"ההתפשטות למזרח", או "המסע מזרחה" ("Drang nach Osten") היה המוטו של התנועה הלאומית הגרמנית של המאה ה-19 (הרבה לפני התנועה הנאצית), המתייחס לרעיון של התפשטות טריטוריאלית גרמנית לכיוון מזרח למדינות הסלאביות.
בדצמבר 2021 דרשה רוסיה מארה"ב ומנאט"ו לחתום על הסכם רשמי לפיו הם יפסיקו את פעילותם להכנסת מדינות מסוימות, במיוחד אוקראינה וגאורגיה, לחברות בנאט"ו, ולהצבת נשק התקפי, בעיקר מערכות טילים, במגוון מדינות במרכז ובמזרח אירופה.
בדצמבר 2021 דרשה רוסיה מארה"ב ומנאט"ו לחתום על הסכם רשמי לפיו תיפסק פעילותם להכנסת מדינות מסוימות, במיוחד אוקראינה וגאורגיה, לחברות בנאט"ו, ולהצבת נשק התקפי במדינות מרכז ומזרח אירופה
לפי כותרות העיתונים ברחבי העולם, הרוסים גיבו את הדרישות הללו באמצעות פריסת 100,000 חיילים ליד הגבול של רוסיה עם אוקראינה.
"We have nowhere to retreat," Putin said. "They have pushed us to a line that we can't cross."
Posted by THE WEEK on Sunday, December 26, 2021
אולטימטום זה מייצג ללא ספק את האתגר הרוסי הבסיסי והחמור ביותר לדרך שבה נאט"ו מבינה את משימתה ומנהלת את פעילותה מאז פירוק ברית המועצות ב-1991 וסופה של המלחמה הקרה.
איך הגענו למצב הקשה והמסוכן הזה?
בתחילת שנות ה-90 של המאה שעברה, במשא ומתן עם גורבצ'וב על פירוק ברית המועצות, ארה"ב הבטיחה לא להרחיב את נאט"ו למדינות ברית ורשה לשעבר.
כאן, כאן, כאן, וכאן.
ברית המועצות דאז ראתה בכך התחייבות נחרצת, אך ארה"ב לא ראתה זאת כהתחייבות. בין השאר, מכיוון שהיא לא שולבה באמנה כלשהי.
אישור להתחייבות זו הגיע בעקיפין, כאשר ממשל קלינטון התכחש למעשה להתחייבות זאת, ויזם את המהלך של נאט"ו להתרחב מזרחה. לא אחר מאשר הלוחם הגדול של המלחמה הקרה, ג'ורג' קנאן George Kennan, אמר:
"הרחבת נאט"ו תהיה השגיאה הגורלית ביותר במדיניות האמריקאית בכל העידן שלאחר המלחמה הקרה".
"expanding Nato would be the most fateful error in American policy in the entire post-cold war era".
Guy Bärs3h · Classified document shows security insurances against NATO expansion to Soviet leaders from Foreign…
Posted by Tuss Marie Lysén on Tuesday, January 11, 2022
השלבים העוקבים בהתפשטות הארוכה הזו של נאט"ו לכיוון מזרח היו החברות המלאה של פולין, צ'כיה והונגריה ב-1999; של אסטוניה, לטביה, ליטא, סלובקיה, סלובניה, רומניה ובולגריה ב-2004; של קרואטיה ואלבניה ב-2009; של מונטנגרו ב-2017; ושל צפון מקדוניה ב-2020. כך הגענו למצב הנוכחי. כאן, וכאן.
בתחילת שנות ה-90, במו"מ עם גורבצ'וב על פירוק בריה"מ, ארה"ב הבטיחה לא להרחיב את נאט"ו למדינות ברית ורשה לשעבר. בריה"מ ראתה בכך התחייבות נחרצת, בניגוד לארה"ב
למרות שההרחבה הראשונה של נאט"ו לאחר המלחמה הקרה, ההרחבה של 1999 ששילבה את פולין, צ'כיה והונגריה בנאט"ו, הייתה שנויה במחלוקת עם רוסיה, נוצר אז שיווי משקל יציב פחות או יותר. אבל ההתרחבות השנייה ב-2004, שכללה את המדינות הבלטיות בנאט"ו, הפכה את תהליך ההתרחבות של נאט"ו ממצב מאוזן ויציב יחסית, לתהליך המאופיין בדינמיקה מערערת יציבות. דינמיקה שיצרה כעת את המשבר שארצות הברית ונאט"ו מוצאות עצמן בו היום.
התוכן הממשי של דרישות רוסיה אינו חדש. מאז ההתרחבות הראשונה לאחר המלחמה הקרה של נאט"ו מזרחה ב-1999, קרי הקבלה של פולין, צ'כיה והונגריה, לחברות בנאט"ו, רוסיה הייתה ברורה ועקבית בהתנגדות להתרחבות נאט"ו למזרח. היא ראתה בכך איום על האינטרסים הביטחונים החיוניים שלה.
רוסיה הייתה רגישה במיוחד לכל התרחבות לרפובליקות לשעבר של ברית המועצות. אלה כוללים לא רק את אוקראינה וגאורגיה (גרוזיה), שהן נושאי המחלוקת הנוכחיים, אלא גם את המדינות הבלטיות אסטוניה, לטביה וליטא, שהפכו לחברות מלאות בנאט"ו כבר ב-2004.
ההתרחבות הנוספת של נאט"ו למזרח, בין אם זה בצורה של חברות חדשות מלאות או רק בצורה של פעילות צבאית מוגברת, הייתה המטרה והמדיניות העקבית של חמשת הממשלים הנשיאותיים האחרונים של ארה"ב – אלה של ביל קלינטון, ג'ורג' וו. בוש, ברק אובמה, דונלד טראמפ, וכיום ג'ו ביידן.
ההתרחבות הנוספת של נאט"ו למזרח, בין אם כחברות חדשות מלאות או רק בפעילות צבאית מוגברת, הייתה המטרה והמדיניות העקבית של חמשת הממשלים האחרונים בארה"ב
מנקודת המבט של מדיניות החוץ האמריקאית, ההסכמה המתמשכת של הרפובליקאים והדמוקרטים על מדיניות ההתרחבות של נאט"ו מזרחה, היא דוגמה בולטת להסכמה דו-מפלגתית, השווה בחוסנה לשיא ההסכמה על מדיניות החוץ הדו-מפלגתית שהושגה בעידן הזהב שלה, במהלך שיא המלחמה הקרה.
אבל מנקודת המבט של האליטה הביטחונית הרוסית, העקביות וההמשכיות של ההסכמה הדו-מפלגתית הזו גורמות להם להאמין שהתרחבות נאט"ו למזרח לכיוון רוסיה היא המדיניות הלאומית האמיתית של האליטה הביטחונית האמריקאית, ושמדיניות זו מהווה איום גובר לאינטרסים הביטחוניים החיוניים של רוסיה.
למרות שארצות הברית, במשך כמעט שלושים שנה, חשבה שהיא יכולה להתעלם מנקודת המבט של האליטה הביטחונית הרוסית, הרי שכיום רוסיה נמצאת בעמדה בה היא יכולה לדרוש, אפילו לחייב, תשומת לב. עם האולטימטום שלה לארה"ב ולנאט"ו היא עשתה זאת.
ב-1920 התחולל בוושינגטון וויכוח מפורסם. הנושא היה חברות של ארה"ב בחבר הלאומים וערבות ביטחונית קבועה של ארה"ב לבריטניה ולצרפת. שלושים שנה אח"כ, ב-1951, התחולל בוושינגטון מה שכונה אז הוויכוח הגדול (The Great Debate). הנושא היה הפיכת האמנה הצפון-אטלנטית הקטנה משנת 1949 למשהו שיהיה הרבה יותר ממחויבות צבאית אמריקאית – ארגון צבאי משולב תחת מפקד עליון אמריקאי והצבה קבועה של חיילי ארה"ב באירופה.
למרות שכמעט 30 שנה ארה"ב חשבה שתוכל להתעלם מנקודת המבט של האליטה הביטחונית הרוסית, הרי שכיום רוסיה נמצאת בעמדה שמאפשרת לדרוש ואף לחייב תשומת לב. כמו באולטימטום שלה לארה"ב ולנאט"ו
ביוני 2001, הציע הנשיא ג'ורג' בוש בנאום מרכזי בוורשה ש"הדמוקרטיות החדשות של אירופה, מהים הבלטי ועד הים השחור וכל מה שביניהם" יתקבלו לנאט"ו, עם הזמנות לחלקן שיוצאו בפסגת נאט"ו בפראג. למרות שהנשיא בוש לא הזכיר מדינות ספציפיות, היה מובן מאליו שהוא התכוון לשלוש המדינות הבלטיות אסטוניה, לטביה וליטא. מדינות נוספות שביקשו להיות חברות בנאט"ו ושזכו לשיקול חיובי היו סלובקיה, סלובניה, רומניה ובולגריה.
נאט"ו נשארה ברית צבאית, ולכן להרחבתה היו, ויהיו, השלכות צבאיות ואסטרטגיות חמורות. אך למרות שכניסתן של מדינות אלו לנאט"ו הייתה מביאה להרחבה ולשינוי מהותי של המחויבויות הצבאיות של ארה"ב, כמו אלו שעלו על הפרק ב-1951 וב-1920, לא היה כל דיון במתכונת ה"וויכוח הגדול" על הרחבת נאט"ו, כפי שלא היה ויכוח גדול בסוף שנות ה-90 על קבלתן של פולין, צ'כיה והונגריה.
עם זאת רבים מהפקידים ואנשי האקדמיה המכובדים ביותר באמריקה התנגדו להרחבת נאט"ו מסיבות מהותיות. ג'ורג' קנאן, שהוזכר כאן קודם, אולי דיפלומט המלחמה הקרה המפורסם ביותר, שנחשב לאבי אסטרטגיית הבלימה של ארצות הברית, התנגד להרחבת נאט"ו בשנות ה-90, וכתב ב"ניו יורק טיימס" שהרחבת נאט"ו תהיה "טעות גורלית תשלהב את הנטיות הלאומיות, האנטי-מערביות והמיליטריסטיות בדעה הקהל הרוסית, ותחזיר את אווירת המלחמה הקרה ליחסי מזרח-מערב". קנאן היה מודאג גם מבעיות האמינות והגדלת המחויבויות האמריקאיות.
ב-1995, קבוצה של כעשרים בכירים, אנשי שירות החוץ, מחלקת המדינה ומחלקת ההגנה ששירתו במהלך המלחמה הקרה, חתמו על מכתב פתוח המתנגד להרחבת נאט"ו מסיבות דומות לאלו של קנאן. הם טענו שההרחבה עלולה להחמיר את חוסר היציבות ו"לשכנע את רוב הרוסים שארצות הברית והמערב מנסים לבודד, להקיף ולהכפיף אותם".
NATO Expansion Is Unwise. Saying So Isn't Treasonous. https://t.co/UHNxKZ4WLE via @CatoInstitute
— Katrina vandenHeuvel (@KatrinaNation) June 14, 2021
נאט"ו נשארה ברית צבאית, ולכן להרחבתה היו, ויהיו, השלכות צבאיות ואסטרטגיות חמורות. למרות זאת לא היה כל דיון רציני במתכונת ה"וויכוח הגדול" על הרחבת נאט"ו
חוסר עניין זה בהרחבת נאט"ו נראה מוזר, בהתחשב בכך שמעצמות גדולות ראו באופן מסורתי את התחייבויות הבריתות והמחויבויות הצבאיות שלהן כלב ליבה של מדיניות החוץ שלהן, ובכך שגם מלחמת העולם הראשונה וגם מלחמת העולם השנייה החלו מכיוון שמעצמות גדולות מסוימות כיבדו התחייבויות כאלה.
נאט"ו הייתה אמורה להיות ברית צבאית, אבל כמעט לא היה דיון ציבורי על ההשלכות של הרחבת נאט"ו על האסטרטגיה הצבאית שלה ושל ארה"ב. ולמרות שדיברו הרבה על לא למתוח קו חדש שיחלק את אירופה כפי שנעשה בהסכם יאלטה הישן, הרי שכל העניין של ברית צבאית הוא לשרטט קו, ליצור מחויבות.
היה ברור שהקו שיתווה על ידי התרחבות נאט"ו יהיה קו בין אירופה לרוסיה. רוסיה טענה בעקביות שיש להגדיר אותה כחלק מאירופה, והיא הציעה לעתים קרובות להתקבל לנאט"ו.
לעומת זאת, ארצות הברית התייחסה כמעט לכל מדינה אחרת באירופה כחברה פוטנציאלית בנאט"ו, אך סירבה בעקביות לכלול את רוסיה ביניהן. עם זאת, סירוב זה לא התבסס על איום צבאי רוסי על החברות החדשות הפוטנציאליות של נאט"ו.
לפני כ-60 שנה, במה שנקרא משבר הטילים של קובה, ברית המועצות דאז ניסתה להקים מערך טילים בקובה סמוך לחופי ארה"ב. ארה"ב בהנהגת הנשיא קנדי הגיבה בעוצמה, וברית המועצות בהנהגת חרושצ'וב נסוגה והמשבר נפתר.
חוסר העניין בהרחבת נאט"ו מוזר, כי מסורתית מעצמות רואות בבריתותיהן ומחויבויותיהן הצבאיות את לב מדיניות החוץ שלהן, ומכיבוד התחייבויות כאלה החלו גם מלחמות העולם
עכשיו זו ארה"ב שבאמצעות הברית הצבאית נאט"ו מנסה להתרחב מזרחה, מהלך שהמומחה הגדול של המלחמה הקרה, מי שהביא להקמת נאט"ו, ג'ורג' קנאן הגדיר כטעות טרגית. עכשיו זו ארה"ב שבאמצעות הברית הצבאית נאט"ו מנסה להקים בסיסים צבאיים באוקראינה ובגיאורגיה (גרוזיה), בגבול רוסיה, ב"בטן הרכה" של רוסיה. נראה אם לארה"ב תהייה התבונה, כפי שהייתה לחרושצ'וב לסגת ממהלכים אלו.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם