מדוע שוטרים משקרים?

עמוס ברנס, במרכז, בבית המשפט העליון כשזכה לקבל משפט חוזר, ב-14 במרץ 2002 (צילום: פלאש90)
פלאש90
עמוס ברנס, במרכז, בבית המשפט העליון כשזכה לקבל משפט חוזר, ב-14 במרץ 2002

בכתבה "הדברים שחושפת השופטת דליה גנות מצדיקים שלוש ועדות בדיקה" בהארץ, מכה גנות על חטא ומספרת:

"הלכתי אחורנית וראיתי בכל מיני תיקים כל מיני אמירות של המשטרה במזכרים, ובדיעבד הבנתי שבהרבה יותר ממקרה אחד הם היו לא מדויקים עד שקריים. ואתה מסתמך עליהם בעיניים עצומות. אני חושבת לעצמי, לכמה אנשים עשיתי עוול בגלל שקיבלתי את המזכרים האלה כמות שהם".

מדוע שוטרים משקרים?

ראשית, משום שכדאי להם. או כדברי גנות:

"המזכרים הסודיים שהמשטרה מציגה לשופטים היו בעיניי דברי אלוהים חיים. מעולם לא פקפקתי בהם".

שנית, כאשר פשעיהם מתגלים, השופטים לא מפעילים נגדם את סמכותם בחוק.

מדוע שוטרים משקרים? ראשית, משום שכדאי להם. או כדברי גנות: "המזכרים הסודיים שהמשטרה מציגה לשופטים היו בעיניי דברי אלוהים חיים". שנית, כשפשעיהם מתגלים, השופטים לא מפעילים נגדם את סמכותם

כבר ב-1978, בפסק הדין בפרשת אבו-מדיג'ם, כתב שופט בית המשפט העליון המנוח חיים כהן:

"אודה כי למקרא ולמשמע הערעור הנוכחי התחלתי לראשונה לפקפק במקצת, שמא הגיע הזמן, והמלחמה בפשעי הפושעים צריכה להידחות מפני המלחמה בפשעי שוטרים. שאלתי את עצמי אם על-ידי השימוש השיפוטי אשר אנו השופטים עושים בראיות – ולו גם כשרות מבחינת דיני הראיות – שהושגו על-ידי חוקרים-פושעים, אין אנו עושים עצמנו שותפים לאחר המעשה לפשעיהם".

לעומתו בחר השופט אהרן ברק ב 1985 בפסק הדין בפרשת טובול, להציג גישה המגמדת את פשעי השוטרים:

"מספר קטן של פירות רקובים בסל מלא פירות בריאים".

כפי הנראה נוכח השפעתו העצומה של השופט ברק על המשפט הישראלי, במשך עשורים רבים שלטה גישתו בפסיקה.

רוב רובם המכריע של השוטרים חדורי תחושת שליחות ועושים עבודתם נאמנה. אלא שאם נמשיך במשל של ברק, כמו שכתב פרופ' בועז סנג'רו: "דווקא ידוע שפירות רקובים שאינם מורחקים מדביקים בריקבונם גם פירות בריאים. מעבר לכך זוהי גישה לא ראויה. היא איננה כופה על המערכת הפקת לקחים בטיחותיים שמטרתם לצמצם את הסיכון".

אם נמשיך במשל של ברק, לדברי פרופ' בועז סנג'רו: ידוע שפירות רקובים שאינם מורחקים מדביקים בריקבונם גם פירות בריאים. מעבר לכך זו גישה לא ראויה, שאינה כופה על המערכת הפקת לקחים לצימצום הסיכון

לדוגמה, חוקריו של עמוס ברנס ז"ל תיאמו את עדויותיהם במשטרה כנגד טענותיו כי הודאתו נגבתה ממנו לאחר שלא ישן במשך ארבעה ימים ושלושה לילות, שבמהלכם הוכה על ידי חוקריו.

אל מול עדותו זו של ברנס העידו אנשי המשטרה כאיש אחד, כי לא היו דברים מעולם, וכי ראש צוות החקירה שאול מרכוס כלל לא נכח בשחזור. בית המשפט המחוזי האמין לכל עדי התביעה והרשיע את ברנס.

על רקע פניות חוזרות ונשנות של ברנס מבין כותלי בית הסוהר, ובעקבות חשיפה על-ידי קצין משטרה בדימוס, ניצב משנה עזרא גולדברג, של קיום פעולות בלתי כשרות שבוצעו על-ידי חוקרי צוות החקירה בראשותו של מרכוס, פתחה בשנת 1980 המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורכת-הדין יהודית קרפ, בבדיקה מקיפה של הפרשה.

בין הממצאים שהעלה דו"ח קרפ, אשר הובילו לאישור משפט חוזר ולזיכויו של ברנס, הייתה עדות השקר של של פקד עוזי נבות, ראש המעבדה הניידת לזיהוי פלילי, שצילם והקליט על גבי סרט וידאו את השחזור שנערך לברנס.

נבות העיד במשפטו של ברנס כי מרכוס לא נכח בשחזור, ברם לאחר שקיבל נבות מעמד של עד מדינה והתחייבות ממפכ"ל המשטרה שאם ימסור עדות מלאה ואמיתית לא יינקטו כנגדו צעדים שיפגעו במעמדו במשטרה, הודה נבות כי שיקר בעדותו במשפטו של ברנס.

ב-1982 בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את סנ"צ בדימוס שאול מרכוס במתן עדות שקר בפרשת ברנס, אך בית המשפט העליון זיכה אותו ושלח מסר לשוטרים פושעים: "אתם מוגנים".

לדוגמה, חוקריו של עמוס ברנס ז"ל תיאמו את עדויותיהם במשטרה כנגד טענותיו כי הודאתו נגבתה ממנו לאחר שלא ישן במשך ארבעה ימים ושלושה לילות, שבמהלכם הוכה על ידי חוקריו

ב-1993, מבקר המשטרה אברהם אדן טבע את המונח "תרבות השקר". לדבריו, התפיסה הלוחמנית יוצרת אצל השוטר תחושה של שליחות, ובטחון ש"במלחמה כמו במלחמה", ו"במלחמה הכל מותר".

ב-2015 ציין מבקר המדינה בדוח ביקורת מיוחד על טיפול המשטרה בעבירות שוטרים כי גדל ב-53% מספר התיקים שהתקבלו במחלקת משמעת ממח"ש והופנו למסלול של הערת מפקד (46 לעומת 30 ב-2014), ומספר התיקים שהופנו להדרכת מפקד גדל ב-566% (40 לעומת 6 ב-2014). גם תיקים שבהם עלה שהשוטרים לא היו דוברי אמת או לא דיווחו דיווח מלא בדוחות פעולה ולפעמים אף תיאמו גרסאות, הופנו להדרכת מפקד.

ב-2019, דוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, אמר בכנס של לשכת עורכי הדין, כי טועני מעצרים של המשטרה משקרים על בסיס קבוע בבית משפט, לרבות בדוחות הסודיים, אותם הם מסתירים כ"תכתובת פנימית" גם אחרי שמוגש כתב אישום, ולא מאפשרים לבקר אותם כחלק מחומרי הראיות.

רוזן המליץ לסנגורים לדרוש את הדוחות הסודיים על בסיס סעיף 74 לקבלת חומרי חקירה, ולחשוף כזבים שנמסרו לבית המשפט בשלב המעצר, והוסיף:

"עורכי דין אומרים לי: אני מסתדר עם הפרקליטות. למה אני צריך להתעסק איתם? עדיף לי לבלוע ולהמשיך הלאה. זו לא הדרך. הדרך היא לפנות כדי לשפר את הפרקליטות".

דוד רוזן היקר, ומה עשית בתפקידך הקודם כשופט כאשר הופיעו לפניך טועני מעצרים ושיקרו? אולי הדרך למנוע שקרים של שוטרים בבית המשפט ולשפר את עבודת מייצגי המדינה בערכאות מתחילה אצל השופטים?

ב-2019, אמר נציב תלונות הציבור דוד רוזן על מייצגי המדינה בערכאות כי טועני מעצרים של המשטרה משקרים על בסיס קבוע בביהמ"ש, לרבות בדוחות הסודיים, אותם הם מסתירים כ"תכתובת פנימית"

מה נדרש מהשופטים לעשות?

"וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב, וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו" (דברים יט, יח), והתורה אף קובעת את עונשו: "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (דברים יט, יט).

וכדי להזכיר לנו שלא השתנה דבר, בקטעים מריאיון שנערך עם יצחק אילן ז"ל, לשעבר סגן ראש השב"כ, בנוגע למשפטו של רומן זדורוב, ואשר נחשפו ב 9.07.21 באולפן שישי, טען אילן: "הם (החוקרים, י.ז.) שיקרו בבית משפט".

חוקר ומרצה למשפט פלילי. חבר סגל בכיר בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי, ומנהל המכון לבטיחות במשפט הפלילי. מחבר הספר הקבצן השביעי – רשימות מבית המעצר.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
לסיכום על דעתי בלבד, השוטרים משקרים באישור המערכת המשפטית האומרת שמותר לשקר על מנת להוציא את האמת כתרגיל חקירה ציטוט בית המשפט העליון תיק זדורוב "אין איסור על שימוש בתרגילי חקירה, כמו... המשך קריאה

לסיכום על דעתי בלבד, השוטרים משקרים באישור המערכת המשפטית האומרת שמותר לשקר על מנת להוציא את האמת כתרגיל חקירה ציטוט בית המשפט העליון תיק זדורוב "אין איסור על שימוש בתרגילי חקירה, כמובן עד גבול מסויים, ההבחנה בין תרגיל שיש בו לשבור את הרצון החופשי לבין תרגיל שאין בו. "

עוד 851 מילים ו-1 תגובות
סגירה