עיתון "האקונומיסט", המפרסם מדי שנה את "מדד יוקר המחיה העולמי", קבע במדד שלו ל-2021 שפורסם בשבוע שעבר כי תל אביב היא העיר היקרה ביותר בעולם.

מדד יוקר המחיה משווה בין 173 ערים גדולות בעולם. תל אביב נמצאת במקום גבוה במדד, לרוב בעשירייה הפותחת, מזה שנים רבות. במדד הקודם, ב-2020, היא הגיעה למקום החמישי, אחרי ציריך, פריז, הונג קונג וסינגפור. השנה היא זינקה למקום הראשון בשל התחזקות השקל, שהעלה את המחירים במדד הנקובים בדולרים.

הסיבה לעובדה שישראל נמצאת במועדון הזה, וגם לעובדה שהגיעה לראשו, היא עוצמתה של הכלכלה הישראלית, בעיקר של ענף ההייטק, שצמח במשבר הקורונה בזמן שענפים אחרים התרסקו. אבל "זכייתה" של תל אביב במקום הראשון עוררה תגובות נזעמות בציבור ובתקשורת. זאת, כיוון שישראלים ממעמד הביניים ומהשכבות החלשות נפגעים וסובלים מיוקר המחיה הגבוה.

למרות המחירים הגבוהים, השכר בישראל אינו גבוה, וביחס למדינות אחרות עם יוקר מחיה גבוה הוא נמוך. כאשר משווים את השכר והקצבאות בישראל לאלה שבמדינות שבהן שוכנות הערים הבאות אחרי תל אביב במדד יוקר המחיה, מגלים שהישראלים משתכרים פחות, בפער עצום.

ניו-יורק היא העיר השישית בעולם ביוקר המחיה, ולוס אנג'לס נמצאת במקום התשיעי. ההכנסה החציונית בארה"ב עומדת השנה על כ-3,300 דולר לחודש, שהם כ-11,500 שקל לחודש – קרוב לפי שתיים מההכנסה החציונית בישראל, שהגיעה ביולי השנה ל-6,068 שקלים לחודש בלבד.

ההכנסה החציונית בצרפת, שבירתה היא השנייה בעולם ביוקר המחיה, עומדת על 3,883 אירו, שהם 13,902 שקל לחודש – יותר מפי-2 מההכנסה החציונית בישראל. ההכנסה החציונית בשווייץ עומדת על 7,187 פרנק – 24,212 שקל לחודש – פי-4 מבישראל.

ההכנסה החציונית בהונג קונג (שכלכלתה נפרדת מזו של סין) עומדת על 7,360 שקל לחודש – כ-17% יותר מבישראל. בסינגפור ההכנסה החציונית היא כ-14,300 שקל לחודש – יותר מכפליים מאשר בישראל.

לפי מדד ההכנסה החציונית של הבנק העולמי, ההכנסה החציונית בישראל נמוכה מההכנסה החציונית בכל המדינות שהערים הגדולות שלהן נמצאות במקומות ה-2 עד ה-18 במדד יוקר המחיה של "האקונומיסט" –  שוויץ, צרפת, ארה"ב, דנמרק, יפן, נורווגיה, קוריאה הדרומית, אוסטריה, אוסטרליה, בריטניה, אירלנד וגרמניה. רק במקום ה-19 ביוקר המחיה נמצאת עיר במדינה שתושביה משתכרים פחות מהישראלים – שנגחאי שבסין.

לפי מדד ההכנסה החציונית של הבנק העולמי, ההכנסה החציונית בישראל נמוכה מההכנסה החציונית בכל המדינות שהערים הגדולות שלהן נמצאות במקומות ה-2 עד ה-18 במדד יוקר המחיה של "האקונומיסט"

"בישראל לא הייתי קונה בית בגיל 40"

במרבית העולם, וגם בישראל, החיים במטרופולינים המרכזיים במרבית המדינות יקרים יותר מאשר בפריפריה – אבל יש קורלציה ביניהם.

רועי סומך, ישראלי בסנדאי, יפן (צילום: באדיבות המצולם)

אם יוקר המחיה הגבוה היה מאפיין רק את תל אביב, ושאר הארץ הייתה זולה, בעלי השכר הנמוך היו יכולים לחיות ברמת חיים סבירה במקומות אחרים, למרות שחלקם עובדים בתל אביב ומתקשים להגיע לעבודתם בתחבורה המגושמת של ישראל. אבל במציאות, יוקר המחיה גבוה גם מחוץ לתל אביב, גם בפריפריה, גם בהשוואה לפריפריות של מדינות אחרות.

"נורא יקר לחיות בישראל", אומר רועי סומך, ישראלי, בעליהם של כמה עסקים קטנים, המתגורר בעיר סנדאי ביפן, כ-300 קילומטר צפונית לטוקיו. לדבריו: "אחותי למשל שוכרת דירה במושב ב-7,000 שקל. נשמע לי הזוי. החיים פה מאוד סוציאליים ומאוד נוחים. לא הייתי מצליח להגיע לבית משלי בארץ בגיל 40".

"נורא יקר לחיות בישראל. אחותי שוכרת דירה במושב ב-7,000 שקל. נשמע לי הזוי. החיים פה מאוד סוציאלים ומאוד נוחים. לא הייתי מצליח להגיע לבית משלי בארץ בגיל 40"

גם שלום אביטן, ישראלי המתגורר בעיר הלסינגבורג בשוודיה, 600 קילומטר מדרום לבירה שטוקהולם וסמוך לתעלה שמפרידה בין שוודיה ודנמרק, אומר: "אני אכן חושב שכאן יותר זול מאשר בישראל, כולל בפריפריה, מפני שיש מבחר יותר גדול ורחב שמאפשר לנו לקנות זול. הכול כמובן יחסית למשכורת. הרבה ישראלים שחיים כאן הפסיקו בגדול להגיע לביקורים בארץ רק בגלל המחירים שלכם".

מאי נחום סמסטדמון, ישראלית הנשואה לנוורבגי ומתגוררת בעיירה לילהאמר, 120 קילומטר מצפון לאוסלו, אומרת שהמחיה בפריפריה הנורווגית יקרה גם ביחס לישראל.

העיירה לילהאמר בנורווגיה (צילום: מאי נחום סמסטדמון)

לדבריה: "האוכל, ירקות, בשר, וכו' נורא יקר פה. קשה להתרגל לשינוי כל כך גדול במחירים. אישית הדבר הכי קשה להתרגל אליו זה מחיר החשמל. ממש ממש יקר פה. החודש שילמנו 2300 קרונר (כ-800 שקל לחודש, ת.ג) רק על הדברים הכי בסיסיים כמו חימום, מים".

"מצד שני, יש הרבה דברים שמקבלים חינם מהמדינה. השכלה כולל גבוהה, לדוגמה, היא חינם. נסיעה ברכב בכבישים המהירים עולה הרבה מאד, אבל הרכבת נוחה וזולה יחסית, אז יש חלופה".

"יש הרבה דברים שמקבלים חינם מהמדינה. השכלה כולל גבוהה, לדוגמה, היא חינם. נסיעה ברכב בכבישים המהירים עולה הרבה מאד, אבל הרכבת נוחה וזולה יחסית, אז יש חלופה"

מדד יוקר המחיה של "האקונומיסט" מתייחס רק למטרופולינים גדולים וכולל רק עיר ישראלית אחת, תל אביב – שם שבחו"ל מייצג לרוב את גוש דן כולו, אף כי המחירים במדד מייצגים בעיקר את תל אביב גופא. גם ירושלים אינה מיוצגת בו.

ככל הידוע, אין מדד שמשווה בין ערים בפריפריה של ישראל ושל מדינות אחרות. מגזין Ceoworld מפרסם מדד של יוקר המחיה הארצי במדינות שונות – כלומר, מדד הכולל גם את הערים המרכזיות וגם את הפריפריה. במדד האחרון שלו, שפורסם בפברואר 2020 – כלומר, לפני משבר הקורונה – ישראל הגיעה למקום השמיני בעולם, אחרי שוויץ, נורווגיה, איסלנד, יפן, דנמרק, איי בהמה ולוקסמבורג, ומעל צרפת במקום ה-14 וארה"ב במקום ה-20.

האתר נומבאו, מיסודו של הכלכלן הסרבי מלאדן אדמוביק, מפרסם דגימה מקיפה מאוד של המחירים בערים רבות בעולם, כולל ערי פריפריה בישראל כמו באר שבע, אילת, עכו, כרמיאל, נהריה וקריית שמונה. האתר מציג את מחיריהם של רשימה ארוכה של מוצרים בכל עיר, ומאפשר להעמיד טבלה שמשווה בין שתי ערים שונות. עם זאת, הדגימה באתר חלקית והוא אינו מתיימר להקיף את כל מרכיבי יוקר המחיה וליצור אינדקס מלא שלו כמו זה של "האקונומיסט".

העיר הלסינגבורג, שוודיה (צילום: שלום אביטן)

גם מדדים כמו המדד המפורט והמשוכלל של "האקונומיסט" סובלים מבעיה מתודולוגית – הרגלי הצריכה משתנים ממדינה למדינה, וגם בין מגזרים שונים באוכלוסיית המדינות עצמן, וקשה, ואף בלתי אפשרי, ליצור סל מצרכים עולמי אחיד שלפיו מודדים ומשווים את יוקר המחיה. מצרך או שירות בסיסי במדינה אחת יכול להיחשב למעדן או בילוי אקזוטי במדינה אחרת. לכן, מדדי יוקר המחיה צריכים להיחשב כהערכה שנותנת סדרי גודל.

קשה, ואף בלתי אפשרי, ליצור סל מצרכים עולמי אחיד שלפיו מודדים ומשווים את יוקר המחיה. מצרך או שירות בסיסי במדינה אחת יכול להיחשב למעדן או בילוי במדינה אחרת

עם זאת, ממדגמים שונים בנושא עולות הערכות דומות, שמראות בעקביות שמדינות מסויימות הן יקרות במיוחד – כולל ישראל, ולא רק בתל אביב והמרכז.

כדי לקבל מושג השוואתי על יוקר המחיה בפריפריה של מדינות יקרות ביצענו מדגם קטן, שבו בדקנו את מחיריהם של 15 מוצרים ושירותים בסיסיים ב-11 ערים בפריפריה של מדינות שונות, שהערים הגדולות שלהן הן בן 20 הערים היקרות בעולם לפי המדד של "האקונומיסט". את המידע אספנו מתושבים המתגוררים בערים, מאתרי קניות און-ליין של סופרמרקטים וחנויות ומאתר נומבאו.

הערים שדגמנו הן מעלות תרשיחא בישראל;  הות'ורן במדינת נוואדה בדרום ארה"ב; קרדיף בירת ויילס שבבריטניה; שתי עיירות בפריפריה של צרפת –  וילפראנס-סור-מר ואנסי; שתי ערים נידחות באוסטרליה – מלדורה במדינת ויקטוריה והובארט בטסמניה; העיירה ביל בשוויץ; העיר קיאוג'ו בקוריאה הדרומית; וכן לילהאמר בנווובגיה, הלסינגבורג בשוודיה וסנדאי שביפן.

העיר הובארט בטסמניה, אוסטרליה (צילום: Bryn Pinzgauer, מאושר לשימוש חופשי)

מהדגימה, וכן מהשוואה חלקית של הערים הללו עם באר שבע, עכו ונהריה, עולה כי החיים בפריפריה זולים יותר מהחיים במטרופולינים הגדולים בכל המדינות היקרות. זאת, בעיקר בגלל מחירי הדירות למכירה והשכרה, שהם יקרים פי כמה במרכז, כמעט בכל מקום. למוצרים אחרים יש מחירים ארציים, אף כי חלק ממוצרי המזון הבסיסי והנסיעות זולים יותר גם הם בפריפריה של חלק מהמדינות.

עוד עולה מההשוואה כי הפריפריה הישראלית אינה היקרה ביותר בעולם. באף אחד מ-15 המוצרים והשירותים שבדקנו המחיר בפריפריה הישראלית לא היה הגבוה ביותר מבין המדינות היקרות שדגמנו.

עוד עולה מההשוואה כי הפריפריה הישראלית אינה היקרה ביותר בעולם. באף אחד מ-15 המוצרים והשירותים שבדקנו המחיר בפריפריה הישראלית לא היה הגבוה ביותר מבין המדינות היקרות

יחד עם זאת, טווח המחירים של מרבית המוצרים והשירותים שבדקנו בפריפריה הישראלית דומה לזה של מדינות יקרות אחרות, גבוה מזה של חלק מהן, ובסך הכול מעלות תרשיחא נמצאת במקום "מכובד" במדד יוקר המחיה של עיירות פריפריאליות בעולם. וזאת, עוד לפני שלוקחים בחשבון שמדובר מראש במדינות יקרות במיוחד, ושהשכר החציוני והממוצע בכולן גבוה מזה שבישראל, בחלקן גבוה פי כמה.

בית במעלות יקר מבית בלילהאמר

מחיר דירה לרכישה בנגב ובגליל, אפילו בעיירת פיתוח כמו מעלות תרשיחא, גבוה ממחירי הדירות בעיירות סקנדינביות פסטורליות וקסומות כמו לילהאמר והלסינגבורג.

טווח מחירי דירות 4 חדרים לא-יוקרתיות בפריפריה, בשקלים.

דירת ארבעה חדרים בשכונה לא יוקרתית במעלות מוצעת למכירה בין מיליון ל-1.4 מיליון שקל. טווח המחירים של דירות 4 חדרים בשכונות שאינן יוקרתיות בבאר שבע גדול יותר, ונע בין 800 אלף ל-1.8 מיליון שקל.

בלילהאמר ניתן למצוא דירות כאלה במחירים שנעים בין 600 אלף למיליון שקל; בהלסינגבורג הן עולות בין 400 אלף שקל ל-1.4 מיליון.

טווח המחירים של דירות 4 חדרים בבאר שבע נע בין 800 אלף ל-1.8 מיליון שקל. בלילהאמר המחירים שנעים בין 600 אלף למיליון שקל; בהלסינגבורג בין 400 אלף שקל ל-1.4 מיליון

גם בפריפריה של יפן ובקוריאה הדרומית הדירות נמכרות במחירים סבירים. בשכונות לא-יוקרתיות קיאוג'ו שבקוריאה ניתן למצוא דירות 4 חדרים פשוטות (לפי ההגדרה הישראלית של דירות כאלה) – יד שנייה ואף חדשות – במחיר של 900 אלף עד מיליון וחצי שקל.

בסנדאי, יפן, יש פער בין מחירי הדירות יד שנייה, שנעים בין 250 אלף לחצי מיליון שקל בלבד לדירת ארבעה חדרים, לבין הדירות החדשות, שבשכונות הלא-יוקרתיות של סנדאי עולות בערך כמו במעלות, 1.1 מיליון עד מיליון וחצי שקל לדירת ארבעה חדרים.

חוף האגם בעיר אנסי – Annecy בצרפת (צילום: By Alex Brown – originally posted to Flickr as Lac d'Annecy, CC BY 2.0)

דירות ארבעה חדרים פשוטות באנסי שבצרפת (לפי הגדרתן הישראלית) עולות בערך כמו במעלות וכמו הממוצע בבאר שבע, כ-1.2 מיליון שקל בממוצע. בקרדיף, ויילס, ההערכה היא שהן עולות בממוצע כמיליון וחצי שקל, כלומר, קצת יותר מהממוצע העירוני של באר שבע ושל מעלות תרשיחא.

מבין הפריפריות שבדקנו, הדירות היקרות ביותר נמצאות בארה"ב, שוויץ ואוסטרליה. דירת 4 חדרים בהות'ורן, במדבר של נוואדה, עולה בין 2 ל-3 מיליון שקל. מדובר לרוב בדירה חדשה, כיוון שקשה למצוא בהות'ורן דירות יד שנייה שמוצעות למכירה. בעיירה ביל שבשווייץ דירות כאלה מוצעות במחירים שנעים בין שניים ולשניים וחצי מיליון שקל. במלדורה, עיר נידחת באוסטרליה, הן עולות יותר משניים וחצי מיליון שקל.

דירות ארבעה חדרים פשוטות באנסי, צרפת, עולות בערך כמו במעלות וכמו הממוצע בבאר שבע, 1.2 מיליון שקל. בקרדיף, ויילס, הן עולות בממוצע כמיליון וחצי שקל, כלומר, קצת יותר מהממוצע העירוני של באר שבע ושל מעלות

השכרת דירה בפריפריה הישראלית זולה יחסית, אולי בגלל שמרבית הצעירים שוכרים דירות במרכז הארץ ואילו בפריפריה מעדיפים לקנות בתים. במעלות ניתן למצוא דירות 4 חדרים להשכרה בטווח שבין 2,000 ל-2,400 שקל לחודש ואילו בבאר שבע בטווח שבין 2,000 ל-4,000.

דירות 4 חדרים (בהגדרתה הישראלית) מוצעות להשכרה באנסי, צרפת, במחיר ממוצע של 3,800 שקל בחודש, בקרדיף, ויילס, במחירים שנעים בין 3,800 ל-5,000 שקל בחודש, בסנדאי, יפן, בין 2,100 ל-3.100, בהות'ורן, נוואדה, בכ-3,000 שקל בממוצע, במלדורה, אוסטרליה, בממוצע בכ-4,100 שקל ובפריפריה השוויצרית בטווח מחירים שבין 4,000 ל-5,500 שקל.

קרדיף, בירת ויילס, בריטניה (צילום: עינב בן יהודה)

בפריפריה של סקנדינביה הדירות להשכרה יקרות: בין 5,000 ל-6,000 שקל בחודש בלילהאמר ובממוצע שמוערך בכ-4,500 שקל בחודש בהלסינגבורג.

בקוריאה לא מקובל להשכיר דירות. בעלי בתים נוהגים להשאיל דירות לקוריאנים ללא דירה משלהם תמורת עירבון בגובה של קצת יותר מחצי מערך הנכס שאותו הם מחזירים לדיירים עם פינוי הדירה, או אחרי שנתיים (המאוחר מביניהם). למעשה, הדייר משלם לבעל הבית את הריבית על ערך הנכס וערב לבלאי של הדירה, כך שהוא משלם הרבה פחות מאשר שוכר דירה במערב, אבל בתנאי סף קשים יותר.

בקוריאה הדרומית, הדייר משלם לבעל הבית את הריבית על ערך הנכס וערב לבלאי של הדירה, כך שהוא משלם הרבה פחות מאשר שוכר דירה במערב, אבל בתנאי סף קשים יותר

מחיריהם של מרבית מוצרי המזון במרבית המדינות שבדקנו הם ארציים, אבל לא בכל המדינות ולא בכל המוצרים, ובסך הכול, המזון בפריפריות זול מעט יותר.

בישראל המזון ביישובים ערביים ובשכונות הערביות בערים מעורבות זול יותר מביישובים יהודיים, כיוון שלשוק המזון הערבי שרשרת אספקה נפרדת. רבים מהתושבים היהודים בגליל קונים מזון ברשתות שיווק ערביות כמו עאסי סנטר במעיליה ושוק פייסל בנהריה, ונהנים ממחירים זולים מעט ביחס למרכז. הייתרון הקל הזה לא הופך את המזון במעלות או נהריה זול לפי שום השוואה בינלאומית.

המחיר המינימלי של מזון בסיסי בפריפריה של מדינות יקרות, בשקלים.

קילו אורז, הפשוט והזול ביותר, במבצע טוב, עולה בתרשיחא חמישה שקלים. דומה, בקירוב, למחיר המינימלי של האורז בוויילס, בוילפרנס-סור-מר בצרפת ובפריפריה השוודית, השוויצרית והאוסטרלית, וזול בהרבה רק ממחירו בהות'ורן או בלילהאמר – שעומד על כ-14 שקלים לכל הפחות, בשתיהן.

קילו עוף, מהסוג הפשוט והזול ביותר שמצאנו, אפשר למצוא במעלות ובתרשיחא בקלות בכ-20 שקל – מחיר שקשה מאוד למצוא בגוש דן. לפי המדגם שלנו, מחיר העוף הזול והבסיסי דומה בהות'ורן, נוואדה, ובהובארט שבוויקטוריה, אוסטרליה, ויקר יותר בפריפריה הנורווגית והשוויצרית. בערי הפריפריה שבדקנו בצרפת, בריטניה ושוודיה ניתן למצוא קילו עוף בפחות מחצי מחיר מאשר בגליל.

קילו תפוחים נמכר בצפון ישראל בממוצע ב-15 שקל. בויילס, בנורווגיה ובדרום שוודיה אפשר למצוא תפוחים בכשליש מהמחיר הזה. גם בפריפריה של צרפת, נוואדה ואוסטרליה התפוחים זולים יותר. ואילו מחיר העגבניות בגליל – כ-5 שקל לקילו בממוצע, גבוה מעט ביחס למחירן בוילפראנס-סור-מר, ונמוך ביחס למחירן בפריפריות של שאר המדינות המערביות שבדקנו, שנע בין שבעה שקלים בממוצע לקילו בעיירות הסקנדינביות ל-13 או 14 שקל לקילו בשוויץ.

גם מצרכי יסוד שמחירם נמצא בארץ בפיקוח אינם זולים. מחיר הלחם האחיד בישראל – 3.9 שקל – גבוה ממחיר הלחם הבסיסי בויילס, בווילפראנס-סור-מר, צרפת, ובהלסינגבורג, שוודיה, ונמוך מעט ממחירו בפריפריות של נוואדה, שוויץ וויקטוריה, אוסטרליה. רק בלילהאמר הלחם הבסיסי יקר פי שניים.

המחיר המינימלי של מזון בסיסי מהחי במדינות יקרות, בשקלים.

מחיר גבינה קשה פרוסה בפיקוח בישראל – 40 שקל לקילו – גבוה ממחירה בערי הפריפריה שבדקנו בבריטניה, שוודיה, שוויץ ואוסטרליה ונמוך מעט מזה של צרפת, נורווגיה וארה"ב. הביצים בישראל – 10.5 שקלים לחבילת 12 ביצים לא-אורגניות – יקרות ביחס לכל הפריפריות שבדקנו, פרט לשווייץ. בפריפריה של נוואדה ושוודיה הביצים נמכרות בפחות מחצי ממחירן המפוקח בישראל.

קשה להשוות את מחירי המזון בישראל לאלה של יפן וקוריאה, כיוון שהרגלי האכילה שם שונים מאוד מהרגלי המזון המערביים והישראליים (וגם בין שני האחרונים יש הבדלים ניכרים).

קשה להשוות את מחירי המזון בישראל לאלה של יפן וקוריאה, כיוון שהרגלי האכילה שם שונים מאוד מהרגלי המזון המערביים והישראליים (וגם בין שני האחרונים יש הבדלים ניכרים)

"הפירות והיקרות כאן ביפן, למשל, יקרים, קילו תפוחים עולה 27 שקל אפילו בשוק", אומר רועי סומך המתגורר בסנדאי, "אשכול ענבים עולה 70 שקל, עגבנייה אחת 5 שקל. אבטיח או מלון אחד יכול לעלות בין 100 ל-400 שקל. אלה דברים שהם לא אוכלים. גם הגבינה הצהובה עולה 4.5 שקל לקילו, עוד יותר יקר מאשר בארץ. גם האורז, שהוא המאכל הבסיסי, יקר, הכי בסיסי איזה 25 שקל לקילו.

"מצד שני יש דברים מאוד זולים כאן. קילו עוף, לדוגמה, עולה רק 11 שקל. קילו אנטריקוט 45 שקל. האלכוהול גם מאוד זול, בקבוק שיבס עולה פה 60 שקל".

מעלות תרשיחא, 2019 (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

טווח מחירי המזון בקוריאה גם הוא שונה מאוד מבישראל: הבשר, הביצים, הפירות והגבינות עולים פחות ממחצית ממחירם בישראל, ואילו האורז יקר יותר והלחם והירקות עולים יותר מכפליים.

מחירי הארוחות במסעדות מזון מהיר הם לרוב ארציים, והארוחות הללו בישראל, גם בפריפריה, הן מהיקרות ביותר במדינות שבדקנו. טווח המחירים של ארוחה שניתן לשבוע ממנה ברשת המבורגרים כמו ברגר קינג או מקדונלדס, פיצריה, פלאפליה או שווארמיה בישראל, כולל בפריפריה, נע בין 30 ל-50 שקלים.

ברוב הפריפריות שבדקנו טווח המחירים נע בין כ-15 שקלים (במסעדות מזון מהיר זולות בקוריאה, נורווגיה או וויילס), ל-30, פרט לאוסטרליה שבה המחיר עשוי להגיע ל-40 שקלים, ולשוויץ, שבה מחיר הביג-מק עומד על 45.

מחירי הארוחות במסעדות מזון מהיר בישראל, גם בפריפריה, הם היקרים ביותר מכל המדינות שבדקנו. טווח המחירים נע בין 30 ל-50 שקלים. בכל שאר הפריפריות שבדקנו טווח המחירים נע בין כ-15 לכ-45 שקלים

גם הדלק בישראל הוא מהיקרים במדינות שבדקנו, למרות שמחירו נמצא בפיקוח. מחיר ליטר דלק 95 אוקטן בעמדות שירות עצמי מוגבל ל-6.38 שקלים. ניתן למצוא בפריפריה תחנות שמוכרות במחיר נמוך מזה, אבל לא בכל מקום יש כאלה – במעלות-תרשיחא, למשל, אין תחנה כזאת. מחירי ליטר דלק 95 אוקטן בשאר המדינות שבדקנו נעים בין כ-3 שקלים בנוואדה ל6.3 שקלים בוויילס ומחיר שנע בין 5.8 ל-6.5 שקלים בשוויץ.

דווקא התחבורה הציבורית בפריפריה הישראלית היא הזולה מבין המדינות שבדקנו. נסיעה באוטובוס עירוני במעלות עולה 4 שקלים. בשאר הפריפריות שבדקנו מחיר נסיעה רגילה בתוך העיר נע בין 4.2 שקלים בקיאוג'ו, קוריאה, לכ-10 שקלים בנורווגיה ובשווייץ. עם זאת, במדינות יקרות באירופה מוענקות הנחות נדיבות בתחב"צ על רקע חברתי. כל הפנסיונרים בשבדיה, למשל, נוסעים בחינם.

מחירי נסיעה בפריפריה של מדינות יקרות, בשקלים.

גם חבילות הסלולר הבסיסיות בישראל זולות יחסית. ניתן למצוא בישראל חבילה שכוללת שיחות מקומיות ללא הגבלה ו-200GB גלישה ב-25 שקל לחודש. חבילות הגלישה הזולות ביותר שמצאנו במדינות המקבילות נעות בין 42 שקלים לחודש בשוויץ לכ-200 שקלים בקוריאה, אף כי בחלק מהמדינות הללו חבילה כזאת מכסה גם את הטלפון והאינטרנט הביתיים, וייתכן שיש חבילות זולות יותר שלא גילינו בשל מגבלות הבדיקה שלנו.

מדדי יוקר המחיה השונים מתמקדים בעיקר במוצרי צריכה – דיור, מזון, בגדים, דלק ונסיעות וחבילות תקשורת. המדידה מסתבכת עוד יותר כשלוקחים בחשבון שירותים חברתיים – בריאות, חינוך, דיור ציבורי והלוואות, שחלק מהמדינות מסבסדות.

בתחומים הללו, המצב בארה"ב גרוע, כיוון שהמדינה מספקת מעט מאוד שירותים, מה שהופך את יוקר המחיה האמריקאי גבוה מכפי שנדמה, ואילו המצב במדינות הרווחה של צפון אירופה, וכן בצרפת וביפן, טוב יותר מאשר בישראל, מה שהופך את יוקר המחיה שלהן נמוך יותר.

בארה"ב אין ביטוח בריאות ממלכתי, והאמריקאים נאלצים לבחור בין ביטוח בריאות מסובסד שהכיסוי שלו מוגבל לביטוח פרטי שעולה פי כמה וכמה ממס הבריאות הישראלי ומביטוחים ממשלתיים דומים שמשולמים במדינות רווחה אחרות. ואילו בשוודיה, בנורווגיה ובוויילס (אך לא באנגליה) ביטוח הבריאות מממן לא רק את הטיפולים הרפואיים אלא גם את התרופות שבמרשם.

בארה"ב אין ביטוח בריאות ממלכתי, והאמריקאים נאלצים לבחור בין ביטוח בריאות מסובסד שהכיסוי שלו מוגבל לביטוח פרטי יקר. ואילו בשוודיה, בנורווגיה ובוויילס ביטוח הבריאות מממן גם את התרופות שבמרשם

מחירי שירותים ומצרכים שונים בפריפריה של מדינות יקרות, בשקלים.

ביפן ביטוח הבריאות יקר – כ-800 שקל בחודש, והיפנים משלמים השתתפות עצמית גבוהה על ביקורים אצל רופאים מומחים. מאידך, סל התרופות והטיפולים הרפואיים ביפן רחב מאוד, המדינה מסבסדת גם טיפולים רפואיים שבישראל עולים מיליוני שקלים, הסבסוד לתרופות רחב מאוד וטיפולים רבים, כולל טיפולי שיניים, ניתנים בחינם.

התשלום החודשי על פעוטון בישראל נע בין כ-850 שקל לחודש למשפחות עניות שנהנות גם מפעוטונים ציבוריים מסובסדים של ויצ"ו ונעמ"ת וגם מהשתתפות מירבית של המדינה בתשלום, ל-4,000 או 5,000 שקל בחודש בפעוטונים פרטיים במרכז ו-3,000 עד 4,000 שקל בצפון הארץ. פעוטון בישראל ממשיך עד גיל 3, ולאחר מכן החינוך הוא חינם (פרט לתשלומי הורים) עד לשעה 13:00, וההורים ממשיכים לשלם כאלף שקל בחודש על הצהרון.

פעוטונים בנוואדה עולים בין 3,000 ל-4,000 שקל בחודש, והחינוך הציבורי חינם מתחיל שם מגיל חמש (אם ההורים מוכנים שילדיהם ילמדו בו). בשווייץ המחירים גבוהים עוד יותר – בין 3,000 ל-10,000 שקל בחודש, והסבסוד הממשלתי מתחיל בגיל ארבע.

פעוטונים בוויילס עולים כ-2,700 שקל בחודש לחצי יום (משמונה בבוקר ועד אחת בצהריים) וכ-4,500 ליום מלא (משמונה בבוקר ועד שש בערב, שעות שאינן מקובלות בישראל). מגיל שלוש, החינוך הוא חינם לגמרי, גם אחר הצהריים, וללא תשלומי הורים, שלא כמו בישראל.

פעוטונים בוויילס עולים כ-2,700 שקל בחודש לחצי יום וכ-4,500 ליום מלא. מגיל שלוש, החינוך הוא חינם לגמרי, גם אחר הצהריים, וללא תשלומי הורים, שלא כמו בישראל

פעוטון, אילוסטרציה (צילום: nilimage / iStock)

בשוודיה, חינוך חינם מתחיל בגיל חמש, ועד אז, התשלום לפעוטונים ולגנים נקבע לפי מפתח מורכב שמבוסס על גיל והכנסה – אבל התשלום המקסימלי הוא 520 שקל בחודש, כלומר, נמוך מהתשלום המינימלי בישראל. ואילו בנורווגיה החינוך הוא חינם לגמרי, בכל הגילאים.

בשוודיה, חינוך חינם מתחיל בגיל חמש, ועד אז, התשלום המקסימלי הוא 520 שקל בחודש, כלומר, נמוך מהתשלום המינימלי בישראל. בנורווגיה החינוך חינם, בכל הגילאים

וכל זאת – כאשר ההכנסה החציונית בנורווגיה היא כ-18,361 שקל לחודש – פי שלושה מההכנסה החציונית בישראל. ההכנסה החציונית בשוודיה היא כ-14,130 שקל בחודש – יותר מכפול מאשר בישראל. ההכנסה החציונית ביפן היא כ-14,700 שקל בחודש – יותר מכפליים מבישראל. ההכנסה החציונית באוסטרליה היא 16,390 שקל בחודש – גבוהה בכ-170% מבישראל.

כל השוואה בין יוקר המחיה בישראל ובמדינות העשירות הללו אמורה לקחת בחשבון שתושביהן משתכרים פי כמה יותר מאתנו – ולכן, גם אם רמת המחירים בהן דומה, רמת חייהם גבוהה יותר לאין ערוך.