אחד הדברים שמאפיינים את תפיסת עולמי הוא המשפט הקצר "המעמד מחייב". משפט קצר זה מתמצת בתוכו תפיסת עולם שלמה על התנהלות שמותרת לאזרח הפשוט ואסורה על אנשים בעלי מעמד מסוים.
ובמילים אחרות, יש הבדל בין תגובה – ממשית או וירטואלית – של אזרח פרטי המייצג את עצמו בלבד לבין תגובה של אדם המייצג גוף, ארגון, מוסד – לא משנה איזה.
אחד הדברים שמאפיינים את תפיסת עולמי הוא המשפט הקצר "המעמד מחייב". משפט קצר זה מתמצת בתוכו תפיסת עולם שלמה על התנהלות שמותרת לאזרח הפשוט ואסורה על אנשים בעלי מעמד מסוים
אדם פרטי רשאי להתבטא ולהתלבש כרצונו, כל עוד כמובן הוא לא עובר על החוק ולא נוקט אלימות. מה שמותר לאדם פרטי אסור לאדם אחר המייצג חברה, גוף או ארגון מסוימים.
ואני לא מדבר בהכרח על פוליטיקאים כאלה ואחרים, אלא על כל אדם שעובד במקום מסוים ובמסגרת תפקידו הוא פונה לתושבים/לאזרחים/ללקוחות וכיו"ב. אדם כזה לא יכול לכתוב ולדבר כרצונו כל עוד הוא בתפקיד. המעמד מחייב. המעמד מחייב אותו להיות סבלן, סובלן, ממלכתי, אדיב ורשמי.
לדוגמה, אם אני מצייץ בטוויטר או מפרסם רשומה בפייסבוק כאדם פרטי אני יכול להתבטא כרצוני בלי לחשוש – ובלבד שלא אסית, אקרא למרד וכיו"ב. ואולם אילו עבדתי בגוף מסוים, למשל האקדמיה ללשון העברית, ובמסגרת תפקידי הייתי משיב לגולשים בטוויטר ובפייסבוק ואף מפרסם רשומות וציוצים – הייתי נזהר בכתיבתי ושוקל את מילותיי, תשובותיי והסבריי. שכן אני כבר לא כותב כאדם פרטי המייצג את עצמו בלבד ומביע את דעתו בלבד, אלא אני כותב בשם מוסד מסוים, במקרה הזה האקדמיה ללשון העברית, אני מייצג אותה ולכן חייב לברור מילים ולהתנהל בהתאם. המעמד מחייב.
כנ"ל מנהל מחלקה בחברה מסוימת לא יכול להגיע לישיבות צוות במכנסיים קצרים ובסנדלים. עליו לכבד את עצמו ואת מעמדו ולהתלבש בהתאם למעמד. הוא מייצג חברה, לא את עצמו.
כך גם נציג שירות לקוחות, גם הוא מייצג את החברה שהוא מועסק בה ולכן עליו להתנהל בהתאם כי גם אצלו המעמד מחייב.
אדם פרטי רשאי להתבטא ולהתלבש כרצונו, כל עוד כמובן הוא לא עובר על החוק ולא נוקט אלימות. מה שמותר לאדם פרטי אסור לאדם אחר המייצג חברה, גוף או ארגון מסוימים
וכאן אולי אשתף אתכם בשיחה שיזם נציג שירות לקוחות של חברה מסוימת, וביקש להציע לי הנחות והצעות "מפתות" אחרות. במהלך השיחה הוא גלש לפתע לעניינים פוליטיים – היינו אז לפני הבחירות השלישיות – והיה ברור מייד כי הוא מצביע לליכוד בראשות בנימין נתניהו. הוא כינה את יאיר לפיד בשמות גנאי כאלה ואחרים ואף במילה שמפאת כבודו המוטל בספק של אותו נציג שירות, לא אחזור עליה.
בכך פגע נציג השירות בחברה שהוא ייצג באותה שיחה ושכח שהוא לא אדם פרטי ושזו לא שיחת רֵעים ואפילו לא שיחת חולין, אלא שיחה (שכאמור הוא יזם) שנועדה להשיג דבר־מה בעבור הלקוח (אני).
למותר לציין שוויתרתי על ההצעה של אותו נציג שירות והתלוננתי עליו. אין לי מושג מה נסגר עם אותה תלונה.
כך גם פוליטיקאים. כשפוליטיקאי או מישהו מטעמו מגיב בדף הפייסבוק הרשמי של משרדו, הוא לא יכול "להשתולל" ולכתוב ככל העולה על רוחו או להגיב בילדותיות, באגרסיביות וכיו"ב. המעמד מחייב. שמור על כבודך, על כבוד המדינה ועל כבוד אזרחיה. כבד את המעמד שהגעת אליו ואת מה שאתה מייצג.
ומדוע אני כותב על עניין זה? מפני שבדור פייסבוק, טוויטר וטיק טוק קצת נשכח כל העניין הזה של המעמד המחייב, ואנחנו רואים פוליטיקאים מגחיכים את עצמם בטיק טוק בעיקר אבל גם בטוויטר ובפייסבוק, או אחרים שמשיבים בילדותיות, בגסות, באלימות או בחוסר סבלנות לפניות של אזרחים.
@miri.regev חמוצים Out כרוב כבוש In. #ישראל #foryou #miriregev
ועוד לא הזכרתי את הפוליטיקאים החוסמים את מי שכותב להם רק כי הוא מתנגד להם או לא בא להם טוב בעין. הפוליטיקאים האלה הם הגרועים מכול.
חברים, בדמוקרטיה מתוקנת פוליטיקאי אינו רשאי לחסום אזרח בפרופיל הרשמי שלו ברשתות החברתיות, לא משנה מה אותו אזרח כותב לו. זה לא מוסרי, לא ראוי ופסול. את הפרופיל שלו מממן הציבור בדיוק לשם כך – קשר עם הציבור – ואם הפוליטיקאי חוסם את האזרח הוא פוגע בקשר עם הציבור ומזלזל בדמוקרטיה.
בדמוקרטיה מתוקנת פוליטיקאי אינו רשאי לחסום אזרח בפרופיל הרשמי שלו ברשתות החברתיות. זה לא מוסרי, לא ראוי ופסול. את הפרופיל שלו מממן הציבור בדיוק לשם כך – קשר עם הציבור
זכרו זאת בפעם הבאה שאתם משרתים לקוחות ואת הציבור בכלל – המעמד מחייב.
יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה חמישה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם