ביום שלישי בבוקר, בחדר הישיבות מחופה העץ של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, הפוליטיקה הישראלית תפסה כיוון בלתי צפוי.

ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד, שממתין לתורו להפוך לראש הממשלה ב-2023, ויתר באופן תמוה על קלף מפתח נגד ראש הממשלה נפתלי בנט, שנועד להבטיח כי הרוטציה הזאת אכן תתרחש: תיקון לחוק שיבטיח כי איש מהם לא יוכל להיות חבר בכל ממשלה חדשה שתוקם בכנסת הנוכחית.

ממשלת בנט-לפיד החדשה הוקמה על בסיס המנגנון הפריטטי המשונה שהוכנס לחוקי היסוד של ישראל בשנה שעברה על ידי בנימין נתניהו ובני גנץ: ממשלה בעלת שני ראשים, שכל אחד מהם יכול להטיל וטו על החלטותיו של האחר ושולט באופן כמעט בלעדי על חצי מהממשלה.

המנגנון הזה נולד מתוך חוסר האמון העמוק של גנץ בכוונותיו של נתניהו. לא ניתן היה לפתות את גנץ לפרוש מכחול-לבן הרחבה ללא ערבויות ברזל כי הסכם הרוטציה שהבטיח לו נתניהו אכן יתממש.

ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש הממשלה החליפי בני גנץ ליד שולחן הממשלה במליאת הכנסת, 6 באפריל 2021 (צילום: תדמית הפקות, דוברות הכנסת)

כעבור כמה וכמה תיקונים לחוקי היסוד של ישראל, מבנה שלטוני חדש נכנס לזירה: ממשלה פריטטית, עם ראש ממשלה חליפי וראש ממשלה מוחלש שכבר אין לו שליטה מלאה בממשלה שלו. זו הייתה, התגאה נתניהו בזמנו, "ממשלת אחדות אמיתית", ממשלה שחייבת לעבוד יחד או כלל לא.

רוב הישראלים מסכימים כעת שבסופו של דבר היא לא עבדה כלל.

כבר מההתחלה, נתניהו ניסה להתנער מהתחייבויותיו. היות שאחת הדרכים החוקיות הבודדות שעמדו לרשותו כדי למנוע מגנץ להפוך לראש הממשלה ברוטציה בנובמבר 2021 הייתה לשלול מישראל את תקציב המדינה לשנים 2020 ו-2021, זה בדיוק מה שהוא עשה.

היות שאחת הדרכים החוקיות הבודדות שעמדו לרשותו של נתניהו כדי למנוע מגנץ להפוך לראש הממשלה ברוטציה בנובמבר 2021 הייתה לשלול מישראל את תקציב המדינה, זה בדיוק מה שהוא עשה

אפילו כשנתניהו עצמו רשם הצלחות מרשימות למדי ברכישת חיסונים נגד קורונה ובהשגת ארבעה הסכמי נורמליזציה עם מדינות ערביות, הממשלה ככלל מעדה בכל פנייה בדרך. שנת הלימודים נפתחה בספטמבר 2020 ללא אישור תקציבים נחוצים; סגרי הקורונה התעכבו; האכיפה הייתה רופסת בקרב ציבור הבוחרים שנתניהו נזקק לתמיכתו, בפרט (אבל לא רק) בערים החרדיות, וכן הלאה.

ישיבת ממשלה ביוני 2020 (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

הדרג הפוליטי המשיך במתכונת של קמפיין בחירות. הרטוריקה הייתה נסערת ולעיתים קרובות מבזה, יום יום, חודש אחר חודש. כולם הבינו ש"ממשלת האחדות האמיתית" הייתה תכסיס כדי לפרק את כחול-לבן לאחר שלושה סבבי בחירות חסרי הכרעה, במטרה להגיע לסבב רביעי מוצלח יותר. אולם כאשר אותו סבב רביעי הגיע, נתניהו מצא את עצמו רחוק מהניצחון עוד יותר.

בחודש שעבר, כאשר לפיד ובנט ניסחו את ההסכם הקואליציוני בין יש עתיד לימינה, יודעי דבר הסבירו שההסכם החדש "יסגור את הפרצות" שנותרו בחוקי החילופים ואשר אפשרו לנתניהו להפיל את הממשלה הקודמת.

בחודש שעבר, כשלפיד ובנט ניסחו את ההסכם הקואליציוני בין יש עתיד לימינה, יודעי דבר הסבירו שההסכם החדש "יסגור את הפרצות" שנותרו בחוקי החילופים ואשר אפשרו לנתניהו להפיל את הממשלה הקודמת

להבטיח את הגינותו של בנט

אחד האמצעים האלה לסגירת הפרצות, תיקון לחוק יסוד הממשלה, בא לקבוע שלא ראש הממשלה המכהן ולא ראש הממשלה החליפי יוכל לכהן בכל ממשלה אחרת שתוקם בתקופת כהונתה של אותה כנסת.

חשבו על התרחיש הבא: השנה היא 2023. תקופת כהונתו של בנט כראש הממשלה קרבה אל סיומה. לפתע עומדת בפניו ברירה קשה: להניח ללפיד ולמרכז-שמאל ליטול את הגה השלטון במדינה, בהתאם להסכם האחדות, או לפנות למפלגות האופוזיציה מהימין ולהציע להן לתמוך בהצבעת אי-אמון בתמורה למינוי נחשק כשר הביטחון בממשלת הימין החדשה.

חברי הממשלה ה-36 – מרב מיכאלי, גדעון סער, נפתלי בנט, יאיר לפיד ובני גנץ – תופסים את מקומם במליאת הכנסת אחרי השבעת הממשלה, 13ביוני 2021 (צילום: חיים צח / לע"מ)

זו אפשרות מפתה שבנט אולי יתקשה לעמוד בפניה. הדבר יסייע לשיקום מעמדו בימין. בתור שמרן, הוא עשוי אפילו להאמין שזה הדבר הנכון בשביל המדינה.

אולם אם תישלל ממנו האפשרות לכהן כשר בממשלת הימין ההיפותטית הזאת, הרעיון יאבד הרבה מכוחו. אם יסייע בהפלת הממשלה לפני תחילת כהונתו של לפיד, הוא יבלה את ימיה של אותה ממשלה על הספסלים האחוריים של הכנסת, מושא לבוז הן מצד הימין והן מצד המרכז-שמאל. מוטב לו פשוט לדבוק בהסכם ולשרת לצדו של לפיד כשר בכיר וכראש הממשלה החליפי.

ביום שלישי, כשוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת ניהלה דיון משפטי על התיקונים החדשים שהציעה הממשלה לחוק יסוד הממשלה, בפרט בנוגע להגדרת מעמדם וסמכויותיהם של ראש הממשלה וראש הממשלה החליפי בממשלת מעבר במקרה שהממשלה תיפול, המחוקקים הופתעו לגלות כי ההגבלה שנועדה להכריח את בנט לדבוק במילה שלו הוסרה מהצעת החוק של הממשלה.

כאשר לשכתו של לפיד נשאלה על כך על ידי אתר סרוגים, תשובתו הייתה לקונית ומדהימה: "ביטלנו את הסעיף כי יש אמון, וזה יותר חשוב מכל סעיף שיכול לסבך את הדברים".

כאשר לשכתו של לפיד נשאלה על כך, תשובתו הייתה לקונית ומדהימה: "ביטלנו את הסעיף כי יש אמון, וזה יותר חשוב מכל סעיף שיכול לסבך את הדברים"

יאיר לפיד מגיע לכנסת להשבעת הממשלה, 13 ביוני 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

שלושה לקחים מנפילתו של נתניהו

הממשלה החדשה לא הייתה יכולה לקום ללא המנגנון הפריטטי של נתניהו. בנט, שעומד בראש סיעה בת שישה חברי כנסת (שבעה אם מחשיבים את חבר הכנסת המורד עמיחי שיקלי, שהצביע נגד הקמת הממשלה), מקובל על שאר חברי הקואליציה שלו רק משום שמעמדו של ראש הממשלה חלש הרבה יותר תחת השיטה החדשה.

סמכויותיו של ראש הממשלה החליפי כלפי מחצית הממשלה המזוהה עימו מבטיחות למרכז-שמאל עצמאות רחבה, ולפיכך מאפשרות לכל מגוון מתנגדיה של הקואליציה בראשותו של נתניהו לשבת יחד.

מדובר באירוניה מרה עבור נתניהו. המוסדות שהוא ייסד כדי להערים על גנץ הכשירו את הקרקע לסילוקו שלו. ובכל זאת, יש באותו כישלון שלושה לקחים מרכזיים עבור הממשלה החדשה, לקחים שנראה כי לפיד ובנט למדו.

ראשית, נתניהו הופל בשל חוסר אמון. רשימה ארוכה של אנשי סוד, עוזרים ובעלי ברית לשעבר של נתניהו מהימין הם כעת אישי מפתח בקואליציה המחויבת להרחיקו מהפוליטיקה.

נתניהו הופל בשל חוסר אמון. רשימה ארוכה של אנשי סוד, עוזרים ובעלי ברית לשעבר של נתניהו מהימין הם כעת אישי מפתח בקואליציה המחויבת להרחיקו מהפוליטיקה

כשהם נשאלים מדוע הם מתנגדים לנתניהו בתקיפות שכזאת, כולם אומרים דברים דומים: נתניהו רימה אותם שוב ושוב, שיקר להם דרך שגרה, ולכן הם אינם יכולים עוד לבטוח בו כדי לנהל איתו משא ומתן.

ראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו בישיבת אישור ממשלת בנט-לפיד, 13 ביוני 2021 (צילום: דוברות הכנסת / נועם מושקוביץ)

כפי שיוכל לאשר כל מומחה לתורת המשחקים, לאמון יש חשיבות מכרעת. כאשר אי אפשר להאמין להצעה של פוליטיקאי, אותו פוליטיקאי מאבד הרבה מהקלפים שלו וממרחב התמרון שלו בשולחן המשא ומתן.

שנית, אמון אינו יכול להיות מעוגן בחוק. כפי שהראתה הקפאת התקציב של נתניהו, לכל הסכם משפטי יש תמיד מעקף או פרצה. אחרי הכול, לכל אופוזיציה שתצליח להשיג לקראת סוף כהונתו של בנט רוב בכנסת להקמת ממשלה חדשה יהיו בהכרח גם מספיק קולות כדי לשנות שוב את חוק היסוד כך שיאפשר לבנט לכהן כשר לאחר הקמתה של הממשלה החדשה.

שלישית, כפי שציינה לשכתו של לפיד בהצהרתה התמציתית, תיקונים בחוקי היסוד "יכולים לסבך את הדברים". נתניהו חשב שהתיקונים שלו סללו את הדרך לניצחון, אבל גילה מאוחר מדי שהם רק הכשירו את הקרקע להחלפתו שלו. מערכות אלקטורליות וחוקתיות הן מכונות מורכבות; קשה מאוד לחזות את אפקט הגלים שיהיה לשינוי כלשהו על כל המערכת.

הסתמכות על אמון

ממשלת נתניהו-גנץ לא הייתה ממשלת האחדות הראשונה בישראל שנפלה בשל בגידה או חוסר אמון – היה "התרגיל המסריח" של שמעון פרס ב-1990 – אבל היא הייתה ממשלת האחדות הראשונה שהכניסה תיקונים עמוקים בחוקי היסוד של ישראל כדי להתגבר על חוסר האמון הזה, ואז ראתה כיצד הממשלה מתפרקת למרות אותה חקיקה.

יצחק שמיר ושמעון פרס חותמים על הסכם רוטציה במשרד ראש הממשלה, ב-10 באוקטובר 1986 (צילום: חנניה הרמן/לע"מ)

ממשלת בנט-לפיד הוקמה על היסודות המוסדיים והפוליטיים של קודמתה שנפלה. במובן מסוים, נתניהו סופג כעת את הנשורת של בגידתו בגנץ.

השאלה אם לפיד או בנט הם אנשים הגונים אינה רלוונטית לענייננו כאן. כפי שמתנגדיו של בנט שבים ומציינים מאז הקמתה של הממשלה החדשה, בנט הפר כמה הבטחות בחירות מרכזיות כדי להקים את הממשלה הזאת.

אולם ישנו כלל ברור לגבי הגינות שבדרך כלל פועל בפוליטיקה פרלמנטרית. פוליטיקאי עשוי להפר את ההבטחות שלו לבוחרים, בין אם מטעמי נוחות אישית ובין אם מסיבות מדיניות מהותיות, אבל אם הוא יתחיל להפר הבטחות לשותפיו הקואליציוניים, הוא ימצא את עצמו עד מהרה ללא קואליציה.

פוליטיקאי עשוי להפר את ההבטחות לבוחרים, בין אם מטעמי נוחות אישית ובין אם מסיבות מדיניות מהותיות, אבל אם הוא יתחיל להפר הבטחות לשותפיו הקואליציוניים, הוא ימצא את עצמו עד מהרה ללא קואליציה

בראיון שנתן בנט לעמית סגל, עשרה ימים לפני השבעת הממשלה, הוא נשאל האם במועד קיום הרוטציה, יפנה את כס ראש הממשלה ללפיד, "בלי טריקים ובלי שטיקים".

"ברור", השיב בנט. "ברור. הוא אדם הגון, וזה מה שאנשים הגונים עושים. אבל מעבר להגינות, אני אגיד עוד משהו: נתניהו לא קיים פעם אחת הסכם, פעם שנייה, פעם עשירית. בפעם האחד עשר, כבר אף אחד לא רצה לחתום איתו. זאת אומרת, זה גם הדבר הנכון אבל זה גם הדבר האפקטיבי – לעמוד בהסכמים".

ראש הממשלה נפתלי בנט במסיבת עיתונאים, 14 ביולי 2021 (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)

נתניהו הוא אולי האסטרטג הפוליטי המנוסה והממולח ביותר של הדור הזה. אבל כל התחבולות המחוכמות שלו כשלו במבחן הבסיסי ביותר של הפוליטיקה. מרוב תמרונים הוא איבד את היכולת להניח הצעות אמינות על שולחן המשא ומתן, וכך איבד את ראשות הממשלה.

ראש הממשלה לשעבר ניצב כעת מול מתנגדים שלמדו מניסיונו כי למען הצלחה פוליטית, אין תחליף – לא מבנה שלטוני חדש ולא תיקון חוקתי מתוחכם – לאמון פשוט.