נקודות מפנה הן תופעות ידועות בתחומי חיים רבים, כמו למשל אפידמיולוגיה והתנהגות ציבורית, שלא לדבר על שינויי אקלים. בנקודה מסויימת, פתאום ולעתים קרובות ללא סיבה ברורה, מגמה שהייתה מתונה מתחילה לנסוק באופן אקספוננציאלי, ומבטלת את כל התחזיות הקודמות.
נקודות מפנה הן תופעות ידועות בתחומים רבים, כמו אפידמיולוגיה, התנהגות ציבורית או שינויי אקלים. פתאום מגמה מתונה מתחילה לנסוק אקספוננציאלית ומבטלת את התחזיות הקודמות
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אותה תופעה מתרחשת לא פעם גם בסביבות אחרות, כולל בתחום הפוליטי. למשל מצביעים, אשר בהתראה קצרה משנים את דעתם ומצביעים בהמוניהם למועמד אחד או למפלגה שקודם בקושי הופיעו בסקרים. וכמובן שישנן התפתחויות היסטוריות דרמטיות, אשר מעטים חזו כי יתפתחו בקצב כל כך מהיר, כמו למשל הימים האחרונים של דרום וייטנאם, קריסת ברית המועצות, פירוק מזרח גרמניה, נפילת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה ובימים אלו, אפגניסטן.
אלה ואחרים הם אירועים שהייתה להם התקדמות יחסית הדרגתית ולפתע נסקו והפתיעו רבים, לא רק את הציבור אלא גם את המומחים. לעתים קרובות אפילו בדיעבד קשה לזהות את האירוע או נקודת הזמן המדויקת שבה התהליך החל לרדת מהפסים.
ברית המועצות הדרדרה די באיטיות במשך שנים, ומעטים ניבאו את קריסתה. בהמשך, בהשראת הנהגתו של גורבצ'וב, הקצב גבר וגרר בעקבותיו את נפילת המשטר במזרח גרמניה, שנמחק תוך מספר שבועות. אחרים שנפגעו מהטלטלה כללו את משטר האפרטהייד של דרום אפריקה שרבים קיוו להפלתו שנים רבות, בדיוק כמו משטר הכיבוש האינדונזי בטימור-אסטה.
כל עוד המלחמה הקרה נמשכה, שום לחץ בינלאומי לא הצליח לחדור את מעטפת ההגנה לה זכו משטרים אפלים אלו מהמערב, בגין הסיוע שנתנו בהתמודדות עם הקומוניזם. אפליה, עוול ופשעים נגד האנושות בהיקף רחב זכו להתעלמות טוטלית של ממשלות המערב במשך עשרות שנים. כאשר המלחמה הקרה הסתיימה, עם התפרקותה של ברית המועצות, הבסיס לתמיכת המערב נשמט והסיוע למשטרים בדרום אפריקה ואינדונזיה (טימור-אסטה) הלך ונעלם בכוח הלחץ הציבורי, והותיר אותם מוחלשים.
ישנן גם התפתחויות היסטוריות דרמטיות, שמעטים חזו כי יתפתחו בקצב כה מהיר, כמו ימי דרום וייטנאם האחרונים, קריסת בריה"מ, פירוק מזרח גרמניה, נפילת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, ובימים אלו אפגניסטן
משטר האפרטהייד בדרום אפריקה התפורר לבסוף בשנת 1993, וטימור אסטה החלה את דרכה לעצמאות בשנת 1999, לאחר שמשטרו של סוהרטו באינדונזיה (שהחזיק את טימור אסטה בכיבוש אכזרי במשך 20 שנה) הוכרע בעקבות המשבר הכלכלי באסיה בשנת 1998.
מיותר לציין כי לעתים קרובות, הקצב המהיר של ההתפתחויות תפס הן את המשטרים והן את הציבור כאחד ללא כל הכנה לשינוי הגדול שעמד לבוא. המשטרים שעמדו להתפורר ואוכלוסיית ארצם היו לעתים קרובות האחרונים לדעת.
משטר הכיבוש של ישראל בגדה המערבית ובעזה נמצא בסכנת התקרבות לנקודת מפנה שכזו. שורה ארוכה של הריגות לא חוקיות (של צה"ל), בעיקר של אזרחים, כולל ילדים, הריסות בתים, פעולות תגמול חוזרות ונשנות בעזה וההתעלמות המסיבית המתמשכת ממצב זכויות האזרח של האוכלוסייה הפלסטינית, הם סימנים ברורים לסכנה המתקרבת.
בבית הראשון החיילים היכו שלושה מבני המשפחה ופוצצו ארון חשמל, בשני שיסו בשלושה מבני המשפחה כלב והיכו אחד מהם.
כניסות חיילים באישון לילה לבתי פלסטינים, כשהם מעירים את כל בני הבית, בהם ילדים, הפכו כבר מזמן לחלק משגרת הכיבוש האלימה. https://t.co/CRTxSImNHY— B'Tselem בצלם بتسيلم (@btselem) August 6, 2020
המצב מחמיר עוד יותר על רקע האיום של תסיסה מקומית בערים מעורבות בישראל, שבהן ערבים ויהודים התפרעו בעקבות האירועים בהר הבית בירושלים וההתקפות על עזה במאי השנה.
כאשר אצבעות חיילינו קלות על ההדק והם ממשיכים להתאכזר לאוכלוסייה הפלסטינית, הרי שאפילו פיגוע טרור גדול של חמאס עלול שלא לעורר את אותה תמיכה בינלאומית בישראל כפי שהיה בעבר.
חמאדה (13) ועמאר (10) חזרו מהספר. יחיא (13) הלך לקנות גלידה. גופותיהם של אמירה (6), איסלאם (8) ומוחמד (9 חודשים) נמצאו מתחת להריסות ביתם. 67 ילדים נהרגו ברצועת עזה בסבב הלחימה האחרון. אלו סיפוריהם.
זהו השער המאוד מדובר של הארץ הבוקר, וזה הלינק לכתבה:https://t.co/6qeRQrpZxT pic.twitter.com/D07M70y2po
— Haaretz הארץ (@Haaretz) May 27, 2021
כאשר המתנחלים בגדה המערבית מרגישים חופשיים לעשות ככל שעולה על רוחם, בהחלט עלול לחזור על עצמו טבח כפי שקרה ב-1994 כאשר ברוך גולדשטיין רצח 29 מתפללים מוסלמים בחברון.
ארגון זכויות האדם 'יש דין' תיעד בחודש האחרון 47 תקיפות ליליות של מתנחלים כלפי פלסטינים בשטחים. הם מנפצים שמשות, מציתים שריפות, מחטיפים מכות. בינתיים צה"ל לא מונע מהם. פוגרומים בגדה והמדינה איבדה שליטהhttps://t.co/l4uMiqWdLk
— Tomer Persico (@TomerPersico) January 26, 2021
אלא שאז הייתה לנו את ממשלת רבין ואת התמיכה של הקהילה הבינלאומית בתהליך השלום המתפתח של הסכמי אוסלו כדי להקל עלינו. הפעם, דעת הקהל העולמית, כולל זו של חלק גדול מהתפוצות היהודיות, לא תהיה תומכת באותה מידה וככל הנראה תשאיר אותנו מבודדים.
משטר הכיבוש הישראלי בגדה ובעזה בסכנת התקרבות לנקודת מפנה כזו לנוכח שורת הריגות לא חוקיות (של צה"ל), בעיקר של אזרחים וילדים, הריסות בתים, פעולות תגמול בעזה והתעלמות מזכויות אזרח של פלסטינים
הממשלה האקלקטית הנוכחית אינה מסוגלת ואף לא מוכנה לנקוט כל צעד לקראת פתרון הסכסוך עם הפלסטינים, משום שזה עלול לערער על עצם קיומה. במקביל היחסים עם האוכלוסייה הערבית בישראל התערערו בעקבות ההתקפות האחרונות בעזה וההתפרעויות בערים המעורבת בישראל. כל זה קורה בזמן שההתמודדות עם איראן הופכת להיות מוחשית מיום ליום והצורך שלנו בתמיכתה החד משמעית של ארה"ב בנו הופך להיות קריטי וחושף אותנו ללחץ פוליטי.
אוזלת ידה של הממשלה בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני הפכה להיות עוד יותר בעייתית על רקע מגפת הקורונה שהיא חסרת תקדים בחומרתה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובכלל. למרות זאת אין כל סימנים לכך שממשלת ישראל מתכוננת לאיזשהו שינוי דרמטי של במצב. אנו הציבור צריכים להיות מוכנים לכך שאם וכאשר זה יקרה זה עלול להיות קשה למדי.
עמנואל שחף הוא חבר מועצה ב"תנועה ישראלית". הוא מהנדס, מנהל, איש מוסד, פעיל פוליטי וחברתי, בעל ניסיון רב תרבותי יוצא דופן, מעוניין במיוחד בחלופות מדיניות ומקדם היום פדרציה בארץ ישראל. חי עם שוש באזור השרון, אבא לשנים וסבא ל-8
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
עמנואל צודק או לא, זה לא העניין. העניין הוא קצת אורך רוח, אנחנו עדיין בטראומה מהזעזועים והסכסוך כבד מדי כרגע, אולי בהמשך יטופל. אם היית מאמן לא היית נותן תרגילים קשים כבר על ההתחלה. בקיצור, אוהבים את הממשלה