הסכסוך הישראלי פלסטיני מעורר שאלות רבות, אך שאלה הזוכה לפחות תשומת לב היא השאלה הכלכלית. מה העלות הכלכלית של הסכסוך? אין הכוונה רק לעלות התקציבית של הביטחון, או של הנזק שגורם כל סיבוב של אירועים, שכן אלו קטנים יחסית. הכוונה היא לעלות הכוללת של הסכסוך, שחלקה אף אינו עלות שנראית לעין, אלא הפסד לעומת מצב בו לא היה סכסוך.

מה העלות הכלכלית של הסכסוך? לא רק העלות התקציבית של הביטחון, או הנזק שגורם כל סיבב אירועים, אלא לעלותו הכוללת, שחלקה אף אינו עלות הנראית לעין, אלא הפסד לעומת מצב בו לא היה סכסוך

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

העלות הגבוהה ביותר של הסכסוך היא ההשקעות הנמוכות בישראל. הסיכון הטמון בסכסוך הישראלי ערבי גורם לפרמיית סיכון גבוהה למשקיעים בישראל.

בהשוואה בין ישראל לארה"ב ניתן לראות כי היחס בין הון לתוצר בישראל נמוך בהרבה מאשר בארה"ב, כשהיחס בישראל הוא 1 ובארה"ב 1.6. אני מחשב יחס זה עבור המגזרים העסקיים בשתי הארצות וכך מקבל את ההשוואה המדויקת ביותר, שנמנעת מאי דיוקים הנגרמים מאופן חישוב התוצר של המגזר הציבורי או חישוב מלאי הדיור.

פער כה גדול ביחס הון תוצר מעיד על כך שהתשואה הנדרשת להון בישראל גבוהה יותר ב-13 אחוז מזו שבארצות הברית. מאחר ושאר מרכיבי תשואה זו, שער הריבית ושעור הפחת להון, דומים בשתי הארצות, נובע כי הפער בין הארצות מקורו בסיכון הגבוה יותר בישראל.

כאשר אנו מחשבים את השפעת השינוי בין הארצות על התוצר, עולה כי אילו לא היה סכסוך, כלומר אילו לא היה סיכון גבוה וכמות ההון הייתה גדולה יותר, התוצר בישראל היה עולה ב-26 אחוזים.

זו אפוא העלות הגבוהה ביותר של הסכסוך הישראלי ערבי, עלות של 26 אחוז מן התוצר. המשמעות היא שהכנסתם של תושבי ישראל הייתה יכולה להיות גבוהה ביותר מרבע אילו יושב הסכסוך.

העלות הגבוהה ביותר של הסכסוך היא ההשקעות הנמוכות בישראל. הסיכון הטמון בסכסוך הישראלי ערבי גורם לפרמיית סיכון גבוהה למשקיעים בישראל

עלות נוספת, שגם היא פוטנציאלית ולא נראית לעין, היא עלות השירות הסדיר. צעירים ישראלים מתגייסים בגיל 18 לשנתיים עד שלוש שנים, וכתוצאה מכך נכנסים למסלול הלימודים והעבודה באיחור.

בדרך כלל האיחור גדול בהרבה משנות השירות, בשל קורסי הכנה לצבא, חתימת קבע לרבים וכמובן הטיול הארוך לחו"ל שמטרתו לשחרר את הנשמה מהשירות הצבאי המעיק.

משמעות האיחור היא שישראלים צוברים את כישוריהם, מה שכלכלנים קוראים הון אנושי, באיחור.

דרך אחרת לראות זאת היא להבין שישראלי עובד פחות שנים, כי הוא מתחיל מאוחר יותר ומסיים בערך באותו גיל. לכן הכנסתו של ישראלי לאורך החיים נמוכה יותר. ישראלים ההולכים לקריירה מדעית, מאחרים עוד יותר, שכן הם מתחילים את לימודי הדוקטורט שלהם נשואים ורובם אף מטופלים בילדים, ולכן לימודים אלו נמשכים יותר שנים מאשר בחו"ל.

חישוב שערכתי הראה, כי עלות זו של השרות הסדיר מגיעה ל-5.6 אחוזי תוצר לפחות. אף אם נניח כי צבא סדיר יישאר גם אם ישראל תגיע להסדרי שלום, בהנחה שהשירות הסדיר יהיה אז רק שנה, עלותו תהיה נמוכה בהרבה, 1.3 אחוזי תוצר. לכן ההפסד ביחס לעלות זו הוא 4.3 אחוזי תוצר. צירוף עלות זו לעלות של הסיכון הגבוה וההשקעה הנמוכה מגיע יחד ל-30 אחוזי תוצר, עלות גבוהה מאד.

עלות נוספת, שגם היא פוטנציאלית ולא נראית לעין, היא עלות השירות הסדיר. צעירים ישראלים מתגייסים בגיל 18 לשנתיים עד שלוש שנים, וכתוצאה מכך נכנסים למסלול הלימודים והעבודה באיחור

נושא זה היה אחד מהנושאים המרכזיים שחקרתי בשנים האחרונות. חלק מתוצאות המחקר התפרסמו בספרי "כלכלת ישראל" ותוצאות נוספות ומתוקנות מופיעות בגרסה האנגלית של הספר שיצאה עתה לאור בארה"ב. לאחרונה ריכזתי תוצאות אלו לפרסום שהופיע במכון "זולת" – לשוויון וזכויות אדם, מתוך רצון לדחוף את הנושא לידיעת הציבור הרחב, שכן חשיבותו רבה בעיני מאד.

בספרי אני מונה עוד שורה ארוכה של עלויות, שאינן כלולות בהוצאות הביטחון הישירות. חלקן עלויות החלות עלינו האזרחים, כמו בניית ממ"דים ותשלום למאבטחים. חלקן עלויות המופיעות בתקציבי ממשלה אחרים, כמו הוועדה לאנרגיה גרעינית, תשלומים לחיילים משוחררים ותשלום עבור הקרקע שבשימוש הצבא. חלק מהעלויות הן הפסדי תוצר בשל חללים ועלויות דומות.

בספרי אני בודק גם תועלות אפשריות לסכסוך, כמו הסיוע האמריקאי, המוניטין של המוצרים הצבאיים הישראלים ועוד. אני מוצא שתועלות אלו מגיעות למספר קטן של אחוזי תוצר בלבד.

החשיבות של העלות הכלכלית של הסכסוך רבה, כי כל החלטה לאומית חשובה מצריכה לימוד של כל ההשפעות האפשריות שלה, לטוב ולרע. ישראל מחליטה למעשה מדי יום על המשך הסכסוך, בעצם המדיניות הקרויה "ניהול הסכסוך", שמשמעותה היא אי חתירה לפתרון הסכסוך.

כל החלטה לאומית חשובה מצריכה לימוד של השפעותיה האפשריות, לטוב ולרע. במדיניות "ניהול הסכסוך" ישראל מחליטה למעשה מדי יום על המשך הסכסוך, באי חתירתה לפתרונו

הסכסוך כידוע אינו נעלם והוא מתפרץ מפעם לפעם. לכן יש לזכור גם את העלות הכלכלית הגבוהה והמתמשכת, שנה אחרי שנה, של הסכסוך.

יוסף זעירא הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים, מחבר הספר "כלכלת ישראל".