רבקל'ה מונדלק
הזמן של
רבקל'ה מונדלק

רבקל'ה מונדלק היא הבת של יהודית ויאיר, אחות של מוישיק. מחברת הספרים: "ילדתי" ו"שמורת נפש". כותבת מאמרים שעוסקים בזכויות של ילדים. מנהלת הצגות במוזיקה עם נגיעות בתיאטרון.

האם יש הוכחה שאנשים חסרי מצפון הצליחו לגדל כזה בכלא?

ועדת השחרורים, שדנה בבקשה לשחרור מוקדם של הרוצחת סיגלית חיימוביץ', שותפתו לרצח של אסף שטיירמן בן השמונה עשרה, נימקה את החלטתה כך: "חיימוביץ' הביעה חרטה כנה והיטיבה להגדיר את אופן ההתבוננות שלה על מעשיה השפלים והחמורים, באופן המלמד על חרטה אמיתית וכנה".

מי הם האנשים הנכבדים שישבו בוועדה? מה המומחיות שלהם? מדוע שמם לא פורסם כמו בכל החלטה בבית משפט בה שמם של השופטים גלוי לציבור?

מי הם האנשים הנכבדים שישבו בוועדה? מה המומחיות שלהם? מדוע שמם לא פורסם כמו בכל החלטה בבית משפט בה שמם של השופטים גלוי לציבור?

חברי הוועדה הוסיפו כי הם התרשמו מ"חרטה היוצאת מעומק הלב ולא כזו הנאמרת מן השפה אל החוץ, כדי לרצות מאן דהוא, כדי להחניף או להשיג את השחרור".

מידת הבטחון של חברי הוועדה מעוררת תמיהה, כי אם יש משהו שניתן להסיק מרצח כה אכזרי זה שחיימוביץ' ערלת לב במקרה הטוב, ובמקרה הרע חיית טרף.

האם יש כלי כלשהו שבאמצעותו ניתן להעריך מהי "חרטה כנה ואמיתית"? והאם יש הוכחות לכך שאנשים חסרי מצפון הצליחו לגדל כזה בכלא?

להערכתי אין דרך בדוקה להבחין בין חרטה כנה למניפולציה מהסוג שפסיכופתים מתמחים בו. יש משהו יומרני בניסוח שלהם.

יש לומר שאין ולא תהיה הצדקה לרצח, אך אפשר אולי להבין כשקורבן התעללות הורג את מי שפגע בו מתוך התגוננות. אפשר אף להבין חייל צעיר שהורג את אביו לאחר שהיה עד לפגיעה ממושכת באמו ובאחיו. אך הרצח של אסף שטיירמן מעורר פלצות באקראיות ובסתמיות שלו. לא היה שום טריגר למעשה השפל שהגה רעי חורב וחיימוביץ' לקחה בו חלק פעיל.

אינני נמנית על מבקשי נקמה, אך להערכתי אין די בעשרים ואחת שנה כדי להצמיח לב.

חיימוביץ' נישאה לבחור שרצח אדם אחר.

אני מניחה שבעתיד תרצה להביא לעולם תינוק איתו או בלעדיו.
האם יתכן שחברי הוועדה החליטו לשחרר אותה בעודה בגיל הפוריות? האם אפשר שגם זה היה גורם בשיקולם?

ומה היא תספר לו כשיגדל ויתחיל לשאול שאלות? האם גם ילד שלא פשע יתהלך עם אות קין על מצחו?

האם יש הוכחות לכך שחסרי מצפון הצליחו לגדל כזה בכלא? להערכתי אין דרך בדוקה להבחין בין חרטה כנה למניפולציה מהסוג שפסיכופתים מתמחים בו. יש יומרה בניסוחם

ארבע שנים היא הסתירה את המעשה המחריד מסביבתה. ארבע שנים שרגשות אשם לא פעפעו בה ולא גרמו לה לקחת אחריות, להתוודות ולעמוד לדין. וגם אז לא הודתה ביוזמתה.

האם ילד יוכל לחיות עם מטען כבד כל כך? והאם כשיביט בעיניה של אמו יגלה רוך וחמלה או שיפגוש מבט רע וקר נפש של רוצחת, כמו זה שראה אסף לפני שרוצצו את גולגלתו?

רבקל'ה מונדלק היא הבת של יהודית ויאיר, אחות של מוישיק. מחברת הספרים: "ילדתי" ו"שמורת נפש". כותבת מאמרים שעוסקים בזכויות של ילדים. מנהלת הצגות במוזיקה עם נגיעות בתיאטרון.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 381 מילים

איך להגן על פעוטות מפני רשלנות מבוגרים

שרת התחבורה מרב מיכאלי הודיעה לפני ימים אחדים על דחייה בהחלת תקנה, שתחייב להתקין בכלי רכב מערכת נגד שכחת ילדים. זאת עקב בעיות שעלו ודרישה למענה נכון יותר. על פי אותה תקנה שנדחתה, לא יוכל אדם להסיע ברכבו ילד מתחת לגיל ארבע, אלא אם כן מותקנת בו מערכת מסוג זה.

שרת התחבורה היוצאת מירי רגב הגיבה כדרכה במתינות מופלגת:

"החלטה מסוכנת ועלולה לעלות, לצערי, במחיר חייהם של פעוטות חסרי ישע. כל פעוט שימצא את מותו הטראגי ברכב החל מאוגוסט יהיה רשום על שמך, השרה מיכאלי. איך לא רעדו לך הידיים לדחות את התקנות מאוגוסט השנה ליוני שנה הבאה?".

הייתי רוצה להתעכב רגע על דבריה של השרה היוצאת: האם יש קצה לדמגוגיה נבזית? האם האחריות לחייו של פעוט חסר ישע אכן תלויה בהחלטה כלשהי בכנסת? האין זו אחריות בסיסית, ראשונית של כל הורה שבחר לגדל ילד?

נראה לי שמוכרח להיות ברור לכול שיש דבר אחד שאינו פוליטי, המחויבות הפנימית של הורים לילדיהם.

הייתי רוצה להתעכב רגע על דבריה של השרה היוצאת רגב: האם יש קצה לדמגוגיה נבזית? האם האחריות לחיי פעוט חסר ישע תלויה בהחלטה כלשהי בכנסת? האין זו אחריות בסיסית של כל הורה שבחר לגדל ילד?

תינוק אינו חפץ שנשכח במכונית. לכל תינוק יש זכות לחיים, ועד שיגדל ויוכל לדאוג לעצמו הוא באחריות ההורים.

אין לי ספק שאף הורה או בן משפחה לא שוכח תינוק במזיד ברכב לוהט, אבל חשוב להבין שזו לא גזירה משמים.

האם בעתיד שבו לכולם יהיו מכשירים כאלה, אנחנו צפויים לשמוע משפטים כמו: "זאת לא אשמתי ששכחתי את הילד. המכשיר התקלקל"? אולי במקרים כאלה גם יתבעו את היצרן, כי הוא שנושא באחריות.

הדרך להגן על תינוקות חסרי ישע מפני רשלנות פושעת אינה באמצעות חיישנים וכל מיני פטנטים, אלא בחינוך הציבור ובתגובה ערנית על גילויים של רשלנות הורית.

הורים הם בני אדם. לפעמים משהו מסיח את דעתם, לפעמים אינם פנויים בגלל אלף טרדות החיים וגירויים שונים שהטכנולוגיה פתחה בפניהם. מוטב היה להשקיע בכל דרך אפשרית בתודעה ההורית שמבקשת השגחה ותשומת לב מלאה בכל רגע ורגע במיוחד כשמדובר בפעוטות חסרי ישע, ולא רק. מניפולציה רגשית שיסודותיה נטועים בהתקוטטות פוליטית לא תגן על אף ילד.

כל אדם שגדל במקום הזה יודע שילודה היא דבר מקודש. יש מחלות ומלחמות, יש קטל בדרכים, ויש עוד תופעה – שכחת פעוטות ברכב. אפשר לתקן קלקולים בגידול הילד אך אי אפשר להשיב חיים לתינוק שנשכח לכוד לבד במכונית. והוא בוכה וקורא לעזרה, את הייסורים הללו עלינו למנוע בכל דרך. מי שבחר להיות הורה מוכרח לזכור את זה ללא הרף.

האם בעתיד שבו לכולם יהיו מכשירים כאלה, אנחנו צפויים לשמוע משפטים כמו: "זאת לא אשמתי ששכחתי את הילד. המכשיר התקלקל"? אולי במקרים כאלה גם יתבעו את היצרן, כי הוא שנושא באחריות

אחי הקטן, מוישיק מונדלק, נהרג עקב רשלנות של שכן. אני הייתי אז ילדה. ובכל זאת אין יום שבו אינני חושבת איך יכולנו להגן עליו.

רבקל'ה מונדלק היא הבת של יהודית ויאיר, אחות של מוישיק. מחברת הספרים: "ילדתי" ו"שמורת נפש". כותבת מאמרים שעוסקים בזכויות של ילדים. מנהלת הצגות במוזיקה עם נגיעות בתיאטרון.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 437 מילים

שוויון זכויות

שוויון זכויות בין בני אדם הוא ערך בסיסי וחשוב מאין כמוהו. הוא תנאי הכרחי לחברה בריאה וחפצת חיים. במדינת ישראל יש פערים רבים בין הקהילות השונות שטרם אוחו. כל קהילה דואגת לזכויותיה ולפעמים זה בא על חשבון פרטים אחרים בחברה, פחות חזקים, עם פחות השפעה וממון. כמו למשל בחורות שמשמשות כרחם פונדקאית עבור זוגות הומואים שטוענים בצדק שאם פונדקאות מותרת לזוגות הטרוסקסואלים אז מדוע האפשרות הזאת חסומה בפניהם.

כל קהילה דואגת לזכויותיה, לפעמים על חשבון פרטים בחברה עם פחות השפעה וממון. כמו בחורות שמשמשות כרחם לזוגות הומואים, הטוענים בצדק שאם פונדקאות מותרת לזוגות הטרוסקסואלים אז מדוע להם לא

לאחרונה בג"צ עשה סוף לדבר והורה למדינה לאפשר בתוך חצי שנה לזוגות הומואים להביא ילדים בפונדקאות. על פניו אין דבר משמח וראוי מזה. אך האם באותה פסיקה נשקלה גם טובת הילדים שיגדלו ללא אמא. האם גם טובתן של אותן פונדקאיות שנדחקות לתהליך היקר מתוך אילוצים כלכליים כאלה ואחרים.

לעניות דעתי, פונדקאות בשכר היא דבר פסול, גם לחברי הקהילה הלהט"בית.

מובן שכאשר מאפשרים הליך פונדקאות לזוגות הטרוסקסואלים ולנשים ההגינות אומרת שלא נכון להפלות אף אחד בשל נטייתו המינית, וכאן אני מצטרפת למחאה של הלהט"בים, ועם זאת הייתי רוצה להתעכב על הרעיון שבבסיס הפונדקאות. על תינוקות שנוצרו בסחר מכר עם אישה ממדינת עולם שלישי, או עם אישה ענייה, מעניי הארץ שתקבל תשלום עבור נשיאת עובר של זוג כלשהו, או של אחד מבני הזוג עם השלמה של ביצית או זרע מתרומה.

מהכרות ומצפייה בעדויות של ילדים מאומצים, במוקדם או במאחר ירחפו מעליהם שאלות לגבי האם הפונדקאית, זהות התורם או התורמת, הביולוגיה שלהם, האם יש להם אחים ביולוגיים וכד'. אינני יודעת להעריך ולנבא עד כמה הדבר ישפיע על חייהם.

הייתי רוצה להתעכב על טובתן של נשים פונדקאיות ועל המוטיבציות שלהן. ידוע לי שיש כאלה שעשו זאת מטעמים אלטרואיסטים, אך רובן המכריע נדחף למעשה בנסיבות של דחק/מתוך מצוקה. הן מוכרחות להביא כסף הביתה על מנת לגדל את ילדיהן, והתשלום הזעום אינו מוציא אותן ממעגל העוני, רק דוחה את הפתרון. יהיו שיראו בכך תולדה של בחירה חופשית. השכרת הרחם לזרים, הם יאמרו, גרועה פחות מזנות, למשל. נראה לי כי ההנחה האיומה הזאת מייחסת לנשים יכולת מופלגת, חולנית ממש, לפצל בין הרגש לגוף.

יהיו שיראו בכך תולדה של בחירה חופשית. השכרת הרחם לזרים, הם יאמרו, גרועה פחות מזנות, למשל. נראה לי כי ההנחה האיומה הזאת מייחסת לנשים יכולת מופלגת, חולנית ממש, לפצל בין הרגש לגוף

הריון כרוך בסיכון. לעיתים יש סיבוכים ואז נשאלת השאלה טובתו של מי מקבלת עדיפות עליונה? של האם הפונדקאית או של העובר בהזמנה ששלמו עליו מראש, "הסחורה" שעל האישה לספק?

איש אינו יכול להבטיח לאישה שבעבר היה לה הריון קל, שגם ההיריון הבא יעבור בשלום. יתר על כן, פונדקאות כרוכה במחיר נפשי ורגשי שאינו נלקח בחשבון. ראוי היה להתייחס להיבטים הפסיכולוגיים שקשורים בנשיאת תינוק, להורמונים המשתוללים ולהשפעתם על הנשמה. נוסיף כי הידיעה שבסוף ההיריון התינוק יימסר אינה דומה לרגע האמת שלא ניתן לצפות אותו על יבש. הפונדקאית עלולה לסבול מדיכאון אחרי לידה ואין מי שיטפל בה ויסייע לה לעבור את המשבר.

אין ספק שההתפתחות הטכנולוגית היא ברכה, אך נשים אינן אינקובטור וגם לא תנור, כפי שכינה אותן בחור שנמנה על הקהילה הלהט"בית, וייתכן שאימהות פונדקאיות תישארנה פגועות ומצולקות עד סוף חייהן.

פונדקאות היא עסק והניצול הוא במהותו של העסק הזה. אלא אם ייקבע בחוק שהתהליך לא יהיה נגוע בכסף, וכל אישה תוכל לבחור בחירה מושכלת האם היא רוצה לעשות מעשה אלטרואיסטי מתוך מודעות לכל ההשלכות האפשריות שלו. אך לפני הזכות להורות צריכה להיות הזכות לחיים בכבוד של כל אישה.

בחברה שמקדשת את הילודה כל מה שמאפשר הולדה נתפס ככשר, ודווקא משום כך נראה שעלינו לעצור ולשאול; האם ילדים נולדים אך ורק כדי לממש את המאווים של הוריהם. והאם ראוי שהורות תתקיים בכל תנאי ובכל מחיר.

בחברה שמקדשת את הילודה, כל מה שמאפשר הולדה נתפס ככשר, ודווקא לכן עלינו לעצור ולשאול; האם ילדים נולדים אך ורק כדי לממש את המאווים של הוריהם. והאם ראוי שהורות תתקיים בכל מחיר

השופטת מרים נאור כתבה בזמנו בפסק דין שעוסק בנושא:

"הזכות להורות היא מזכויות היסוד של האדם בישראל, כחלק מטבעו, מחירותו ומכבודו, אפיק הפונדקאות בחו"ל הוא הזדמנות מעשית מרכזית עבור זוגות חד־מיניים ויחידים, ולעיתים יחידה, להפוך להורים… יש לחפש את הדרך להקל על דרכם".

אם הזכות להורות עומדת מעל הכול כיצד נתייחס לזוגות הטרוסקסואליים ולנשים שאין ביכולתם לשלם עבור פונדקאות? אם יש אכן "זכות להורות" איך אפשר שתישמר רק לאנשים ממעמד סוציו אקונומי גבוה?

פונדקאות בשכר פסולה מוסרית בשל השימוש בנשים כב"תנור", וכשרוכשי השירות הזה הם הומוסקסואלים – נראה שהקושי המוסרי מועצם: נודה שלפנינו ניסוי בילדים, ניסוי שהטכנולוגיה מאפשרת ושכמוהו לא נעשה מעולם. הניסוי הזה מעלים עין מהצורך ומהזכות שיש לאדם להכיר את שורשיו הביולוגיים. הוא גם מתעלם מהמחיר הלא-ידוע שילד יכול לשלם על חיים ללא אם, וללא סיפור על אם שהיתה לו פעם.

בדברנו על ניסויים, נזכור אולי כי בתי-התינוקות בקיבוצים גם הם נחשבו פעם לחיל החלוץ של הקדמה. אלא שאל מול הניסוי שנעשה עכשיו בבני-אדם – מחוויר גם הניסיון של אז.

אודה שהכמיהה של כל אדם, וכל זוג הטרוסקסואלי או חד מיני לגדל ולאהוב ילד מעוררת בי אמפתיה, אך יש כל מיני דרכים לממש את הכמיהה הזאת אם הרצון אכן כן ועמוק. למשל, זוגות חד מיניים יכולים להתחבר לאישה חד מינית או הטרוסקסואלית ולהביא איתה ילד לעולם.

פונדקאות בשכר פסולה מוסרית בשל השימוש בנשים כב"תנור", וכשרוכשי השירות הומוסקסואלים – נראה שהקושי המוסרי מועצם: הוא גם מתעלם מהמחיר הלא-ידוע שילד יכול לשלם על חיים ללא אם

לא כל מה שאנחנו רוצים מתקיים בדיוק. לא כולנו גרים על צוק מול חוף ים מרהיב, לא כל מי שאנחנו אוהבים משיב לנו אהבה. יש מחלות ומוות. דרושה עבודה רבה עד שזכויות אדם יעמדו בראש מעייניה של החברה הישראלית, אך אין שום סיבה שהדרך לשוויון תפגע בנשים מוחלשות. נדמה לי שדווקא אלה שסבלו מאפליה יכולים להבין את הכאב של מי שמנסה לשרוד ולדאוג לכל מחסורם של הילדים שלה. ואין לה ולא היתה לה בחירה.

רבקל'ה מונדלק היא הבת של יהודית ויאיר, אחות של מוישיק. מחברת הספרים: "ילדתי" ו"שמורת נפש". כותבת מאמרים שעוסקים בזכויות של ילדים. מנהלת הצגות במוזיקה עם נגיעות בתיאטרון.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
כתבה עמוסה בקביעות לא נכונות לגבי התהליך בישראל, השקפת עולם עתיקה ובורות כללית. קצרה היריעה מלהתייחס לכל הטענות כי אז אכתוב מאמר חדש. ובכל זאת לעניין אחד, התופעה של ילד לזוג גברים ללא א... המשך קריאה

כתבה עמוסה בקביעות לא נכונות לגבי התהליך בישראל, השקפת עולם עתיקה ובורות כללית. קצרה היריעה מלהתייחס לכל הטענות כי אז אכתוב מאמר חדש. ובכל זאת לעניין אחד, התופעה של ילד לזוג גברים ללא אמא נפוץ בכל העולם כבר כמה עשורים, גם בישראל. המחקר מעיד שאין תופעות לוואי לילדים אלה והטענה להשלכות נפשיות לכאורה היא שקרית וחשוכה.

עוד 911 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // שבת, 4 בדצמבר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

אחרי כחודש שבו התחלואה התפשטה - מקדם ההדבקה ירד מתחת ל-1

בנט על הפיגוע ליד שער שכם: "הלוחם והלוחמת פעלו כמצופה מהם; אני מבקש למסור להם את מלוא הגיבוי" ● פריג': "יש לירות בתוקפים כדי להציל חיים, לא כדי לקחת את חייהם שלהם כשאינם מהווים עוד סכנה; אם התמונה המשתקפת מהסרטונים נכונה, לא מדובר רק בהפרה של הוראות, אלא גם במעשה שמבטא אדישות לחיי אדם" ● הרצוג שוחח לראשונה עם יורש העצר של האמירויות

עוד 20 עדכונים

למקרה שפיספסת

מעבר לגדר - המאבק על דמותו של בית המשפט העליון

כאשר שופטים, עורכי דין ופוליטיקאים רוקחים דילים, מטילים וטו על מועמדים ומאשרים את כשרותם של אחרים כדי לעצב את דמותו של בית המשפט העליון שלנו לעתיד לבוא, כדאי להשקיף ברווחה מסוימת, אך גם בדאגה, על המאבק שמתנהל כבר שנים אחדות, ממש מעבר לגדר, על מינוי שופטי בית המשפט העליון ברשות הפלסטינית.

התבוננות במאבק זה עשויה לעורר השתאות מתעוזת השופטים כמו גם דאגה ממה שיכול לקרות כאשר מערכת האיזונים והבלמים בין הרשות המבצעת והרשות השופטת – מעורערת.

התבוננות במאבק מינוי שופטי ביהמ"ש העליון ברשות הפלסטינית מעוררת השתאות מתעוזת השופטים, כמו גם דאגה מהעלול לקרות כשמערכת האיזונים והבלמים בין הרשות המבצעת והרשות השופטת – מעורערת

מעבר לגדר, הסמכות למנות את שופטי בית המשפט העליון ואת נשיאו היא של הנשיא, מחמוד עבאס. לפי החוק הפלסטיני, על הנשיא לעשות כן בהתאם ל"שיבוץ" שיקבל מהמועצה השיפוטית העליונה, שהיא גוף שמורכב משופטים ובראשו עומד נשיא בית המשפט העליון.

מאז עליית עבאס לשלטון, בשנת 2005, מתנהל קרב בין עבאס לבין השופטים על תפקידה של מועצת השופטים בתהליך המינוי.

בראשית כהונתו ניצל עבאס את סמכותו למנות את נשיא בית המשפט העליון מבלי לשעות להמלצות השופטים. כך מינה עבאס לתפקיד בשנת 2005 את עיסא אבו שראר, חודשים אחדים לפני הגיעו לגיל פרישה (שיטת הסניוריטי לא מקובלת שם).

בשנת 2009 ובשנת 2014 מינה לתפקיד, שוב ללא היוועצות עם השופטים, משפטנים ששימשו כשרי משפטים אך מעולם לא כיהנו כשופטים.

לקראת מינויו של האחרון ביניהם, עלי מהנא, בשנת 2014, החל להסתמן מרד של שופטים. נשיא בית המשפט העליון התפטר ומועצת השופטים התכנסה ומינתה את המשנה לנשיא, השופט סמי צרצור, להחליפו באופן זמני. כמו כן פנתה מועצת השופטים לנשיא עבאס במכתב פומבי, שבו בקשה ממנו לתת לה שהות לקבל החלטות בנוגע לשיבוץ נשיא חדש. עבאס לא התרשם מכך ומינה את מהנא עוד באותו יום.

מאז עליית עבאס לשלטון ב-2005 מתנהל קרב בינו לבין השופטים על תפקיד מועצת השופטים בתהליך המינוי. בשנת 2014 החל להסתמן מרד של שופטים

כשנה לאחר המינוי הוגשה לבית המשפט העליון עתירה לפסול את המינוי. העתירה הוגשה על ידי עורך הדין נאיל אלחוח משכם, אשר אף כי אינו ג'ינג'י, ידוע כמבקר עקבי ופומבי של הפגיעה בעצמאות הרשות השופטת.

בית המשפט העליון קיבל את העתירה וביטל את החלטת עבאס למנות את מהנא לנשיאו. הוא קבע כי הצורך של רשות כלשהי לקבל בטרם מינוי שיבוץ מרשות אחרת, הוא דרישה מהותית, המהווה תנאי לתוקפה של החלטת הרשות המחליטה. עוד ציין:

"הנזק המוסרי והחומרי קשה במיוחד משום…ש[מהנא] אינו שופט רגיל בערכאה ראשונה…אלא שהוא נמצא בראש ההיררכיה השיפוטית".

הפעם עבאס נאלץ לקבל את המלצת מועצת השופטים ומינה את צרצור לנשיא בית המשפט העליון, אך שורה של מהלכים הביאה בסופו של דבר לא רק לפיטוריו של צרצור ולהדחת כל הדרג הבכיר של שופטי בית המשפט העליון, אלא גם לפירוקו של בית המשפט העליון מסמכויותיו כבית משפט חוקתי ומנהלי.

והיה גם מאבק ציבורי במהלך ההתרחשויות הללו. ב-20.9.2016 יצאו השופטים להפגין נגד השתלחויות תאופיק טיראווי (לשעבר ראש המודיעין הכללי) בנשיא בית המשפט העליון דאז סמי צרצור. בהפגנה על מדרגות בניין מועצת השופטים העליונה ברמאללה הונף השלט: "רשות שופטת עצמאית – מדינה חזקה".

אבל בתהליך זה לקח חלק שחקן חדש – בית משפט חוקתי שעבאס הקים בשנת 2016 והפקיד בידיו סמכות לבצע ביקורת חוקתית. הסגל הוותיק של בית המשפט העליון – הודר מהרכבו.

עבאס נאלץ לקבל את המלצת מועצת השופטים ומינה את צרצור לנשיא העליון, אך שורת מהלכים הביאה לא רק לפיטוריו ולהדחת הדרג הבכיר של שופטי העליון, אלא גם לפירוק העליון מסמכויותיו כביהמ"ש חוקתי ומנהלי

פסק דינו הראשון של בית משפט זה קבע כי אין פגם בניסיונו של עבאס לכוף על נשיא בית המשפט העליון משנה שאינו כלבבו, וזאת באותו יום שבו החליט בית המשפט העליון לבטל את המינוי במסגרת עתירה שהגיש אחד משופטיו לאחר פרישתו.

התוצאה המיידית הייתה שנשיא בית המשפט העליון זומן ללשכתו של עבאס, שם שמע מעבאס כי הוא מקבל את התפטרותו (של צרצור).

עתה הגיעה העת לרפורמה במערכת המשפט. במסגרתה פיזר עבאס את מועצת השופטים, מינה את עיסא אבו שראר לעמוד בראש מועצה זמנית, וקבע שגיל הפרישה יוקדם בעשור.

כל שופטיו הבכירים של בית המשפט העליון נאלצו לעתור לבית המשפט החוקתי כדי שיסיר את רוע הגזירה. התחולה הרטרואקטיבית של הגזירה אמנם בוטלה, אך כאשר שבו השופטים המודחים ללשכותיהם החליטה המועצה השיפוטית הזמנית לסיים את כהונתם. עתירתם לבית המשפט החוקתי נדחתה.

ההתבוננות במה שקורה מעבר לגדר נראית על פניה כחלום בלהות. מערכת המשפט הישראלית יכולה להתבשם מכך שהוועדה למינוי שופטים משקפת בהרכבה את כל רשויות השלטון. תקופת הכהונה של השופטים משוריינת. שיטת הסניוריטי – פועלת. בית המשפט העליון מוסמך לבצע ביקורת שיפוטית חוקתית ומנהלית וכפי שהדגישה כב' הנשיאה חיות "שום מבצר לא נפל".

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

כל שופטי העליון הבכירים עתרו לביהמ"ש החוקתי להסרת רוע הגזירה. תחולתה הרטרואקטיבית בוטלה, אך כששבו השופטים המודחים ללשכותיהם, המועצה השיפוטית הזמנית סיימה את כהונתם

עם זאת, התמונה מעבר לגדר יכולה לשמש גם תמרור אזהרה מפני מה שעלול לקרות אם הערובות הבסיסיות לעצמאות מערכת השיפוט תפגענה, שכן, כמאמרו של השופט חשין המנוח:

"כולנו ידענו כי בהנמכת קומתה של הרשות השופטת ייפרע עם ותאבד ממלכה".

פרופ' חיים זנדברג הוא מומחה לדיני מקרקעין, חבר סגל הפקולטה למשפטים במכללה למינהל, בשנת 2017 נכלל ברשימת המועמדים לכהונת שופט בית המשפט העליון.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 768 מילים

"ישראל לא זכאית לפריבילגיות – אבל כן לשוויון בפני החוק"

ברקע העלייה במספר פשעי השנאה נגד יהודים בקנדה, השליח המיוחד ארוין קוטלר מתכוון לעבוד צמוד עם הממשלה ועם קבוצות אזרחיות כדי לשרש דעות קדומות ולהפחית את כמות השנאה: "הדבר המטריד ביותר הם גילויי אנטישמיות במסווה של אנטי־גזענות" ● ריאיון

עוד 1,317 מילים

סקס, אנטישמיות וקורונה

סרטו החדש של הבמאי הרומני הפרובוקטיבי ראדו ג'ודה, זוכה פרס דב הזהב בפסטיבל ברלין, עוסק בדעות קדומות, סקס, שקרים ואנטישמיות ● "מין חסר מזל או פורנו משוגעים", שנבחר לייצג את רומניה באוסקר, הוא סאטירה חברתית נוקבת שלא מפחדת לגעת בנושאים הנפיצים ביותר

עוד 781 מילים ו-1 תגובות

תגובות אחרונות

השנים האחרונות של שלטון ארדואן מאופיינות בנסיגה כלכלית משמעותית ● על רקע זה, ניתן להבין את המהלכים האחרונים של הנשיא הטורקי ● איחוד האמירויות חוגגת 50 שנה להקמתה ● לא כולם במרוקו תומכים בנורמליזציה עם ישראל ● נשים במרכז תעשיית הסרטים בעולם הערבי ● ו-78 שנים חלפו מאז ועדת טהרן ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,228 מילים ו-4 תגובות

ניר חפץ, תורת המשחקים והודאה באשמה על פי בית המשפט העליון

לאורך השנים, בשורה של פסקי דין שונים, שופטי בית המשפט העליון הביעו את עמדתם באשר לאפשרות לבסס אשמה בפלילים על סמך הודאה. כך למשל פסק השופט אליעזר גולדברג בפרשת שילוח:

 "האפשרות שאם הנאשם לא היה מודה כי אז היה מזוכה, לא יכולה להילקח על-ידי בית המשפט כאחד מן השיקולים הרלוונטיים להקלה בעונשו של הנאשם. בעצם העלאת אפשרות כזאת לזיכוי מוטבעים ספק באשמת הנאשם וחוסר ודאות אם הודאתו היא הודאת אמת, או שהיא באה רק משיקולים אחרים אשר עם הנאשם […]".

אַחֲרָיו הֶחֱרָה הֶחֱזִיק השופט מישאל חשין כשקבע בפרשת סלימאן אל-עביד:

 "חוכמת-הלב לימדה אותנו, שאין אדם עושה עצמו רשע במקום שהוא צדיק".

והפליג השופט נועם סולברג בפרשת אטיאס כשטען:

"ניסיון החיים והשכל הישר מלמדים, שאין אדם מודה באופן חופשי ומרצון בביצועה של עברה, אלא אם כן אמת בפיו; וככל שמדובר בעברה חמורה יותר, כך גובר כוחה של הנחה זו".

קפיצת דרך תפיסתית הציג השופט ניל הנדל בפרשת וולקוב:

 "תורת המשחקים מלמדת אותנו שהאדם יכול להחליט להודות במעשה שלא עשה על סמך הערכות לא נכונות ומתן משקל שגוי לחלקי פסיפס הנתונים הרלוונטיים למצבו".

תורת המשחקים היא ענף של המתמטיקה והכלכלה, המנתח מצבי עימות או שיתוף פעולה בין גורמים מקבלי החלטות בעלי אינטרסים ורצונות שונים. צדק השופט הנדל באמרו:

"החקירה המשטרתית נועדה, בין היתר, להביא את הנאשם האשם להודות במעשיו. אמנם נכון שהיעד אינו להשיג הודאת שווא אלא להפך. ברם, כאשר להערכת השוטר קיים סיכוי ממשי שהחשוד אשם, ינקוט השוטר צעדים למקסם את האפשרות שנאשם הכופר תחילה בהאשמות נגדו יודה מאוחר יותר במיוחס לו".

בתורת המשחקים, הדוגמה הקנונית של "דילמת העציר" (התרגום הנכון לדעתי למושג Prisoner's Dilemma) מתחום החקירה הפלילית, ממחישה בעיה פרדוקסלית; מצב שבו התנהגות רציונלית לחלוטין, מנקודת מבטו של הפרט, תוביל לתוצאה שאינה אופטימלית, כלומר אינה כדאית עבורו. במילים פשוטות, השופט הנדל טעה, תורת המשחקים מלמדת אותנו שאדם רציונלי יכול להחליט להודות במעשה שלא עשה, גם על סמך הערכות נכונות ומתן משקל נכון לחלקי הפסיפס.

בתורת המשחקים, הדוגמה הקנונית של "דילמת העציר" מתחום החקירה הפלילית, ממחישה בעיה פרדוקסלית; מצב בו התנהגות רציונלית לחלוטין, מנקודת מבטו של הפרט, תוביל לתוצאה שאינה כדאית עבורו

הודאה אולי יכולה לייצר תחושות בטן של אשמה אבל לא באמת תמיד מבססת מספיק את האשמה בפועל. פרופ' דן סיימון, שחקר את תופעת הרשעות השווא, הסביר:

"לחץ מאוד גדול של נחקר להודות נובע מהרצון שלו לדעת איך אני יוצא מפה. שיטה של הפעלת לחצים על אדם עובדת, אבל צריך להבין שהלחצים האלה לא באמת קשורים לאמת ולאשם. וזו הבעיה העיקרית של המתודות האלה. השיטות לא נוטות להביא יותר להודאות אמת מאשר להודאות שווא. הן לוקחות אדם שאין לו אינטרס להודות, ובסופו של יום הוא אכן מודה" (מתוך דיון בוועדת סדר הדין הפלילי בראשות שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל, 13.06.2013).

כך למשל עולה מעדותו של עד המדינה ניר חפץ בכתבה: "חפץ סיפר על ההחלטה להפוך לעד מדינה ופרץ בבכי: "המשפחה עוברת תופת", מאת גלעד מורג וגלעד כהן, Ynet 29.11.21:

"הייתי עצור 15 ימים והופעלו עלי לחצים כבדים. בסיום ה-15 ימים, כשהלחץ קצת ירד והרגשתי שאני כשיר שוב, התחלתי לחשוב על האפשרות הזו. ביקשתי להיוועץ באדם נוסף, צבי האוזר, והוא המליץ שאקרא לעו"ד אלי זוהר ז"ל. הייתי מיודד איתו. שטחתי בפניו את המצב שלי. חשבתי אז וגם היום שהבעיה היחידה שלי היא 'פגישת השיבוש'. לא ראיתי את עצמי כמתווך לשוחד. זה נראה לי מופרך לחלוטין. זוהר אמר לי משפט שהטריד אותי: שהנושא המרכזי הוא שיבוש, אבל עבירת השיבוש יכולה להקרין על הנושא המרכזי בתיק 4000. זוהר אמר לי שהוא לא ממליץ לעשות שום מו"מ כי תוך יומיים אשוחרר".

מדוע אם כן החליט חפץ להפוך לעד מדינה?

תשובתו של חפץ ממחישה את "דילמת העציר" שהיה נתון בה, ותואמת היטב גם את הסברו של פרופ' סיימון:

"דבר מרכזי היה שמומו פילבר חתם על הסכם. זה הטריד אותי. חשבתי שאם אלוביץ' יחליט להציל את אשתו ולחתום על הסכם עד מדינה, אאבד שליטה על גורלי".

האם אדם היורק כאשר הוא רואה חתול שחור עובר לידו, רציונלי או לא? צפו בתשובת חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2005, פרופ' ישראל אומן, בהרצאה על כלכלה התנהגותית וכלכלה, שניתנה באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ב-17.11.21:

התפיסה של המשפט בישראל היא שאסור להודות במעשה שלא בוצע, אך לא ברור כיצד אוכפים איסור כזה. והתוצאה היא:

"כאשר לשופט אין שום שיקול דעת לקבל את הודאתו של מי שטוען לחפותו, לעתים התוצאה תהיה העדר בירור, כדי להימנע מתוצאה שהן השופט והן הצדדים אינם רוצים בה" (עמי קובו,  'נאשמים בלתי עקביים בבית-המשפט: מודים באשמה וטוענים לחפותם', הוצאת נבו 2011).

עם מורי פרופ' ישראל אומן, "כנגד כל הסיכויים", הערוץ הראשון, מאי 2014:

יוסף זהר ופרופ' ישראל אומן, צילום מסך מערוץ 1
יוסף זהר ופרופ' ישראל אומן, צילום מסך מערוץ 1

כדי להתמודד עם כך שלא ניתן לאסור על אדם להודות במעשה שלא ביצע, אפשר ורצוי מאוד לאמץ את הלקח של ההלכה העברית השוללת מההודאה הפלילית, על כל צורותיה (הודאה באשמה, הרשעה עצמית והפללה עצמית), כל מעמד משפטי.

כדי להתמודד עם כך שלא ניתן לאסור על אדם להודות במעשה שלא ביצע, רצוי לאמץ את לקח ההלכה העברית, השוללת מההודאה הפלילית, על כל צורותיה, כל מעמד משפטי

בספרו של הרב המנוח, פרופ' אהרון קירשנבאום, הרשעה עצמית במשפט העברי, הוא טען כי האיסור על הרשעת אדם על סמך הודאתו הוא "גזרת הכתוב" (ללא הסבר, י.ז.), אך לדבריו, זהו איסור שתוצאות חיוביות בצידו:

"התועלת החשובה ביותר היא יצירת תריס (מחסום, י.ז.) כנגד עינויי אדם כאמצעי שיפוטי להוציא את ה'אמת' מפיו; יש בתריס זה כדי לשמור על כבוד האדם שנברא בצלם".

כלומר, טענתו של קירשנבאום, שאותה ביסס במחקרו העיוני-אמפירי, היא שאי-קבילות ההודאה הפלילית מאיינת (מבטלת) את התמריצים לחילוץ ה"אמת" תוך כפייה ועינויים.

כפי שראינו, זוהי מסקנה המתיישבת הן עם ניסיון החיים והן עם הניתוח של תורת המשחקים של החקירה הפלילית.

הרב פרופ' אהרון קירשנבאום (צילום: באדיבות המשפחה)
הרב פרופ' אהרון קירשנבאום (צילום: באדיבות המשפחה)

בנוסף, אי-קבילות ההודאה היא הדרישה הבסיסית מבין כמה כללי בטיחות שעשויים להבטיח שמערכת המשפט תהא מחוייבת לחקר האמת. כפי שאמר פרופ' קירשנבאום בדיון במעמד ההודאה, בוועדת החוקה חוק ומשפט, שאליה הוזמן בנובמבר 2003:

"נטל ההוכחה של האשמה, שבה מאשימה החברה את האזרח, מוטל על החברה עצמה, ולא מפי הנאשם תושג. היא חייבת לאמת את ההרשעה, לא על-ידי חקירת הנחשד, אפילו אם היא מתנהלת תחת הפיקוח של בית-המשפט, כי אם דווקא על-ידי הוכחות הנאספות בידי בולשת מיומנת, ללא תלות בנאשם עצמו". 

בן הזקונים האקדמי (הדוקטורנט האחרון) של פרופ' ישראל אומן. כיום חבר סגל בכיר בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי, ומנהל המכון לבטיחות במשפט הפלילי

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 933 מילים
עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

לשחרר את פנסטר

הקהילה היהודית בדטרויט הייתה מוכנה לעשות הכול כדי להחזיר הביתה את העיתונאי דני פנסטר, שנעצר במיאנמר, הורשע בעבירות טרור ונידון ל־11 שנות עבודת פרך ● "המאמצים שלנו לשחרר אותו מעולם לא התבססו על מצבו המשפטי כי ברמה מסוימת זו תמיד הייתה פיקציה"

עוד 1,696 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

איילת שקד מכריזה בזאת

הגלובוס הירוק הולך לשרת הפנים, שהודיעה על כוונתה להקים בשנה הקרובה עשרה חופים מוכרזים חדשים ● הגלובוס השחור מוענק לרכבלית, התלויה כמו הפיל הלבן התורן בשמי חיפה ● והטיפ: שתו מים. מהברז. ואז לא תיתקעו עם בקבוקים שאין לאן להחזיר

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
מנכ"ל טוויטר: "אני לא רגוע, הוא גם מפלרטט עם 'זמן ישראל', זה לא בסדר" אמת:אידיוט. כשתהיה עבד ה' - דבר את דברך" צדק: "מרגיז, הניקוד והגרשיים זה אוףףף-אני לא ילדותי... ...בכה, בכה, הרבה..
עוד 904 מילים ו-1 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
לִיבֶרְפּוּל 109

המגיפה הגדולה של המאה ה-21 היא לא קורונה אלא בדידות. ליברפול לימדה אותנו, שהחיסון נגד בדידות הוא לעולם לא לצעוד לבד. והביטלס לימדו אותנו, שבסוף האהבה שאתה נותן שווה לאהבה שאתה מקבל

עוד 1,635 מילים

מוסי רז: מדינת ישראל ממשיכה להפסיד כדי ש-NSO תרוויח

בנט על טיסת רעייתו: מקבל את הביקורת - אשתי רצתה להקל על ילדינו אחרי שנה שבה התהפכו חייהם ● מיכאלי: נוסיף עוד 100 אוטובוסים מונגשים בשנת 2022 ● מספר המאומתים לאומיקרון בישראל עלה ל-7 ● מפכ"ל המשטרה על האירועים באום אל־פחם: מי שינסה לפגוע באזרחים וכוחות הביטחון – דמו בראשו ● עודה: אנחנו שומעים נימה שונה מבר-לב וסגלוביץ׳ אבל התוצאות זהות

עוד 27 עדכונים

"אנחנו יורדים בסקרים ובנט ממשיך עם הטעויות שלו"

ההחלטה השנויה במחלוקת להחזיר את איכוני שב"כ והעימות בישיבת הממשלה ● החלטת אשתו לנסוע לחו"ל ● והשיחה הקשה עם שר החוץ האמריקאי בלינקן ● בנט סוגר את השבוע הקשה ביותר שהיה לו מאז נכנס למשרד ראש הממשלה - ובסיעתו שלו מתחילים להשמיע בחדרים סגורים דברים חריפים שלא נשמעו שם עד היום ● פרשנות

עוד 732 מילים

השיח האלים בכנסת ובחברה הישראלית לא נשאר בגבולות המדינה ופוגש פעמים רבות את נותני השירות בחו"ל, מה שהביא ליצירת הסטריאוטיפ של הישראלי המכוער ● אבל הסטריאוטיפ הוא רק סימפטום לבעיית האלימות ולתרבות הכוח השלטת עוד מאז כיבוש השטחים ב־67' ● הדרך היחידה להימנע מקריסה עצמית היא לשנות את הדפוסים האלימים ● דעה

עוד 1,177 מילים

אחרי שסגר חשבון עם נתניהו, מקרון מסמן את לפיד כידיד צרפת

כבר ב־2019, כשנתניהו הצטלם עם מנהיגי העולם לטובת קמפיין הליכוד, מקרון אותת לממשלה שהוא שם עין על לפיד ● דיפלומט בכיר הוסיף ואמר לזמן ישראל כי נשיא צרפת כלל לא מסכים להיפגש עם שרים ● ברקע טיסת גילת בנט, חרף המלצת רה"מ, הממשלה בדרך לקבוע שיא שלילי חדש – כמות הכסף שהולכת על תקציבי נסיעות מיותרות ● פרשנות

עוד 1,142 מילים ו-3 תגובות

ראיון בלעדי "הכל עקום והוועדים האלה זו צרה צרורה"

בוועד רט"ג הכריזו השבוע על סכסוך עבודה בטענה כי ערב עזיבתו, גולדשטיין יוזם פרסום מאסיבי של מכרזים, מרע תנאים לפקחים, מבצע שינויים ארגוניים ומסדר משרות למקורביו ● בראיון לזמן ישראל, גולדשטיין הודף את טענות הוועד: "הם שכחו את מקומם ורוצים לנהל את הארגון" ● ומשיב על ביקורות מטיילים ופעילי סביבה: "נורא סקסי להיות בעולם אוטופי, אבל העולם הזה לא קיים"

עוד 2,007 מילים

בנט מקדם מתן קנס בסך 2,500 שקל לנוסעים שלא יבצעו שתי בדיקות PCR עם כניסתם ארצה

בנט והורוביץ החליטו שלא להאריך את תוקף התקנות שאפשרו לשב"כ לבצע איכונים ● בנט שוחח עם בלינקן וקרא להפסקת השיחות עם טהראן ● ראש המוסד: "לאיראן לעולם לא יהיה נשק גרעיני; זו התחייבות" ● לראשונה זה 14 שנה מונה שופט לכהונה זמנית בבית המשפט העליון ● כתב אישום משמעתי הוגש נגד אב הבית לשעבר בבית ראש הממשלה על כך ששיקר לוועדת המכרזים

עוד 42 עדכונים

חוק הגיור מלחמת היהודים הבאה של מתן כהנא

אחרי שהצליח להעביר, לא בלי מאבקים וסערות, את חוק הכשרות, השר כהנא מתכנן להגיש בשבוע הבא את תזכיר חוק מערך הגיור ● מול כהנא נאבקים הפוליטיקאים החרדים, הממסד הדתי - כמו גם כמה שותפים קואליציונים ● כהנא אומר לזמן ישראל: "הזהות של מדינת ישראל נמצאת בפני סכנה אסטרטגית, וחובה עלינו לעשות הכול כדי שכל ישראלי שאינו יהודי ירצה להתגייר" ● פרשנות

עוד 591 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה