ועדת השחרורים, שדנה בבקשה לשחרור מוקדם של הרוצחת סיגלית חיימוביץ', שותפתו לרצח של אסף שטיירמן בן השמונה עשרה, נימקה את החלטתה כך: "חיימוביץ' הביעה חרטה כנה והיטיבה להגדיר את אופן ההתבוננות שלה על מעשיה השפלים והחמורים, באופן המלמד על חרטה אמיתית וכנה".

מי הם האנשים הנכבדים שישבו בוועדה? מה המומחיות שלהם? מדוע שמם לא פורסם כמו בכל החלטה בבית משפט בה שמם של השופטים גלוי לציבור?

מי הם האנשים הנכבדים שישבו בוועדה? מה המומחיות שלהם? מדוע שמם לא פורסם כמו בכל החלטה בבית משפט בה שמם של השופטים גלוי לציבור?

חברי הוועדה הוסיפו כי הם התרשמו מ"חרטה היוצאת מעומק הלב ולא כזו הנאמרת מן השפה אל החוץ, כדי לרצות מאן דהוא, כדי להחניף או להשיג את השחרור".

מידת הבטחון של חברי הוועדה מעוררת תמיהה, כי אם יש משהו שניתן להסיק מרצח כה אכזרי זה שחיימוביץ' ערלת לב במקרה הטוב, ובמקרה הרע חיית טרף.

האם יש כלי כלשהו שבאמצעותו ניתן להעריך מהי "חרטה כנה ואמיתית"? והאם יש הוכחות לכך שאנשים חסרי מצפון הצליחו לגדל כזה בכלא?

הפרקליטות לא תערער על שחרורה המוקדם של רוצחת הנער אסף שטיירמן, סיגלית חיימוביץ' – שתצא מחר מהכלא אחרי 21 שנים: "בשל כנות החרטה שלה ונימוקי הוועדה". הדיווח של @shelleytap ב-#חדשותהערב pic.twitter.com/qpFyo4Af7p

— כאן חדשות (@kann_news) November 9, 2021

להערכתי אין דרך בדוקה להבחין בין חרטה כנה למניפולציה מהסוג שפסיכופתים מתמחים בו. יש משהו יומרני בניסוח שלהם.

יש לומר שאין ולא תהיה הצדקה לרצח, אך אפשר אולי להבין כשקורבן התעללות הורג את מי שפגע בו מתוך התגוננות. אפשר אף להבין חייל צעיר שהורג את אביו לאחר שהיה עד לפגיעה ממושכת באמו ובאחיו. אך הרצח של אסף שטיירמן מעורר פלצות באקראיות ובסתמיות שלו. לא היה שום טריגר למעשה השפל שהגה רעי חורב וחיימוביץ' לקחה בו חלק פעיל.

אינני נמנית על מבקשי נקמה, אך להערכתי אין די בעשרים ואחת שנה כדי להצמיח לב.

חיימוביץ' נישאה לבחור שרצח אדם אחר.

אני מניחה שבעתיד תרצה להביא לעולם תינוק איתו או בלעדיו.
האם יתכן שחברי הוועדה החליטו לשחרר אותה בעודה בגיל הפוריות? האם אפשר שגם זה היה גורם בשיקולם?

ומה היא תספר לו כשיגדל ויתחיל לשאול שאלות? האם גם ילד שלא פשע יתהלך עם אות קין על מצחו?

האם יש הוכחות לכך שחסרי מצפון הצליחו לגדל כזה בכלא? להערכתי אין דרך בדוקה להבחין בין חרטה כנה למניפולציה מהסוג שפסיכופתים מתמחים בו. יש יומרה בניסוחם

ארבע שנים היא הסתירה את המעשה המחריד מסביבתה. ארבע שנים שרגשות אשם לא פעפעו בה ולא גרמו לה לקחת אחריות, להתוודות ולעמוד לדין. וגם אז לא הודתה ביוזמתה.

האם ילד יוכל לחיות עם מטען כבד כל כך? והאם כשיביט בעיניה של אמו יגלה רוך וחמלה או שיפגוש מבט רע וקר נפש של רוצחת, כמו זה שראה אסף לפני שרוצצו את גולגלתו?

רבקל'ה מונדלק היא הבת של יהודית ויאיר, אחות של מוישיק. מחברת הספרים: "ילדתי" ו"שמורת נפש". כותבת מאמרים שעוסקים בזכויות של ילדים. מנהלת הצגות במוזיקה עם נגיעות בתיאטרון.