נולדתי וגדלתי בקיבוץ לוחמי הגטאות. ואנחנו, כמו כל ילדי-ישראל, ואולי כמו כל ילדי-העולם, גדלנו על אהבת המולדת. אהבה והגנה על המולדת שלנו. אלא שהמולדת שלנו היתה צעירה מאוד, ומוקפת אויבים. ולמרות שגדלנו על שאיפה לשלום, ואמונה חזקה שבוא יבוא, כולנו התגייסנו לצבא.

רבים מהבנים שרתו כקרביים, טייסים, צוללנים, שריונאים וחיל-רגלים. היו אפילו מי שהתפרסמו בגבורתם, וספרו שבזמן הלחימה היו ספוגים ברוח שספגו בחממת-הגידול של לוחמי-הגטאות.

אבל מעולם, מעולם, לא שמעתי איש מהגיבורים שלנו שהתפאר בהרס, או הרג, שגרם. מעולם לא שמעתי מהם נימה נקמנית. ברור היה שהגנה על הבית דורשת, למרבה הצער, פגיעה במי שניסה להרוג בנו, אך הפגיעה נעשתה באמת מחוסר ברירה.

אולי בלילות התהפכו על משכבם? אולי תקפו אותם סיוטים בשנתם? אני לא יודעת, כי שתקו. כי הרוח ההומנית שבעבעה בהם היתה חזקה ממה שנדרשו לבצע למען קיומם, קיומנו.

אולי בלילות התהפכו על משכבם? אולי תקפו אותם סיוטים בשנתם? אני לא יודעת, כי שתקו

וראו זה פלא, למרות שגדלנו על ערכי-השלום, ושפת-השלום, הקיבוץ שגשג הן מבחינה כלכלית, והן מבחינה ערכית. חלק נכבד מהילדים שגדלו בו הפכו לפורצי-דרך בתחום החינוך, ההנדסה, הניהול, ומה לא? מסתבר, ששנאת האויב, והשמחה לאידו, לא נדרשת כדי להצליח לבנות חיים טובים ואיכותיים.

כשאני שומעת את בנט מתהדר בכמות הערבים שהרג – אני נחרדת. איזה דור אתה מתכוון לחנך?! ולמה שפת-השלום איננה שגורה בפיך, ובפי בוחריך?! על הופעתו של גנץ למגרש-הפוליטי שמענו הרבה לפני שפתח את הפה.

אמרו לי: הוא משלנו. כאילו גדל באותה חממת-גידול אני גדלתי. ואז הוא הגיח, ובאמתחתו סרטון-ההתהדרות-בהרס-ובחורבן שהמיט על עזה. מנגנון ההכחשה שלי נכנס לפעולה: לא יתכן. הוא לא התכוון. הרי אמרו לי שהוא משלנו… ומכיון שמאוד רציתי להפיל את שלטון נתניהו, ולא היה לי למי להצביע בבחירות ההן – הצבעתי עבורו.

למזלי, הבחירות ההן לא צלחו, ובאו בחירות מועד ב'. בחירות מועד ב' מציבות מנהיג יוצא-דופן בנוף הפוליטי הישראלי. עמיר פרץ, אדם שהוכיח כבר בעבר שבכל תפקיד שמילא העמיד את האדם, האזרח, לפני הכל. אדם ששפתו ופועלו חד הם. אדם שמדבר את שפתי. וגנץ? ממשיך להתבטא בשפת הכוחנות האלימה, והמילה שלום לא מצויה בלכסיקון שלו.

בציור שציירתי: אני, בבית-הקברות של הכפר סמרייה, שננטש, ועל אדמתו נבנה הקיבוץ שלי

גלילה ונגרוב, מעצבת-אופנה, עצמאית למעלה מ-30 שנה. אחר-כך מנכ"לה כשנתיים את עמותת-עוגן.