הגיע הזמן לפתוח לרווחה את שערי המכינות

חניכות המכינה הקדם צבאית "מכינה ישראלית" מהמחזור הנוכחי, מכינה ייעודית של דרך כפר לבנות מפריפריה חברתית וגיאוגרפית, במסע בשטח. (צילום: אורלי ברזל)
אורלי ברזל
חניכות המכינה הקדם צבאית "מכינה ישראלית" מהמחזור הנוכחי, מכינה ייעודית של דרך כפר לבנות מפריפריה חברתית וגיאוגרפית, במסע בשטח.

אור, צעירה בת 18 מישוב מבוסס במרכז הארץ, היא חניכה במכינה קדם צבאית מבוקשת. מסלול ההכשרה האינטנסיבי בן עשרת החודשים שהיא עוברת כולל הכנה פיזית ומנטלית לשירות ותכנים מגוונים נוספים, שמיועדים לחיזוק הזיקה לארץ ולחברה, להרחבת אופקים, להעצמה אישית ואף לפיתוח חשיבה ביקורתית.

אור, צעירה בת 18 מישוב מבוסס במרכז הארץ, היא חניכה במכינה קד"צ מבוקשת. מסלול ההכשרה האינטנסיבי בן 10 החודשים שהיא עוברת כולל הכנה פיזית ומנטלית לשירות

גם מקומה של ההתנדבות בקהילה לא נפקד. אור, שהיתה תלמידה מצטיינת ורשג"דית בצופים, אינה היחידה מבנות המחזור שלה, שהעדיפה לדחות בשנה את הגיוס לטובת שנת השתלמות במכינה קד"צ. הוריה משלמים למכינה שכר לימוד בגובה 12 אלף שקל.

ד', ד' וא' כבר סיימו את שנת המכינה. גם הם עברו הדרכה איכותית שסייעה להם מאוד לחדד יכולות וכישורים אישיים, שהביאו אותם, בינתיים, לסיים בהצלחה את המסלול המפרך של סיירת אגוז היוקרתית.

בניגוד לאור, כמי שגדלו בשכונות פחות מבוססות למשפחות שעלו מאתיופיה, לא הייתה לשלושתם כל אפשרות לעבור את השנה המשמעותית הזו אלמלא סבסוד מלא של המכינה שלהם בצפון הארץ, שהוקמה במיוחד עבור נערים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית.

מוסד המכינות התפתח מאוד עם הזמן. כ-80 מכינות מוכרות (כולל שלוחות של "מכינות אם") פועלות כיום ברחבי הארץ, ומשפרות מאוד את סיכוייהם של אלפי בוגריהן, מדי מחזור, להשתבץ ולהצליח בתפקידים איכותיים ביחידות נבחרות מגוונות.

התרומה כפולה – גם לצעירות ולצעירים עצמם, שהעמדות המשמעותיות שימלאו בצבא מנבאות עבורם בדרך כלל הצלחת המשך באזרחות, וגם למערכת הישראלית בכללותה, שבוגרי המכינות תורמים לה לאורך כל הדרך מיכולותיהם, מניסיונם ומהקשרים שהם בונים.

כמי שגדלו בשכונות פחות מבוססות למשפחות שעלו מאתיופיה, לא היתה להם אפשרות לעבור את השנה המשמעותית הזו בלי סבסוד מלא של המכינה שלהם בצפון הארץ, שהוקמה במיוחד עבור נערים מהפריפריה

אלא שבעוד שעבור צעירים כאור, המוכוונים מגיל צעיר להצלחה, הפכו המכינות בשנים האחרונות במידה מסוימת לעוד תחנה נחשבת ברזומה ההולך ומצטבר, עבור צעירים אחרים התמונה שונה. הם ילמדו על עצמם ויבינו את מלוא הפוטנציאל הגלום בהם רק אם יזכו בכלל להגיע למכינה. הם בתקופת הגיל האחרונה, ע"פ מחקרים רבים, בה למסגרות פורמליות עדיין יש יכולת להשפיע מהותית על עיצוב עולמם, הזדמנות בלתי חוזרת לחלקם לרכוש בטחון בעצמם ולסגל דפוסים של הצלחה. אבל המכינות הקדם צבאיות לא נגישות לרבים מבני הנוער האלו.

כיום רק ארבע מכינות מציעות מימון מלא לכל חניכיהן, המבוסס על תקצוב מדינה ופילנתרופיה, ואף משלמות להם דמי מחיה ורוכשות עבורם פריטי ציוד נחוצים. כל שאר המכינות מתבססות, לצד תמיכה ממשלתית מכוח חוק, על תשלומי הורים ברמות משתנות, לא פעם גבוהות למדי.

על כך יש להוסיף את הנורמה, הנקוטה בחלק מהמכינות, במסגרתה הורים תורמים בסוף שנה מלגה בגובה שכר לימוד לשנה העוקבת. ואכן, כל המכינות מציעות גם מלגות למספר קטן של חניכים שהתקבלו אליהן אך ידם אינה משגת. אבל אלו בדיוק היוצאים מן הכלל שמעידים על הכלל.

לא מזמן התפתח בחלק מהמכינות דיון, האם לשלוח השנה את החניכים למסע למחנות בפולין במקום המסע שפספסו עקב הקורונה כתלמידי י"ב. נשמעו דעות לכאן ולכאן, אבל עניין אחד היה ברור: אם יוחלט להמריא, ההורים יממנו את הנסיעה, לרבות עבור קבוצת המיעוט של החניכים מעוטי האפשרויות הכלכליות.

כיום רק 4 מכינות מציעות מימון מלא לחניכיהן, מתקצוב מדינה ופילנתרופיה, משלמות להם דמי מחיה ופריטי ציוד נחוצים. השאר מתבססות, לצד תמיכה ממשלתית כחוק, על תשלומי הורים, לרוב גבוהים למדי

גם הסיפור הקטן הזה ממחיש יפה את התמונה הכוללת: שלא במכוון, המכינות הפכו בחלקן הגדול למקומות שמייצרים פערים חברתיים, לבטח מנציחים אותם.
מלכתחילה התכוונו המכינות הראשונות לנפק אלופים ולא אלפים.

האלופים הללו, רצוי היה כאידיאל שיגיעו מכל שכבות האוכלוסייה, לפני שהופכים לאליטה בעצמם, ולא רק משכבות האליטה המקוריות, דתיות כחילוניות. משהלכו ורבו המכינות, הפכו האלופים לאלפים – וברובם, אלפים בעלי אמצעים.

מן הראוי לפתוח לרווחה את השער לקבוצת האלפים האיכותית הזו. מספר קטן מאוד של מכינות ייעודיות ועוד כמה מלגאים במכינות ה"רגילות" – רחוקים מלענות על הצורך ולמצות את הפוטנציאל של בני נוער בעלי יכולות גלויות או נסתרות תחילה מרקע מוחלש.

בשבועות אלה נמצאת בעיצומה ההרשמה למכינות לשנה הבאה. גם אם השינוי הדרוש לא יוכל להגיע לידי מיצוי כבר בספטמבר, מוטלת על משרדי הביטחון וההתיישבות (אל האחרון עברה האחריות על המכינות ממשרד החינוך) החובה החברתית לייצר את כל המנגנונים המתאימים, שיאפשרו לכל נערה ונער שרוצים בכך להשתלם במכינות, ללא קשר למצב הסוציו-אקונומי של הוריהם.

בתמונה הכוללת: שלא במכוון, המכינות הפכו בחלקן הגדול למקומות שמייצרים פערים חברתיים, לבטח מנציחים אותם. מלכתחילה התכוונו המכינות לנפק אלופים ולא אלפים

בינתיים המצב בשטח מעיד, למרבה הצער, בדיוק על ההפך: המכינות הייעודיות נהנו עד כה מתקנות מיוחדות, שהקנו להן תקציב ממשלתי מעט גבוה יותר משאר המכינות. תוקפן של התקנות יפוג בסוף שנת הלימודים הנוכחית. לעובדה שכרגע אין שום תכנית להתקינן מחדש יש משמעות מעשית ובעיקר סמלית.

תומר סמרקנדי הוא מנכ"ל "דרך כפר יוזמות חינוך", הפועלת לשינוי פני החברה באמצעות חינוך מעצים לאוכלוסיות מוחלשות. העמותה מלווה ומנחה עשרות קהילות חינוך ושלוש מכינות קד"צ בפריפריה (צילום: ליאת מנדל)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 717 מילים
סגירה