ביום הכיפורים האחרון חמאס נקט בצעד לא שגרתי מבחינתו: מעצר של מספר פעילי ג'יהאד אסלאמי. הארגון קיבל, ככל הנראה, אזהרה מפורשת ממצרים כי ירי לעבר ישראל ייתקל בתגובה חריפה של צה"ל, והסכית לשמוע.
בכלל, נראה שהימים האחרונים היו בסימן של התקדמות זוחלת בהבנות בין הצדדים. יעיד על כך הפרסום בכלי התקשורת הערביים, לפיו הממשלה הישראלית נסוגה מהדרישה לכרוך את שיקום עזה בעסקת שבויים. הצד השני של המשוואה הזו הוא השקט לאורך הגדר ברצועה ואי הפרחת הבלונים.
הממשלה הישראלית נסוגה מהדרישה לכרוך את שיקום עזה בעסקת שבויים
לשקט הזה תורמת גם לא מעט ההצלחה הישראלית במעצר כל ששת האסירים שברחו מכלא גלבוע. כל תוצאה אחרת, בעיקר הרג של אחד מהם, הייתה דוחקת את כל ההנהגה הפלסטינית לפינה, הדגש הוא על כל ההנהגה – ממחמוד עבאס ברמאללה ועד יחיא סנוואר בעזה.
הרחוב הפלסטיני קצר סבלנות באופן קיצוני כשמדובר באסירים ביטחוניים, ולכן נראה שאנחת הרווחה הגדולה ביותר שוחררה לא בירושלים ולא בצמרת שב"ס אלא דווקא במוקטעה וברצועה.
לא עבאס ולא סנוואר רצו לנקוט בתגובה חריפה – מדינית או צבאית – בעבור אנשי ג'יהאד אסלאמי. שניהם מעדיפים לשמור את "התחמושת" הזו לנושאים ומקרים הקרובים לליבם, והג'יהאד האסלאמי, בלשון המעטה, הוא לא אחד מהם.
מעבר לכך, נראה שאחרי האופוריה של מבצע "שומר החומות", סנוואר חוזר לחשוב פרגמטי, גם אם מדובר במהלך זמני. הקולות בצד הישראלי לחזור למדיניות חיסולים והשקט שליווה את אירועי הירי האחרונים – כולל הריגתו של לוחם מג"ב בראל חדריה ז"ל – הדליקו אצל סנוואר נורה אדומה.
כמי שמכיר היטב את הצד הישראלי גם הוא הבין שהטון כלפי עזה עומד להשתנות ואולי מדובר בשקט מטעה, מרדים. בדיוק כמו לפני "עופרת יצוקה", "עמוד ענן" ו"חגורה שחורה" (המבצע שבו חוסל ראש הזרוע הצבאית של הג'יהאד – בהא אבו אל־עטא). לכן זה נראה כחישוב מסלול מחדש, דגש על בינתיים.
לפני שבועיים נערך במסגרת הכנס השנתי של המכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן בהרצליה דיון על מדיניותה של ישראל ברצועת עזה (גילוי נאות: הנחיתי את הדיון כעמית מחקר במכון).
באופן די צפוי שני ראשי חטיבת המחקר לשעבר – האלופים במילואים עמוס גלעד ויעקב עמידרור – היו פסימיים בנוגע להבנות ארוכות טווח עם חמאס
באופן די צפוי שני ראשי חטיבת המחקר לשעבר – האלופים במילואים עמוס גלעד ויעקב עמידרור – היו פסימיים בנוגע להבנות ארוכות טווח עם חמאס. שניהם טענו כי מדובר בשקט טקטי לטובת התעצמות אסטרטגית, בדיוק כמו השקט שאחרי "חומת מגן", "עמוד ענן" ו"צוק איתן".
מי שסיפק זווית ראייה אחרת לסוגיית עזה היה תא"ל במילואים ניצן נוריאל, לשעבר ראש המטה ללוחמה בטרור במשרד ראש הממשלה. נוריאל הציג תוכנית דו־קוטבית כלפי חמאס, מצד אחד לוחמנית ומהצד האחר פייסנית במישור הכלכלי.
לדבריו, ישראל לא מצליחה להתמודד עם ארגון טרור שנמצא בתהליך התעצמות צבאית. בשונה ממדינה, חמאס – אף שהוא שולט על טריטוריה – לא משלם מחיר בזמן עימות למרות הנזק האנושי, הצבאי והכלכלי.
כארגון טרור, חמאס לא מחויב לערכים של מדינה, ולכן ממד ההרתעה לא פועל עליו. לכן, טוען נוריאל, ישראל חייבת לתקוף בעזה באופן תדיר את כל מרכיבי ההתעצמות הצבאית, "וצריך להתחיל בתקיפות מונעות לפני כל ניסוי טילים לים".
נראה שבינתיים מקבלי ההחלטות וכנראה גם גורמים באגף המודיעין, מעדיפים שקט בעוטף עזה ובנגב המערבי על פני חיכוך מתמיד
התאוריה הזו בהחלט נמצאת בסל השיקולים הישראליים, אבל נראה שבינתיים מקבלי ההחלטות וכנראה גם גורמים באגף המודיעין, מעדיפים שקט בעוטף עזה ובנגב המערבי על פני חיכוך מתמיד שיכול להיגרר לסבב לחימה נרחב מבלי שישראל תכוון לזה.
לצד תאוריית השחיקה המתמדת של היכולות הצבאיות, העלה נוריאל את עניין מאגרי הגז שנמצאים מול חופי עזה ושייכים רשמית לרשות הפלסטינית. אומנם שר החוץ יאיר לפיד, שהציג בכנס את התוכנית הכלכלית לשיקום הרצועה, לא הזכיר זאת במפורש, אבל העניין בהחלט ריחף באוויר. שכן, משרד החוץ עסק לא מעט יחד עם צה"ל ומשרד ראש הממשלה בהקשר הזה.
הפלסטינים הם חלק מהדיונים בפרויקט צינור הגז EASTMED, המשותף לישראל, מצרים, קפריסין יוון ואיטליה. נוריאל טוען כי בעזרת פיתוח מאגר MARIN מול חופי עזה, ניתן לבנות סולם אל העץ ממנו חמאס תוכל לרדת, ולגרום לו לפרז את הרצועה. על פי התוכנית שלו, מי שיפתח את המאגר יהיה גוף חיצוני שיכול להיות מורכב מסין או כמה מדינות מהמפרץ חוץ מקטאר.
כל עוד המתח ברצועה גבוה ופקידי חמאס לא מקבלים משכורות. יידרשו שנים של שקט כדי להניע פרויקט כזה
עד כמה פיתוח מאגר MARIN ישים? ברור שלא בטווח הקצר, כל עוד המתח ברצועה גבוה ופקידי חמאס לא מקבלים משכורות. יידרשו שנים של שקט כדי להניע פרויקט כזה ובעיקר נדרשת ההבנה מי ישלוט ברצועה.
מעבר לכך, המאגר נחשב לקטן מדי, כזה שיהיה חייב להתחבר למערכת ההולכה הישראלית, אחרת הוא לא כלכלי. כל חיבור כזה מצריך משא ומתן ישיר, הסכמים ארוכי טווח ובעיקר שקט ביטחוני.
חמאס בתצורה הנוכחית שלו רחוק מזה שנות אור, לא בכדי חברות בין־לאומיות מתרחקות ממאגר MARIN. גם הן מבינות שאי היציבות ברצועה ואי הבהירות בנוגע למי ישלוט במאגר – חמאס או הרשות – הם גורמי סיכון גדולים מדי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם