נושא
יוקר המחיה

המאפיות דורשות מהמדינה להעלות שוב את מחירי הלחם ב-5%

לאחר כ-3 חודשים שעלו מחירי הלחם תחת צו מחירי פיקוח ב-3.85%, המאפיות אנג'ל וברמן עתרו לבג"ץ בדרישה לבצע העלאה נוספת

לחם. אילוסטרציה (צילום: iStock)
iStock
לחם. אילוסטרציה

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

לא טוב להם? שילכו לברלין

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

הדלק התייקר: מחיר ליטר בנזין 95 אוקטן עלה הבוקר ל-6.51 שקלים

משרד האנרגיה העלה את מחיר הדלק שבפיקוח ב-19 אגורות בשל העלייה במחירי הנפט בשוקים הבינלאומיים

תחנת דלק, צילום אילוסטרציה (צילום: הדס פרוש פלאש 90)
הדס פרוש פלאש 90
תחנת דלק, צילום אילוסטרציה

מחיר הדלק שבפיקוח ממשלתי – בנזין 95 אוקטן – עלה הבוקר (רביעי) ב-19 אגורות בעמדות תדלוק בשירות עצמי, עלייה של כ-3% מ-6.32 שקלים לליטר. כך הודיע הבוקר משרד האנרגיה. 

התוספת לתדלוק בשירות מלא נותרת בגובה 21 אגורות לליטר. מחיר הבנזין אוקטן 95 בעמדות שירות עצמי באילת עלה מ-5.40 ל-5.56 שקלים לליטר, והתוספת לשירות מלא בעיר הפטורה ממע״מ נותרת אף היא ללא שינוי, בגובה 18 אגורות לליטר.

הסיבה העיקרית לעליית מחיר הדלק, על פי משרד האנרגיה, היא עלייה במחירי הנפט בעולם. המשרד קובע את מחירי הבנזין אוקטן 95 בתחילת כל חודש לפי נוסחה המבוססת על ממוצע מחירי השוק של הדלקים באגן הים התיכון, המושפעים ממחירי הנפט בשוקים הבינלאומיים.

62% ממחיר הדלק לצרכן – כ-4 שקלים לליטר במחיר הנוכחי – הם מסי הבלו והמע"מ. גובה המסים עולה ויורד בהתאם למחיר הבסיס של הדלק לפי נוסחת החישוב של משרד האנרגיה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 134 מילים
כל הזמן // יום שלישי, 16 ביולי 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו
גיא זהר גיא זהר
בנימין נתניהו (צילום: Aharon Krohn/Flash90)
Aharon Krohn/Flash90

פרשנות נתניהו חזק בכלכלה? הנתונים אומרים אחרת

ראש הממשלה בנימין נתניהו אוהב לספר כיצד הפך את ישראל ל"סיפור של הצלחה כלכלית אדירה" ● בדיקת הנתונים של העשור האחרון חושפת מציאות אחרת, שאותה חשים כל הישראלים על בשרם

עוד 2,170 מילים
  • AP_19195705523285 (צילום: PA דרך AP\ ניק פוטס)
    PA דרך AP\ ניק פוטס
  • קפטן אנגליה אוין מורגן מרים את הגביע לאחר הניצחון בגמר אליפות העולם בקריקט בין אנגליה לניו זילנד בלונדון, אנגליה, 14 ביולי, 2019. אנגליה ניצחה בגביע לראשונה בנסיבות מדהימות, כשניצחה את ניו זילנד בשובר שוויון כפול (צילום: AP\ אייג'אד ראהי)
    AP\ אייג'אד ראהי
  • בן סטוקס מאנגליה מחזיק את ידיו בהתנצלות לאחר שקיבל סיבוב נוסף לאחר שהכדור ניתז מהמחבט שלו במהלך גמר גביע העולם הכדורגל בין אנגליה וניו זילנד בלונדון ב-14 ביולי, 2019 (צילום: AP\ אלאסטיר גרנט)
    AP\ אלאסטיר גרנט

הדשא של השכן לאוהדי בית"ר יש מה ללמוד מאלופת הקריקט

עם שחקנים מוסלמים, שחקן מברבדוס ושחקן מפתח שנולד במדינה מולה שיחקה (ניו זילנד), נבחרת אנגליה זכתה בגביע העולם בקריקט - בהובלת קפטן מאירלנד ● דיוויד הורוויץ עם כל מה שיש לישראלים ללמוד ממשחק הקריקט הטוב ביותר בכל הזמנים - לא פחות

קרוב לוודאי שרוב הקוראים הישראלים לא צפו בגמר גביע העולם בקריקט שנערך בלונדון ביום ראשון האחרון.

מן הסתם, המשחק לא שודר באף אחד מערוצי הספורט הרבים בישראל. אז תנו לי לתאר לכם מקצת ממה שהחמצתם… ואני לא מתכוון (רק) לדיווח ספורט.

בתור חובב קריקט נלהב יליד לונדון ושחקן בינוני (שניסה, לשווא, לעניין בו את ילדיי חובבי הספורט, שנולדו בירושלים), צפיתי בדרמה שהתפתחה ביום ראשון אחר הצהריים דרך אתרי סטרימינג.

השידור נתקע באופן מרתיח בכמה רגעים מכריעים, אם כי, למרבה המזל, לא בדקות האחרונות. לצד הצפייה קראתי את העדכונים של ה"גרדיאן", והקשבתי לפרשנות ברדיו של ה-BBC.

כך הצלחתי איכשהו לראות ולשמוע את סוף המשחק מורט העצבים. כל מי שצפה במשחק הזה יזכור אותו לנצח. בתור אירוע קריקט, הוא היה חסר תקדים.

"אני לא מאמין למה שאני רואה", צעק שדר הרדיו בשיא הדרמה. "זה לא באמת קרה", הסכים שדר אחר. ואלו היו באמת תגובות ששיקפו את מה שהתרחש במגרש, ולא סגנון מוגזם של שדרנים.

ב"גרדיאן" נכתב: "זה היה הסוף הכי מדהים, ממוזל ובלתי ייאמן של משחק קריקט שאי פעם צפינו בו, שלא לדבר על גמר גביע העולם". הקפטן לשעבר של נבחרת אנגליה, אנדרו שטראוס, הצהיר כי "זה היה משחק הקריקט הטוב בהיסטוריה".

טורניר גביע העולם בקריקט, שנערך פעם בארבע שנים, כלל השנה שבעה שבועות של משחקים יומיים, שהגיעו לשיאם בגמר של יום ראשון, בין אנגליה לניו זילנד. ואם אתם חובבי ספורט, אתם כבר כנראה יודעים: אנגליה ניצחה.

אנגליה ניצחה בזכות סעיף שכמעט אף אחד לא שמע עליו קודם לכן – "מהסיבה האקראית למדי", כפי שנכתב ב"גרדיאן", "שהם חבטו יותר כדורים מחוץ לגבולות המגרש".

המשחק הוכרע כך לאחר שובר שוויון, שגם הוא הסתיים בתיקו, לאחר ששתי הקבוצות כבר השיגו תיקו של 241 ריצות, כשמשחק יום אחד כולל בדרך כלל 50 אוברס (סדרות של הגשות). אם כל התיאור הזה, או רובו, בלתי מובן לכם, אל דאגה; כמו שאמרתי, זה איננו (לגמרי) דיווח ספורט.

בעוד ששדרי קריקט מסביב לעולם מחפשים סופרלטיבים בניסיון לתאר במילים את ההתמודדות על המגרש, שנטתה בכל פעם לטובת קבוצה אחרת, שבחנה את גבולות כישוריהם ואישיותם של השחקנים, ושתוצאותיה לא היו ידועות עד הזריקה האחרונה, גם מי שאינו אוהד נלהב יכול היה להבחין בפלא שהתרחש שם.

שלבי הנוקאאוט הדגישו את היכולת של ספורט לחבר בין אנשים ועמים. הודו ופקיסטן אינן השכנות הכי טובות, מה שהופך את משחקי הקריקט ביניהן לתחרות הרבה יותר מורכבת

שלבי הנוקאאוט בטורניר הדגישו את היכולת של ספורט לחבר בין אנשים ועמים. הודו ופקיסטן אינן השכנות הכי טובות, מה שהופך את משחקי הקריקט ביניהן לתחרות הרבה יותר מורכבת.

אבל היריבות שלהן בקריקט – הספורט הפופולרי ביותר בשתי המדינות, בהודו באופן מדהים במיוחד – התנהלה בכבוד ובלהט ספורטיבי בשלבים המוקדמים של הטורניר, למרות המשמעות הגדולה של המשחק.

בגמר עצמו, ניו זילנד הייתה חסרת מזל, בלשון המעטה, כאשר כדור ניתז שלא במכוון ממחבטו של שחקן נבחרת אנגליה, בן סטוקס, והעניק לה עוד ארבע ריצות. התקרית המוזרה הזאת, שגם גררה טעות בשיפוט, לא עוררה סצנות של עצבנות מצד השחקנים הניו זילנדים, אלא תגובה שנעה מהלם לייאוש לקבלה.

סטוקס, במקום לחגוג את היתרון הלא צפוי, התנצל, ואמר לאחר מכן שימשיך להתנצל למשך שארית חייו. התקרית הייתה "די מבישה", אמר הקפטן של ניו זילנד, קיין ויליאמסון, כשהודה בתבוסה בצורה מאופקת וספורטיבית להפליא.

אולם הדבר הכי בולט בהקשר הרחב יותר, מעבר לקריקט, היה ההרכב של נבחרת אנגליה – הנבחרת האנגלית הראשונה שזכתה בגביע העולם בקריקט, הנבחרת של המדינה אשר מתמודדת כעת עם השלכותיה של ההצבעה על הברקזיט מ-2016 על הזהות הלאומית שלה.

ראשית, קפטן הנבחרת האנגלית הוא אירי, אוין מורגן. השחקן המצטיין של המשחק, בן סטוקס, נולד מכל המקומות שבעולם דווקא בניו זילנד, שמולה אנגליה התמודדה. החובט הפותח שלה, ג'ייסון רוי, הוא מדרום אפריקה. ג'ופרה ארצ'ר, השחקן החדש בן ה-24 שהגיש את הכדורים בסוף הגמר, נולד בברבדוס.

"קפטן הנבחרת הבריטית הוא מהגר, החובט המוביל הוא מהגר, המגיש המהיר ביותר הוא מהגר, האול-ראונדר המוביל הוא מהגר, והספינר הראשי הוא בן של מהגר"

השחקן ה-12 של הקבוצה (המחליף הראשון), מועין עלי, הוא מוסלמי מזוקן מברמינגהם שלמשפחתו שורשים בפקיסטן (שתאחדות הקריקט העולמית אסרה עליו לפני חמש שנים לענוד צמידים עם הססמאות "שחררו את פלסטין" ו"הצילו את עזה"). שחקן מפתח בנבחרת היה מוסלמי יליד אנגליה נוסף, עאדל רשיד.

כפי שסיכם דניאל לואיס מהארגון Youth Politics, "קפטן הנבחרת הוא מהגר, החובט המוביל הוא מהגר, המגיש המהיר ביותר הוא מהגר, האול-ראונדר המוביל הוא מהגר, והספינר הראשי הוא בן של מהגר".

השחקנים האלה – השונים זה מזה במוצאם, בדתם ובצבע עורם – שהתקרבו להדחה בשלבים המוקדמים של הטורניר, דחפו ומשכו זה את זה לקראת הניצחון. זו הייתה הצלחה שנבעה בסופו של דבר מרוח הקבוצה, בתחושת האחדות שלה.

גמר גביע העולם היה תצוגה מדהימה של ענף הספורט המקסים ביותר. הוא גם הראה שהשלם גדול הרבה יותר מסך חלקיו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 723 מילים

פוסטים אחרונים

מה הקשר בין עלי באבא וארבעים השודדים למחלקה לחיפוש חריגות שכר

קופה (צילום: Noam Revkin Fenton/flash90)
Noam Revkin Fenton/flash90
קופה

מכירים את הסיפור על עלי באבא וארבעים השודדים? זהו אחד הסיפורים הידועים של אלף לילה ולילה. בין השאר מסופר בו על חבורה של 40 שודדים ששדדו קופה והחביאו את שללם במערה.

קצת פחות מוכר הוא חלקו השני של הסיפור: שנה לאחר ביצוע השוד הזה, הצטרפו לחבורה של 40 השודדים המקוריים עוד עשרים שודדים, כך שמספר חברי הכנופיה גדל ל-60.

אבל הכנופיה לא הסתפקה בכך, ובשנה שלאחר מכן התווספה אליה קבוצה שלישית – והכי פחות מוצלחת – של שודדים, וגם בשנה השלישית הצטרפו שודדים נוספים לחבורת עלי באבא המתרחבת.

כך גדלה הכנופיה לכדי 70 שודדים כמספר מרבי.

האם כל אנשי עלי באבא נשארו לשלב השני והשלישי של צמיחת הכנופיה? אולי כן ואולי לא. ייתכן שחלק מהם חזרו למוטב והחזירו את הכסף, וייתכן שחלקם פרשו לחיים טובים וחוקיים. אבל סביר להניח שחבורת עלי באבא לא הצטמצמה מהותית.

אמנם עלי באבא התראיין לעיתון ה"מדבר" וטען כי ניכרת ירידה במגמת הפשיעה, שכן פחות שודדים מצטרפים לחבורת הפשע של עלי באבא, והזכיר שיש לתת לו פרס על כך שהוא מדרדר פחות אנשים לתרבות רעה.

אבל בפועל, לכולם ברור שהשודדים עשו על הציבור "אבו עלי" ורימו אותו. הרי ברור שיש הרבה יותר פושעים בשלב השני והשלישי של צמיחת הכנופיה, מאשר בדור המייסדים הידוע של 40 השודדים.

אם אתם חושבים שסיפרתי סיפור טיפשי או אווילי, מותר לכם, אבל אתם טועים.

לפני שבוע וחצי פרסמו אנשי אגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר דוח על חריגות השכר במגזר הציבורי. בדוח מצוין כי מאז הקמת היחידה ב-1997 יש ירידה בחריגות השכר מ-44% ל-12%, ואף מצוין כמה כסף הוחזר למערכת.

כיאה למשרד האוצר, הדוח מציג גרפים נפלאים שמשקפים את הירידה במספר החריגים משנה לשנה. מבחינתם, אמנם יש חריגות שכר, אך יש מקום טוב לאופטימיות ולשמחה, מאחר שהיחידה עושה את עבודתה נאמנה, וכמו שהגרפים מציגים, גם ניכרת מגמת שיפור.

הבעיה היא שכאשר מסתכלים לעומק הדוח מוצאים עיוות עז שעומד בבסיס הדוח, ומגלים שהמתודולוגיה שעליה נבנה הדוח היא מעט בעייתית.

בואו נתחיל למשל, בשאלה מהי בעצם חריגת שכר, לפי הדוח. חריגה מצביעה על מצב שבו יש הבדל של 5% בין השכר בשנה שעברה לשנה הנוכחית.

כלומר, אם היית שודד כבר בשנה שעברה, וגם השנה שדדת באותו אופן וצורה את הקופה הציבורית, ואולי אפילו הצלחת להשיג העלאת שכר של 4%, שכרך לא יירשם השנה כחריג. הרי אתה עצמך כבר שודד ישן, ובדוח הזה בודקים רק שודדים חדשים.

אם במקרה לא החזרת את השכר, או שאולי בטעות דילגו על תלוש השכר שלך, ולא השתנה בו דבר, מיד אתה הופך להיות עובד כשר.

כשמאמצים את דרך החשיבה הזו פתאום רואים שבאמת לפי הדוח הזה, חברת החשמל הפסיקה להיות שודדת, ועובדי חברת החשמל הפכו להיות כולם עובדים כשרים. אפשר רק לתהות איך ייתכן שהשכר הממוצע בחברת חשמל הוא מהגבוהים במשק, ובכל זאת אין חריגות שכר.

כנראה, ורק כנראה – שבחברת החשמל לא קיבלו תוספות חריגות השנה. לעומת זאת, בשנים קודמות הם בהחלט קיבלו, והדוח אף מציין כי בעזרת פעילות להשבת כספים שיזמו אנשי המחלקה הוחזרו לקופת המדינה 37 אלף שקל.

אין ספק שבהחלט מדובר בסוג של הצלחה, אם כי הסכום הזה נשמע קצת נמוך, בטח בהשוואה לסכום עצום של 6.6 מיליון שקל שהשיבה עיריית באר שבע.

בנג'מין ד'יזראלי כתב פעם: יש שלושה סוגי שקרים – שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה. כל מה שהממונה על השכר צריך לעשות זה download לאקסל מטבלאות השכר של כל המוסדות, שנתוני השכר שלהם נמצאים אצלו, לבדוק אותם היטב ולזכור שהכסף הזה יוצא מהקופה של כולנו.

כדאי גם שלא יסתפק בבדיקת שינוי של יותר מ-5% בשכר העובדים, מאחר שהנחת העבודה הזו שגויה. למה שלא יבדוק, למשל, כל מי מרוויח הרבה כסף, נניח יותר מ-40-50 אלף שקל בחודש.

השבוע הוצגה בפני אל הנהלת המחלקה שביצעה את הדוח השאלה הבאה: האם נכון שכאשר שכרו של עובד כלשהו חורג, והחריגה אינה מוחזרת וממשיכה גם בשנה שאחריה, היא לא תופיע בשנה שלאחר מכן כחריגה, כיוון שהשכר לא עלה?

והתשובה: "עקרונית זה נכון. יחד עם זאת, במסגרת תכנית העבודה של יחידה האכיפה, מטופלים העובדים שסומנו במסגרת הדוח כ'חורגים לכאורה'.

"לכן, עקרונית, הצפי הוא שהחריגה לא תחזור בשנה הבאה. עם זאת, יש לזכור, כי המשאב האנושי של היחידה מצומצם מאוד, ולכן, לא תמיד נוכל לטפל בשוטף בכל מי שסומן כחורג באותה שנה.

"מעבר לכך, במסגרת בניית תכנית עבודה של היחידה לביקורות עומק, אנו מביאים בחשבון כאחד הפרמטרים גם את מספר הפעמים שהגוף עלה כחורג במסגרת הדיווח השנתי וכמה חורגים היו בגוף".

אין ספק שהמחלקה הממונה על הבקרה על חריגות השכר במשרד האוצר עושה עבודת קודש, ושאנשיה עושים מאמצים רבים להחזיר, ואף מחזירים בפועל כסף לקופה הציבורית. עם זאת, וזו הנקודה החשובה, אי אפשר ליצור מצג שווא ולטעון כי ידי המגזר הציבורי נקיות.

אם אנשי הבקרה על חריגות השכר מתמודדים עם קשיים מול ועדי העובדים, למשל, עליהם להדגיש את הקשיים שעולים, ולא לטאטא אותם מתחת להררי מתודולוגיה שגויה. הרי עצם הפעולה הזו כמוה כנתינת יד להמשך השחיתות ושוד הקופה הציבורית.

אם אנשי המחלקה צריכים משאבים גדולים יותר, כדי שיהיה להם כוח לבצע ביקורת אמיתית – אז פשוט שיאמרו את זה במקום להזכיר לנו "שהמשאב האנושי של היחידה מצומצם מאוד".

ואם יש עוד כמה שיקולים שאנשי המחלקה הממונה על חריגות השכר מביאים בחשבון בפרסום דוח שכזה, למשל אינטרסים שנועדו לפאר את הישגי המחלקה יותר מאשר את הפעולות שבוצעו בפועל, אז חבל. זה הכסף של כולנו.

רק עוד בקשה אחת מאנשי מחלקת הבקרה על חריגות השכר: להבא תשתדלו להימנע מייפוי המציאות והתהדרות בנוצות מרהיבות של טיפול עומק בבעיית חריגות השכר במגזר הציבורי. במקום זאת פשוט צאו לחפש את עלי בבא ו-400 אלף השודדים שלו, ואל תעשו על הציבור אבו עלי.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 850 מילים

הכרטיס המתריס: לאהוד ברק יש אחד כזה בכיס. לנתניהו יש שם בוחרים

ברק ביטל את כרטיס האשראי שפרטיו דלפו והפכו לוויראליים ● ואז צייץ תמונה של נתניהו עם מילצ'ן וכתב: "זה כרטיס האשראי של נתניהו" ● נתניהו כמעט הצליח להשתלט על "ידיעות אחרונות" ● סקר שהזמין ברק צופה לישראל דמוקרטית 8 מנדטים ● סקרים שהזמינו ניצן הורוביץ ועמיר פרץ, כל אחד מטעמו, מראים כי איחוד בין המפלגות מביא יותר מנדטים לגוש הימין

iStock-958830554 (צילום: istock)
istock
15:39 עריכה

קרבות הטוויטר בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ליושב ראש ישראל דמוקרטית אהוד ברק נמשכים. נתניהו תוהה איך ברק, שלא הצליח לשמור על כרטיס האשראי שלו, ישמור על המדינה, וברק, מנגד, מצביע על מעורבותו של נתניהו בשורה של כלי תקשורת.

15:32 עריכה

בניגוד לעמדת יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, החליט פרקליט המדינה שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד הליכוד על פרסום תעמולה פוליטית תוך הסתרה, שהמפלגה היא שעומדת מאחורי המיזם. "זזים ימינה" הציג עצמו כיוזמה א-פוליטית בבחירות האחרונות, למעשה הליכוד הוא שמימן את המיזם.

14:49 עריכה

הקומיקאי נדב אבקסיס הציב אתגר – אהוד ברק נעתר והזמין אותו לארוחה על חשבונו:

14:45 עריכה

שר התיירות יריב לוין באולפן YNET: "לציניות ולשקר של ליברמן אין גבול. הוא ישב עם החרדים. זה אף פעם לא הפריע לו. להקים ממשלת ימין בלי מפלגות חרדיות פירושו שאי אפשר יהיה להקים ממשלת ימין".

14:42 עריכה

רפי פרץ ממשיך למשוך אש – הפעם בעקיפין: משרד החינוך מעניק חסות לאירוע הוקרה לרב יצחק גינזבורג – מחבר החוברת "ברוך הגבר", העוסקת בשבחו של ברוך גולדשטיין, שביצע את הטבח במערת המכפלה. משרד החינוך בתגובה: "הורינו להסיר את החסות".

14:06 עריכה

תגובת בנק הפועלים לתביעה בעניין האשראי שהעמיד לפישמן מגלה: נתניהו היה קרוב להשתלטות על "ידיעות אחרונות"

תשובת בנק הפועלים, שפורסמה אתמול (שני) ב–TheMarker, חושפת כי עסקה שבה היה מעורב נתניהו לרכישת השליטה בעיתון כבר היתה בשלבים מתקדמים, ואושרה בידי ועדת האשראי של בנק הפועלים.

13:51 עריכה

בתכנית "בחצי היום" עם יואב קרקובסקי (כאן רשת ב') דווח כי מקורבי ברק ומקורבי פרץ ממשיכים לקיים שיחות תוך החלפת סקרים לבחינת ריצה משותפת. גורם המקורב למגעים תיאר את הפגישה בין ברק לפרץ, שהתקיימה בשבוע שעבר, ואמר שהייתה כימיה  טובה בין השניים.

13:38 עריכה

יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן התארח באולפן וואלה ניוז ואמר בין השאר:

"שלושה חודשים לפני הבחירות הוא (נתניהו) נזכר בקיומם של העולים, ממנה יועץ מיוחד, מקים מטה, רשתות חברתיות. שום דבר לא חדש. אם ראש הממשלה, בין כל תפקידיו כשר הביטחון ושר הבריאות, בין איראן, חמאס וחיזבאללה, מוצא זמן לרוסים – סימן שהוא בפאניקה רצינית. אני מאוד מקווה שראש הממשלה ימשיך בקו הזה, זה מאוד עוזר לנו.

"מה שכרגע מדינת ישראל זקוקה לו זו ממשלה לאומית רחבה. אני לא אהיה חלק מממשלה צרה, לא אשב בממשלה עם החרדים והמשיחיים. נתניהו החליט שהוא הופך את עצמו לבין ערובה של החרדים והסמוטריצ'ים. מנסים בכוח לבנות מדינת הלכה ואנחנו נמנע את זה. אני בטוח שאי אפשר להקים ממשלת אחדות לפניי. אין שום סיכוי שהליכוד וכחול לבן מגיעים ל-61 מנדטים".

13:22 עריכה

ח"כ לשעבר טלי פלוסקוב (כולנו) ליעל דן בגלי צה"ל: "ההצעות שמגיעות אליי אינן רק ממפלגת הליכוד. כחלון עוד לא פנה אליי, אבל אם תגיע הצעה להיכנס במקום ה-35 בליכוד במקומו של רועי פולקמן זו הצעה שלא אוכל לסרב לה".

12:50 עריכה

סקר פנימי בימין: שקד תחזק את הליכוד בשלושה עד חמישה מנדטים.

בסקר, שנערך על ידי חברת "הגל החדש" ופורסם בערוץ 20, נבדקה הפופולאריות של מנהיגי הימין ממפלגות שונות. שלושת הפוליטיקאים שזכו לדירוג הגבוה ביותר הם ראש הממשלה נתניהו (53% אהדה), איילת שקד (53% ) וח"כ גדעון סער (48%). נפתלי בנט זכה ל 41% אהדה, ליברמן עם 33%, והרב רפי פרץ וסמוטריץ עם 19% תמיכה כל אחד.

שקד צפוייה להודיע בימים הקרובים, עוד לפני סוף השבוע, לאן פניה מועדות. נתניהו עדיין לא הכריע בנושא.

12:11 עריכה

ליברמן משיב לנתניהו על כך ש"גנב" לו 25 פעילים כדי להתחרות בו על הקול הרוסי: "נתניהו מחזר אחרי אנשי ישראל ביתנו בעבר רק מתוך ידיעה ברורה שהיא הגורם היחיד שנהנה מאמון ומתמיכה רחבה בקרב העולים. אני לא מודאג, הוא לא לוקח מאיתנו אפילו קול אחד. זה פתטי".

12:06 עריכה

אהוד ברק, בהמשך לפרשת כרטיס האשראי שלו, מעביר את הכדור לנתניהו:

12:03 עריכה

יועז הנדל, כחול-לבן, קורא לעימות פומבי עם אנשי הליכוד: "מפלגת נתניהו מקדמת הסכם סחר עם דרום קוריאה שמחרים את רמת הגולן ואיו״ש בניגוד לחוק הישראלי. עזבו שמדינית אין לי מושג מה הם רוצים. ימין זה לא. אין מצע כתוב, רק מה שנתניהו אומר. מה העמדות בנושאי דת ומדינה? כלכלה? ירושלים? עזה? לא הגיע הזמן לעימותים פומביים על עמדות?. 

11:21 עריכה

המשבר בזהות מחריף: ד"ר רפאל מינס, מספר 7 ברשימת המפלגה לכנסת, מספר ש"פייגלין התגלה כאדם לא אמין".

"התנהגותו של פייגלין לאורך המשבר היתה קפריזית, ילדותית ולא כנה", כתב מינס בעמוד הפייסבוק של זהות, "לפייגלין יש יחסים תלותיים עם  שי מלכה והוא מנוהל על-ידו, ומתקבל הרושם שאין לו יכולת קבלת החלטות עצמאית. צורת הטיפול של פייגלין ושי מלכה במשבר מעידה כאלף עדים על נכונות הצעד שנקטנו כשהתרענו על הסכנה הטמונה במבנה הניהולי של המפלגה".

ד"ר מינס ועו"ד ליבי מולד, מספר 5 במפלגה, הם אלה שפתחו את הדיון בקבוצה פנימית של ראשי המטות של תנועת זהות סביב השינויים שניסה לערוך פייגלין במפלגה.

11:07 עריכה

גם הנהגת צופי תל אביב-יפו מצטרפת למחאה נגד שר החינוך רפי פרץ: "ממירים חושך לאור".

10:42 עריכה

הלכה ההזדמנות לשופינג על חשבון הברון: אהוד ברק חסם את כרטיס האשראי שלו בעקבות הפיכת הצילום שלו לוויראלית. בסביבתו של יו"ר ישראל דמוקרטית לא מכירים נסיונות להשתמש בכרטיס, אולם ליתר בטחון ברק ביקש לבטל אותו.  אגב, לפי הדירוג האחרון של 'פורבס' ברק מחזיק בהון עצמי של 120 מליו שקל.

10:27 עריכה

שר החינוך רפי פרץ מגיב לידיעה על כך שלא לחץ את ידה של הזוכה באולימפיאדת הפיזיקה הבינלאומית, ולידיעה נוספת, לפיה הוא לקח חלק בטקס רשמי שנערך בהפרדה מגדרית : "נסיון להמשיך להעמיק את השסע בחברה הישראלית".

09:30 עריכה

נתניהו, כזכור, האשים אתמול את ליברמן בניסיון לחבל בבחירת עופר ברקוביץ', המועמד החילוני לעיריית ירושלים. ברקוביץ מגבה את הטענה אצל רזי ברקאי בגלי צה"ל: "רה"מ צודק במאת האחוזים. ליברמן עשה בעיר קומבינה על חשבון התושבים". 

09:27 עריכה

אליק סולטנוביץ', חבר ישראל ביתנו וסגן ראש עיריית אשקלון לשעבר, מסביר לרזי ברקאי בתוכנית "מה בוער?" (גלי צה"ל) מדוע השתתף בפגישת הפעילים לשעבר עם בנימין נתניהו: "אחרי מה שקרה בבחירות האלה ראיתי שליברמן לא חושב על המדינה. בכל השנים האחרונות היינו עם החרדים, ומה שקרה עכשיו נראה לי לא טבעי". 

08:47 עריכה

ח"כ לשעבר נחמן שי ב"קול חי": "עמיר פרץ והעבודה חייבים להוביל את מחנה השמאל. אם ברק רוצה להצטרף, הוא מוזמן. הוא כח. גם הקמפיין שלו מרשים ויעיל. אבל התפקיד המוביל צריך להיות של העבודה".

08:41 עריכה

מקור ראשון: ברק, יעלון, לבני ומרידור ניסו להקים מפלגה לקראת מערכת הבחירות לכנסת ה-21. ציפי לבני שקלה ריצה משותפת עם אהוד ברק במסגרת מפלגה חדשה, אך המגעים כשלו.

08:37 עריכה

תלמידיו של הרב יצחק טאו הכריזו על הקמת מפלגת "נעם"

אל רשימת המפלגות המתכוונות להתמודד בבחירות לכנסת ה-22 מצטרפת מפלגת ימין חרד"לית חדשה בשם "נעם-עם נורמלי בארצנו" שמאיישים תלמידיו של הרב יצחק טאו מישיבת "הר המור".

08:23 עריכה

אחמד טיבי בריאיון לאריה גולן בכאן רשת ב': "גם אם יש אי הסכמות, המפלגות הערביות צריכות להתאחד".

08:06 עריכה

מפלגת הרב טאו רכשה מפלגה ב-80,000 שקל: המפלגה רכשה את מפלגת 'לזוז' מידי אמנון זאבי שהקים את המפלגה בשנת 2008. רכישת המפלגה סללה את הדרך של המפלגה להתמודד בבחירות לכנסת ה-22.

 

הבוקר התפרסמו גם שמותיהם של מייסדי המפלגה: נווט הקרב יגאל כנען תושב כפר אדומים, איש ההייטק ותושב ירושלים אריאל שחר, הרב איתי הלוי רב היישוב מגרון והרב דרור אריה, פעיל ציבורי מוכר.

07:53 עריכה

אהוד ברק בריאיון לאתר daily beast: "ביקרתי באי הפרטי של אפשטיין, אבל מעולם לא פגשתי שם נשים".

עוד אמר שם ברק: "פגשתי אותו (את אפשטיין) יותר מעשר פעמים. מעולם לא השתתפתי במסיבה עמו, ומעולם לא נפגשתי איתו בחברת נשים או בנות צעירות (…). ביקרתי באי למשך מספר שעות, שנים לאחר הפרסומים על מסיבות סקס או אורגיות שהתקיימו שם. פגשתי שם אנשים מכובדים מאוד, ביניהם מדענים וזוכי פרס נובל".

ברק ציין בריאיון כי הוא פגש את אפשטיין גם באוניברסיטאות האמריקניות MIT והרווארד, במעבדות בהן הוא תמך פיננסית. "בכל האירועים האלו מעולם לא פגשתי נשים או נערות", טען. כשנשאל האם ייתכן שבעתיד יתפרסמו תמונות שלו מאירועים כאלו, השיב ברק: "אין שום סיכוי".

על התמונה שכבר פורסמה, בה הוא נראה בסמוך לדירה של אפשטיין כשלראשו כובע, אמר ברק: "היה כל כך קר שאדם המגיע מהמזרח התיכון היה חייב לחבוש כובע. הייתי שם, לארוחה או לשיחה, שום דבר אחר".

07:43 עריכה

עמיר פרץ, אהוד ברק וניצן הורוביץ ייפגשו היום בניסיון לקדם חיבור בין מפלגות המרכז-שמאל. עם זאת, נראה שמפלגת העבודה לא תצטרף לאיחוד בין מפלגות השמאל אם אהוד ברק יעמוד בראשו, כפי שאמר אתמול (שני) ל"הארץ" מקור במפלגת העבודה, המעורה במגעים עם מרצ וישראל דמוקרטית.

07:08 עריכה

התקרבות משמעותית בין העבודה למרצ, אהוד ברק צפוי להישאר בחוץ.   יו"ר מפלגת העבודה עמיר פרץ ויו"ר מרצ ניצן הורוביץ הזזמינו ביומיים האחרונים סקרים כדי לבחון את שאלת השפעתו של חיבור אפשרי ביניהם. משני הסקרים עולה כי ריצה משותפת תוביל לבחירתם של יותר ח"כים משתי המפלגות, בהשוואה לריצה בנפרד.

לפי הסקר שהזמין הורוביץ, שנערך על ידי ד"ר קמיל פוקס, ריצה בנפרד מעניקה למרצ 7 מנדטים ולעבודה 5 מנדטים, כלומר 12 ביחד (תוצאה שהופיעה גם בסקר נוסף שערך פוקס אמש), ואילו ריצה ברשימה מאוחדת תביא לרשימה כזו 14 מנדטים – שניים יותר. עוד עלה מן הסקר כי איחוד של העבודה ומרצ מתקבל על ידי מצביעי השמאל כ"מגמה חיובית".

גורמים במחנה השמאל אמרו כי הורוביץ הזמין את הסקר כדי לקדם איחוד עם העבודה וכדי להזים את חששו של פרץ מהאפשרות שאיחוד כזה יפגע בעבודה. פרץ חושש מאיחוד מפני שבקמפיין הבחירות שלו לראשות המפלגה הוא הבטיח להביא קולות של מצביעי ליכוד מתונים והוא מעריך כי איחוד עם מרצ יקטין את הסיכוי לכך. בכל מקרה, נראה ששתי המפלגות קרובות יותר לאיחוד ביניהן מאשר לאיחוד או חיבור עם ישראל דמוקרטית של אהוד ברק.

למרות זאת, פרץ צפוי להיפגש השבוע שוב עם ברק, כדי לדון על אפשרות לריצה משותפת. בינתיים, בישראל דמוקרטית התגאו אמש בסקר של קמיל פוקס שבו הם זוכים ל-6 מנדטים ועוקפים גם את העבודה וגם את מרצ. ברק, מצדו, נחוש להתמודד עד הסוף, גם אם לא ייווצרו איחודים.

סקר נוסף שהזמין ברק מד"ר קמיל פוקס מתמקד בשאלה מי ראוי להנהיג את האיחוד בין מפלגת העבודה לבין מפלגתו של ברק ולפיו אם אהוד ברק יעמוד בראש האיחוד הרשימה תקבל 12 מנדטים ואילו אם עמיר פרץ יעמוד בראש איחוד המפלגות – הרשימה תקבל 8 מנדטים בלבד. על-פי הסקר, אם שתי המפלגות רצות בנפרד, מפלגתו של ברק מקבלת 6 מנדטים ואילו מפלגת העבודה מקבלת 5 מנדטים – כלומר ברק עוקף את פרץ גם אם שתי המפלגות רצות לבד.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

למקרה שפיספסת

הכל דיבורים? הקאמבק של נסראללה והאמוניה

מנהיג חיזבאללה הצליח להפר בסוף השבוע את שלוות החיפאים, כשאיים להרים על טיל את מפרץ חיפה על תושביו ● אז בואו נעשה סדר בדברים: מיכל האמוניה בחיפה רוקן לפני שנתיים, והאמוניה מגיעה כיום למפעלים במיכלים קטנים שיהיה קשה מאוד לפגוע בהם ● מצד שני, אין דבר כזה "אפס סיכון" כאשר מתעסקים עם חומרים מסוכנים

ביום שישי לקראת ערב התחיל הטלפון שלי לפלוט הודעות בקצב מואץ. על הקו: חיפאים מודאגים שחסן נסראללה הצליח להפר את שלוות הסופ"ש שלהם.

שוב אמוניה, שוב איומים להרים על טיל (תרתי משמע) את מפרץ חיפה על תושביו. מאז שמיכל האמוניה המפורסם רוקן לפני כשנתיים, זכו החיפאים לשקט לפחות בחזית הזו, והנה – קאמבק.

בראיון לערוץ הבית, "אל מנאר", שחלקים ממנו שודרו וצוטטו גם בתקשורת הישראלית, הציג מנהיג חיזבאללה את בנק המטרות בעורף הישראלי, בראשו "המתנחלים" שמתגוררים בין אשדוד לנתניה.

נסראללה נהנה מאמינות לא מבוטלת בציבור הישראלי. חיפאים ששמעו אותו שולף את איומי האמוניה תהו למה בעצם הוא מתכוון? אולי הוא יודע משהו שלא מספרים לנו?

בהמשך הזכיר גם את מיכל האמוניה שבאמצעות פגיעה בו אפשר יהיה לפגוע ברבבות ואפילו במאות אלפי ישראלים.

אז מצד אחד ידוע שמיכל האמוניה ריק ולא מהווה שום סכנה, אבל מצד שני חסן נסראללה נהנה מאמינות לא מבוטלת בציבור הישראלי. לא מעט חיפאים ששמעו אותו שולף מהבוידעם את איומי האמוניה תהו למה בעצם הוא מתכוון? אולי הוא יודע משהו שלא מספרים לנו?

אז הנה ניסיון לעשות סדר בדברים: מיכל האמוניה של "חיפה כימיקלים" אכן ריק ולא נעשה בו כיום שימוש. לחברה בכלל אין היתר להחזקת רעלים וחומרים מסוכנים.

ובכל זאת, יש אמוניה במפרץ חיפה. הרי התעשייה בישראל ממשיכה להשתמש באמוניה לשתי מטרות עיקריות – קירור וייצור דשנים, והמפעל שהיה אמור לקום במישור רותם בדרום, ולספק את צורכי התעשייה טרם קם (המכרז שהממשלה פרסמה נכשל).

במשרד להגנת הסביבה עדיין מאמינים שהמפעל הדרומי יקום, אבל מן הסתם התהליך הזה ייקח זמן, ובינתיים צריך אמוניה. אז איך היא מגיעה ואיפה היא מאוחסנת?

הסוגיה הזו עמדה במרכז מחלוקת סוערת לקראת סגירת מיכל האמוניה. בשלב מסוים עלתה הצעה להחליף את המיכל היבשתי באניית אמוניה שתעגון במפרץ חיפה, שתוכל להרים עוגן ולהימלט בזמן מלחמה.

המתנגדים, ביניהם אנשי עמותת "צלול", טענו שזה אומר להחליף סכנה בסכנה – אנייה אולי ניידת יותר ממיכל, אבל ממוגנת הרבה פחות.

מיכל האמוניה בחיפה (צילום: Flash90)
מיכל האמוניה בחיפה (צילום: Flash90)

במקביל נבחנו כ-12 חלופות שונות, שנבדקו על ידי כל גורמי הסביבה והביטחון, ביניהם פיקוד העורף והמועצה לביטחון לאומי. בתום הבדיקה נבחרה חלופה שככל הנראה אין לה תקדים בעולם בהיקפים כאלה – "איזוטנקים".

האמוניה מגיעה למפרץ חיפה באניות בתוך איזוטנקים, שהם מיכלים אטומים ייעודיים. כל מיכל מכיל 11-12 טונות אמוניה (לשם השוואה – במיכל האמוניה הגדול היו 12 אלף טונות), ובכל אנייה יש כמה עשרות מיכלים כאלה.

האיזוטנקים נפרקים בנמל ומובלים במשאיות למפעלים ולאתרי התעשייה, שבהם האמוניה נדרשת.

לא רק גורמי הביטחון סברו שזו החלופה המועדפת – גם ב"צלול" מסכימים שכל עוד המפעל בדרום לא קם, האיזוטנקים הם הדרך הבטוחה ביותר לשנע את האמוניה.

האם, אם כך, אין כל סיכון? כשעוסקים בחומרים מסוכנים אין דבר כזה "אפס סיכון". תאורטית, חיזבאללה יכול באמצעות טיל מדויק (מאוד) לפגוע באנייה שעוגנת בנמל ובבטנה יש איזוטנקים עם כמה מאות טונות אמוניה. בפועל, יש סכנה הרבה יותר גדולה שטיל יפגע באניית נוסעים, ברכבת, או סתם ברחוב חיפאי סואן.

הסתברותית כנראה נשקפת לציבור הישראלי סכנה גדולה יותר מהאפשרות שמשאית שמובילה אמוניה תתהפך בכביש, או שתהיה דליפה מאחד המפעלים (כמו זו שהתרחשה לאחרונה בעכו), מאשר מהנשק של נסראללה.

קשה להאמין, אגב, שנסראללה לא יודע שלהפחדות שלו אין בסיס; כשמיכל האמוניה רוקן, מנהיג חיזבאללה פרסם הודעות חגיגיות שבהן טען – במידה מסוימת של צדק – שהמיכל נסגר בגלל האיומים שלו.

אבל נסראללה גם יודע שדי באזכור המילה אמוניה כדי להקפיץ את הישראלים. רק שבניגוד לעבר, יש סיכוי קטן מאוד שלצ'ק הזה יהיה כיסוי.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 519 מילים
יום ג׳, 16/07 עודכן לפני 8 דקות עריכה

 

ילקוט הכזבים

 (צילום: צילום-מסך-ערוץ-13)
צילום-מסך-ערוץ-13

מספר הערות מהירות על קלישאות שאינן אלא כזבים בוטים שהפכו להיות חלק מחיינו. הכזבים הללו, אגב, יכולים למוטט את ההיבטים הדמוקרטיים שנותרו במדינת ישראל.

אז בואו נתחיל. מהר, קצר ובלתי אלגנטי. נשתדל לא לעורר פיהוק. בכל זאת, מדובר בקלישאות שנטחנו עד דק:

1

אי אפשר לדבר על משטר דמוקרטי-ליברלי ובמקביל לקיים דיקטטורה צבאית ששולטת בחיי מיליוני פלסטינים משוללי זכויות אזרח. פשוט אי אפשר. או משטר דמוקרטי או דיקטטורה צבאית. אין גם וגם.

2

אי אפשר לדבר על משטר דמוקרטי שעקרון היסוד שלו הוא שוויון אזרחי לפני החוק, כשביד אחת מעניקים אזרחות וכן זכויות אדם ואזרח לכל אזרחי מדינת ישראל הריבונית (זו שבקווי 4 ביוני 1967, למי ששכח) וכן למתנחלים הישראלים בגדה המערבית הכבושה, וביד השנייה שוללים אזרחות וכן שוללים זכויות אדם ואזרח מ-3 מיליון פלסטינים בגדה.

קודם כל, מפני שלא ניתן לקיים משטר דמוקרטי שבו ישנם 9 מיליון אזרחים ו-3 מיליון שאינם אזרחים. שנית, מפני שבגדה המערבית ישנן 2 מערכות חוק שונות בהתאם למוצא אתני נפרד: המתנחלים היהודים כפופים למערכת חוק ומשפט דמוקרטית כי הם אזרחים. הנתינים הפלסטינים כפופים למערכת משפט צבאית, כי הם נתיני דיקטטורה צבאית זרה שמעולם לא בחרו בה למשול בחייהם.

3

כשיש שתי מערכות חוק שונות ומפלות בהתאם למוצא אתני שונה, אפשר לקרוא לזה בכל מיני שמות. אבל דמוקרטיה זה לא. שם הגיוני, מעציב, מחריד וקולע הוא: משטר אפרטהייד. הלב נקרע תוך כדי כתיבה, אבל זו האמת המרה. 2 מערכות משפט שונות בהתאם למוצא אתני שונה היו הביטוי המרכזי והמקומם ביותר במשטר האפרטהייד ההוא. נכון, לפעמים אסור להשוות. אבל גם אסור להסוות. אסור להסוות את האמת הפשוטה.

4

אי אפשר לדבר על שותף פוליטי טבעי כפי שנתניהו מדבר על הרב רפי "טיפולי המרה להומואים" פרץ ועל בצלאל "מצעד הבהמות ודיר בלק אם ידיים לא יהודיות יגעו בתינוק הטהור שלי עם לידתו" סמוטריץ' – ואז לגנות בצביעות את דברי הרב פרץ על טיפולי המרה ללהט"ב. חמור מכך: נתניהו מינה את האיש החשוך הזה לתפקיד שר החינוך. החינוך! אז שיחסוך לנו את קשקושי הגינוי לדבריו.

אגב, מהי בדיוק אותה שותפות טבעית בין נתניהו לאיחוד מפלגות האפרטהייד? שותפות לאידיאולוגיית השליטה האלימה במיליוני אנשים משוללי זכויות אדם ואזרח. זהו הדבק שמחבר בין זולל השרימפס מבלפור לבין הטייס החשוך שמשווה בין נישואי יהודים ללא יהודים לרצח העם המחריד והשיטתי בהיסטוריה ("ההתבוללות היא כמו השואה". את זה, אגב, לא גינה הקיסר הנצחי מקיסריה).

5

קלישאה מוכרת ואהובה: כמובן שאי אפשר לטעון בשנת 2008 שראש ממשלה תחת חקירות פליליות איבד את המנדט הציבורי והמוסרי שלו, ואז לטעון בשנת 2019 שאין בעיה להמשיך לכהן גם תחת כתב אישום ולהמשיך לנהל מדינה גם במעמד של נאשם במשפט פלילי.

זאת אומרת, אפשר לעשות את זה. אבל מרוב שהתרגלנו לשפל הלא ייאמן שאליו הוביל אותנו החשוד הקיסרי, אנחנו כבר לא שמים לב שאנחנו משכשכים במי ביצה מצחינים באמת. משכשכים אמרנו? טובעים. אחושילינג טובעים.

6

ועכשיו קצת נגוון. הפעם קלישאות אהובות מבית מדרשו של השר שמופקד על משטרת ישראל: גם הדיבור הכי רהוט על שלטון חוק מפי גלעד ארדן, השר לחוסר ביטחון הפנים, לא יסתיר את צביעותו (דרש מאולמרט לפטור אותנו מנוכחותו תחת חקירות בלשכת ראש הממשלה מחד, אך פולט כמויות של ג'יפה מדף המסרים של אדונו הנאשם בכפוף לשימוע מאידך).

גם לא את גזענותו המסיתה וחסרת האחריות (ארדן בדה מלבו אינתיפאדת הצתות שלא הייתה ולא נבראה מטעם אזרחיה הערבים של מדינת ישראל בתקופת גל השריפות), ולא את יכולת ההסתה האישית הכי דוחה נגד מי שבכלל לא יכול להגיב עוד (קביעתו של ארדן שהמורה הישראלי יעקוב אבו-אל-קיעאן ז"ל היה טרוריסט שהושפע מדעאש. הוא מעולם לא התנצל על האמירה האיומה והמרתיחה הזו).

ארדן הוא מין נתניהו לעניים. טוב, אולי לא לעניים. בכל זאת, עוד מדושן עונג שגר בסביון, תומך במדיניות שהביאה לקריסת מדינת הרווחה ומתיימר לדבר בשם העם.

7

בכלל, נטיית רבים מפטפטני הממשלה הגרועה הזו לדבר בשם העם תוך כדי קיצוצים חוזרים ונשנים בתקציבי הרווחה, היא תופעה בלשנית וסוציולוגית מרתקת. אלופת השפל היא כמובן מירי רגב. לא, בעצם אופיר אקוניס. מממ….אולי בכלל גילה גמליאל. טוב, קשה להכריע. כנראה שבכל זאת בנימין נתניהו. האיש שהעניק לנו את הרע משני העולמות: הביא לקריסת מדינת הרווחה מחד, תוך שיצר גרעון עתק בתקציב המדינה מאידך.

8

ומי ישלם בעקבות קריסת מדינת הרווחה מחד ויצירת הגרעון התקציבי מאידך? נו, זה מובן מאליו: העשירים שירשו מהוריהם הון ומקרקעין. הם ישלמו מס ירושה. מס רווחי הון. ועדיין ימשיכו לחיות טוב. סתם, נו. צוחקים אתכם. ברור שאיש מהם לא ישלם מס ירושה כפי שנהוג במדינות אירופיות רבות.

ברור שרובנו המכריע והבלתי עשיר, ישלם את המחיר: נמשיך לשלם מיסי עתק מופרכים על עבודתנו (מס הכנסה הן לשכירים והן לעצמאים ומע"מ מקומם שמוטל על העצמאים) תמורת קיצוץ נוסף בשירותי הבריאות, הרווחה והחינוך הקורסים.

ובכל זאת, הקלישאה תרחף בחלל האוויר: נתניהו ידבר על העשור הטוב בתולדות הגלקסיה בתחום הכלכלי. אני מציע שישלח את בנו הבכור לקנות דירה. בלי תמיכה. בלי ירושה. ככה. לבד. בכוחות עצמו. אין לי ספק שהוא יצליח. כמו כולנו.

9

קלישאה נוספת היא כמובן הפריחה ביחסינו עם ארצות הברית. אלא שהפריחה היא בעיקר הפריחה על העור למראה נתניהו וטראמפ כשהם נפגשים ומתחבקים.

מעולם לא היה הציבור בארצות הברית מקוטב יותר ומפוצל יותר ביחסו למדינת ישראל: 79 אחוזים מתומכי המפלגה הרפובליקנית מגדירים עצמם תומכי המדיניות הישראלית לעומת 27 אחוזים בלבד מקרב תומכי המפלגה הדמוקרטית. שפל היסטורי חסר תקדים.

ואת זה יצר מי שהסביר בארשת פנים נפוחה ובקול בס מעושה בשנת 2015 שהוא סבור שהברית עם מדינת ישראל חייבת להיות קונצנזוס דו-מפלגתי בארצות הברית. הוא טען שמדובר בנכס האסטרטגי המשמעותי ביותר למדינת ישראל. נו, אז אמר. כמו שאמר ב-1996 שיש להגביל ראש ממשלה לשתי כהונות בלבד.

10

הקלישאה האחרונה היא על התקשורת השמאלנית. תנסו פעם לקרוא "ישראל היום" (אני יודע שזה קשה). "ידיעות אחרונות". "מקור ראשון". תנסו להקשיב לגלי צה"ל עם יעקב ברדוגו ושות'. ליומני הערב של רשת ב' עם אמילי עמרוסי.

אין בעיה כמובן עם עיתונאים מצוינים וישרים שתומכים בעמדות ימניות. הבעיה היא אחרת: הבעיה היא כשמתחילים לדקלם מדף המסרים שיוצא מבלפור. דף המסרים שמוכתב בידי חשוד בעבירות פליליות שקיומו הפוליטי מושתת אך ורק על הסתה, שיסוי וכזבים בוטים.

אבל את זה שקיומו הפוליטי של נתניהו מושתת על הסתה ושיסוי, אנחנו כבר יודעים. יודעים היטב. הרי מדובר בקלישאה. קלישאה מעוררת פיהוק.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,008 מילים

"הכל קרוב", מילים לשיר אקטואלי חדש - כולל טיפולי המרה!

צילום המחשה (צילום: istockphoto)
istockphoto
צילום המחשה

הכל כאן
החושך לאור
החולני לטהור
האינטרנט חיבר הכל

זוועות לא היית שומע או רואה
שטויות מהגיהינום אכזריות קרה
ליד עזרה הדדית ושיתוף ואחווה

הכל כאן
העבר העתיד
בתוך כף היד
לחיצה מתונה
לחיצה של ידיד

מי בוט
ומי חי
מי יודע מי יגיד

יש הרבה פתיחות
ודברים יפים
חברה שלי התחתנה היום עם בת זוגה
אף אחד לא צינזר והתמלאתי שמחה

אני שומע אנשים מכל העולם
וזה נשמע לי מוכר
חולי נשק חיים ליד אנשים רגישים
משיחיים אפלים ליד כאלה באמת עוזרים

הכל כאן
הכל קרוב
אני לא יודע מה היה
ולא מה יהיה

אני רוצה לדמיין
שנתעייף להכביד זה על זה
וניתן לאחר להיות מה שהוא

ולא נבקש הרבה בתמורה
אלוהים ישמור טיפולי המרה
נדלקה מעלינו נורת אזהרה

אני מנסה להגיד לעצמי
שאין החמרה
כל עוד מותר לכתוב ולדבר
כל עוד יש ביטוי לחיי האחר

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 101 מילים
  • משפחה עיראקית חוגגת פסטיבל מקומי בעל שורשים פרסיים, מרץ 2019 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)
    AP Photo/Hadi Mizban
  • תצוגת אופנה בעיראק, אפריל 2019 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)
    AP Photo/Hadi Mizban
  • נשיא עיראק, ברהם סאלח, מרץ 2019 (צילום: AP Photo/Khalid Mohammed)
    AP Photo/Khalid Mohammed
  • חג הפסחא בבגדד, אפריל 2019 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)
    AP Photo/Hadi Mizban
  • ריקודים מסורתיים במסגרת יום הפליט בעיראק, יוני 2019 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)
    AP Photo/Hadi Mizban
  • עיראקים דורכים על דגל ישראל, במסגרת הזדהות עם המאבק הפלסטיני, מאי 2019 (צילום: AP Photo/Khalid Mohammed)
    AP Photo/Khalid Mohammed
  • שער אישתר בעיראק, יוני 2019 (צילום: AP Photo/Anmar Khalil)
    AP Photo/Anmar Khalil
  • גל חום בעיראק, יוני 2019 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)
    AP Photo/Hadi Mizban

געגועים לבגדד בוקר טוב עיראק

למרות שהעיראקים לא השתתפו בפסגה בבחריין, היחסים בין ירושלים לבגדד חמים מאי-פעם ● השגריר העיראקי בוושינגטון קרא כבר לנורמליזציה, אבל הבוסים שלו בבגדד מיהרו לצנן את ההתלהבות - ככל הנראה בעקבות לחץ איראני ● רבים מהמומחים מאמינים כי דווקא קהילת יוצאי עיראק בישראל היא שעשויה לקרב מחדש בין המדינות

עוד 1,418 מילים

אנחנו שמחים שסוף סוף דיברנו על זה

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

סכיזופרניה פמיניסטית 007

AP_19058784720795 (1) (צילום: Vianney Le Caer/Invision/AP)
Vianney Le Caer/Invision/AP

שיהיה במזל טוב, יש לנו 007 חדש, או יותר נכון חדשה.

בשירות הוד מלכותה, עם רישיון להרוג, סוכנת החרש החדשה של שירות הביון MI6 היא לשאנה לינץ' שמוכרת לנו כטייסת מריה רמבו מהסרט קפטן מרוול.

007, לשעבר ידוע כג׳יימס בונד, הוא יציר דימיונו של איאן פלמינג, סופר בריטי מצליח שב-1953 הגה את דמות המרגל רב התושיה שדמותו הונצחה ב-26 סרטים, החל בשנת 1962 ועד 2015. את דמותו גילמו לא פחות משבעה שחקנים עד היום.

שון קונרי השרמנטי, רוג׳ר מור המשעשע, דניאל קרייג הקשוח וכל השאר, כולם היו – בין יתר תכונותיהם הטובות יותר והטובות פחות, רודפי שמלות פוחזים ומיזוגנים לא קטנים, כיאה לדמות ספרותית משנות החמישים של המאה העשרים.

ג׳יימס בונד הוא התגלמות הגבריות הרעילה, סיוטן של הפמיניסטיות וחלומם החשאי של הגברים, גם אם היום רובם לא יעזו להודות בכך. בונד השרמנטי נוהג במכוניות המהירות, שותה את המשקאות הנכונים, יוצא מהמים יבש ומסורק וחובט באויביו בקלילות. והכי חשוב, מציל את נערת בונד מציפורני הרשע הישר למיטתו לאחר הפגנת התנגדות קלילה מצידה (התנגדות מעושה כמובן).

מכיוון שלפמיניזם לא היתה סבלנות לעמוד בתור כשחילקו חוש הומור, הדמות של בונד נתפסת אצלם כמודל חיקוי אמיתי, שמייצר דורות של גברברים, אשר משוכנעים שגם הם כמו בונד ישכיבו כל נערה על אף התנגדות קלילה (ומעושה כמובן).

משטרת המחשבות של הפמיניזם שמה לה למטרה לחסל דמויות הרסניות ומזיקות כדוגמת 007, לא יעלה על הדעת להרעיל את מוחם התמים של דורות של ילדים תמימים, שיהפכו לחיות טרף פראיות. מעניין שהרבה פחות מפריע למשטרת המחשבות הזדהות עם דמויות של רוצחים, מאפיונרים, פושעים וסוחרי סמים, כל עוד יתנהגו בנימוס ובכבוד לבנות זוגם כמובן.

זאת ועוד, תכונות שנהוג לכרוך בחבילה אחת עם מה שנהוג לכנות גבריות רעילה, לא מפריעות כלל וכלל כשהן מופיעות אצל דמויות נשיות, להיפך, במקרה הזה הן מעידות על העצמה נשית, שחרור ושבירת תקרת הזכוכית. יש להניח ש-007 החדשה תנהג בפראות לא פחותה, ותהרוג ביעילות רבה בדיוק כמו בונד קשישא, שנושל ממספר הקסם שליווה אותו כל כך הרבה שנים. מה זה אם לא סכיזופרניה פמיניסטית?

אז מה אכפת לי בעצם מהמספר הזה 007, ולמה אני מקדיש פוסט שלם ליללות על גיבור תרבות שנגנב על ידי הפמיניזם? הרי אני ממש לא רוצה להיות בחברתם של הגזענים שמיללים על בחירתה של שחקנית שחורה לגלם את בת הים הקטנה.

פשוט לשאנה לינצ׳ בתור 007 היא בלון ניסוי, היא כניעה של האולפנים ללחץ מתמשך של אירגונים פמיניסטיים ללהק אישה לתפקיד ג׳יימס בונד. כן – אישה לתפקיד ג׳ימס בונד, חזרנו לימי שייקספיר בהם גברים גילמו דמויות של נשים, רק להיפך.

אז בסרט הבא בונד עדיין איתנו, והוא כנראה עדיין חרמן פאתטי שלא מסתגל לעידן ה-me2. אבל השלב הבא הוא השמדה מוחלטת של ג׳ימס בונד, וזה בסדר גמור אם אין יותר מקום לגיבור מהסוג הזה, אם הוא נמאס, לא מחדש, לא מעניין.

זה לא בסדר אם זו כניעה למשטרת המחשבות. לא יכול להיות שאסור יהיה להציג דמות של גבר מיזוגני, אבל כן אפשר יהיה להציג דמויות אלימות ושליליות מכל סוג אחר, רק כי כך קבע הפמיניזם.

אם נצנזר יצירות אומנות בגלל תכונות האופי המיזוגניות של הדמויות בהן, או בגלל הדרך בה מוצגות הדמויות הנשיות, נשאר ללא אומנות, והתהליך כבר החל. לא עם ג׳יימס בונד אלא עם לוליטה שיש קריאות להחרימו, עם למי צלצלו הפעמונים של האמינגווי ועם ספרים של קרואק, הנרי מילר ומארק טווין.

יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 534 מילים ו-1 תגובות

ראיון מסלול ההדתה של רפי פרץ התחיל כבר בצה״ל

המחלוקות שמלוות את רפי פרץ מאז מונה לשר החינוך אינן חדשות: כרב צבאי ראשי, קרא לא להתגייס ליחידות מעורבות וחילק לחיילים חוברות על קדושת המשפחה ● פרופ' יגיל לוי, חוקר יחסי צבא-חברה, מתאר כיצד "פרץ הוביל מדיניות של הדתה במאור פנים ובמתק שפתיים" ● "העובדה שלא העז לבצע החזרה בתשובה בגלוי בצה"ל, לא אומרת שלא יילך יותר רחוק עכשיו"

רפי פרץ כרב הצבאי הראשי (צילום: Miriam Alster/FLASh90)
Miriam Alster/FLASh90
רפי פרץ כרב הצבאי הראשי
עוד 1,247 מילים

הרב דוד רוזן מאמין כי ניתן לבנות גשר בין-דתי

David Rosen with King Abdullah.Picture Supplied
David Rosen with King Abdullah. Picture Supplied

ישנו קיטוב הולך וגובר בשיח הפוליטי בעולם בשנים האחרונות, זאת בשל פער סוציו-אקונומי מתמשך, מתיחות פוליטית וגורמים תרבותיים נוספים.

ענייני דת ואמונה משתייכים לגורמי הקיטוב הנפיצים ביותר. זאת למרות שדתות רבות מושתתות על עקרונות יסוד שעניינם הפצת שלום ואחווה. עם זאת, על אף שחלק מן הדתות מהוות את הגורם העיקרי בהצתת מתיחויות, יש כאלו הרואים בדתות השונות ובאמונה הדתית כבסיס מאחד לבניית גשרים בין אויבים וזרים.

הרב דוד רוזן, המשמש כמנהל הבינלאומי לעניינים בין-דתיים מטעם הועד היהודי-אמריקני בירושלים (AJC Jerusalem), הקדיש את חייו המקצועיים ליצירת קשרים חזקים יותר בין היהדות לבין דתות מרכזיות נוספות בעולם.

על אף כי נדמה שדתות רבות מנוגדות זו לזו, הרב רוזן ועמיתיו ברחבי העולם מנפצים את המיתוס הזה מדי יום ביומו. הרב רוזן מוכיח שבמקום בו מאמצים דיפלומטיים וממשלתיים להשגת הסכמים והבנות בין מדינות נחלו כשלון, דווקא יוזמות פרטיות הובילו לשינוי ברמה הגלובלית.

על אף האמור לעיל, עבודתו של רוזן אינה נטולת אתגרים, שכן עליו למצוא קרקע משותפת בין הדתות, המגשרת על מאות שנים של מחלוקות קשות על רקע דתי. כיום הוא עובד על יוזמה פרטית לבניית גשרים בין-דתיים ברחבי העולם, משימה המצריכה השקעת מאמצים רבים בכמה מהמסגרות הקשות ביותר לפעולה.

איחוי הקרעים

הרב רוזן נולד וגדל באנגליה למשפחת רבנים מוכרת. הוא משבח את החינוך האורתודוכסי שקיבל בנעוריו, וטוען כי בזכותו למד על פתיחות כלפי העולם ועל חשיבות העזרה לנזקקים.

לאחר שסיים את תפקידו כרבה הראשי של אירלנד, הוא החל בקריירה ארוכה לטיפוח דיאלוג בין-דתי וערוצי דיפלומטיה בלתי רשמיים.

הפעם הראשונה שבה נתקל באתגר רב-דתי ורב-תרבותי הייתה במסגרת לימודיו בירושלים, שעיקרם היו לימודי דת והסמכה לרבנות, אך כללו גם מפגשים עם אנשים מקהילות דתיות שונות.

רוזן שירת בצה"ל כתותחן בחיל השריון, ולאחר מכן כרב של הגייסות שהוצבו במערב סיני. עם תום שירותו הצבאי, רוזן מילא מספר תפקידים ברחבי העולם, וכאשר הגיע לדרום אפריקה החל לפעול במרץ לגישור בין הדתות.

הוא שימש כרב בכיר בקהילה היהודית הגדולה ביותר בסי פוינט, קייפ טאון, כחבר בית הדין בקייפ טאון ואף נמנה על מייסדי הפורום הבין-דתי בקייפ טאון – גוף המורכב מיהודים, מוסלמים ונוצרים.

רוזן, שנודע בשל עבודתו החלוצית ביצירת קשרים בין הקהילה היהודית לקהילה הקתולית, אף נטל חלק בצוות המצומצם שניהל משא ומתן לביסוס קשרים מלאים בין מדינת ישראל לבין הותיקן, והיה הרב האורתודוכסי הראשון שהוענק לו תואר אבירות על ידי האפיפיור. תואר זה הוענק לו בשל עבודתו לפיוס בין היהדות לנצרות.

בנוסף לעבודתו בועד היהודי-אמריקני, הרב רוזן הינו נציג הרבנות הראשית לישראל בועדה לשיח בין-דתי ובמועצה הבין-דתית המתאמת בישראל. הוא מומחה במציאת אפיקים דיסקרטיים ליצירת גשרים חדשים ולצמצום פערים בין מדינות שממשלותיהן לא הצליחו לכונן קשרים דיפלומטיים זו עם זו.

המטען התרבותי והגאופוליטי שגרם לסכסוכים רבי שנים בין הדתות הופך את עבודתו של רוזן למאתגרת. רוזן השקיע זמן רב בכינון ערוצי תקשורת בין מנהיגים מוסלמים ויהודים, והוא נחשב לפורץ דרך בתחומו. אחד ההישגים העיקריים של רוזן במאמציו הבין-דתיים הינו בפיתוח היחסים בין ישראל והמערב, לבין המפרץ הפרסי.

על אף שאזור המפרץ הפרסי נודע ביחסו העוין כלפי ישראל וביריבות בין המדינות, רוזן הצליח למצוא תומכים משתי המדינות ליוזמתו החשובה. הוא מאמין כי כינון קשרים עם אזור המפרץ הפרסי חיוני לפתרון בעיות רבות במזרח התיכון, לרבות בעיות שאינן קשורות לדת.

גישה בין-דתית לדיפלומטיה

כחבר בגוף היהודי הבכיר ביותר בישראל, רוזן מבין את חשיבותם של מנהיגים דתיים בהובלת שינוי פוליטי. בראיון שהעניק בשנת 2017 הוא ציין כי "מנהיגים דתיים יכולים להשפיע השפעה אמיתית על הפוליטיקה במספר מקומות. הדברים נכונים בעיקר בעולם המוסלמי, שם הדת שלובה ושזורה בעולם הפוליטי".

זאת הסיבה שבגללה השקיע רוזן מאמץ רב בכינון קשרים עם מספר נציגים ממשפחות המלוכה המוסלמיות ברחבי העולם, ומאמציו השתלמו.

הוא הצליח לייצר ערוצי תקשורת עם ערב הסעודית, מדינה הידועה באיבתה המתמשכת כלפי ישראל. הוא מונה כחבר מן המניין במרכז העולמי של המלך עבדאללה לשיח בין דתי ובין תרבותי (KAICIID). במסגרת פעולתו במרכז זה, עובד הרב באופן צמוד עם קובעי מדיניות ועם קבוצות רב-דתיות לקידום השלום ולפתרון הסכסוך.

הרב רוזן אף הצליח לפלס את דרכו לאיחוד האמירויות, ואף הוזמן לשאת נאום באחד מהכנסים המרכזיים בנושא שיח בין דתי שהתקיים שם. בדרכו הדיפלומטית הייחודית, קיים רוזן טקס צנוע של הדלקת נרות חנוכה בנוכחות מנהיגים יהודיים ומוסלמים מאיחוד האמירויות גם יחד.

יצוין כי עמדותיו של רוזן לגישור הפערים בין התרבויות שנויות במחלוקת אפילו בישראל עצמה. הוא אחד הדוברים להכרה בדרישה הפלסטינית, ותומך נלהב בפתרון שתי המדינות, כאחד ממייסדי הארגון שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם.

גישתו האמיצה של רוזן לכינון ערוצים דיפלומטיים על בסיס דתי כבר סייעה לו לשבור מחיצות שעמדו על תילן במשך עשורים רבים. הוא סייר במקומות כמו אבו-דאבי ואינדונזיה, ואף נשא שם נאומים, מקומות שישראלים בפרט, ולעיתים יהודים בכלל, אינם רצויים בהם.

עבודתו עזרה להפיח חיים בקשר בין מנהיגים דתיים ופוליטיים מוסלמיים, ועודנה ממשיכה לשרת כאלטרנטיבה חשובה לגישושים פוליטיים.

היום קצר והמלאכה מרובה

כיום, רוזן הוא אחד מהדוברים המשפיעים ביותר בנושא שיח בין-דתי בעולם. הוא זכה להכרה ולשבחים רבים בשל עבודתו, אולם משימתו טרם הושלמה. הוא ממשיך לכהן במספר תפקידים וארגונים שמטתם לכונן קשרים בין-דתיים, והוא דואג להמשיך ולהפיץ את המסר שלו ברחבי העולם.

על אף שיש שיפור משמעותי בתחום ונעשו כמה צעדים חשובים, טרם הושגה מטרתו להגיע להבנה הדדית בין הדתות, ובאמצעותה ליצור קשרים בין מדינות עוינות.

ליוסף בודאק ניסיון של מעל 15 שנים בניתוח המצב הפוליטי בתורכיה, הן יחסי הפנים והן יחסי החוץ במדינה. הוא מעניק ייעוץ אסטרטגי לתאגידים זרים המעוניינים להתבסס בתורכיה, ובנוסף הוא מציע אסטרטגיות ייחודיות ופרובוקטיביות לכינון שלום במזרח התיכון, אזור שהיציבות חיונית בו.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 832 מילים

אפשר לאהוב אותי

סתיו מילוא אורבך

הכותרות לאחרונה מזכירות כמה שוֹנוּת וחוסר ישע מזקקים מאנשים אימה חבויה, וכמו מטען חשמלי שדבק בגוף, הם מטיחים אותה החוצה במכות. אולי זה ריפוי עצמי או גירוש שדים, או פיצוי על עבדות רגשית שהושתה עליהם בידי מי שהיה אמור לאהוב אותם.

משחק הנסיבות מעסיק אותי תדיר. אני לא חושבת שיש סיבה לכל, אבל נסיבות תמיד יש. בדיאלוג פנימי ענף, אני בונה לאנשים קייסים שלא יפקירו אף עין לאדישות יבשה. אפילו במקרה הפרטי שלי, אני נודדת מדי פעם לנסיבות.

זו לא הייתה המטפלת שהכאיבה לי: זה היה בעלה. הייתי בת שנתיים. אין לנו מושג כמה זמן זה נמשך; אבל בדיעבד, בטיפול, גיליתי שלא רק שבימינו אני נושאת פוסט-טראומה פעילה למדי, אלא שגם בילדותי – שהייתה רצופת חרדה שהנפש הבלתי מזוינת תתקשה לפרש, כי ילדים הרי מביעים מצוקה בשפתם בלבד – למעשה התמודדתי עם פוסט-טראומה.

עשר שנים לאחר ההתרחשות, בגיל שתים-עשרה, צפו רסיסי זיכרונות בסיוטים שהלכו והדירו שינה מעיניי. אמנם חלומות מקפיאי דם תמיד רדפו אותי בלילות, אבל אני זוכרת את הלילות ההם וזוכרת איך התעוררתי והרגשתי שונה, וזוכרת את הרגע בו הבנתי שמדובר בזיכרון. ואת הרגע שהמבוגרים אישרו שזה אכן קרה.

נסיבות ילדות הציפו את הזיכרון הזה, ולפרקים אני תוהה לגבי הנסיבות שמביאות אדם שלדעתי היה מבוגר מאבא שלי והיה לו זקן ובו כבר נזרקה שיבה, לפגוע בילדה בת שנתיים.

במהלך השנים ניסיתי להמציא מסלול שפיתל את האיש והמיר אותו לכדי הגבר האלים אליו צמח; ותהיתי אם הייתי יכולה להיות ילדה שונה, ילדה טובה שלא נמלטת מנפשה. התאבלתי עליי קצת, כי החרדה הגולמית והילדית שהבעתי בזמנו פגשה רצון תמידי שאשתנה ואהיה אחרת, ולא יכולתי. אני עדיין מתרגלת לזה שאפשר פשוט לאהוב אותי.

דברים תמיד פוגשים בי בין הנקודות, אולי משום שאני מתקיימת בכמה מקומות בו-זמנית. חלומות על חנק ומוות מעירים אותי לאחרונה בשעות לא שעות, ועל אף שהימים עוברים עליי בנעימים, הרגלים עתיקים בי שוב זוקפים ראש ומתקוממים נוכח הקלות שאני מתנסה בה. כאילו שמשהו בי יודע שקלות היא ממני והלאה, וזה הכל שואו, והנה תזכורת לילית לכמה שאני נוקשה ומתגוננת עדיין.

הרי דבר אז הוביל לדבר – יכולתי לעשות תיקון רציני לשיעורי חשבון עם כל האחד ועוד אחד שעשיתי בטיפול. כל אחד כזה הוא סופרנובה בשמי בחיי, הרבה אחרי הפיצוץ בזמן אמת. כך עובד רצף זמן-חלל-גוף-נפש. החיים הם ציר, לא נקודה.

לאלימות בגיל צעיר עלולה להיות השפעה הרסנית על הנפש המתפתחת, על אמונה עצמית ושידור מצוקה, לראות במבוגרים אוטוריטה והגנה, לקשר סיבה ותוצאה. ילדים מתעתעים במבוגרים, לא בכוונה:

פשוט רוב המבוגרים שוכחים איך מרגיש וחושב ילד, איך ילדה רואה את העולם, והם אומדים את שלומם ורווחתם בכלים שהזמן העניק להם, ולקטנים טרם הזדמן לרכוש. והם כל-כך חיים את הרגע ותכלסיים כאלה, שנדמה שהם שכחו מכל העניין לגמרי.

אל תבלבלו חוסר מיומנות עם חוסן נפשי. הקשיבו למילים ולהתנהגות. הקשיבו לאנשים כמו שמקשיבים למוזיקה. דברים עלולים לקנן בפנים, לשבת בתנור הרגשי על חום נמוך ולתפוח; ואם מתישהו יצפצף הטיימר ויגיח התבשיל, אתם מוכרחים להיות מסוגלים להקשיב ולשמוע את הצפצוף.

אני לומדת לאהוב אותי. לומדת להקשיב לי יותר טוב – זה תיקון פי מאה יותר חשוב מחשבון (אבל אל תתעלמו ממה שעשיתי כאן). על זה עומדת אהבה, לדעתי, כי ביכולת להקשיב טמון הכל: טמונות פיוס וקבלה, טמונים כבוד וגבולות, טמונות אחריות ונוכחות. אלה מנות חלקנו, כולנו. ההפך מאילוף והמרה, ההפך מאוטם וצינה. היכולת להתפתח, להתקדם, לאהוב, טמונות בקשב. הקשיבו.

סתיו מילוא אורבך. בת 30, אבל גם 14 ולרגעים 60. בחורה קטנה, שיער גדול. חיה על התפר. המילה האיומה ביותר היא "פוטנציאל". התחושה האהובה עליי היא ערגה, היא נמצאת בכל. עוגיות שוקולד-צ'יפס מדליקות אותי. גם מים בטעם אננס, במחילה. רוצה להיות תסריטאית ושחקנית. ואהיה.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 558 מילים

לא נעים ולא בהמוניהם

מצביעים ברגליים דברי ההסתה של ראש הממשלה נתניהו בבחירות 2015, המצלמות שהליכוד טמן בסמוך לקלפיות, חוק הלאום, המחלוקות בתוך הציבור הערבי והאכזבה מהפוליטיקאים הערבים ● למה ויתרו רבים מערביי ישראל על הזכות להצביע בבחירות - ומה הסיכוי שזה ישתנה בספטמבר? ● "עכשיו יש משחק חדש, עם הכניסה של אהוד ברק ועמיר פרץ, שמאוד אהוד בקרב הערבים"

נציגי חד"ש-תע"ל מגיעים לבית הנשיא אחרי הבחירות באפריל, שם לא המליצו על אף מועמד לראשות הממשלה (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
יונתן סינדל פלאש 90
נציגי חד"ש-תע"ל מגיעים לבית הנשיא אחרי הבחירות באפריל, שם לא המליצו על אף מועמד לראשות הממשלה
עוד 1,700 מילים

תרמיל של כדור רובה בתיבת הדואר

כדור במעטפה – iStock (צילום: iStock)
iStock

כשהוצע לי למנכ"ל את עמותת-עוגן, המגוננת על חושפי שחיתויות, לא תיארתי לעצמי שאני עומדת להכיר מקרוב התעללות אכזרית וצינית בבני-אדם, ולא הכנתי את עצמי נפשית להתמודדות הזו. איש לא הכין אותי לתפקיד. למזלי, הגעתי אליו כשאני כבר מצוידת במטען של ותק בעולם הזה, שסיפק לי כלים להתמודדות עם תלאות החיים. היה לי חשוב לשמור על שפיותי כדי להיות אפקטיבית עבור אבירי היושר האלה.

אביא כאן כמה תמונות, סיפורים קטנים מחיי אבירי-היושר.
כן כן, הסיפורים האלה קטנים לעומת הסיפור הגדול.

תמונה ראשונה:
גבר בסביבות גיל ארבעים, הקריירה שלו באחד השיאים שלה. איש גאה, ובצדק, יוצא בשבת עם משפחתו לבילוי בגן-ציבורי. אשתו, ילדיו, אחיו, גיסותיו, ילדיהם… והפעוט שבילדיו נישא על ידיו.

לפתע, חבטה איומה. הפעוט שעל ידיו מושלך מידיו.
בעודו מנסה לארגן את חלקי התמונה הפסטורלית מחדש, הבריונים שחבטו בו והעיפו את הפעוט, מסתלקים מהזירה.

תמונה שנייה:
צהריים. אני בבית, אבל תמיד, ת מ י ד, פנויה לענות לטלפון כשאני רואה על הצג את שמו של אביר-היושר מורן גנוסר.
למרות שמורן יודע להתעצבן, בדרך-כלל הוא נשמע רגוע, ואפילו ישנוני משהו:
"מה נשמע"? הוא שואל.
"הכול בסדר, אצלי, מה אצלך"?
"שמו לי בתיבת-הדואר תרמיל של כדור רובה" הוא אומר.
צונאמי של מחשבות מציף את ראשי:
חיי מורן בסכנה, מזל שאשתו לא הגיעה לתיבת-הדואר לפניו, בחדר המדרגות מחכים לו רוצחים, צריך לקרוא למשטרה…
"מה נעשה, מורני"? אני שואלת.
"כלום. אני לא מפחד מהם"

משפט שגור בפי אבירי-היושר ששריר המצליחנות פועם בהם נון-סטופ הוא: "אני לא מפחד מהם". ומורן באמת לא פוחד. ואולי הבהלה שאוחזת בי מחזקת אותו. רק אחרי כמה ימים הואיל בטובו להגיש תלונה במשטרה. הוא הרי יודע שלמשטרה אין זמן וכוח אדם לטפל בעניינים זוטרים שכאלה.

תמונה שלישית:
בית-משפחה נורמטיבית. אולי קצת יותר מ"נורמטיבית", קצת לפלפית. מסוג המשפחות שמקפידות על חינוך לערכים ואנושיות.
דפיקות בדלת. משטרה.
מחפשים סמים. לא פחות.
מחפשים, ומיד מוצאים.
מוצאים שקית ובתוכה סמים.
מצאו, כי ידעו איפה הונחה השקית. ידעו!
עד אותו רגע בני-הבית לא ראו בעיניהם סמים.

כשאין מה להעליל על אביר-יושר, הארגון יתפור לו תיקים.
מישהו שתל שקית סמים בביתו, מישהו שיש לו קשרים במשטרה.

53 תיקים נתפרו לאביר-היושר הזה.
כל התיקים הללו, אחד לאחד, הופרכו בבית-המשפט.

הסיפור הגדול הוא המאבק של האבירים מול מערכת האכיפה, מול מערכת המשפט, ומול העדר תמיכה ציבורית במאבקם למען הציבור.
על המאבק הזה אכתוב בפוסטים הבאים.

גלילה ונגרוב, מעצבת-אופנה, עצמאית למעלה מ-30 שנה. אחר-כך מנכ"לה כשנתיים את עמותת-עוגן.

 

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 346 מילים ו-1 תגובות
סגירה