ביוני 1941, שעות לפני פלישתה של גרמניה לברית המועצות, זומן הביוכימאי הנודע אוטו היינריך ורבורג למפקדה הנאצית הראשית בברלין. בזמן שמדענים יהודים גדולים אחרים כמו אלברט איינשטיין, פריץ האבר וליזה מייטנר ברחו מהמדינה בשנות ה-30, ורבורג, זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, נשאר בהתרסה במקומו כמנהל המכון על-שם הקיסר וילהלם לפיזיולוגיית התא בברלין.

ורבורג, יהודי למחצה שהיה כנראה גיי, היה בטוח בעצמו בצורה מופרזת ויהירותו נודעה לשמצה. הוא ניצב גאה מול כל ההפחדות והאיומים שהגיעו מהפקידים הנאציים. לראות עיניו, הוא והגאונות שלו קדמו לנאצים, אז הוא לא ייכנע לאיומים שלהם.

יחד עם זאת, ההזמנה המחייבת ביוני 1941 להגיע למפקדה הנאצית, הפחידה אותו, והוא חשש שמזלו הטוב הגיע לקצו. למזלו של ורבורג, היטלר וההנהגה הנאצית היו עסוקים יותר בעלייה הדרמטית במקרי הסרטן בקרב הגזע הארי השולט מאשר בסטטוס המישלינג (יהודי למחצה) שלו.

משמאל: אוטו ורבורג, ברנרדו הוסיי ומנהל ה-NIH רולו א' דאייר במכונים הלאומיים לבריאות (צילום: NIH History Office, Public domain, via Wikimedia Commons)

על אף שלא בטוח שהיטלר עצמו היה מודע באופן אישי למחקרו של ורבורג, היו מספיק אנשים במעגל הפנימי של הפיהרר שהאמינו שהידע הרב של ורבורג בנוגע למטבוליזם של תאים סרטניים יוכל לתת תקווה לריפוי המחלה.

ורבורג נדרש להעביר את המעבדה שלו למיקום אחר, אבל הורשה להישאר. מבין המדענים היהודים הרבים והמדענים ממוצא יהודי שעבדו במכון הקיסר וילהלם (עכשיו מכוני מקס פלנק), ורבורג היה היחיד שנשאר. השאר הפכו לפליטים או לקורבנות השואה.

ורבורג נדרש להעביר את המעבדה שלו למיקום אחר, אבל הורשה להישאר. מבין המדענים היהודים הרבים והמדענים ממוצא יהודי שעבדו במכון הקיסר וילהלם (עכשיו מכוני מקס פלנק), ורבורג היה היחיד שנשאר

חייו ועבודתו של ורבורג המבריק משמשים כמסגרת לספרו החדש והמרתק של הסופר סם אפל, בנוגע לקשר בין תזונה לסרטן. Ravenous: Otto Warburg, the Nazis, and the Search for the Cancer-Diet Connection (רעבתנות: אוטו ורבורג, הנאצים, והחיפוש אחר קשר בין סרטן לתזונה) פורסם לראשונה במאי האחרון, וזכה לביקורות חיוביות הן מחוקרי סרטן והן מהציבור הכללי שמעוניין לדעת איך האופן שבו אנחנו אוכלים בחברות מערביות (וספציפית, הכמות הבלתי סבירה של סוכר שאנחנו צורכים) הופכים אותנו פגיעים יותר לסרטן.

למרות שבספר יש אלמנטים ביוגרפיים והיסטוריים, "רעבתנות" הוא לפני הכל ספר על מחקר מדעי ברמה המולקולרית והתאית. "אחד החששות שלי היה שיש המון מדע בספר הזה, במיוחד לקראת הסוף", אומר אפל.

סם אפל (צילום: מארק טאסוני)

"עבור חלק מהאנשים זה יותר מדי, אבל הופתעתי שהרבה אנשים, בלי רקע מדעי, אמרו לי שלמרות שהם לא בהכרח הבינו את כל ההיבטים המדעיים, הם הצליחו לעקוב אחרי ההיגיון הכללי".

הספר הוא תוצאה של חמש שנות עבודה של הרחבת כתבה, שפרסם אפל במגזין הניו יורק טיימס בשנת 2016 על האופן שבו החוקרים של ימינו מכירים מחדש בחשיבות הממצאים של ורבורג בנושא מטבוליזם של תאים סרטניים – וספציפית מה שמכונה תופעת ורבורג – תיאוריה, שלפיה, תאים סרטניים מתדלקים את צמיחתם באמצעות צריכה של כמויות אדירות של גלוקוז, הסוכר בדם שלנו, ופירוקו בלי חמצן באמצעות התססה.

בזמן שהמחקר הגנטי והביולוגיה המולקולרית התחילו להמריא בשנות ה-50 וה-60, המטוטלת התרחקה לגמרי ממטבוליזם עד לנקודה שבה איזכור של ורבורג – הביוכימאי החשוב ביותר במחצית הראשונה של המהאה ה-20 – נעלם מכתבי העת המדעיים ומספרי הלימוד הרפואיים.

רק במילניום החדש התחילו מדענים להבין שההתמקדות במוטציות גנטיות בלבד לא תרפא את הסרטן, אך ייתכן שיחסי הגומלין בין גנטיקה למטבוליזם הם המפתח.

בזמן שהמחקר הגנטי והביולוגיה המולקולרית התחילו להמריא בשנות ה-50 וה-60, המטוטלת התרחקה לגמרי ממטבוליזם עד לנקודה שבה איזכור של ורבורג נעלם מכתבי העת המדעיים ומספרי הלימוד הרפואיים

אפל, 45, פרופסור לכתיבה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור, התרכז בכתיבה מדעית בעשור האחרון. ככל שהעמיק לחקור בהשמנת יתר ובסוכרת מסוג 2 (ותנגודת לאינסולין הקשורה לאלה), הופתע לגלות שיש ראיות שמקשרות בין סרטן למצבים מהסוג הזה.

"הבנתי שמחלות לב היו חלק מהמצבים האלה, אבל באמת לא חשבתי שסרטן קשור. זה סיקרן אותי", הוא אומר. אפל המשיך לקרוא ונתקל באזכור לוורבורג במאמר. זה היה רק משפט אחד שציין שבשנת 1923 המדען הגרמני הנודע גילה שתאים סרטניים משתמשים בהרבה גלוקוז ומתסיסים אותו.

אוטו ורבורג (שני מימין) עם מדענים באוניברסיטת אילינוי (צילום: ארכיון אוניברסיטת אילינוי)

אפל יצא למחקר אינטרנטי על ורבורג ומצא עצמו מרותק, בין היתר לעובדה שהיה חלק ממשפחת הבנקאות המפורסמת ורבורג, ובנו של הפיזיקאי הגרמני הנודע, אמיל ורבורג (אמו של אוטו ורבורג לא הייתה יהודייה, והוא לא הזדהה כיהודי).

"כתבתי על השואה ועל נושאים יהודיים פעמים רבות במהלך השנים, בין היתר בספר שלי, Schlepping Through The Alps. אז ברגע שראיתי את הסיפור של ורבורג, זה היה סוג של שידוך בין שני נושאים שעניינו אותי – הצד ההיסטורי היהודי והמדע המרתק".

על אף שאפל נמשך לחייו האישיים של ורבורג ולאישיות המורכבת שלו – הוא נודע בכך שמעולם לא הודה בטעות ומיהר להצביע על שגיאות של אחרים – המחבר לא היה מעוניין בכתיבת הביוגרפיה של ורבורג. "זה בעצם ספר על סרטן ותזונה, כשוורבורג הוא הדמות הראשית, והיטלר וההיסטוריה הגרמנית הם גם חלק".

אף שאפל נמשך לחייו של ורבורג ולאישיותו – הוא נודע בכך שמעולם לא הודה בטעות ומיהר להצביע על שגיאות של אחרים – המחבר לא היה מעוניין בכתיבת ביוגרפיה. "זה בעצם ספר על סרטן ותזונה, כשוורבורג הוא דמות ראשית"

לדעתו של אפל, מצער שמדע המטבוליזם והקשר שלו לסרטן זכה להתעלמות משנות ה-60 ועד שנות ה-90. "אני חושב שזה עיכב את מחקר הסרטן. אם אנשים היו חושבים על הגילוי הבסיסי של ורבורג ועל החשיבות של מטבוליזם, זה היה יוצר שינוי מהותי".

מדהים בעיניו שעל אף שרופאים משתמשים בסריקות PET – שבוחנות איפה הגוף משתמש בהכי הרבה גלוקוז – ככלי אבחוני לסרטן, המוקד במשך עשורים נותר באופן בלעדי בגנטיקה.

הזנחת הממצאים של ורבורג נבעה בחלקה מההתרגשות מביולוגיה מולקולרית ומהתיאוריה, שלפיה, ניתן יהיה לטפל בסרטן אם רק יצליחו לעצור את המוטציות הגנטיות שלו.

אבל אפל טוען שזה נבע גם מההתנהגות החריגה של ורבורג, שיצא מגדרו להקטין את עמיתיו, כמו גם החלטתו להישאר בגרמניה הנאצית, ולהמשיך בחייו כאילו כלום לא קרה.

בספרו מציין אפל שלמרות שראיין את חוקר הסרטן פורץ הדרך רוברט ויינברג, המדען מ-MIT התוודה שהוא נושא עימו "רגשות מאוד שליליים כלפי ורבורג בגלל הקשר שלו עם הנאצים". "אני מבהיר בספר שוורבורג לא אהד את הנאצים, אבל זה בהחלט מובן שאנשים חשדו בו כשבחר להישאר", אומר אפל.

החוקר פורץ הדרך רוברט ויינברג התוודה שהוא נושא עימו "רגשות מאוד שליליים כלפי ורבורג". "אני מבהיר בספר שוורבורג לא אהד את הנאצים, אבל זה בהחלט מובן שאנשים חשדו בו כשבחר להישאר", אומר אפל

הוא מוסיף שוויינברג, יהודי שהוריו ברחו מגרמניה הנאצית ב-1938, אינו היחיד שסולד מוורבורג. המחבר מאמין שברמה הפשוטה, ורבורג הבין שאנשים כועסים עליו, בין אם נשאר בגרמניה ובין אם בגלל ההתנהגות המתנשאת שלו.

כריכת ספרו של סם אפל "רעבתנות: אוטו ורבורג, הנאצים, והחיפוש אחר קשר בין סרטן לתזונה" (צילום: Liveright)

אך כנרקיסיסט, הוא לא הצליח להזדהות לגמרי עם נקודות המבט של אחרים. "הוא התייחס לכל סלידה ממנו כיחס לא הוגן. הוא לא היה מסוגל לקלוט שהוא עצמו עשה אי פעם משהו לא בסדר. הפשע שלו היה שהוא לא היה מסוגל לחשוב על אף אחד מלבד עצמו".

התיאוריות של ורבורג ומחקר הסרטן במאה ה-21 מתחברים בפרק האחרון של "רעבתנות", שבו מסביר אפל איך המדענים של היום גילו שהמוטציות באונקוגנים (גנים עם פוטנציאל לגרום לסרטן) הם אלה שמשפיעים על המטבוליזם.

"הייתי יכול לספר את הסיפור של תאי הסרטן והבנת אונקוגנים ואנזימים מטאבוליים, אבל רציתי להתקדם עוד יותר ולראות אם אני יכול לחבר את זה למטבוליזם של כל הגוף והאופן שבו אנחנו אוכלים. מבחינתי, פריצת הדרך האמיתית הייתה ההבנה של מערכת היחסים בין תזונה, אינסולין והמכניקה של תא סרטני".

"רעבתנות" הוא לא הספר היחיד שמזהיר מהפגיעה הייחודית של סוכר והאופן שבו הוא מוביל לתנגודת אינסולין, שהתגלתה כגורם סיכון חשוב לסרטן. אפל אומר שהמטרה שלו בספר היא להיות בין אלה שמזהירים מהסכנות של צריכת סוכר מופרזת. "אני מקווה שאנשים ייהנו מהספר, אבל אני גם מקווה שהחלק על הסוכר יפחיד אותם קצת. הוא בהחלט מפחיד אותי".