לעשות היסטוריה ללא היסטריה

יאיר לפיד מגיע לאבו דאבי, 29.6.2021 (צילום: הטוויטר של יאיר לפיד)
הטוויטר של יאיר לפיד
יאיר לפיד מגיע לאבו דאבי, 29.6.2021

שר החוץ יאיר לפיד נחת באבו-דאבי, בירת איחוד נסיכויות המפרץ. אין ספק בכך שמדובר בביקור היסטורי וחשוב מאוד. לפני קצת פחות משנה הצטרפו איחוד נסיכויות המפרץ ובחריין, ואחריהן גם מרוקו וסודאן למועדון המדינות הערביות שבחרו לנרמל את היחסים עם ישראל.

באופן אישי אומר שכל ביקור של מנהיג או מנהיגה ישראליים במדינות ערב הוא עניין מרגש ביותר, בין אם מדובר בציפי לבני בקטאר, בנימין נתניהו בעומאן או יאיר לפיד היום באבו-דאבי. הביקורים הפומביים הללו מדגימים עד כמה השתנה והשתפר מצבה של מדינת ישראל מאז קום המדינה, אז היינו בעוינות ואיבה.

כל ביקור של מנהיג/ה ישראליים במדינות ערב מרגש אותי, בין אם מדובר בציפי לבני בקטאר, נתניהו בעומאן או לפיד היום באבו-דאבי. הביקורים הפומביים מדגימים עד כמה השתפר מצב ישראל מאז קום המדינה

נחזור לביקור של לפיד באבו-דאבי: אין ספק שמדובר ברגע היסטורי, אך מה שנעדר ממנו באופן מובהק זאת היסטריה והייפ.

תדמיינו לרגע שבמקום יאיר לפיד – בנימין נתניהו היה נוחת היום בבירה האמירתית ודורך על השטיח האדום. המסע שלו היה באופן ודאי מלווה בשידורים חיים מסביב לשעון, מבזקים ופושים כל דקה עגולה והרגשה של מינימום נחיתה על מאדים. המוזיקה המוכרת "רק נתניהו יכול" הייתה מתנגנת ברקע במקום "התקווה" וההמנון האמירתי יחדיו.

כזכור, נתניהו ניסה לקיים את הביקור הראשון לאבו-דאבי מאז שנחתמו הסכמי אברהם, עדיף – בסמיכות המרבית למועד הבחירות (והיו לבחירתו מועדים רבים). הוא מנע משריו לקיים פגישות עבודה ולקיים ביקורים באיחוד נסיכויות המפרץ ובבחריין, כיצד שחס וחלילה לא ייקחו ממנו את הבכורה. נתניהו לחץ, האמירתים התעצבנו ופעם אחר פעם הביקור ההיסטורי (וההיסטרי) לא יצא אל הפועל.

אם נתניהו היה זה שטס עכשיו לאבו-דאבי, הוא היה מסכסך בין עיתונאים, מונע מאחדים מהם מלעלות על המטוס ומעניק ראיונות בלעדיים לפייבוריטים, שכולנו יודעים את שמם.

בנס כל הסמטוחה הזאת, כל הפסטיבל אבו-דאבי על שם נתניהו נחסכו מאתנו, הציבור הישראלי. גם לפיד מתרגש מהמעמד החשוב, אך הוא אינו הופך אותו לקרקס מתוקשר ומטורף. ראש הממשלה או שר בכיר אמורים לעשות את עבודתם, על מנת לקדם את מעמדה של מדינת ישראל ואת האינטרסים שלה. הם ניצבים בצמתים היסטוריים ומצטלמים עם שועי העולם, לא כי זאת הזכות המולדת שלהם, אלא כי זאת העבודה שלהם, בתור משרתי ציבור.

דמיינו לרגע שבמקום לפיד – נתניהו היה נוחת היום בבירה האמירתית ודורך על השטיח האדום. המסע היה ודאי מלווה בשידורים חיים, מבזקים ופושים מסביב לשעון, והרגשה של מינימום נחיתה על מאדים

כשיאיר לפיד נחת באבו-דאבי, הוא הודה לאיש שהשקיע רבות על מנת שהסכמי אברהם עם מדינות ערב יצאו לדרך: בנימין נתניהו. האם בנימין נתניהו, שכידוע גירש את הבריטים מירושלים ומנע את התגרענותה של איראן, היה מודה ללפיד אם המצב היה הפוך? תחשבו על זה בזמן שהתפנה לכם מפסטיבל על שמו של בנימין נתניהו.

קסניה סבטלובה היא מנכ"לית עמותת ROPES לשיתוף פעולה אזורי ועמיתת מחקר במכון ATLANTIC COUNCIL בוושינגטון, לשעבר חברת כנסת מטעם מפלגת התנועה ומומחית לענייני מזרח התיכון.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 416 מילים ו-1 תגובות
סגירה