אירועי הימים האחרונים הזכירו לנו שוב את שבריריות קיומנו על כדור הארץ. רק בשבוע האחרון שמענו על גל חום קיצוני של טמפרטורות שהגיעו לכ-50 מעלות בקנדה, ונזילה מצינור גז שגרמה לבעירה תת ימית במפרץ מקסיקו שהדליקה את מי המפרץ בקליפ ויראלי שזכה ל-60 מיליון צפיות ביום.

אירועי השבוע הזכירו לנו שוב את שבריריות קיומנו על כדור הארץ. שמענו על גל חום קיצוני של כ-50 מעלות בקנדה, ועל בעירה תת ימית מנזילה של צינור גז שהדליקה את מי מפרץ מקסיקו

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ללא התזכורות האלו קל לנו לקחת את הסביבה הטבעית כמובנת מאליה. אך זו טעות. לסביבה זו תפקיד מפתח בקיום החיים על פני כדור הארץ. כל הצמחים, בעלי החיים וכמובן בני האדם תלויים במשאבי הטבע כדי לשרוד. הפגיעה וניצול היתר המתמשכים של משאבים אלו עשויה לגרום להכחדת חלק מהם בזמן קצר יחסית, עם השלכות דרסטיות על האופן שבו אנו חיים היום.

The Gulf of Mexico is literally on fire because a pipeline ruptured pic.twitter.com/J4ur5MNyt1

— Brian Kahn (@blkahn) July 2, 2021

קנה המידה הגלובלי של ההרס הסביבתי בעשורים האחרונים הוביל לכך שחוקרים מגדירים את התקופה שלנו כעידן גיאולוגי חדש – האנתרופוקן – בשל ההשפעה העצומה של המין האנושי על כדור הארץ. היום ברור לכולם שלא ניתן להמשיך להתעלם מהבעיה הזאת, שרק הולכת וגוברת.

אין ספק שלהמשיך בדרך בה פעלנו עד כה היא פעולה לא אחראית, עבורנו ועבור שאר העולם היום, ואף יותר מכך כלפי הדורות הבאים שיחיו כאן וייאלצו לשאת בהשלכות של מה שהחלטנו ועשינו.

חלק מהאתגרים העומדים בפנינו – כמו זיהום אוויר או ההתחממות הגלובלית – משותפים לנו ולמדינות אחרות, והפיתרון להם צריך להיות מתואם עם שאר העולם. אתגרים אחרים, כמו הצמצום המתמשך בשטחים פתוחים (טבעיים ומיוערים) העומדים לרשות ישראל לטובת בנייה ושטחים חקלאיים – אקוטיים במיוחד עבור המציאות שלנו כאן. צמצום זה פוגע באיכות החיים של כולנו ומקטין בהדרגה את המגוון הביולוגי בישראל, מה שהופך את המערכות הסביבתיות והחברתיות באזור לפגיעות יותר.

קבוצת חוקרים הגדירה תשעה גבולות פלנטריים, תהליכים סביבתיים כמו שינוי אקלים או אובדן מגוון ביולוגי, שאם יעברו גבול מסוים שהוגדר עבורם, יש סכנה שהעולם יגיע לנקודת מפנה שתביא את המערכות תומכות החיים בכדור הארץ למצב חדש ולא מוכר. נכון להיום, האנושות פרצה עד כה ארבעה מגבולות אלו.

בנוסף, נכון להיום אנחנו צורכים בשנה ממוצעת בערך פי 1.7 מכמות המשאבים שכדור הארץ יכול לייצר. יום סיום המשאבים (באנגלית: Earth Overshoot Day), היום בשנה שבו נסיים להשתמש בכמות המשאבים שכדור הארץ מחדש בשנה, יתרחש השנה ב-29 ביולי.

ההיקף הגלובלי של ההרס הסביבתי בעשורים האחרונים הוביל לכך שחוקרים מגדירים את התקופה שלנו כעידן גיאולוגי חדש – האנתרופוקן – בשל ההשפעה העצומה של המין האנושי על כדור הארץ

השקת המרכז החדש לקיימות באוניברסיטה העברית השבוע, פרויקט בו אני שותף, הוא חלק חשוב בתהליך השינוי. אנו בטוחים שהמחקרים שיממן המרכז החדש יצביעו על אתגרים ספציפיים למציאות שלנו בישראל של המאה ה-21, ויציעו פתרונות מחקריים לאתגרים אלו.

יחד עם זאת, ברור שמחקר אקדמי אינו מספיק לכשלעצמו. נחוץ מארג שלם של ארגונים ואנשים שיעבדו ביחד – חוקרות שיחקרו את הבעיה הספציפית, קבוצות שיעריכו את ישימות המחקר מבחינה כלכלית וינגישו אותו לקהלים רחבים יותר, ואף התארגנויות מקומיות שיפעלו באופן עצמאי כדי לקדם תהליכי קיימות ברמות שונות, מהצבת פחי מחזור בשכונות וכלה בתמיכה בחקיקה לשמירה על איכות האוויר בארצנו.

לממשלה הנוכחית, "ממשלת השינוי", יש הזדמנות להצטרף לתהליך שכבר התחיל בעולם – לשנות את היחס כלפי ההרס הסביבתי ומשבר האקלים שפוקד אותנו. ישראל זקוקה בדחיפות לתוכנית אסטרטגית ארוכת טווח להתמודדות עם המציאות החדשה ולקביעת שימוש נכון במשאבי הסביבה הטבעית, משק המים והאנרגיה.

תוכנית כזו, הדומה לניו דיל הירוק (Green New Deal) שמקודם בימים אלו בארה"ב או הדיל הירוק האירופאי (European Green Deal) תקבע את הנושא כקריטי בסדר העדיפויות הלאומי, תגביר את המודעות לכך בציבור הישראלי ותקצה את המשאבים הנדרשים כדי לבצע שינוי בקנה מידה חסר תקדים בחברה הישראלית.

דיל ירוק כזה ישקיע סכומים מסיביים בתשתיות ירוקות כמו אנרגיה מתחדשת, בנייה ירוקה ותחבורה בת קיימא, יסייע בהכשרה של עובדים למקצועות המאה ה-21, ויעודד מעבר של עובדים מתעשיות מזהמות ונצלניות למקומות עבודה חדשים נקיים, שיספקו תנאים סוציאליים נאותים ובשכר הוגן.

תוכנית כזו, הדומה לניו דיל הירוק (Green New Deal) שמקודם בימים אלו בארה"ב, או הדיל הירוק האירופאי (European Green Deal) תקבע את הנושא כקריטי בסדר העדיפויות הלאומי

גרין דיל ישראלי כזה אינו יעד סופי – אבל הוא ההתחלה הנחוצה שתאפשר לנו לבנות חברה מוצלחת, חסונה ובריאה.

ד"ר לי מרדכי הוא מרצה בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית וממרכז הקיימות החדש באוניברסיטה העברית.