בשבועות האחרונים מתגברות ההצהרות של בכירים ישראלים בהווה ובעבר באשר לצורך להתכונן לתקיפה באיראן.

הגדיל לעשות ראש הממשלה נפתלי בנט שטען כי "איראן כיתרה את ישראל בטילים בזמן שהם יושבים בטהרן. הם מציקים לנו מרחוק, מסבים לנו נזק ושואבים מאיתנו אנרגיה, וכל זה מבלי כמעט לצאת מהבית. הם מקיזים דם בלי לשלם מחיר, סידור נוח בסך הכול. המסקנה המתבקשת היא שלרדוף אחרי הטרוריסט התורן שמופעל על ידי כח קודס פשוט לא הגיונית יותר. עלינו להגיע לשולח".

אבל חשוב לציין כי בנוסף לאתגר האופרטיבי של "ניהול מערכה עם השולח", שנמצא אלפי קילומטר מגבולה של ישראל, היכולת של אותו "שולח" להסב נזק למדינת ישראל, בעיקר באמצעות "השותף המזרח תיכוני שלו" – כלומר חזבאללה – הינה חסרת תקדים.

בשנים האחרונות פועל כוח קדס ביחד עם חזבאללה לשדרג את יכולותיו ההתקפיות וההגנתיות של ארגון הטרור הלבנוני, ובכלל זה ציודו בנשק מדויק, אשר מהווה במובנים רבים "משנה משחק" במערכה בין ישראל לבין חזבאללה.

בשנים האחרונות פועל כוח קדס ביחד עם חזבאללה לשדרג את יכולותיו ההתקפיות וההגנתיות של ארגון הטרור הלבנוני, ובכלל זה ציודו בנשק מדויק, אשר מהווה "משנה משחק" במערכה בין ישראל לבין חזבאללה

המטרה המרכזית של מהלכים אלו היא לוודא שמאזן ההרתעה בין ישראל לחזבאללה נשמר. להבנת איראן, כל עוד חזבאללה חזק, כך קטן הסיכוי שישראל תעז לפעול כנגדה ובעיקר כנגד מתקניה הגרעיניים, ולכן חיזוקו של חזבאללה משרת היטב את חיזוק ההרתעה האיראנית באופן כללי מול ישראל.

אך יש נקודה נוספת שחשוב לציין: בעוד שהסוגיה האיראנית – בדגש על סוגיית הגרעין האיראני – היא סוגיה שמובלת על ידי הקהילה הבינלאומית, בכל הנוגע לבניית הכוח של הגרורות האיראניות המזרח תיכוני, כולל חזבאללה, ישראל נמצאת כמעט לבדה, ועל כן המחיר שהיא תשלם בעבור שלילת יכולות אלו או בהינתן מלחמה עם אותן גרורות הוא חסר תקדים.

גם אם ישראל תבקש "להעביר את המלחמה לשולח", התגובה הישירה של אותו שולח תהיה להפעיל את הגרורות שלו, מתימן דרך עיראק בואכה סוריה וכמובן לבנון (זאת לצד התגובה מכיוונה של איראן) כדי שאלו יגיבו לכל פעולה ישראלית. ישראל איננה יכולה לנהל "מערכה מבודדת" מול איראן, ועליה לקחת בחשבון שכל ניסיון כזה עלול להוביל למעורבותם של שחקנים נוספים מקרב "ציר ההתנגדות" ובראשם חזבאללה.

יתרה מכך, מערכת היחסים בין ישראל וחזבאללה – בדגש על "מאזן ההרתעה" שנבנה ביניהן במהלך השנים – מלמד כי כוחו הקונבנציונלי של חזבאללה מספיק כדי למנוע מישראל לא רק לתקוף בלבנון אלא לפגוע בפעילי חזבאללה שבכלל מוצבים בסוריה מתוך חשש שפעולה שכזו תוביל את חזבאללה לפעולה בגבול הצפון.

כוחו הקונבנציונלי של חזבאללה מספיק כדי למנוע מישראל לא רק לתקוף בלבנון אלא לפגוע בפעילי חזבאללה שבכלל מוצבים בסוריה מתוך חשש שפעולה שכזו תוביל את חזבאללה לפעולה בגבול הצפון

כלומר, ההתקדמות בבניין הכוח של חזבאללה – ובעיקר הכשלון הצורב של ישראל למנוע התקדמות זו שנמשכה ביתר שאת גם על רקע המערכה שבין המלחמות (המב"מ) – מלמדת כי למרות שלחזבאללה אין יכולות בלתי קונבנציונליות, יש לארגון יכולות שבראי ישראל הופכות אותו לכמעט חסין.

זוהי מגמה מטרידה שמעידה כי ההתפתחות הטכנולוגית ובעיקר הקלות היחסית שבה ניתן להוסיף רכיבי דיוק "משני משחק", הופכים את עלות המלחמה לכזו שרק תורמת למאזן ההרתעה.

ולכן, בעוד שבישראל "קל" יחסית לדבר על איראן ועל יכולותיה הגרעיניות ועל הצורך של הזירה הבינלאומית לפעול כנגדה, היכולת של ישראל להסביר למעצמות – אשר חלקן רואות בחזבאללה גורם מייצב במערכת הלבנונית שנלחם באסלאם קיצוני בסוריה ובלבנון – את הסכנה לאור בניין הכוח של חזבאללה קשה הרבה יותר.

יודגש כי כל נסיון ישראלי לפגוע בבניין הכוח של הארגון בלבנון, יענה בתשובה מוחצת מצד חזבאללה. אירועי העבר הוכיחו כי בראי הנהגת הארגון ישנה חשיבות רבה לשימור "מאזן האימה" בין ישראל והארגון ולכן כל הפרה של מאזן זה (בלבנון וגם אם ישראל תשנה את מדיניותה ביחס לנוכחות חזבאללה בסוריה), תוביל בהכרח לתגובה מצד הארגון.

במובנים רבים הדרך לאיראן, ובוודאי לתקיפת מתקניה הגרעיניים של איראן (אם וכאשר) עוברת ביכולת להחליש את חזבאללה טרם תקיפה שכזו, שכן היכולת של איראן להסב בצורה ישירה נזק לישראל ללא מעורבות חזבאללה קטנה באופן משמעותי.

אך, כאמור, כל ניסיון כזה עלול להוביל להתדרדרות חמורה ואף למלחמה של ממש בחזית הצפונית – מלחמה אשר אם חזבאללה ישתמש בה בכל יכולותיו, תגרום נזק כבד למדינת ישראל, אולי אף יותר מכל מלחמה אחרת שישראל נלחמה בעבר, בוודאי בכל הנוגע לנזקים לעורף הישראלי. 

בשורה התחתונה, איום הייחוס החמור ביותר למדינת ישראל מגיע מחזבאללה. כל עוד אין לאיראן נשק גרעיני, מבחינה קונבנציונלית היכולת של חזבאללה לאיים על ישראל, בדגש על תשתיותיה האסטרטגיות, היא חסרת תקדים.

איום הייחוס החמור ביותר למדינת ישראל מגיע מחזבאללה. כל עוד אין לאיראן נשק גרעיני, מבחינה קונבנציונלית היכולת של חזבאללה לאיים על ישראל, בדגש על תשתיותיה האסטרטגיות, היא חסרת תקדים

תהליך ההתחמשות של הארגון נמשך ביתר שאת למרות המערכה שבין המלחמות (המב"מ) שרובה המכריע ממוקד בסוריה, לאור החשש מתגובת חזבאללה אם אכן ישראל תפעל בלבנון. יודגש כי גם המערכה שבין המלחמות בסוריה מוגבלת ביותר, שכן ישראל נמנעת מלפגוע במרכזי הכובד של חזבאללה בסוריה (בדגש על אישים) לאור החשש מהפרת המשוואה שתוביל כאמור לתגובה מצד הארגון נגד ישראל.

ולכן, לפני שאנחנו מנתחים את האיום האיראני הרחוק ואת סיכויי ההסלמה מולו, מוטב שנכיר במציאות הכואבת שחזבאללה הצליח, ללא נשק גרעיני, להרתיע את ישראל כך שהיא נמנעת מלפעול מולו כעת וסביר שגם בעתיד, לאור המחיר העצום של הסלמה אפשרית מול הארגון.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).