חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, המכונה גם "חוק המועדונים", נחקק בשנת 2000 במטרה למגר את תופעת ההפליה בשירותים ציבוריים הניתנים לאזרחים ולאזרחיות.

לאורך השנים, רבים פנו ופונים לבתי המשפט בתביעות נגד בעלי עסקים שהפלו אותם על רקע גזע, דת, לאום, נטייה מינית ועוד. החוק זכה לכינוי "חוק המועדונים", כיוון שמקומות בילוי מעין אלה מהווים עד היום כר פורה להפליה בכניסה להם, בניסיון להבטיח חוויית בילוי "יוקרתית" שאינה כוללת את "האחר".

החוק נגד הפליה על רקע גזע, דת, לאום, נטיה מינית ועוד זכה לכינוי "חוק המועדונים", כיוון שמקומות בילוי כאלה מהווים כר פורה להפליה בכניסה, בניסיון להבטיח חוויית בילוי "יוקרתית" שאינה כוללת את "האחר"

במאבקים חברתיים רבים הציבור, ארגוני חברה אזרחית ולעיתים גם בתי המשפט, נושאים את עיניהם אל המחוקק ומצפים ממנו להעניק כלים למאבק, לתת שם לעוולות ולפגיעות חברתיות, וכל זאת על מנת שניתן יהיה לפעול למיגורן. במקרה של חוקי ההפליה, כלים מסוימים ניתנו כבר לפני 20 שנה.

הכלי המרכזי שהחוק מעניק הוא האפשרות לתבוע, ללא הוכחת נזק, פיצוי שלא יעלה על 50,000 ש"ח. החוק אף לא מחייב את הנפגע להוכיח שהופלה, אלא מטיל את האחריות על הפוגע, אשר צריך להוכיח שלא הפלה. הכלי הנוסף, המוכר פחות, הוא האפשרות של רשויות האכיפה לפעול נגד מפלה במישור הפלילי.

לאחרונה פורסם שוועדת השרים לחקיקה אישרה לקדם הצעת חוק שתכפיל את גובה הפיצוי המקסימלי ל-100,000 ₪. מדובר בשינוי חיובי, על פניו, שעשוי לסייע במאבק, אך עולה התהייה מדוע הגיעו למסקנה כי זהו השינוי הראוי כעת, ומדוע לא ראוי להרחיב את ארגז הכלים המשפטי או לעודד את המדינה לעשות שימוש בכלים הקיימים.

המציאות מעידה שגובה הפיצוי הוא לאו דווקא הפתרון לבעיה. גם כך, במקרים רבים, בתי המשפט פוסקים פיצויים נמוכים משמעותית מהרף העליון. כך, בפסק דין שניתן בשנים האחרונות פסק בית משפט השלום בקריות פיצוי נמוך בגובה 3,000 שקלים בלבד, בטענה שהתובע הגיע לעסקו של הנתבע על מנת לעורר את הסיטואציה שהובילה לתביעה, אף שכלל לא ברור מה הפסול בכך.

ייתכן שהעלאת הרף המקסימלי תעביר מסר לבתי המשפט בנוגע לדין הראוי, וש"תג מחיר" גבוה יצליח להכתיב נורמות ראויות, אך טעם זה קיים כבר היום, ולא ניכר שהוא הוביל לשינוי המיוחל.

ייתכן שהעלאת הרף המקסימלי תעביר מסר לבתי המשפט בנוגע לדין הראוי, וש"תג מחיר" גבוה יצליח להכתיב נורמות ראויות, אך טעם זה קיים כבר היום, ולא ניכר שהוא הוביל לשינוי המיוחל

לצד זאת, רבים כלל לא מכירים את הפן העונשי של החוק, המאפשר אכיפה פלילית כנגד מפלה, אכיפה שבאופן טבעי נתפסת כקשה יותר, וככזו, היא בעלת פוטנציאל רב יותר להרתעה. במסגרת הליך פלילי לבית המשפט ישנה הסמכות להטיל קנסות על בעל עסק מפלה, ולצד זאת, יש לו גם את הסמכות להשית עונשים שונים על עסקו של המפלה.

מבדיקה שנערכה על ידי הקליניקה לחופש המידע והקליניקה לקידום שוויון בפקולטה למשפטים ע"ש שטריקס במכללה למינהל בשיתוף התנועה לחופש המידע, עלה כי אף שהוגשו מספר לא מבוטל של תלונות למשטרה בגין עבירה זו, אף לא כתב אישום אחד הוגש כנגד גורם מפלה.

בעבר טענה המשטרה שהיעדר האכיפה הפלילית נובעת מהיתרונות של ההליך האזרחי, הפשוט כביכול. אך לא ברור מדוע רשויות האכיפה מרוקנות מתוכן סעיף מעין זה, כל עוד כוונת המחוקק ברורה היא.

הדבר מעלה תהייה באשר לצורך בשינוי החוק כפי שהוא מובא כעת. לא ברור מדוע ההצעה האפקטיבית היא העלאת סכום הפיצוי, שעה שהחוק מעניק כבר היום סמכויות שלא באות לידי ביטוי.

לא ברור מדוע ההצעה האפקטיבית היא העלאת סכום הפיצוי, שעה שהחוק מעניק כבר היום סמכויות שלא באות לידי ביטוי

כמי שפועלים להגנה על זכויות ולקידום שינוי חברתי באמצעות המשפט, אנו מברכים על כל כלי שכזה, אך מין הראוי היה לבחון את האפשרויות הקיימות היום, ולבחון אילו שינויים נדרשים על מנת למנוע הפליה בעתיד. במקרה הזה, כלל לא ברור שהפתרון הוא בהעלאת גובה הפיצוי המקסימלי.

עו"ד אפרת פודם היא מרצה בפקולטה למשפטים ע"ש שטריקס במכללה למינהל, ומנחת הקליניקה לקידום שוויון. היא משמשת כראש מערך ההצטיינות והמצוינות בפקולטה וחוקרת בתחום משפט ומגדר ומשפט אזרחי. נשואה לערן ואמא של איתן, אריאל ויאיר.

עו"ד אור סדן הוא מרצה בפקולטה למשפטים ע"ש שטריקס במכללה למינהל, ומנחה הקליניקה לחופש המידע שם. משמש כעו"ד בתנועה לחופש המידע. חבר ועדת הביקורת של עמותת "קטמון מועדון אוהדים", ירושלמי במקור,תל-אביבי היום.