוי ועומד נגדו רציני מאד. לא היה כלום? לפי מאמציו הבלתי נלאים של החשוד לברוח מהמשפט, הוא יודע שהיה. היה הרבה מאד. לכאורה כמובן.
עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
בשם אלוהים הרחמן והרחום
לאחרונה נתקלתי בדבריו של הרב שלמה אבינר, הקושרים את כל המוסלמים ואת כל הערבים לחמאס. מכאן נבע הצורך להעמיד דברים על דיוקם ולשפוך אור על הנקודות שעלו מדבריו.
שיח' מוחמד שריף עודה הוא ראש העדה האחמדית בישראל, מחמד פועל רבות על מנת לשמור על מרקם החיים בין האוכלוסיות בארץ ומרבה לארח כנסים לכלל אנשי הדת והתושבים.
קשה להגזים בחשיבות היוזמה לבנות לעזה נמל. על אף ההתחלה הצנועה – בינתיים מדובר ברציף צף בצפון עזה – היא עשויה להתפתח לבניית נמל של ממש, שיסיר אחת ולתמיד מישראל את נטל "המצור", יאפשר לעזתים חופש תנועה ויפתח להם אופקי מסחר וכלכלה.
אלא מה – מדובר נכבדות בכך שהגורם אשר יבנה את נמל עזה – זאת קטאר. אומנם בהקשר המיידי מדובר בנמל אמריקאי במימון של האמירויות לצורכי סיוע הומניטרי בלבד, אך אם אכן תהיה זאת המתכונת גם להמשך – אפשר לומר כבר מייד, כי זה עשוי להיות צעד ראשון לנטרול אונר"א מן הסיוע. כמו כן, זה יכול להוביל להקמת גוף בינלאומי וערבי של בעלות בריתנו שיחליף את אונר"א ואולי אפילו יאותת על שובה של סעודיה לעזה, שאותה עזבה אחרי שגילתה שישראל מעדיפה את קטאר על פניה. סעודיה וקטאר לא יכולות לדור בכפיפה אחת, מסיבות שנפרט בהזדמנות אחרת.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
כתבינו מדווחים כבר חודשיים שנשארו 2 גדודים במחנות המרכז, ועוד 4 גדודי חמאס ברפיח. שאלה: מדוע צה"ל, בהנחיית הדרג המדיני המאוחד לחירום, לא מפרק את 2 הגדודים במחנות המרכז? הרי מדרום כבר פורקו גדודי חאן יונס ומצפון כבר פורקו גדודי עזה בעיר ובצפון הרצועה. במערב יש ים. אז למה?
ובכן, ההיגיון האמיתי אומר, שכנראה קבוצת חטופים גדולה מוחזקת שם במחנות המרכז. לכן צה"ל לא יסכן אותם לפני שיהיה ברור אם יש או אין עסקה לשחרורם.
לכאורה הרי נערכים מבצעים חטיבתיים בביה"ח שיפא ובבתי החולים בחאן יונס. אז מה הבעיה עם 2 גדודי מחנות המרכז? ואם זו הסיבה, למה רה"מ ממשיך בנאומי הזחיחות על ניצחון מוחלט וכניסה לרפיח? מדובר כנראה בשקר מוחלט ובתעמולה בזויה על גבם של משפחות החטופים.
לקראת פעולה ברפיח – אותה מאיים, מבטיח ו"מנחה" בנימין נתניהו כבר חודשיים, צה"ל שחרר ממילואים אלפי חיילים והותיר רק 3 חטיבות ברצועה. בתחילת המלחמה היו שם כ-20 חטיבות. זה הגיוני?
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני רוצה לדעת מי בא עם הרעיון המתועב של "מכסות" גיוס. הגיוס הוא חובה פרסונלית של האזרח, לא של אירגונים. או שיש או שאין הצדקה לגיוס של האזרח – מה פתאום להעביר את הסלקציה לישיבות או גופים סקטוריאליים אחרים שיחליטו על פי שיקוליהם את מי לשלוח לגיוס? האזרחים אינם ליטרת בשר שרב כלשהו יחליט האם ישלח אל הצבא. מכסות גיוס מנרמלות את היחס של מנהיגי הציבור החרדי אל הציבור שלהם כצאן חסר בינה שיעשה מה שיגידו לו – את זה בדיוק יש לפרק ולהפוך את הציבור החרדי מעדר לאנשים.
רוצים מכסות? בבקשה. 400 עילויים בתורה שיקבלו מעמד מקביל לספורטאי מצטיין. כל אחד יכול להגיש מועמדות, הרבנים יכולים להגיש המלצות, ומערכת הביטחון תאשר פרטנית את האנשים.
כל השאר – מלש"בים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם