הגלובוס השחור: מזהם השבוע

אי-אז בעשור הראשון של המאה ה-21, פעלה קבוצה בינלאומית נמרצת בשם '350' שדרשה מהפך עולמי מיידי שיחזיר את ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה לרמה של 350 חלקים למיליון – ריכוז שלפי חישובי המדענים עשוי למתן דרמטית את משבר האקלים.

התשובה של המציאות הייתה נחרצת: לא רק שלא חזרנו ל-350, קו ה-400 נחצה במהירות.

לפני שנתיים, במאי 2019, בתחנת הניטור של ארגון המטאורולוגיה העולמי שבמצפה מאונה לואה בהוואי, נמדד לראשונה ריכוז פחמן באטמוספרה של 415. המטאורולוג אריק הולטהאוס אמר אז: "זה לא הנתון הגבוה ביותר בהיסטוריה המתועדת וגם לא מאז המצאת החקלאות לפני 10,000 שנה. זה הנתון הגבוה ביותר מזה מיליוני שנים. אנחנו לא מכירים פלנטה כזו".

"זה לא הנתון הגבוה ביותר בהיסטוריה המתועדת וגם לא מאז המצאת החקלאות לפני 10,000 שנה. זה הנתון הגבוה ביותר מזה מיליוני שנים. אנחנו לא מכירים פלנטה כזו"

לפני מספר ימים כבר נמדד במאונה לואה ריכוז פחמן באטמוספירה של 419.15 חלקים למיליון. הטיפוס נמשך.

ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה כפי שנמדד בתחנת הניטור של ארגון המטאורולוגיה העולמי שבמצפה מאונה לואה בהוואי

הכותרת ב"ניו יורק טיימס" השבוע בישרה ש"שינוי האקלים ממיס את המערב אפילו לפני שהקיץ התחיל" – בהתייחס לגל החום הקיצוני שפוקד את אריזונה ונוואדה, שבהן הרופאים מזהירים שמגע עם האספלט הרותח עלול לגרום לכוויות בדרגה שלישית.

אצל חלק מהנהגות העולם האסימון כבר נפל – את נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן בוודאי שאיש לא צריך לשכנע שמשבר האקלים כבר כאן. אבל גם אם האנושות מפנימה סוף-סוף ומתחילה להתקדם באיטיות לכיוון הנכון – המציאות מתקדמת הרבה יותר מהר, הפער הולך וגדל והזמן, מרושע שכמותו, מסרב לעבוד לטובתנו.

הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבוע

ההחלטה של השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג למנות את גלית כהן למנכ"לית המשרד, מבורכת משלוש סיבות:

מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה גלית כהן (צילום: חיים צח/לע"מ)

אחת, היא אישה. מביך שב-2021 הנשים עדיין נמצאות במיעוט כה מובהק בדרגים הבכירים של השירות הממשלתי, ולכן טוב ששרות כמו זנדברג ומרב מיכאלי מנצלות את עמדת ההשפעה שלהן כדי לשנות את המאזן.

שתיים, היא מינוי מקצועי – אשת מקצוע שצמחה מתוך המשרד ועובדת בו כבר 20 שנה, התקדמה בהתמדה במעלה ההיררכיה, שירתה תחת שרים מהשמאל, מהימין ומהמרכז. המסר ברור: ניהול המשרד להגנת הסביבה זו לא קומבינה פוליטית ולא סידור עבודה למקורבים.

ושלוש, היא דוברת את השפה הירוקה ולא זקוקה לחפיפה או זמן התאקלמות.

עם שרה ומנכ"לית שמחויבות לנושא, ועם שר אוצר שהפתיע השבוע כשהודיע שישראל בדרך למדיניות של מיסוי על פליטות פחמן, אפשר לקוות שהמשרד להגנת הסביבה יתחיל סוף סוף למלא תפקיד מרכזי בקביעת סדר היום הלאומי והממשלתי.

טיפ ירוק לשבת

בעוונותיי, הפעם האחרונה שבה ביקרתי בחוף נהריה הייתה לפני שנים רבות. פה ושם יצא לי להגיע לעיר בענייני עבודה (מישהו אמר אזבסט?), אבל הטיילת וחוף הים לא נכללו בסדר היום. לכן גם לא היו לי ציפיות מיוחדות לקראת השהייה שם בשבת האחרונה.

למה כבר אפשר לצפות מעיר מנומנמת, ששמה נקשר בשנים האחרונות בעיקר בהצפות בגעתון ובפרשת השוטרים הנוקמים שהפכה לסדרת טלוויזיה בפריים טיים?

שוב התברר שציפיות צנועות הן מתכון בדוק להפתעה נעימה. לא שקו החוף של נהריה מזמן אטרקציות שיפילו מהכיסא את עולם ה"כל כלול", אבל נעים שם. פשוט נעים. ולפרקים גם ממש יפה.

הטיילת על חוף נהריה (צילום: אביב לביא)

הים פתוח וכמעט לא מופרע על ידי שוברי גלים; הבריזה – כיאה לעיר שממוקמת בשפיץ הצפוני של ישראל – משכנעת יותר מזו של חופי גוש דן; הטיילת קומפקטית ומזמינה; חוף גלי-גיל ממוקם בתוך מפרץ קטן וחמוד ואפילו להמבורגר "ביונדמיט" בקפה "לנדוור" היה טעם מוצלח של חופשה.

הנקודה העצובה בסיור בטיילת היא המפגש עם הגעתון, שההתעללות בו כוללת ריצוף תכלכל וגורמת לו להיראות כמו בריכה שרוקנה מהמים. המים שבכל זאת זורמים באפיק כנראה עד כדי כך לא ראויים, שמטרים ספורים לפני המפגש עם הים העירייה הציבה מתרס שמונע מהם להגיע אל היעד.

התוצאה: למרגלות הסכר המאולתר נוצרה שלולית דוחה של מים עומדים ומעופשים. מפגש בין נחל לים יכול להיות הדבר הכי קסום בעולם; איכשהו עיריות נהריה לדורותיהן הצליחו להפוך אותו למפגע.

נחל הגעתון יובש ורוצף בנהריה (צילום: אביב לביא)

ובחזרה למסלול האופטימי: יש מעט מקומות בישראל שבהם אנשים, סתם אנשים, גרים עשרות מטרים מקו הגלים. הטיילת בנהריה צנועת מידות ומי שמתגורר לצידה מרגיש את הים ממש בתוך הבית.

חומר למחשבה: אולי לא כל בנייה ליד הים היא אסון. אולי צריך להתנגד רק לתשתיות שמחרבות את קו החוף או מגדלים לעשירים שחוסמים את הרוח ומפרידים בין העיר לים. אולי תושבים מהשורה שיכולים לפתוח חלון לים התיכון זה רעיון לא כל כך רע.

חומר למחשבה: אולי לא כל בנייה ליד הים היא אסון. אולי צריך להתנגד רק לתשתיות שמחרבות את קו החוף או מגדלים לעשירים שחוסמים את הרוח ומפרידים בין העיר לים

בקיצור, בפעם הבאה שאתם מטיילים בצפון, קחו בחשבון את נהריה וקו החוף שלה.