בצפון הארץ מתקיים בימים אלה מבצע לוחמה נועז: צוות מדענים ממכון וולקני, בראשות האנטמולוג פרופ' צביקה מנדל, משגר גדודי חיפושיות וזבובים טורפים, כדי להשמיד כנימה אלימה בשם אצברית ממאירה, שמאיימת על שיחי הצבר שם.
הצבר המצוי, שידוע גם בשם "תאנה הודית קוצנית", או סברס, נחשב לאחד מסמלי הישראליות החדשה. עבור הפלסטינים, שורות של שיחי צבר, על גבעוליהם הקוצניים, פרחיהם הבהירים ופירותיהם העסיסיים, ששימשו בעבר כגדר חיה, מסמנות ונושאות עדות דוממת לכפרים שמהם גורשו משפחותיהם.
אבל מקור הצמח, שהן היהודים והן הערבים מנכסים אותו לעצמם, איננו בישראל, (או אפילו באזור הים התיכון), אלא באמריקה, והוא ככל הנראה תורבת לראשונה במקסיקו לפני כ-8,000 שנה.
בסביבת הגידול הטבעית שלו, שיח הצבר מספק בית לכנימת מגן בשם כנימת קוכיניאל, שמייצרת חומצה כרמינית כדי להרתיע טורפים. החומצה הזאת היא רכיב מפתח בייצורו של חומר צבע אדום טבעי.
בשביל אותו צבען – שהיה שווה את משקלו בזהב עד לגילוים של חומרים מלאכותיים – שבטי האצטקים והמאיה בצפון ובמרכז אמריקה טיפחו את החרק ואת צמח הבית שלו, הצבר.
אגב, בדרום אמריקה, כנימות קוכיניאל עדיין משמשות היום ליצירת חומר צבע למזון ולשפתונים, שמופק שוב באופן מסחרי ומיוצא בעיקר על ידי פרו, עם המודעות הציבורית הגוברת לסכנות שבחומרי מזון מלאכותיים.
בזכות ערכה הרב של כנימת הקוכיניאל הגיע צמח הצבר לחלקים שונים של העולם. במאה ה-16 הוא הגיע לאגן הים התיכון, וזמן לא רב לאחר מכן לחלקו המזרחי. אבל כנימת הקוכיניאל לא הצליחה לשרוד בסביבה הזאת.
המקומיים זיהו את הפוטנציאל של הצמח, והשתמשו בו לצורכי גידור חי, עמיד לבצורת, לשדות ולשטחי גידול של בעלי חיים. במשך כמה מאות שנים נראה היה שהתאנה ההודית הקוצנית משגשגת בישראל ללא הפרעה, גם לא מצד זבוב הפירות הים-תיכוני, המזיק המקומי הנפוץ ביותר לגידולי פירות.
הגאון מלבנון
כך היה עד לפני כמה שנים, כאשר אדם מבריק אחד מלבנון רצה כנראה לייצר קרמין, ובמקום לייבא כנימת קוכניאל הוא רכש אצברית ממאירה, מין שגם הוא נמנה עם כנימות המגן וחי על צמח הצבר, אלא שהוא הרבה יותר אלים ומזיק.
הכנימה חיה על גבעולי הצבר, ומוצצת מיצים וחומרים מזינים מרקמות הצמח. החרקים הצעירים מתכסים בשכבה של חומר לבן דמוי שעווה, כדי להגן על עצמם מאיבוד נוזלים ומקרני השמש המזיקות, מה שמקנה להם מראה לבן או אפור.
אותם חרקים נישאים ברוח אל מאכסנים חדשים, ויכולים לעבור מרחקים רבים על גופן של ציפורים שאוהבות להסתתר בין שיחי הצבר. גבעולים נגועים הופכים לצהובים, ולבסוף מתייבשים ומתמוטטים.
הטבע אינו יודע גבולות, ובשנת 2013 האצברית הממאירה התגלתה בעמק החולה שבגליל העליון. עד השנה שעברה, החרק בעל הגוף האליפטי השטוח והרך התפשט לכל הגליל, לחלק גדול מרמת הגולן ולמישור החוף הצפוני, שם הוא ניגע והשמיד שיחי צבר בצורה קטלנית.
הריסוס הופסק
פרופ' מנדל והצוות שלו ניסו תחילה לרסן את התפשטותה של הכנימה על ידי ריסוס של הגבעולים הבריאים בקוטלי חרקים. בשנה שעברה בוצע ריסוס אווירי בעזרתה של הקרן הקיימת לישראל, אבל הוא הופסק מחשש שאנשים יקטפו פירות משיחים מרוססים.
הניסיון הראשון להדברה ביולוגית – שימוש בחרקים טורפים נגד הכנימות – כלל שחרור של המוני חיפושיות אוסטרליות הזוללות כנימות קמחיות (מושית קריפטולמוס) בגליל המזרחי ובמורדות המערביים של רמת הגולן.
החיפושיות הללו, שהובאו לישראל במקור כדי להילחם במזיקים שתקפו פרדסים ומאוחר יותר מטעי אבוקדו, התאקלמו והסתגלו בקלות לתזונת האצברית הממאירה לאורך חופי הגליל, אבל לא בפנים הארץ.
אזור ההתפשטות העיקרי של הכנימה הוא מצפון לקו הנמתח מדרום עכו בחוף הצפוני ועד בית שאן בעמק הירדן, ונוסף לו אי קטן בסמוך לנתב"ג, בין תל אביב לירושלים
לפיכך, פרופ' מנדל והצוות שלו פנו למקסיקו, וייבאו ממנה שני מינים של טורפי חרקים שתזונתם מבוססת על הכנימה המזיקה: מושית מקסיקנית (הקרויה היפראספיס) וזבוב מקסיקני טורף (מהמין Leucopis bellula).
החיפושיות והזבובים הובאו לישראל, בודדו והתרבו, ואז נוסו על הכנימות ועל חרקים אחרים לפני ששוחררו בטבע.
אלפי מושיות מקסיקניות שוחררו בקיץ 2017 בגליל המזרחי, וכ-18 חודשים לאחר מכן הצטרפו אליהן נחילים של זבובים מקסיקניים, ששוחררו באזורים שונים.
אילו ציפורים
לדברי פרופ' צביקה מנדל, אזור ההתפשטות העיקרי של הכנימה הוא מצפון לקו הנמתח מדרום עכו בחוף הצפוני ועד בית שאן בעמק הירדן, ונוסף לו אי קטן בסמוך לנמל התעופה בן-גוריון, בין תל אביב לירושלים, שאליו אולי הגיעה הכנימה באמצעות ציפורים.
פרויקט החרקים הטורפים "כבר מצליח", לדבריו. "יש הרבה מקומות שבהם נוצר איזון חדש מבלי לגרום נזק. אנחנו בעיצומו של התהליך, אז זה קצת כאוטי, אבל יש סיבה לתקווה".
בסביבתם הטבעית, החיפושיות והזבובים המקסיקניים מותקפים על ידי פרזיטואידים – לרוב צרעות טפיליות שהזחלים שלהן בוקעים בתוך גוף החרק וחיים בו כטפילים, עד שבסופו של דבר הם הורגים את המאכסן שלהם
בחווה אורגנית ברקפת, יישוב קהילתי שמרכז וולקני רשם בו הצלחה, חקלאים מיישובי הסביבה "עומדים בתור" כדי לקחת לשטחים שלהם גבעולים דוקרניים עשירים בחרקים טורפים, ובכך הם יעזרו לאויביה הטבעיים של הכנימה להתפשט, מוסיף מנדל.
בסביבתם הטבעית, החיפושיות והזבובים המקסיקניים מותקפים על ידי פרזיטואידים – לרוב צרעות טפיליות שהזחלים שלהן בוקעים בתוך גוף החרק וחיים בו כטפילים, עד שבסופו של דבר הם הורגים את המאכסן שלהם. היות שאותם פרזיטואידים אינם קיימים בארץ, החיפושיות והזבובים הטורפים יעילים במיוחד.
התאנה ההודית הקוצנית – זן הקקטוס החשוב ביותר בעולם מבחינה כלכלית – משגשג באזור הים התיכון ובאזורי אקלים סובטרופי בכל היבשות למעט אנטרקטיקה. הוא תורבת כפרי מסחרי וכצמח מספוא בריא, זקוק למעט מים וגדל היטב בתנאים קשים, בעיקר באזורים של אסיה ואפריקה שבהם לא גדלים צמחי מספוא אחרים. ובהתחשב בהתחממות הגלובלית, הפופולריות שלו ודאי רק תגדל. בישראל הגידול המסחרי שלו מצומצם, אבל מתפתח.
צרת רבים
האצברית הממאירה מטילה חורבן כרגע בחלקים של אגן הים התיכון, כמו דרום ספרד וגם מרוקו, שבה אינספור משרות תלויות במיליון ומאתיים אלף הדונמים של גידולי הצבר.
הכנימה אותרה בלבנון, בסוריה ובירדן, לדברי פרופ' מנדל, שהעביר את המידע בערבית לפלסטינים ולירדנים בתקווה שינקטו צעדים מהר ככל האפשר ויעבירו את הידע הלאה.
"יש לנו אינטרס שגם השכנים שלנו יתמודדו עם הבעיה", אומר מנדל, ומוסיף שפרסום לבנוני האשים את "צפון פלסטין" (ישראל) בהתפרצות המגיפה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם