כן, גם "חמוצים" שמאלנים יכולים לפעמים לנשום לרווחה ולהתענג על חזרת השפיות. עם זאת, אסור לנו לנוח על זרי הדפנה, שכן השיפור הדרמטי אינו פותר את סוגיית הליבה שמאיימת על עתיד מדינת ישראל, הסוגייה הפלסטינית.

אמריקאים רבים שואלים אותי איך אני יכול להיות כל כך שבע רצון מהממשלה החדשה שבראשה עומד אידיאולוג ימני ושמצהירה שלא צפוי שום מהלך משמעותי מול הפלסטינים. תשובתי היא שיתארו לעצמם מנהיג מזיק כמו טראמפ, אבל הרבה יותר מתוחכם, שנמצא בשלטון 12 שנים, ואשר נחוש לחסל את הדמוקרטיה בכדי לשמור על כסאו.

אמריקאים שואלים אותי איך אני יכול להיות שבע רצון מהממשלה, שבראשה אידיאולוג ימני, המצהירה שלא צפוי שום מהלך משמעותי מול הפלסטינים. תשובתי היא, שיתארו לעצמם מנהיג מזיק כטראמפ, רק הרבה יותר מתוחכם

אני מסביר להם שהתרחיש הזה נמנע בשל מאבק ציבורי נחוש, ושיתוף פעולה נדיר בין מספר רב של מפלגות עם עמדות שונות שנחלצו להציל את המדינה.

אני מוסיף שיש לנו הרבה בני ברית בממשלה הזאת אחרי שנים שלא היו לנו כלל. קמה בישראל ממשלה עם תשע שרות ועשר מנכ"ליות, שזה עדיין לא מספיק, אבל הכי הרבה שידענו מבחינת איזון מגדרי. זו ממשלה שיש בה בפעם הראשונה מפלגה ערבית, גם אם ערכיה אינם ליברליים כפי שהיינו רוצים. ממשלה שיש בה פתיחות לזרמים הליברליים ביהדות.

זו ממשלה שמנסה לחדש את הבריתות של ישראל עם המפלגה הדמוקרטית בארה"ב ועם הממשלות הליברליות באירופה, וכמובן לתעדף את הקשר עם הקהילה היהודית האמריקאית על פני החיבור עם פופוליסטים לאומניים בארה"ב ובאירופה.

זו ממשלה, שלראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל יש בה שר חוץ שהוא הגורם החזק ביותר בממשלה ויכול לתת לדיפלומטיה, שעיקרה חתירה להסדרים שמאזנים בין האינטרסים השונים ודפוס פעולה שנותן עדיפות לפתרונות סביב שולחן הדיונים – את התפקיד שמגיע לה בבטחון הלאומי של ישראל. שר חוץ שמיד עם כניסתו לתפקיד החל לשקם את היחסים עם ירדן, בריסל ו-וושינגטון.

ממשלה של שרים שפשוט באים לעבוד ולא להסית ולעשות פוליטיקה של פולחן אישיות, שנועדה להציל מנהיג מושחת מהליך משפטי כפי שהיה בשנים האחרונות.

זו ממשלה, שלראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל יש בה שר חוץ שהוא הגורם החזק ביותר בממשלה ויכול לתת לדיפלומטיה את התפקיד שמגיע לה בבטחון הלאומי של ישראל

גם באשר לשינוי הממשל בארה"ב נשאלת השאלה מדוע אנחנו מרוצים, למרות שממשל ביידן מדגיש שהנושא הפלסטיני אינו בסדרי העדיפות הראשונים שלו. ובכן לאחר 4 שנים בהם טראמפ עשה כל מאמץ להפוך את ארה"ב למדינת עולם שלישי, שאינה מאמינה במדע ושאינה מאמינה בחובתה להנהיג את העולם החופשי, קשה שלא להתרשם מהמנהיגות של ביידן.

מנהיגות המשתקפת, למשל, במהלכיו של ביידן בסוגיות חשובות בזירה הפנימית, כמו המלחמה המתואמת במגיפת הקורונה והתכניות השאפתניות להציל את הכלכלה ולעשות אותה שוויונית יותר ובת קיימא מבחינה סביבתית. או בנחישות לחדש את הבריתות עם הדמוקרטיות הליברליות. או ההובלה בסוגיית שינוי האקלים, שכבר לא צריך להיות עתידן כדי להבין כי היא האתגר הגדול ביותר של האנושות. כן, גם שם החזרה לשפיות, מרעננת ומשמחת.

מצד שני אסור לנו לתת לשביעות הרצון הזאת לגרום לנו לזנוח את המשימה שלנו – להציל את הציונות מהסטטוס קוו הממאיר של המשך הכיבוש שמוביל לקטסטרופה דו לאומית ולחיסול מוסרי ואסטרטגי של החזון הציוני. יש מה לעשות גם בסיטואציה של ממשלה בישראל וממשל בארה"ב שיש הרבה מה לשבח אותם, אבל אינם חשים תחושת דחיפות לקדם פתרון לאיום הכי קיומי שלנו.

לצערי אין סיכוי ליוזמה מדינית פורצת דרך בערוץ הבילטרלי בין ישראל לפלסטינים ולא רק בשל האיזונים המנטרלים בממשלת בנט–לפיד, אלא גם בשל משבר המנהיגות הפלסטיני.

לאחר 4 שנים בהם טראמפ עשה כל מאמץ להפוך את ארה"ב למדינת עולם שלישי, שאינה מאמינה במדע או בחובתה להנהיג את העולם החופשי, קשה שלא להתרשם ממנהיגות ביידן

ישנן סיבות רבות לכך שאבו מאזן והרשות הפלסטינית בנקודת שפל חסרת תקדים. לשחיתות שפשתה בה ולפגיעה בכל ניסיון התמודדות דמוקרטית יש בהחלט חלק בכך. אבל החולשה קשורה לא פחות בעובדה שנכונותו של אבו מאזן להשיג מדינה באמצעים בלתי אלימים פגשה צד ישראלי שאינו מעוניין בהסדר ומעדיף דווקא לחזק את חמאס. מי שמתעלם מהכוחות הפרגמטיים מחזק בהכרח את הכוחות הפונדמנליסטיים.  כך נוהגת ישראל ברשות הפלסטינית מזה שנים רבות וזה פרי הבאושים שצמח כתוצאה מכך.

למרות האמור לעיל, הקהילה הבינלאומית יכולה לייצר חזון מוחשי וקונקרטי של פתרון שתי המדינות במקביל לפעולה בשטח שתחזק את הגורמים המתונים ותמנע צעדים חד צדדים שיקשו על פתרון לכשיבשילו התנאים הפוליטיים.

הקוורטט (ארה"ב, האיחוד האירופאי, האו"מ ורוסיה) בשילוב עם המדינות הערביות שיש להן יחסים עם ישראל, ובסיוע של מדינות חשובות אחרות בעולם ובאזור כמו סין וסעודיה, יכולים לקדם החלטה במועצת הבטחון שתקבע פרמטרים להסדר קבע שיהיה הבסיס למו"מ לכשיתאפשר.

פרמטרים אפשריים עשויים לכלול, בין היתר:

• את הקונצנזוס הבינלאומי על כך שהגבול בין ישראל לפלסטין יהיה קוי 67 וחילופי שטחים שיקבעו במו"מ.
• הבירה הפלסטינית תהיה במזרח ירושלים ויהיה הסדר מיוחד לאגן הקדוש בחסות בינלאומית.
• ההתנחלויות שאינן כלולות בחילופי השטחים תפוננה, או שתושביהן יחליטו להישאר תחת הריבונות הפלסטינית.
• בעיית הפליטים תיפתר בשילוב של חזרה למדינה הפלסטינית ושיקום ושוויון זכויות לפליטים בסוריה ולבנון שיחליטו להישאר.
• והכל בכפוף לקביעת הסדרי ביטחון שיבטיחו את ביטחונה של מדינת ישראל כמו פירוז, מערכות התראה ועוד.

חולשה הרש"פ קשורה גם בכך שנכונות אבו מאזן להשיג מדינה באמצעים בלתי אלימים פגשה צד ישראלי שאינו מעוניין בהסדר ומעדיף לחזק את חמאס. מי שמתעלם מהפרגמטים מחזק את הפונדמנליסטים

סביב הפרמטרים הללו הקהילה הבינלאומית תכיר במדינה פלסטינית ותכריז גם על קונצנזוס בינלאומי של הכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, שבה אזרחיה הלא יהודיים ייהנו משוויון מלא, להלכה ולמעשה.

מהלך בינלאומי שכזה ישפיע גם על הפוליטיקה הפנימית בישראל ובקרב הפלסטינים. אופק מדיני יחליש את הקיצוניים ויחזק את המתונים. הציבור בשני הצדדים שרובו תומך בפתרון שתי המדינות, אבל חושב שזהו פתרון לא אפשרי, יחזור להאמין בשלום ולהצביע בהתאם. לכשיבשילו התנאים הפוליטיים לחזור למו"מ לא נתחיל מאפס.

לתומכי השלום הישראלים והפלסטינים תפקיד חשוב בהשפעה על הקהילה הבינלאומית לקדם מהלך שכזה ולא לזנוח את חזון השלום בשל הקשיים הקיימים. אפשר להיות מרוצים מהשינוי החיובי בארה"ב ובישראל אבל לא להסתפק בו. יש לתרגם את האנרגיה שהובילה לשינוי המיוחל בארה"ב ובישראל למהלך שיציל אותנו מהייאוש. מנהיגות היא היכולת לשלב בין מוח ביקורתי, שמזהה מה צריך לשנות – ללב מלא תקווה, שניתן לשנות. בואו נהיה מנהיגות ומנהיגים בדרך לשלום.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.