חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, המכונה גם "חוק המועדונים", נחקק בשנת 2000 במטרה למגר את תופעת ההפליה בשירותים ציבוריים הניתנים לאזרחים ולאזרחיות.

לאורך השנים, רבים פנו ופונים לבתי המשפט בתביעות נגד בעלי עסקים שהפלו אותם על רקע גזע, דת, לאום, נטייה מינית ועוד. החוק זכה לכינוי "חוק המועדונים", כיוון שמקומות בילוי מעין אלה מהווים עד היום כר פורה להפליה בכניסה להם, בניסיון להבטיח חוויית בילוי "יוקרתית" שאינה כוללת את "האחר".

החוק נגד הפליה על רקע גזע, דת, לאום, נטיה מינית ועוד זכה לכינוי "חוק המועדונים", כיוון שמקומות בילוי כאלה מהווים כר פורה להפליה בכניסה, בניסיון להבטיח חוויית בילוי "יוקרתית" שאינה כוללת את "האחר"

במאבקים חברתיים רבים הציבור, ארגוני חברה אזרחית ולעיתים גם בתי המשפט, נושאים את עיניהם אל המחוקק ומצפים ממנו להעניק כלים למאבק, לתת שם לעוולות ולפגיעות חברתיות, וכל זאת על מנת שניתן יהיה לפעול למיגורן. במקרה של חוקי ההפליה, כלים מסוימים ניתנו כבר לפני 20 שנה.

הכלי המרכזי שהחוק מעניק הוא האפשרות לתבוע, ללא הוכחת נזק, פיצוי שלא יעלה על 50,000 ש"ח. החוק אף לא מחייב את הנפגע להוכיח שהופלה, אלא מטיל את האחריות על הפוגע, אשר צריך להוכיח שלא הפלה. הכלי הנוסף, המוכר פחות, הוא האפשרות של רשויות האכיפה לפעול נגד מפלה במישור הפלילי.

לאחרונה פורסם שוועדת השרים לחקיקה אישרה לקדם הצעת חוק שתכפיל את גובה הפיצוי המקסימלי ל-100,000 ₪. מדובר בשינוי חיובי, על פניו, שעשוי לסייע במאבק, אך עולה התהייה מדוע הגיעו למסקנה כי זהו השינוי הראוי כעת, ומדוע לא ראוי להרחיב את ארגז הכלים המשפטי או לעודד את המדינה לעשות שימוש בכלים הקיימים.

המציאות מעידה שגובה הפיצוי הוא לאו דווקא הפתרון לבעיה. גם כך, במקרים רבים, בתי המשפט פוסקים פיצויים נמוכים משמעותית מהרף העליון. כך, בפסק דין שניתן בשנים האחרונות פסק בית משפט השלום בקריות פיצוי נמוך בגובה 3,000 שקלים בלבד, בטענה שהתובע הגיע לעסקו של הנתבע על מנת לעורר את הסיטואציה שהובילה לתביעה, אף שכלל לא ברור מה הפסול בכך.

ייתכן שהעלאת הרף המקסימלי תעביר מסר לבתי המשפט בנוגע לדין הראוי, וש"תג מחיר" גבוה יצליח להכתיב נורמות ראויות, אך טעם זה קיים כבר היום, ולא ניכר שהוא הוביל לשינוי המיוחל.

ייתכן שהעלאת הרף המקסימלי תעביר מסר לבתי המשפט בנוגע לדין הראוי, וש"תג מחיר" גבוה יצליח להכתיב נורמות ראויות, אך טעם זה קיים כבר היום, ולא ניכר שהוא הוביל לשינוי המיוחל

לצד זאת, רבים כלל לא מכירים את הפן העונשי של החוק, המאפשר אכיפה פלילית כנגד מפלה, אכיפה שבאופן טבעי נתפסת כקשה יותר, וככזו, היא בעלת פוטנציאל רב יותר להרתעה. במסגרת הליך פלילי לבית המשפט ישנה הסמכות להטיל קנסות על בעל עסק מפלה, ולצד זאת, יש לו גם את הסמכות להשית עונשים שונים על עסקו של המפלה.

מבדיקה שנערכה על ידי הקליניקה לחופש המידע והקליניקה לקידום שוויון בפקולטה למשפטים ע"ש שטריקס במכללה למינהל בשיתוף התנועה לחופש המידע, עלה כי אף שהוגשו מספר לא מבוטל של תלונות למשטרה בגין עבירה זו, אף לא כתב אישום אחד הוגש כנגד גורם מפלה.

בעבר טענה המשטרה שהיעדר האכיפה הפלילית נובעת מהיתרונות של ההליך האזרחי, הפשוט כביכול. אך לא ברור מדוע רשויות האכיפה מרוקנות מתוכן סעיף מעין זה, כל עוד כוונת המחוקק ברורה היא.

הדבר מעלה תהייה באשר לצורך בשינוי החוק כפי שהוא מובא כעת. לא ברור מדוע ההצעה האפקטיבית היא העלאת סכום הפיצוי, שעה שהחוק מעניק כבר היום סמכויות שלא באות לידי ביטוי.

לא ברור מדוע ההצעה האפקטיבית היא העלאת סכום הפיצוי, שעה שהחוק מעניק כבר היום סמכויות שלא באות לידי ביטוי

כמי שפועלים להגנה על זכויות ולקידום שינוי חברתי באמצעות המשפט, אנו מברכים על כל כלי שכזה, אך מין הראוי היה לבחון את האפשרויות הקיימות היום, ולבחון אילו שינויים נדרשים על מנת למנוע הפליה בעתיד. במקרה הזה, כלל לא ברור שהפתרון הוא בהעלאת גובה הפיצוי המקסימלי.

עו"ד אפרת פודם היא מרצה בפקולטה למשפטים ע"ש שטריקס במכללה למינהל, ומנחת הקליניקה לקידום שוויון. היא משמשת כראש מערך ההצטיינות והמצוינות בפקולטה וחוקרת בתחום משפט ומגדר ומשפט אזרחי. נשואה לערן ואמא של איתן, אריאל ויאיר.

עו"ד אור סדן הוא מרצה בפקולטה למשפטים ע"ש שטריקס במכללה למינהל, ומנחה הקליניקה לחופש המידע שם. עו"ד בתנועה לחופש המידע. ירושלמי במקור, תל-אביבי היום ומשמש כחבר ועדת הביקורת של הפועל קטמון ירושלים.

"הדבר הזה גרוע יותר מבחינתנו מהשואה – גדול המחטיאו מהורגו" (הרב אליעזר יהודה פינקל, ראש ישיבת מיר וחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה הליטאית בפגישה עם שר התקשורת יועז הנדל)

אחרי שקראתי את דברי הרבנים הנכבדים בלשכת שר התקשורת, בדיון אודות המונופול שלהם על אפשרות ניוד הטלפונים הכשרים, הצטערתי (שוב) שהחרדים לא לומדים לימודי ליבה, או בכלל השכלה כללית.

החרדים התחננו בפני שר התקשורת: מנע ניוד מספרים כשרים, זה גרוע מהשואה https://t.co/xbwhaXapWw

— Haaretz הארץ (@Haaretz) December 3, 2021

אילו היו לומדים, ולא רק את פסיקות הרבנים שלהם המנסים לעצור את הזמן ולשמר את היהדות במתכונתה מלפני 600 שנים, היו אולי קוראים את ניטשה:

"זאת הפילוסופיה אשר מעניקה לי את האיזון הנפשי הנחוץ להמשך חיי, כאשר אני חי במודעות מלאה לעובדה שלאחר לידתם, התינוקות היפים עם הפנים המחייכות והעיניים הגדולות והתמימות נזרקים לתוך התנור הבוער של החיים".

השנה היא 1879.

אחרי שקראתי את דברי הרבנים הנכבדים בלשכת שר התקשורת, בדיון אודות המונופול שלהם על אפשרות ניוד הטלפונים הכשרים, הצטערתי (שוב) שהחרדים לא לומדים לימודי ליבה, או בכלל השכלה כללית

ניטשה, כפילוסוף של התנועה הנצחית, קבע ש"לא היינו יכולים להתקיים מבלי לקבל את הפיקציה שקיימים דברים בלתי משתנים, שלמעשה אינם קיימים".

ואם הרבנים הנכבדים, שאחריהם כרוכים מאות אלפי חרדים, חיים בפיקציה, בעולם מוכחש ושיקרי, שלכאורה ניתן לשמר בו אורח חיים אחד בלי שהחיים ישנו את מי שחי באורח החיים הזה, הם פשוט לא מבינים היכן הם חיים.

טלפונים סלולריים והחופש לבחור ידע ומידע דרכם, הם תהליך בלתי ניתן לעצירה של תנועה מתמדת.

כדי להסביר את העימות הזה בין הדת הקפואה, הסטגנטית והקשוחה, הקיצונית והאובססיבית לחוקי התורה הקדומים, צריך להרוג פעם (שוב) את אלוהים. ניטשה עשה זאת בספרו "המדע העליז".

להלן ציטוט :

"האם לא שמעתם על המטורף ההוא שרץ ביום עם לפיד אש בידיו דרך כל המקומות הציבוריים וצועק ללא הפסק: אני מחפש את אלוהים! אני מחפש את אלוהים! במקומות אלה רבים חיו ללא כל אמונה באלוהים, צעקתו עוררה צחוק. אחד אמר עליו שהוא הלך לאיבוד כפי שילד אובד לאמו, אחר אמר עליו שהוא אחוז פחד מהזולת ומחפש להסתתר, כולם לעגו לו.
המטורף קפץ בפתאומיות מולם ובהביטו עליהם בכעס, זעק לעומתם: אני אומר לכם לאן נעלם אלוהים! אנחנו רצחנו אותו! אתם ואני! אנחנו כולנו הרוצחים שלו. אנחנו עשינו זאת. גדולתו של המעשה היא מעל יכולתנו. האם בכך הפכנו בעצמנו לאלים הראויים למעשינו? מעולם לא בוצע מעשה כזה ואלה אשר ייוולדו אחרינו, ייוולדו הודות למעשנו הנעלה ביותר מכל מעשה אחר שקרה עד כה בהיסטוריה".

אם הרבנים הנכבדים, שאחריהם כרוכים מאות אלפי חרדים, חיים בפיקציה, בעולם מוכחש ושיקרי, שלכאורה ניתן לשמר בו אורח חיים אחד בלי שהחיים ישנו את מי שחי באורח החיים הזה, הם לא מבינים היכן הם חיים

הנוירולוג פרופ' ז'אן אשכנזי כותב על כך בספרו החדש "העולם הקסום של המוח":

"כוונת הפילוסוף המודיע במילות טירוף על מותו של אלוהים, אותו אלוהים שנחשב עד כה לאל מוות, היא לבשר לעולם שכל הערכים המסורתיים חדלו להתקיים.

בספרו 'כה אמר זרתוסטרה' מתוארים אנשים, שעקב מות האלוהים חיים בחשיכה מתמדת. כדי להתגבר על מצב זה, הם מתו וקמו לתחייה כיצורים אנושיים עליונים, סופרמנים.

בספרו 'הרצון לעוצמה', כרך 2 עמוד 582, ניטשה טוען שלאורך מאות שנים הפילוסופים העריכו שההשתוקקות הטהורה לדעת את האמת והמניע לדעת, הם ביטוי של תשוקה לעוצמה, לרצון להשתלט על הכול.

טענת הפילוסוף, גם אם היא מוצגת כלא ודאית, מעמידה את השלמות האובייקטיבית בספק. כדי שהידע יהיה אפשרי, צריך להיוולד לעולם לא מציאותי ושגוי, המאמין בדברים בלתי משתנים, עולם דמיוני המנוגד לתנועה המתמדת. בימינו, בשנות ה-2000, ה'תנועה המתמדת', 'רצח אל' ו'על אדם' הם שלושת עמודי התווך של הפילוסופיה הניטשאית".

עכשיו באים הרבנים החרדים ומאמתים את התיאוריה של ניטשה במאבקם על השליטה בטלפונים הכשרים של צאן מרעיתם.

לצערנו, מלבד השליטה בציבור החרדי ובעיקר בכלים שעשויים לחבר אותו לחיים המודרניים, הם עדין שולטים במגוון אורחות חיי החילונים – ברכבות ואוטובוסים בשבתות, במאות אלפי מטבחים ומסעדות הנידונים למלא את פסקי הכשרות שלהם, בנישואין וגירושים, בבתי הדין הרבניים, ובאיום המתמיד על ממשלות ישראל מפני זעמה של "היהדות" – היא היהדות החרדית כמובן.

היהדות החרדית שתמיד תזכיר לדתיים המסורתיים ולחילונים שמדינת ישראל היא "מדינה יהודית", לעולם לא "יהודית ודמוקרטית", כשכוונתם שהיא מדינה חרדית יהודית.

לכן גם השואה אינה אירוע הנתפס בעיניהם כפי שהוא נתפס בידי כלל אזרחי ישראל בעלי עמדות ודעות והשקפות שונות. "שואה" היא כל דבר המאיים על מסורת חיי החרדים. לא על חייהם. לא מדובר על משרפות של אנשים חיים בגלל יהדותם, אלא על איום על מסורת היהדות החרדית בלבד. לכן אין להם בעיה לכנות את חיילי צה"ל "נאצים" ואין להם בעיה לכנות את הגיוס לצה"ל "שמד".
הביטויים הללו מתייחסים להשמדת המסורת החרדית ולא להשמדת העם היהודי על גווניו השונים בבורות ירי וקרמטוריום.

"שואה" מבחינתם היא כל דבר המאיים על המסורת החרדית. לכן אין להם בעיה לכנות את חיילי צה"ל "נאצים" או את הגיוס "שמד". מדובר בהשמדת המסורת החרדית ולא בהשמדת העם היהודי בבורות ירי וקרמטוריום

עכשיו, כשרבנים חרדים משווים בין החופש לנייד מספרים סלולריים לבין השואה, צריך להתקשר אליהם ולומר להם שרצחנו את אלוהים. כולנו. אפשר גם לכתוב להם סמס או פוסט – רצחנו את אלוהים ואולי כדאי שגם אתם תשתתפו במעשה "הנורא". כי ליהודי שמשווה בין השואה שעבר העם היהודי מידי הנאצים לבין "שואת" הטלפונים הסלולריים, אין בעצם אלוהים. הוא עצמו הרג את אלוהים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

נסיכות איחוד האמירויות מתנהגת מוזר בחודשים האחרונים. בת הברית הצמודה של סעודיה, שרק לפני שנה חתמה על נורמליזציה עם ישראל, מהדקת את הקשרים עם סוריה ומנהלת מגעים עם איראן. כיצד ניתן להסביר את הכפילות המוזרה ביחסים הדיפלומטיים? מהי המשמעות מבחינת ישראל?

בחודש שעבר עקבה ישראל בתימהון אחרי ביקורו בדמשק של שר החוץ האמירתי עבדאללה בן זאיד, אותו מדינאי שחתם לפני כשנה על הסכמי אברהם בוושינגטון. בן זאיד הגיע לפגישה עם בכירי המשטר הסורי, כולל הנשיא בשאר אל-אסד.

בחודש שעבר עקבה ישראל בתימהון אחרי ביקורו בדמשק של שר החוץ האמירתי עבדאללה בן זאיד, אותו מדינאי שחתם לפני כשנה על הסכמי אברהם בוושינגטון, לפגישה עם בכירי המשטר הסורי והנשיא אסד

לפני כשבוע אמר סגן שר החוץ של איראן עלי באקרי, אחרי פגישתו עם יועץ נשיא האמירויות אנור קרקאש, כי איראן והאמירויות פותחות דף חדש ביחסיהן. לפי הפרסומים האחרונים, המועצה לביטחון לאומי האיראנית הזמינה את טחון בן זאיד, יועץ הביטחון של האמירויות, לבקר באיראן.

קרקאש התבטא בתקשורת לפני כמה ימים ואמר כי מטרתו לחזק את יחסי השכנות הטובה עם איראן ולבנות עמה יחסי אמון, והוסיף כי "עימות עם איראן אינו הדרך הטובה ביותר להתקדם".

התבטאויות מסוג זה הביאו לקטיעת היחסים בין סעודיה לקטר ב-2015. אך מה שאסור לקטר מותר לאמירויות. מדינת האמירויות נותרה השותפה היחידה של סעודיה במאבק נגד החות'ים בתימן, וסעודיה שותקת בחריקת שיניים נוכח ההתבטאויות הפייסניות של האמירויות כלפי איראן. מדוע שומרת האמירויות על קשרים כלכליים ודיפלומטיים עם איראן?

האמירויות משתתפת בקואליציה הסעודית נגד החות'ים בתימן – מיליציה הנתמכת ע"י איראן. אולם כדי לא לפגוע בעסקים הענפים של הנסיכות עם איראן, מתייחסת האמירויות לחות'ים כאל ארגון טרור עצמאי ומתעלמת בפומבי מהתמיכה האיראנית.

בתמורה למשחק הנייטרלי של האמירויות מול איראן, נראה כי איראן מנחה את החות'ים להפנות את אש הטילים והמל"טים אל הממלכה הסעודית בלבד. כך מצליחה האמירויות להישאר ביחסים קרובים עם סעודיה ולהיראות כשותפה מלאה במלחמה בתימן, וגם להימנע מפגיעה בגן העדן הכלכלי של דובאי ואבו דאבי. הנפט הסעודי של ארמק"ו חשוף והנפט האמירתי מוגן לעת עתה.

Iran's top nuclear negotiator holds talks in the UAE – state news agency https://t.co/KGGn7KZhrn

— Reuters Iran (@ReutersIran) November 24, 2021

בפועל, האמירויות אינה פעילה במלחמה בתימן כבר שנתיים. התמיכה הכלכלית בכוחות התימנים בקרקע ממשיכה אך המטוסים של הנסיכות כבר אינם שותפים להפצצות הסעודיות.

מדינת האמירויות נותרה השותפה היחידה של סעודיה במאבק נגד החות'ים בתימן, וסעודיה שותקת בחריקת שיניים נוכח התבטאויותיה הפייסניות כלפי איראן

המודל הקטרי

מלבד המניע האסטרטגי, רואה האמירויות כמודל להצלחה את נסיכות קטר. קטר בתקופת האמיר חמד בן חליפה (אביו של אמיר קטר הנוכחי השיח' תמים) התאפיינה בשנות ה-90 במדיניות כפולה מוזרה, הדומה להתנהגות האמירויות כעת. קטר ניהלה יחסים דיפלומטים עם סעודיה ואיראן, ובאותו הזמן גם פתחה משרד אינטרסים כלכליים בבירה דוחא בתקופת הסכמי אוסלו. מדיניות זו, ספק נייטרלית ספק אופורטוניסטית, הביאה להתעשרות עצומה של קטר. עוצמתה הכלכלית של הנסיכות אפשרה לה אפילו לשרוד את שנות המצור הסעודי בין 2015-2020 עם המשך צמיחה כלכלית נאה.

יש להניח כי המודל הקטרי עומד לעיני האמירויות. קטר "צפצפה" על העמדה הסעודית וביקשה להתקרב לאיראן ולא איבדה מאומה. בסופו של דבר הייתה זו הממלכה הסעודית שביקשה להתפייס עם קטר ולהשלים עם עמדתה הכפולה. יש להניח שסעודיה מתייחסת בהסתייגות לנורמליזציה עם ישראל, הסותרת את הצעת השלום שהניחה הממלכה על שולחן הליגה הערבית ב-2002 (שלום מלא עם ארצות ערב תמורת נסיגה מלאה של ישראל מהשטחים). אך היא סולדת הרבה יותר מהחיזורים ההדדיים של האמירויות ואיראן. אלא שהאמירויות בעלת ברית חשובה מדי לסעודיה מכדי להפנות לה את הגב.

קשרים כלכליים עם איראן

ידוע כי האמירויות ואיראן מקיימות יחסים כלכליים ענפים עוד מאז עצמאות הנסיכות ב-1971, ומעגל העסקים המסחריים ביניהן נאמד במיליארדי דולרים (לפי הערכות מ-2018 כ-18 מיליארד בשנה סחר שאינו נפט). היחסים הטובים בין המדינות מקלים על מעבר ספינות השייט האיראניות במפרץ הפרסי קרוב לאמירויות. לפי נתונים איראניים, כחצי מיליון אזרחים איראנים חיים בקביעות באמירויות, רבים מהם אנשי עסקים. בנוסף, מקיימת איראן ארבע אוניברסיטאות באמירויות, אליהן נהרו לפני משבר הקורונה (עד 2019) בכל שנה כ-30 אלף סטודנטים איראנים. בכל שבוע נחתו באמירויות, לפני פרוץ משבר הקורונה, כמאתיים מטוסים איראניים בממוצע.

מה עומד בבסיס ההתקרבות האמירתית לסוריה ואיראן? האם האמירויות תהיה הפתרון לשיקומה של לבנון, מעין פשרה בין החסות האיראנית להצעה הסעודית-צרפתית? אולי התקרבות האמירויות לסוריה נועדה להשיב את הנשיא בשאר אל-אסד לחיק הליגה הערבית על מנת להרחיקו מאיראן? האם ההתקרבות האמירתית לאיראן היא בעלת אופי כלכלי גרידא? אין ספק כי התקרבות זו אמורה להדאיג מאד את ישראל. האם ידע וטכנולוגיה מישראל יוכלו לדלוף לאיראן, אם תקיים האמירויות יחסים אסטרטגים עם שתי המדינות העוינות זו לזו?

אין ספק שהתקרבות האמירויות לסוריה ואיראן אמורה להדאיג מאד את ישראל. האם ידע וטכנולוגיה מישראל יוכלו לדלוף לאיראן, אם תקיים האמירויות יחסים אסטרטגים עם שתי המדינות העוינות זו לזו?

מצד אחד ניתן להבין את האינטרסים הכלכליים של האמירויות לבנות יחסי כלכלה עם איראן וישראל בו זמנית. בקיום הברית עם ישראל, מאותתת האמירויות לאיראן, כי למרות שהיא נסיכות קטנה, יש לה בעלות ברית חזקות. מצד שני, היחסים של האמירויות עם איראן נועדו להזכיר לישראל כי לנסיכות אין כל כוונה לבטל את קשריה שכנתה ממזרח וגם עם מדינות אויב כגון סוריה ולבנון. מחמד בן זאיד מנהל משחק דיפלומטי כפול, הוא מודע עד כמה יקרים הקשרים עם ארצו לישראל, לאיראן וגם לסעודיה. האופטימים יגידו כי האמירויות מעוניינת להיות מדינת מפתח בכל תיווך עתידי בין ארה"ב לאיראן.

למרבה הצער, ישראל קרובה יותר לעמדה הסעודית בהתייחסותה לאיראן, אך לסעודיה חסמים מסורתיים ודתיים המונעים קשרים עמה. למרות שהיחסים של ישראל והאמירויות נראים כעת כירח דבש שרק הולך ומתפתח, על ישראל לקחת בחשבון את הקשרים עם איראן שמתחממים כעת בכל שיתוף פעולה ביטחוני-אסטרטגי בעתיד.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q