יוקר המחייה בארץ ממשיך להאמיר לשחקים, ללא תכנון ולא שליטה. גורמים רבים אחראים למצב: מדיניות רגולטורית של הממשלה, אי פיקוח על המחירים, עוצמתו של המונופוליזם וכדומה. לאחרונה נוספו השלכות משבר הקורונה, הנראות מוצדקות במידה שהן מבוקרות. אך מעבר לכל זה התנהגות הפרט מוסיפה שמן למדורה.

באווירה של חוסר שלטון יציב ואי ודאות לגבי עתיד החיים במדינה, נראה שאמירתו של ישעיהו ''אכול ושתה כי מחר נמות'' אקטואלית יותר מאי פעם. ספירלת עליית המחירים מתנהגת לפי כללי המכירות הפומביות. כל המרבה זוכה. אין יותר ערך לכסף. אין גבול לחמדנות. אין בושה ואין כבוד לשירות. החזירות חוגגת. להמחשה, אביא שלוש דוגמאות בהן נתקלתי אישית בשנה האחרונה.

באווירה של חוסר שלטון יציב ואי וודאות לגבי עתיד החיים במדינה, נראה שאמירתו של ישעיהו ''אכול ושתה כי מחר נמות'' אקטואלית יותר מאי פעם. ספירלת עליית המחירים מתנהגת לפי כללי המכירות הפומביות

כסופר ישראלי החי בפריז, אני נוהג לפרסם את כתביי העבריים בארץ. לאחרונה, כתבתי שיר-סיפור לילדים. כנהוג ולפני הפרסום, פניתי לעורכת שהומלצה לי לעבודת עריכה וליטוש, ובעיקר לבדיקת החריזה בה התנסיתי בפעם הראשונה. מדובר היה בשני עמודים, שבכל שורה ארבע עד שש מילים. הגברת לקחה זמן לפני ששלחה לי את הצעת המחיר שלה: 7000 ₪. הוכתי בהלם. תהיתי שמה ה-0 השלישי הוקלד בטעות. אבל לא. הגברת התכוונה לסכום הזה, עבור עבודה של שלוש עד חמש שעות גג.

לשאלתי בשיחה טלפונית: ''עד כמה נוח לך עם ההגזמה הזו''? סיפרה לי העורכת להגנתה, שבגיל 48 נאלצה לשוב לחיות אצל אמה. והוסיפה: ''אינך מודע לרמת יוקר המחיה בארץ''!

חודשים מספר אחרי מקרה זה, פניתי לצלם עיתונות, שאחד מצילומיו פורסם בכתבה באחד העיתונים ומספר פעמים בפייסבוק. ביקשתי לקבל רשות להשתמש בו עבור עטיפה של ספר אותו עמדתי לפרסם בצרפת. כמי שמכבד זכויות יוצרים, פניתי עם מוכנות לתשלום סביר ומקובל.

מניסיון העבר, עם מוזיאון ישראל ועם מוזיאון נחום גוטמן, ידעתי שהמחיר אמור לנוע בין 200 ל-300 ₪. הפעם, הצלם לא נדרש לשלוח לא שקופית ולא קובץ דיגיטלי, הוא רק התבקש לתת אישור פרסום לעבודתו אותה בחרתי והכנתי גרפית לעטיפת הספר. המחיר לא איחר לבוא: 2000 ₪. המום, צלצלתי ושאלתי באיזה חוצפה הוא מרשה לעצמו לבקש מחיר כל כך מופקע. ''יש לי שלושה ילדים, אני צריך לפרנס אותם'', ענה לי.

לשאלתי על גובה הסכום בשיחה טלפונית: ''עד כמה נוח לך עם ההגזמה הזו''? סיפרה לי העורכת להגנתה, שבגיל 48 נאלצה לשוב לחיות אצל אמה. והוסיפה: ''אינך מודע לרמת יוקר המחיה בארץ''

לאחרונה התוודעתי להפקרות מסוג אחר. שלחתי לאחד המו"לים המוערכים והמצליחים ביותר בארץ כתב יד עברי של ספרי בנושא פוליטי-חברתי שפורסם בצרפתית, עם הקדמה של שגריר ישראל לשעבר בצרפת ובאו''ם והמלצה חמה של היסטוריון ושר החוץ לשעבר. אני מודע לקשיי המקצוע ומוכן הייתי לדחייה, מנומקת או שגרתית.

אך המו''ל אליו פניתי ואותו החשבתי כאיש הגון וערכי, הפתיע. הוא ביקש 25,000 דולר עבור פרסום הספר. אני תוהה אם הוא או מי מעורכיו קראו אותו. הוא הוכיח שכל עניינו הוא רווח מיידי וקל. איפה גבול החוצפה? לאן פני החברה הישראלית? כמה זילות ניתן עוד לייחס לכסף? ומעל לכל מה קרה ליוקרת מקצוע המול"ות? להשוואה, עבור אותו ספר בתרגום לגרמנית, מו''ל מברלין ביקש 3000 יורו עבור השתתפות בפרסומו. סביר. הגיוני. פרופורציונלי לסיכון הנדרש.

במאמר אותו פרסמתי ב-ynet ב-29 לאוקטובר 2018: ''ברכה לסופרים ולקוראים: סוף לאַדְנוּת של המול''ים'' הזהרתי כבר אז מפני מו''לים ההולכים והופכים את עיסוקם האציל והרוחני ל"סחר מילים".

צר לי מאוד שמו''ל מהנחשבים ביותר בארץ, נגרר גם הוא לתאוות הרווח והבצע. הוא בוודאי יודע ש''אמזון'' מאפשר היום פרסום ספרים בעברית. נותר רק לחכות להפצה סדירה בארץ כדי לאפשר לסופרים לפרסם את כתב ידם בכבוד, ולקוראים לרכוש את הספרים ללא שיווק כוחני.

אלה הם שלושה מקרים, אקראיים אמנם, אבל משקפים את הלך הרוח הכלכלי והחברתי בארץ. הקלות בה נזרקים מחירים מדאיגה ומקוממת.

המו''ל אליו פניתי והחשבתי כהגון וערכי, הפתיע. הוא ביקש 25,000 דולר לפרסום הספר. עבור אותו ספר בתרגום לגרמנית, מו''ל מברלין ביקש 3000 יורו להשתתפות בפרסומו. הגיוני. פרופורציונלי לסיכון הנדרש

אם גם אנשים שעד לא מזמן נחשבו לערכיים כמו המו''ל המוזכר לעיל נסחפים יותר ויותר בזרם החזירות, אזי אחת מאמרותיו של בן גוריון נראית היום נבואית ומדאיגה: ''מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים''.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.