עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית עלינו לטובה ראוי לתת את הדעת למקומם של יהודי התפוצות בתודעה של צעירים ישראלים – לא רק כשלט על הקיר אלא כקהילות חיוניות שתרמו – וממשיכות לתרום – לחוסנה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. עלינו לתעדף, לתקצב ולקדם פעילויות המחנכות לחשיבות הקשר, לערבות הדדית ולשותפות גורל, לפני שהתהום הפעורה בינינו תהיה בלתי ניתנת לגישור. לפני שהכתובת תמחק מ(השלט שעל) הקיר.

עלינו לתעדף, לתקצב ולקדם פעילויות המחנכות לחשיבות הקשר עם יהדות התפוצות, לערבות הדדית ולשותפות גורל, לפני שהתהום ביננו תהיה בלתי ניתנת לגישור. לפני שהכתובת תמחק מ(השלט שעל) הקיר

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

בשבוע הבא יחזרו מאות אלפי סטודנטים לספסל הלימודים. לרבים מהם תהיה זו הפעם הראשונה שכף רגלם תדרוך בקמפוס באופן פיזי – חלקם כי הם סטודנטים שנה א', וחלקם מפני שלמדו בשנה האחרונה בזום בפיג'מה מהבית.

כשיגיעו לקמפוסים, הם עתידים להנות מכיתות חכמות, מעבדות מצויידות, מדשאות רחבות, וממשאבים רבים נוספים הנועדו לסלול את דרכם לתואר הנכסף. הם גם עתידים לחלוף מבלי משים על פני שלטי הנצחה רבים המפוזרים ברחבי הקמפוסים – גדולים וקטנים, מפוארים וצנועים – המציינים שמות של נדבנים מכל העולם. כאלה שתרמו סכומי כסף נכבדים לטובת אותם המשאבים במוסד האקדמי בו הם לומדים.

אבל האם אי פעם מי מהסטודנטים.ות יחשוב על האדם ששמו מתנוסס בשלט? מי הוא היה? מה הסיפור היהודי שלה? מדוע היא תרמה? ומה הקשר שלו/שלה לישראל?

בכל שנה נתרמים למוסדות להשכלה גבוהה מאות מליוני שקלים מיהודי ישראל והעולם. לפי הנתונים של הות"ת לשנת 2012 עמד סך התרומות על 800 מליון ₪, שהם בערך 8% מסך תקציב המוסדות להשכלה גבוהה המתוקצבים על ידי ות"ת.

תמיכתם הכספית של נדבנים יהודיים היא גדולה וחשובה, אך היחסים של ישראל עם יהודים מן התפוצות הינם עמוקים הרבה יותר מכדי שיוכלו להסתכם בצ'ק עבור שלט. יהדות התפוצות היא אחד הנכסים האסטרטגים הגדולים של מדינת ישראל. תרומתם בתחום האקדמיה, התרבות, האומנות, המדע, התקשורת, בעולם העסקי והחברתי – במדינות שלהם ובמדינת ישראל – הינה קריטית ומשמעותית הרבה מעבר לערכה הכספי.

הסטודנטים עתידים לחלוף מבלי משים על פני שלטי הנצחה רבים המפוזרים בקמפוסים – גדולים וקטנים, מפוארים וצנועים – המציינים שמות נדבנים מכל העולם. אך האם אי פעם יחשבו על האדם ששמו מתנוסס על השלט?

ולמרות זאת, מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2019 מראה שרק 51% מהיהודים בישראל מרגישים גורל משותף להם וליהודים בגולה. הסולידריות בין ישראלים ליהודים בתפוצות בירידה. התהום בינינו לבין יהודי העולם – במיוחד עם יהדות ארה"ב, הקהילה השנייה בגודלה בעולם – הולכת ונפערת. ההיכרות והאיכפתיות של צעירים ישראלים כלפי החצי השני של העם שלנו היושב בחו"ל שואפות לאפס. כפי שהסבירה בכירה באוניברסיטה מוערכת (המעוטרת בשלטים למכביר): "פעילויות לחיבור עם יהודי התפוצות – אין להן ביקוש אצלנו בקרב הסטודנטים הישראלים".

מצער ומאכזב שמוסד, שנבנה בזכות המחוייבות של יהודי העולם לישראל, טוען שאין לישראלים עניין ביהודי התפוצות. אבל אולי זה לא כל כך מפתיע. הרי לא לימדו אותנו על קהילות יהודיות בבית הספר היסודי, לא בתיכון וגם לא בצבא. סטודנטים רבים יגיעו לאוניברסיטה – ה"תחנה" האחרונה לפני היציאה לחיים הבוגרים – מבלי שהיתה להם הזדמנות לשיח משמעותי עם יהודים מן התפוצות. מבלי שנחשפו לקשיים, לאתגרים ולסוגיות איתם מתמודדים יהודים מחוץ לישראל. מבלי שהכירו את היהדות על זרמיה הלא-אורתודוקסים, עליהם נמנים רוב יהדות העולם.

יהודי התפוצות אינם נמצאים בשיח הציבורי, אלא אם מדובר בפיגוע אנטישמי בבית כנסת בחו"ל או במריבה האינסופית על תפילה שוויונית בכותל. וכל זאת למרות שמדינת ישראל הוקמה על ידי ובעבור העם היהודי כולו, ולא רק היושבים בציון.

המחוייבות הרשמית של ישראל כלפי יהודי העולם באה לידי ביטוי ממגילת העצמאות ועד לחוק הלאום, הקובע כי "למדינה יש אחריות לשלומם של יהודי התפוצות ולטיפוח הקשר בין מדינת ישראל ליהודי התפוצות". אבל למחוייבות זו אין כמעט ביטוי מעשי. הרחוב הישראלי, הקמפוס הישראלי, והאתוס הישראלי מגלים אדישות ואף התעלמות כלפי אחינו ואחיותינו בעולם. מקבלי ההחלטות אינם מתחשבים בדעותיהם, ואף לא בהשלכות של החלטותיהם על חיים יהודים בתפוצות.

מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2019 מראה שרק 51% מהיהודים בישראל מרגישים גורל משותף להם וליהודים בגולה. הסולידריות בין ישראלים ליהודים בתפוצות בירידה

האם לא הגיע זמן לתיקון? האם לא הגיע הזמן להשקיע קצת בקשר שלנו עם יהודי התפוצות? האם לא ראוי שנחשוף את הצעירים שלנו לקהילות היהודיות המגוונות הקיימות בעולם? לפלורליזם היהודי מעורר ההשראה שמתקיים בחוץ לארץ? למחוייבות העמוקה של קהילות אלו לישראל היום ולאורך השנים? האם לא מגיע להם יותר מאשר שלט על הקיר?

כפי שכתב שר התפוצות, ד"ר נחמן שי:

"השיח הישראלי הפומבי כמעט שאינו עוסק בתפוצות העם היהודי…כחלק מהתפיסה הדו-כיוונית וההדדית של יחסי ישראל והעולם היהודי, יש חשיבות ראשונה במעלה להשפיע על התודעה הישראלית ולהטמיע בציבור הישראלי את התובנה, כי העם היהודי בתפוצות הוא חלק בלתי נפרד מהקיום של הקולקטיב היהודי, שישראל במרכזו".

הקשר בינינו לבינם הוא קריטי לחוסן שלנו כעם, ולעתיד מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ויש לנו כל כך הרבה מה ללמוד מריבוי הדעות של יהודי התפוצות, גם על היהדות וגם על הדמוקרטיה.

כפי שאמר ראש הממשלה נפתלי בנט בשבוע שעבר בשיחה עם נציגי הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה:

"ישראל צריכה ללמוד מיהדות ארה"ב על הדרך שבה היא מקבלת אליה את כולם…לא נסכים על הכול, אבל נדבר זה עם זה ונקשיב אחד לשני…(באמריקה) גם אם אתה חרדי, רפורמי, אורתודוקסי, אתה מקובל כי אתה יהודי. זה משהו שאנחנו צריכים לייבא, את העובדה שאנחנו מקבלים את כולם. זה הדיאלוג שאנחנו פותחים".

אם המפגש היחיד של הסטודנט הישראלי עם יהדות חוץ לארץ יסתכם בשפשוף מרפק עם שלט על הקיר – יפה ככל שיהיה – עוול עשינו מול אותו יהודי נדיב, מול יהדות העולם בכלל, ומול אותו סטודנט גם כן.

הקשר בינינו לבינם הוא קריטי לחוסן שלנו כעם, ולעתיד מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ויש לנו כל כך הרבה מה ללמוד מריבוי הדעות של יהודי התפוצות, גם על היהדות וגם על הדמוקרטיה

עלינו לטפח איכפתיות כלפי יהודי התפוצות ולעסוק בעמיות יהודית (מלשון "עם", תחושת היותינו עם אחד) כחלק ממערכת החינוך וגם כחלק מחוויה הסטודנטיאלית של צעירים בישראל. עלינו לעמול על קשר זה שיבנה מתוך היכרות הדדית, למידה הדדית, ומודעות לחיים יהודיים כאן ושם.

עלינו לתעדף, לתקצב ולקדם פעילויות המחנכות לחשיבות הקשר, לערבות הדדית ולשותפות גורל. ויפה שעה אחת קודם. לפני שהתהום הפעורה בינינו יהיה בלתי ניתן לגישור. לפני שהקשר כבר לא יהיה קיים בדור הבא. לפני שהכתובת תמחק מ(השלט שעל) הקיר.

נגה ברנר סמיה היא מנכ"לית הלל ישראל, ארגון שמטרתו להעמיק את תחושת שייכותם של סטודנטיות וסטודנטים ישראלים לעם היהודי, מתוך תפיסת עולם פלורליסטית. היא בוגרת בית המדרש לרבנות ישראלית. מוסמכת מנהל עסקים וחינוך יהודי פלורליסטי. מתגוררת בתל מונד עם אלון ושלושת ילדיהם. פעילה בתחום העמיות והתרבות היהודית.