רון ושרית קופמן התראיינו השבוע לכתבה של יונתן ריגר בערוץ 12 אודות בנם המאומץ בן העשר, שסובל מתסמונת אלכוהול עוברי. לטענתם הילד סובל מפגיעה מוחית שבאה לידי ביטוי בין השאר בהתקפי זעם, העלולים להגיע לאלימות כתוצאה מקשיים בוויסות הרגשי.

רון ושרית קופמן התראיינו השבוע אודות בנם המאומץ בן ה-10, שסובל מתסמונת אלכוהול עוברי. לטענתם הילד סובל מפגיעה מוחית שמתבטאת גם בהתקפי זעם, העלולים להגיע לאלימות בשל קשיי וויסות רגשי

רבקל'ה מונדלק היא הבת של יהודית ויאיר, אחות של מוישיק. מחברת הספרים: "ילדתי" ו"שמורת נפש". כותבת מאמרים שעוסקים בזכויות של ילדים. מנהלת הצגות במוזיקה עם נגיעות בתיאטרון.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

אלה חלק מהעדויות שהתקבלו בבית דין מיוחד נגד חיים ולדר, מחנך וסופר ילדים מהמגזר החרדי ששם קץ לחייו לאחר פרסום התחקיר ב"הארץ":
תקיפה של בן 9 שבא אליו לטיפול.
תקיפה של בן 9 שהיה חניך בקייטנה של ולדר.
תקיפה של מדריך בן 12 בקייטנה.
יחסי מין מלאים וקבועים עם קטינה מתחת לגיל 14.

אלה חלק מהעדויות שהתקבלו בביה"ד מיוחד נגד ולדר: תקיפת בן 9 שבא אליו לטיפול. תקיפת בן 9 שהיה חניך בקייטנה של ולדר. תקיפת מדריך בן 12 בקייטנה. יחסי מין מלאים וקבועים עם קטינה מתחת לגיל 14

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

במכתב ההתאבדות שהשאיר אחריו כתב ולדר:

"בעולם השקר אין לי סיכוי להוכיח את חפותי. אני מתמודד עם שקרים נוראיים, המכוסים באנונימיות, ללא כל אפשרות להוכיח את העובדה שאין להם שחר. הגעתי לקצה של יכולת הסבל האנושית. פגעו בי בדברים שהייתי הכי טוב בהם ושמסרתי נפשי עליהם – תמיכה והגנה על ילדים".

22 עדויות על תקיפות מיניות שביצע חיים ולדר הוצגו בפני בית דין חרדי https://t.co/4WehjL5vVO

— Haaretz הארץ (@Haaretz) December 26, 2021

נראה כי ולדר היה עסוק בעצמו ובכאביו כשבחר לשים קץ לחייו והותיר את הילדות והילדים הללו אחראים כביכול למותו.

בדומה ליהודה משי זהב הוא נמלט מבירור ההאשמות, מעימות ומדין.

נכון צריך כוחות נפש אדירים להתמודד עם האשמות קשות מהסוג הזה, וכבר היו דברים מעולם והתברר שאדם נשפט על משהו שלא ביצע, אך נראה שצבר העדויות נגדו מעיד על ניצול סדרתי של ילדים חסרי הגנה וגם נשים.

נראה כי ולדר היה עסוק בעצמו ובכאביו כשבחר לשים קץ לחייו והותיר את הילדות והילדים הללו אחראים כביכול למותו. בדומה ליהודה משי זהב הוא נמלט מבירור ההאשמות, מעימות ומדין

לא קראתי את כל מכתבו, אך ממה שפורסם בתקשורת עולה כי האיש מתעטף בתחושת עוול נוראית שנגרמה לו ואינו רואה את אותם ילדים, שנפגעו ממנו פגיעה גדולה ממידתה של נפש בראשית התפתחותה.

אדם בעל מצפון היה מקשיב לטענות הילדים, מתייחס, מנסה להבין את הקלקול, ואם הוא אכן חף מפשע כמו שטען אזי היה נלחם על חפותו.

ואם בכל זאת היה מכיר במעשים שיוחסו לו, יכול היה לתת את הדין ולמלא את שנותיו במעשים שיש בהם תיקון וריפוי כמו שהציעו לו רבנים.

הסופר החרדי חיים ולדר, ששם קץ לחייו לאחר שנטען שתקף מינית נשים וילדים, הותיר אחריו מכתב התאבדות: "בעולם השקר אין לי סיכוי להוכיח את חפותי"https://t.co/4NKEyqJos0@yaircherki pic.twitter.com/KP2SNVmh9o

— החדשות – N12 (@N12News) December 27, 2021

הפרקטיקה של בית דין שדה בתקשורת אינה נכונה ואינה ראויה, אך המעשים שמיוחסים לולדר נפרשים על פני זמן ושום דבר לא עצר אותו כפי הנראה.
לעיתים חשיפה לאור היא הדרך להגן על חסרי ישע מפני מבוגרים מסוכנים שנמצאים בקרבתם.

לא קראתי את כל מכתבו, אך ממה שפורסם בתקשורת עולה כי האיש מתעטף בתחושת עוול נוראית שנגרמה לו ואינו רואה את אותם ילדים, שנפגעו ממנו פגיעה גדולה ממידתה של נפש בראשית התפתחותה

אפשר לקוות שבית הדין החרדי יעשה את המהלך הנדרש כדי להרחיק מן החברה פושעי מין ואחרים ויפעל לכך שנפגעי תקיפה מינית יגישו תלונות במשטרה, וכאשר מדובר בילדים זה יעשה בעדינות ובזהירות המתבקשות. עד אז נראה כי זו הדרך להתגונן מפני אנשים שמתירים את נפשם של ילדים.

רבקל'ה מונדלק היא הבת של יהודית ויאיר, אחות של מוישיק. מחברת הספרים: "ילדתי" ו"שמורת נפש". כותבת מאמרים שעוסקים בזכויות של ילדים. מנהלת הצגות במוזיקה עם נגיעות בתיאטרון.

ועדת השחרורים, שדנה בבקשה לשחרור מוקדם של הרוצחת סיגלית חיימוביץ', שותפתו לרצח של אסף שטיירמן בן השמונה עשרה, נימקה את החלטתה כך: "חיימוביץ' הביעה חרטה כנה והיטיבה להגדיר את אופן ההתבוננות שלה על מעשיה השפלים והחמורים, באופן המלמד על חרטה אמיתית וכנה".

מי הם האנשים הנכבדים שישבו בוועדה? מה המומחיות שלהם? מדוע שמם לא פורסם כמו בכל החלטה בבית משפט בה שמם של השופטים גלוי לציבור?

מי הם האנשים הנכבדים שישבו בוועדה? מה המומחיות שלהם? מדוע שמם לא פורסם כמו בכל החלטה בבית משפט בה שמם של השופטים גלוי לציבור?

חברי הוועדה הוסיפו כי הם התרשמו מ"חרטה היוצאת מעומק הלב ולא כזו הנאמרת מן השפה אל החוץ, כדי לרצות מאן דהוא, כדי להחניף או להשיג את השחרור".

מידת הבטחון של חברי הוועדה מעוררת תמיהה, כי אם יש משהו שניתן להסיק מרצח כה אכזרי זה שחיימוביץ' ערלת לב במקרה הטוב, ובמקרה הרע חיית טרף.

האם יש כלי כלשהו שבאמצעותו ניתן להעריך מהי "חרטה כנה ואמיתית"? והאם יש הוכחות לכך שאנשים חסרי מצפון הצליחו לגדל כזה בכלא?

הפרקליטות לא תערער על שחרורה המוקדם של רוצחת הנער אסף שטיירמן, סיגלית חיימוביץ' – שתצא מחר מהכלא אחרי 21 שנים: "בשל כנות החרטה שלה ונימוקי הוועדה". הדיווח של @shelleytap ב-#חדשותהערב pic.twitter.com/qpFyo4Af7p

— כאן חדשות (@kann_news) November 9, 2021

להערכתי אין דרך בדוקה להבחין בין חרטה כנה למניפולציה מהסוג שפסיכופתים מתמחים בו. יש משהו יומרני בניסוח שלהם.

יש לומר שאין ולא תהיה הצדקה לרצח, אך אפשר אולי להבין כשקורבן התעללות הורג את מי שפגע בו מתוך התגוננות. אפשר אף להבין חייל צעיר שהורג את אביו לאחר שהיה עד לפגיעה ממושכת באמו ובאחיו. אך הרצח של אסף שטיירמן מעורר פלצות באקראיות ובסתמיות שלו. לא היה שום טריגר למעשה השפל שהגה רעי חורב וחיימוביץ' לקחה בו חלק פעיל.

אינני נמנית על מבקשי נקמה, אך להערכתי אין די בעשרים ואחת שנה כדי להצמיח לב.

חיימוביץ' נישאה לבחור שרצח אדם אחר.

אני מניחה שבעתיד תרצה להביא לעולם תינוק איתו או בלעדיו.
האם יתכן שחברי הוועדה החליטו לשחרר אותה בעודה בגיל הפוריות? האם אפשר שגם זה היה גורם בשיקולם?

ומה היא תספר לו כשיגדל ויתחיל לשאול שאלות? האם גם ילד שלא פשע יתהלך עם אות קין על מצחו?

האם יש הוכחות לכך שחסרי מצפון הצליחו לגדל כזה בכלא? להערכתי אין דרך בדוקה להבחין בין חרטה כנה למניפולציה מהסוג שפסיכופתים מתמחים בו. יש יומרה בניסוחם

ארבע שנים היא הסתירה את המעשה המחריד מסביבתה. ארבע שנים שרגשות אשם לא פעפעו בה ולא גרמו לה לקחת אחריות, להתוודות ולעמוד לדין. וגם אז לא הודתה ביוזמתה.

האם ילד יוכל לחיות עם מטען כבד כל כך? והאם כשיביט בעיניה של אמו יגלה רוך וחמלה או שיפגוש מבט רע וקר נפש של רוצחת, כמו זה שראה אסף לפני שרוצצו את גולגלתו?

רבקל'ה מונדלק היא הבת של יהודית ויאיר, אחות של מוישיק. מחברת הספרים: "ילדתי" ו"שמורת נפש". כותבת מאמרים שעוסקים בזכויות של ילדים. מנהלת הצגות במוזיקה עם נגיעות בתיאטרון.

שרת התחבורה מרב מיכאלי הודיעה לפני ימים אחדים על דחייה בהחלת תקנה, שתחייב להתקין בכלי רכב מערכת נגד שכחת ילדים. זאת עקב בעיות שעלו ודרישה למענה נכון יותר. על פי אותה תקנה שנדחתה, לא יוכל אדם להסיע ברכבו ילד מתחת לגיל ארבע, אלא אם כן מותקנת בו מערכת מסוג זה.

שרת התחבורה מיכאלי הודיעה: החובה להתקין מערכת נגד שכחת ילדים ברכב – תידחה עד יוני 2022@sharonidan pic.twitter.com/MxkdrsvZb5

רבקל'ה מונדלק היא הבת של יהודית ויאיר, אחות של מוישיק. מחברת הספרים: "ילדתי" ו"שמורת נפש". כותבת מאמרים שעוסקים בזכויות של ילדים. מנהלת הצגות במוזיקה עם נגיעות בתיאטרון.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

שוויון זכויות בין בני אדם הוא ערך בסיסי וחשוב מאין כמוהו. הוא תנאי הכרחי לחברה בריאה וחפצת חיים. במדינת ישראל יש פערים רבים בין הקהילות השונות שטרם אוחו. כל קהילה דואגת לזכויותיה ולפעמים זה בא על חשבון פרטים אחרים בחברה, פחות חזקים, עם פחות השפעה וממון. כמו למשל בחורות שמשמשות כרחם פונדקאית עבור זוגות הומואים שטוענים בצדק שאם פונדקאות מותרת לזוגות הטרוסקסואלים אז מדוע האפשרות הזאת חסומה בפניהם.

כל קהילה דואגת לזכויותיה, לפעמים על חשבון פרטים בחברה עם פחות השפעה וממון. כמו בחורות שמשמשות כרחם לזוגות הומואים, הטוענים בצדק שאם פונדקאות מותרת לזוגות הטרוסקסואלים אז מדוע להם לא

רבקל'ה מונדלק היא הבת של יהודית ויאיר, אחות של מוישיק. מחברת הספרים: "ילדתי" ו"שמורת נפש". כותבת מאמרים שעוסקים בזכויות של ילדים. מנהלת הצגות במוזיקה עם נגיעות בתיאטרון.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

זאת כנראה תופעה רווחת בקרב פוליטיקאים: הם נוטים להסתמך על נטייתם של המוני אנשים להיאחז בעמדה קיצונית, בינארית, בתפיסה של שחור-לבן שאין בה מקום לאמצע, לגוונים אפורים.

כל דעה פסקנית ונחרצת מתבססת על הכללות גורפות. לתפיסה מעין זאת נלווים בדרך כלל קושי להכיל אמביוולנטיות. פסקנות הדוחה כל ספקנות.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

השבוע ציינה מירית שם אור את יום הולדתה, וזו הזדמנות להיזכר בכמה משיריה ולעמוד על ייחודם.

מירית שם אור ­­- עיתונאית וסופרת מוערכת – נודעה גם כמי שכתבה עשרות להיטים לאורך השנים. מירית מעולם לא שאפה להציג עצמה כמשוררת, אלא כתמלילנית שבעצם "נקלעה לסיטואציה".

ד"ר אמיר מזור הוא היסטוריון המתמחה בעולם האסלאם של ימי הביניים ובקורות היהודים תחת שלטון האסלאם. כמו כן כותב טורי דעה בנושא גיבורי תרבות בתחום המוסיקה הפופולרית, השירה והפיזמונאות בישראל.

בזמן שמהדורות החדשות של 2026 ממשיכות להזין אותנו בסיסמאות על "ניצחון מוחלט", "הסרת האיום לצמיתות" ו"שינוי פני המזרח התיכון", כדאי שנבין את המנגנון התודעתי שמאפשר למשטרים לבצע פשעים מחרידים מבלי שהם יוגדרו ככאלה.

ההיסטוריון וחוקר הג'נוסייד א. דירק מוזס מציע בספרו "The Problems of Genocide" מראה שחורה ומפכחת: המושג "ביטחון קבוע" (Permanent Security) הוא המנוע המרכזי שמאחורי האלימות המודרנית. זוהי המלכודת שבה כולנו כלואים.

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.