נולדתי וגדלתי בקיבוץ לוחמי הגטאות. ואנחנו, כמו כל ילדי-ישראל, ואולי כמו כל ילדי-העולם, גדלנו על אהבת המולדת. אהבה והגנה על המולדת שלנו. אלא שהמולדת שלנו היתה צעירה מאוד, ומוקפת אויבים. ולמרות שגדלנו על שאיפה לשלום, ואמונה חזקה שבוא יבוא, כולנו התגייסנו לצבא.

רבים מהבנים שרתו כקרביים, טייסים, צוללנים, שריונאים וחיל-רגלים. היו אפילו מי שהתפרסמו בגבורתם, וספרו שבזמן הלחימה היו ספוגים ברוח שספגו בחממת-הגידול של לוחמי-הגטאות.

אבל מעולם, מעולם, לא שמעתי איש מהגיבורים שלנו שהתפאר בהרס, או הרג, שגרם. מעולם לא שמעתי מהם נימה נקמנית. ברור היה שהגנה על הבית דורשת, למרבה הצער, פגיעה במי שניסה להרוג בנו, אך הפגיעה נעשתה באמת מחוסר ברירה.

אולי בלילות התהפכו על משכבם? אולי תקפו אותם סיוטים בשנתם? אני לא יודעת, כי שתקו. כי הרוח ההומנית שבעבעה בהם היתה חזקה ממה שנדרשו לבצע למען קיומם, קיומנו.

אולי בלילות התהפכו על משכבם? אולי תקפו אותם סיוטים בשנתם? אני לא יודעת, כי שתקו

וראו זה פלא, למרות שגדלנו על ערכי-השלום, ושפת-השלום, הקיבוץ שגשג הן מבחינה כלכלית, והן מבחינה ערכית. חלק נכבד מהילדים שגדלו בו הפכו לפורצי-דרך בתחום החינוך, ההנדסה, הניהול, ומה לא? מסתבר, ששנאת האויב, והשמחה לאידו, לא נדרשת כדי להצליח לבנות חיים טובים ואיכותיים.

כשאני שומעת את בנט מתהדר בכמות הערבים שהרג – אני נחרדת. איזה דור אתה מתכוון לחנך?! ולמה שפת-השלום איננה שגורה בפיך, ובפי בוחריך?! על הופעתו של גנץ למגרש-הפוליטי שמענו הרבה לפני שפתח את הפה.

אמרו לי: הוא משלנו. כאילו גדל באותה חממת-גידול אני גדלתי. ואז הוא הגיח, ובאמתחתו סרטון-ההתהדרות-בהרס-ובחורבן שהמיט על עזה. מנגנון ההכחשה שלי נכנס לפעולה: לא יתכן. הוא לא התכוון. הרי אמרו לי שהוא משלנו… ומכיון שמאוד רציתי להפיל את שלטון נתניהו, ולא היה לי למי להצביע בבחירות ההן – הצבעתי עבורו.

למזלי, הבחירות ההן לא צלחו, ובאו בחירות מועד ב'. בחירות מועד ב' מציבות מנהיג יוצא-דופן בנוף הפוליטי הישראלי. עמיר פרץ, אדם שהוכיח כבר בעבר שבכל תפקיד שמילא העמיד את האדם, האזרח, לפני הכל. אדם ששפתו ופועלו חד הם. אדם שמדבר את שפתי. וגנץ? ממשיך להתבטא בשפת הכוחנות האלימה, והמילה שלום לא מצויה בלכסיקון שלו.

בציור שציירתי: אני, בבית-הקברות של הכפר סמרייה, שננטש, ועל אדמתו נבנה הקיבוץ שלי

גלילה ונגרוב, מעצבת-אופנה, עצמאית למעלה מ-30 שנה. אחר-כך מנכ"לה כשנתיים את עמותת-עוגן.

מבקר המדינה פרסם באוגוסט 2021 דוח מקיף על התנהלות הממשלה במשבר הקורונה. הדוח, שעבר מתחת לרדאר הציבורי, מצא ליקויים משמעותיים בתפקוד הממשלה, בעיקר בתהליכי קבלת ההחלטות והוצאתן לפועל.

מהדוח עולה כי עבודת המטה של ראש הממשלה והממשלה הייתה גרועה: לקראת קבלת החלטות, בקרה ומעקב לאחר שהתקבלו החלטות וכן לא התקיים תהליך של הקפת לקחים ברמה הלאומית על ידי המל"ל (המטה לביטחון לאומי) ומשרד הבריאות. מאחר ואנו יכולים לעמוד בפני גל חמישי של הקורונה, יש לקיים הפקת לקחים וליישמם.

מבקר המדינה פרסם ב-2021 דוח מקיף על התנהלות הממשלה במשבר הקורונה. הדוח, שעבר מתחת לרדאר הציבורי, מצא ליקויים משמעותיים בתפקוד הממשלה, בעיקר בתהליכי קבלת ההחלטות והוצאתן לפועל

דוח המבקר יכול לשמש מראה מקום לעבודת המטה הנדרשת מממשלה בעת משבר. דוח זה הוא לימוד חובה לתלמידי מנהל ציבורי בקבלת החלטות ובהפקת לקחים ועליו להילמד בקורסים של המנהל הציבורי בישראל. אך אין די בכך.

שאלת שילובו של מל"ל בניהול המשבר

כפי שעולה מדוח המבקר, תפקוד המל"ל שבפועל ניהל את המשבר לקה מאד. הדוח מבקר קשות את המל"ל במשבר הקורונה אך אינו מתייחס לשאלה מי עשה את תפקידיו הביטחוניים הלאומיים של המל"ל בעת המשבר. כנראה שהנושא נדחק לקרן זווית.

אין זה מתפקיד המל"ל לטפל בנושא הבריאות. חוק המטה לביטחון לאומי (2008) קובע כי תפקיד המל"ל הוא:

"לרכז את עבודת המטה של הממשלה, של ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי ושל כל ועדת שרים אחרת, בענייני החוץ והביטחון", "להיות אחראי מטעם ראש הממשלה על עבודת המטה הבין-ארגונית והבין-משרדית בענייני החוץ והביטחון, להציג לפניו את החלופות בתחום, את ההבדלים ביניהן ואת משמעותם, כפי שנבחנו על ידיו, ואת המלצתו לראש הממשלה על מדיניות בעניינים אלה, וכן להציג לממשלה את האמור, לפי החלטת ראש הממשלה".

לא ברור כלל איך ומדוע המל"ל "התגלגל" לנהל את משבר הקורונה. ניתן להניח כי הסיבה היא שראש הממשלה נתניהו רצה לשמור את הטיפול בנושא קרוב לחזהו, ובהיות המל"ל כפוף אליו ישירות, חשב שכך יוכל לשלוט בניהול המשבר.

לא ברור כלל איך ומדוע המל"ל "התגלגל" לנהל את משבר הקורונה. ניתן להניח כי רה"מ נתניהו רצה לשמור את הטיפול בנושא קרוב לחזהו, ובהיות המל"ל כפוף אליו ישירות, חשב שכך יוכל לשלוט בניהול המשבר

התקלות העיקריות בניהול המשבר

מבקר המדינה מציין מספר נושאים חשובים שלא טופלו כנדרש בתקופת המשבר, המצביעים כולם על חוסר בעבודת מטה נכונה וסדורה:

1

הממשלה לא הסמיכה את קבינט הקורונה, ולא הוכרז על הפעלת הממשלה במתכונת חירום, כמפורט בנספח ד' לתקנון עבודת הממשלה: נוהל עבודת הממשלה בחירום.

2

לא התקיים הליך סדור של בקרה ומעקב אחר החלטות רה"מ והממשלה, כדי לאפשר לשרים לדעת על חסמים במימוש החלטותיהם.

ממשלת נתניהו פעלה בלי דיונים מסודרים וללא היערכות, הטיפול בנתב"ג נכשל והאכיפה נוהלה ללא קשר לתחלואה בערים | דוח מטריד של מבקר המדינה על ההתמודדות עם משבר הקורונהhttps://t.co/Ge6S5jC8bK

— כאן חדשות (@kann_news) August 31, 2021

3

רה"מ קיבל את תחזית התחלואה המחמירה של משרד הבריאות בלי שהוצגו לממשלה חלופות שונות, על אף ההבדלים הניכרים בין התחזיות השונות, וביניהן כגון ההבדל בין תחזית רח"ל (רשות חילום לאומית) לתחזית משרד הבריאות.

4

קבינט הקורונה הנחה על היערכות מערכת הבריאות בלבד, בלי שנבחנו המשמעויות הנגזרות על תחומים נוספים כגון חינוך, תעסוקה, כלכלה, תחבורה ותרבות, ועוד.

5

על פי הדוח, "ההחלטות על הסתייעות במשרד הביטחון, הצגת חלופות לתחזיות התחלואה וההחלטה על רכש מנשמים התקבלו במסגרת פורומים שונים בראשות רה"מ ולא נדונו במליאת הממשלה".

6

מתחילת המשבר היה ברור כי משרד הבריאות התקשה בניהול ובמתן מענה אופרטיבי בתחומי הרכש ובניהול מרכז השליטה (משל"ט) אשר נועדו להפחית את סיכוני המגפה, אך פרויקטור ייעודי מונה רק כארבעה חודשים מפרוץ מגפת הקורונה בישראל. מינוי הפרויקטור לא לווה בכתב מינוי ובהגדרת סמכויות.

7

מערך החקירות האפידמיולוגיות החל לפעול במתכונת מלאה לאחר שצה"ל הקים את "מפקדת אלון" בתחילת נובמבר 2020, כתשעה חודשים לאחר פרוץ משבר הקורונה.

8

הממשלה או קבינט הקורונה לא קיימו דיון הפקת לקחים בתקופה שבין גל התחלואה הראשון לגל התחלואה השני.

מבקר המדינה מציין מספר נושאים חשובים שלא טופלו כנדרש בתקופת המשבר, המצביעים כולם על חוסר בעבודת מטה נכונה וסדורה. הראשון שבהם – הממשלה לא הסמיכה כלל את קבינט הקורונה

תפקוד לוקה של המל"ל

מבקר המדינה בחן לעומק את תפקוד המל"ל וגם את משרד הבריאות. לגבי המל"ל, העלו ממצאיו את הנושאים הבאים:

1. המל"ל נדרש מפעם לפעם, לבצע תפקידים בעלי אופי אופרטיבי הנוגעים לניהול משבר הקורונה, נוסף על תפקידו כגוף מטה, והוא לא היה ערוך לכך.
2. ניהול משבר לאומי מצריך הפעלת גוף אופרטיבי ייעודי שיוסמך למימוש החלטות הדרג המדיני. אין זה מתפקידו של המל"ל.
3. פעילות המל"ל במשבר הקורונה נעשתה על בסיס המבנה הארגוני הקיים מבלי שנערכה בחינה באשר להלימה בין המבנה הארגוני של המל"ל לבין משימותיו בהתמודדות עם משבר הקורונה ועם יתר משימותיו השוטפות הנדרשות מתוקף תפקידו.
4. בתחילת המשבר נדון במל"ל הצורך להקים "צוות אדום" ("איפכא מסתברא") שיאתגר את הנחות העבודה והעשייה, אך צוות כזה לא הוקם.
5. בתום גל התחלואה הראשון וההתמודדות אתו, המל"ל לא השלים תהליך הפקת לקחים כוללני בנושא ניהול המשבר לשם הצגת הלקחים למקבלי ההחלטות.
6. המל"ל לא יזם דיון הפקת לקחים של הממשלה או קבינט הקורונה בתקופה שבין גל התחלואה הראשון לגל התחלואה השני וגם לאחר מכן. עד עתה לא הושלם תהליך הפקת לקחים ברמה הלאומית ובכלל זה לא הושלמה הפקת לקחים של המל"ל ומשרד הבריאות.
7. המבקר בחן 37 מצגות שהוצגו לקבינט הקורונה ולממשלה על ידי המל"ל, מהן עולה כי המל"ל שילב במצגות אלו נתונים בריאותיים בעיקרם, וכי ניתוחים כלכליים לא צורפו למצגות. היקף העלויות המהותי של הסגרים, מחדד את החשיבות בשקלול העלויות הכלכליות הנלוות להטלת הסגרים לא צוינו.

סיכום

דוח המבקר על תפקוד הממשלה והזרוע המבצעת של ניהול המשבר – המל"ל, חמור מאד. ממנו עולה כי נעשו כל הטעויות האפשריות בניהול המשבר כתוצאה ממגפת הקורונה. אולם, הדוח לא מצביע מי אחראי על התקלה החמורה, אף כי  ידוע שראש הממשלה ניהל אישית את המשבר בד"כ באמצעות המל"ל.

מדוח המבקר החמור על תפקוד הממשלה והזרוע המבצעת של ניהול המשבר – המל"ל, עולה כי נעשו כל הטעויות האפשריות. אולם, הדוח לא מצביע על האחראי לתקלה החמורה

אף כי בממשלה החדשה מעורבותו של המל"ל במשבר הקורונה נעלמה, אין בכך כדי להמעיט את הצורך בהפקת לקחים מהתנהלות חוצה משרדי ממשלה שהייתה כה כושלת.

פרשננו מרדכי גילת ב-#השבוע: ביום שני יתפרסם דוח הביניים של מבקר המדינה על המאבק בנגיף קורונה, אך אדם אחד לא יוזכר שם – והוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. באופן כללי, נראה כי הדוח נמנע מאמירות נחרצות pic.twitter.com/Y4CpfRIWZC

— כאן חדשות (@kann_news) October 23, 2020

הסיכוי להפקת לקחים מקיפה כפי שמשתמע מהדוח הינו נמוך. לכן יש להקים ועדת בדיקה ממשלתית. לא כדי לערוף ראשים, אלא כדי להפיק לקחים וליישמם. ושאלה נוספת – האחריות הציבורית לא יכולה שלא לשאול: כיצד קורה שגוף מרכזי כמו המל"ל מנוטרל לתקופה ארוכה מחלק ניכר מתפקידיו הביטחוניים?

ד"ר אבנר ברנע הוא עמית מחקר במרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה, בכיר לשעבר בשב"כ ואוהד ספורט.(אוהד מנצ׳סטר יונייטד מילדות). מתגורר בתל אביב

בסדרת הכתבות היפהפיה -"אתם זוכרים את השירים"- הפליג אמיר בן-דוד בשבחי החיבור בין שירה ללחנים ולתרבות פופולרית: "אותו מפעל מופלא של הלחנת שירי משוררים. סוגה משגשגת שכמעט אין דומה לה בתרבויות אחרות בעולם". מנחם בן ז"ל כתב בוואלה, בשנת 2014, שהזמר הישראלי הוא "כמוסת חיינו הנהדרת, המקסימה, האמנות שהגיעה כאן בארץ לשיאיה הכי מפוארים".

אם אתם מחפשים חומר קריאה לחג – פלוס פסקול מענג – הנה כל פרקי ״אתם זוכרים את השירים״ מקובצים יחד. המשך יבואhttps://t.co/BQ3QH3PoJx

— Amir Ben-David אמיר בן-דוד (@AmirBenDavid) September 15, 2021

וזה מחזיר אותי גם אל שירי אימא רוסיה בלבושם העברי. כל-כך אהובים הם היו כאן באמצע המאה הקודמת. "הן הטביעו אותנו במתק געגועיהן ועיצבונן" כתב הסופר אברהם בלבן על המנגינות ההן. בהשראתן חוברו כאן גם שירי נשמה וגעגועים נוסח רוסיה תוצרת כחול-לבן, מנגינה וגם מלים. עם אותה תוגת מרחבים, אותם ניגונים משתפכים, רק בלי גרישה וזויה, קטיה וקטיושה, ובלי חיל הפרשים.

בהשראת המנגינות הרוסיות חוברו כאן גם שירי נשמה וגעגועים תוצרת כחול-לבן, מנגינה וגם מלים. עם אותה תוגת מרחבים, אותם ניגונים משתפכים, רק בלי גרישה וזויה, קטיה וקטיושה, ובלי חיל הפרשים

הבולט שבהם הוא כנראה השיר "שוב יוצא הזמר" מאת נתן יונתן, שהיה רוב שנותיו הבוגרות חבר קיבוץ שריד. המלחין, יעקב שגיא מעין-השופט היה אף הוא איש השומר הצעיר. הזמר הרוסי תפס מקום בולט בייחוד בקיבוצים ובתנועות הנוער של השמאל. השיר מוכר לציבור בעיקר בזכות הביצוע הקנוני של הגבעטרון:

"שוב יוצא הזמר אל הדרך/ שוב הולכים ימינו ובוכים/ שיירה, אל אנא את עוברת?/ שירי נא! עצוב על הדרכים/ שוב נושאת את פת קיבר ומיים,/ תרמילים, תוגה של מרחבים./ שוב תולה את עיין בשמיים/ ומשעול בנתיב הכוכבים/…עלטה רק קול רינת הנשק/ אי בזה הדרך חסומה./ את שיירתי גלויית עיניים/ רק כדור המוות הוא סומא".

אכן, אותם מרחבים נוגים נוסח שירי אימא רוסיה, אותן דרכים עצובות. "הפייטן הכפרי הנוגה" – כך כינו קיבוצניקים את נתן יונתן. וכשהמשורר הלך לעולמו, בשנת 2004, עמוס עוז כתב בפתח רשימת ההספד: "מי כאן לא אהב את נתן יונתן?".

ברשימה המופיעה באתר זמרשת כלולים לא פחות מ-531 שירים עבריים שהותאמו ללחנים רוסיים. תורגמו או שהותאם להם נוסח עברי עצמאי. בין הידועים שבהם: "שיר הפרטיזנים היהודים" ("אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה"), "מיהו המיילל ברוח," "בערבות הנגב", וגם "בגליל, בתל-חי".

כבר נאמר ששירי המולדת שלנו שאבו משירה רוסית את ההתייחסות למולדת כאל אימא, גם את אהבת ההשתפכות, וכן גם יסודות סלביים שהביאו איתם החלוצים המייסדים, רובם יוצאי מזרח אירופה.

כבר נאמר ששירי המולדת שלנו שאבו משירה רוסית את ההתייחסות למולדת כאל אימא, גם את אהבת ההשתפכות, וכן גם יסודות סלביים שהביאו איתם החלוצים המייסדים, רובם יוצאי מזרח אירופה

ברפרטואר המקהלות של תנועות הנוער נועד מקום בולט לשיריה של מקהלת הצבא האדום. ההיקסמות מאותה מקהלה ומשיריה וכן מממשיכיה במאה ה-21, מהדהדת בעוצמה במקומותינו כאשר המקהלה מבקרת בישראל. קהל שבוי ונרגש (רובו מבוגר) גודש את היכל התרבות, למשל, נשטף בנוסלגיה מתוקה. ההתרגשות של הקהל מידבקת ומעצימה את החוויה האמנותית.

אותה התרגשות קולקטיבית שספגתי שם, בהיכל התרבות, החזירה אותי אל הדביקות שאפיינה את השירה בציבור אשר הייתה כמעט לפולחן בתנועות הנוער. רבים דימו אותה לתפילה חילונית. השירים ההם התאפיינו ברומנטיקה, ברגשנות גואה ובערגה אל היפה והנשגב. לא הייתה טיפת אירוניה במילים טעונות הפתוס. שרנו שירי חלוציות ובניין המולדת, שירי עבודה, טבע ונוף, שירי מהפכה "שמאלניים" וכמובן-גם שירי אהבה. שירים רוסיים סוחפים עם מלים מתורגמות או טקסט עברי מקורי תפסו מקום מרכזי ברפרטואר השירה בציבור. הנה אחדים מהם, כתזכורת:

"אט זורם הנחל הולך לו אל הים/ ולידו צומח אלון נישא ורם,/ בגדה מנגד מחלון בקתה/ ילדתי מרוסיה בעצב נשקפה".

וכן גם:

"מתפתל משעול הפרע בין ההרים/ מתקדמת בו דומם פלוגת פרשים/ במורד השביל ניצבת נערה/ זהב צמתה תכלת עינה./ וחיוך על שפתותיה נחמד/ ותנפנף ביד".

והיו שירי מלחמה כמו "שאון התותחים נדם, שדה הקטל נתייתם", ושיר רוסי מובהק על פרשים קוזקים: "שם על גדות הדנייפר דוהרים סוסים/ ובשצף קצף הם טסים./ פרשים קוזקים מגדודי בודיוני/ דוהרים לקרב".

השירה בציבור הייתה כמעט לפולחן בתנועות הנוער. רבים דימו אותה לתפילה חילונית. השירים ההם התאפיינו ברומנטיקה, ברגשנות גואה ובערגה אל היפה והנשגב. לא הייתה טיפת אירוניה במילים טעונות הפתוס

השירים הרוסיים הנחשבים במיוחד היו אלו שחוברו בעקבות המהפכה הבולשביקית ובימי מלחמת העולם השנייה. בימי האמונה ב"עולם המחר" הסובייטי ובאוטופיות הגדולות. בתנועות השמאל סגדו אז, כידוע, לברית המועצות ולקומוניזם. בשומר-הצעיר דובר על רוסיה כעל "המולדת השנייה".

לימים הגיע תור ההתפכחות והיא הייתה קשה ומרה. הנה פראפרזה על השיר האהוב "לבלבו אגס וגם תפוח" שחיברו קיבוצניקים לאחר "ששת הימים" (לאחר שהאויב המטיר עליהם כלוחמים ירי מנשק סובייטי). מה היה גלגולה המאוחר של אותה קטיושה ש"יצאה לשוח אלי חוף תלול ונהדר"?

"וקטיושה עפה על מטולה/ לבלבו תולר וגם בזוקה/ אר-פי-ג'י כיסה את הנהר".

*  *  *

הסופר אברהם בלבן, יליד קיבוץ חולדה ופרופסור אמריטוס לספרות עברית, דימה את השירים הללו למגופה פתוחה. מגופה היא פקק, סכר, לסתימת חבית. דרכה היה אפשר, לדבריו, לשפוך את הלב בלי חשש.

צעירי תנועות הנוער היו "קולים" בעגה העכשווית. גזרו על עצמם איפוק ונזהרו מהחצנת רגשות. ההתמזגות בקבוצה השרה אפשרה להם לשבור מחסומים ואף לחוות מדי פעם קתרזיס קולקטיבי.

צעירי תנועות הנוער היו "קולים" בעגה העכשווית. גזרו על עצמם איפוק ונזהרו מהחצנת רגשות. ההתמזגות בקבוצה השרה אפשרה להם לשבור מחסומים ואף לחוות מדי פעם קתרזיס קולקטיבי

בספרו של בלבן "שבעה", המספר על השבעה למות אביו הוא חוזר אל סיפור חייו של האב ואל ילדותו שלו ונעוריו בקיבוץ. וכך הוא מתאר את הטלטלות הגדולות שחוללה השירה בציבור:

"המנגינה חלחלה בנו כמים באדמה המצמיחה פרחי עצב יפהפיים. העצב הזה קירב אותי אל עצמי, כפצע או כאב המקרבים אדם אל עצמו, ובה בעת הוא הבליע אותי כליל בקבוצה השרה. אותה תחושה כפולה של עצמיות מועצמת, חגיגית ומלוטשת, ושל שכחה עצמית גמורה…השירים האלה היו מגופה פתוחה שדרכה אפשר היה לשפוך את הלב בלי חשש, ואנחנו תיעלנו אליהם את כל שמחותינו ואת כל עיצבון נעורינו…וככל שגדל הצער כן רבתה השמחה. ככל שגדל העצב כך יפינו בעינינו…והמנגינות האלה, שנשאו עימן את בדידות הדרכים הארוכות, את שריקת המרחבים של הערבות הרוסיות, הטביעו אותנו במתק געגועיהן ועיצבונן".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.