יחסי ישראל עם יהדות התפוצות - האם ניתן לרפא את השבר?

.יהודים אורתדוקסים וקונסרבטיבים ישראלים ואמריקאים מפגינים ליד הרבנות הראשית בירושלים במחאה על פסילת גיוריהם, יולי 2016 (צילום: Hadas Parush/Flash90)
Hadas Parush/Flash90
.יהודים אורתדוקסים וקונסרבטיבים ישראלים ואמריקאים מפגינים ליד הרבנות הראשית בירושלים במחאה על פסילת גיוריהם, יולי 2016

קרע הולך ומתרחב בין יהודי ישראל לאלו המתגוררים בתפוצות מאיים על עתידו של העם היהודי. ההתנהלות הבעייתית של ישראל ביחסיה מול קהילות התפוצות הביאה לסיפו של כישלון מדינת הלאום של העם היהודי לממש את מטרות הקמתה.

זה לא חייב להיות כך ועוד לא מאוחר לתקן. יהדות התפוצות, שנקבעה במגילת העצמאות של ישראל ככוח קריטי לגאולת ישראל, נותרה כיום מרכיב חיוני בנשמת האומה. ממשלת ישראל חייבת לראות בהידרדרות היחסים בינינו לבין התפוצות איום קיומי ואסטרטגי על עתיד הזהות הלאומית שלנו.

קרע מתרחב בין יהודי ישראל ליהודי התפוצות מאיים על עתיד העם היהודי. ההתנהלות הבעייתית של ישראל ביחסיה מול קהילותיהם, הביאה לסף כישלון את מימוש מטרות הקמתה

הציבור והממסד הפוליטי בישראל נקטו בעקביות גישה תובענית וחד-צדדית כלפי יהדות התפוצות, בציפייה שתייצר תמיכה פוליטית פרו-ישראלית, שתספק מימון ללא תנאי ותהווה מאגר פוטנציאלי של מהגרים עתידיים. בכך שלא שקלנו ברצינות את דעותיהם, ערכיהם ושאיפותיהם של יהודי התפוצות, התייחסנו לתמיכתה של קהילה חשובה זו כמובנת מאליה.

יתרה מכך, בעוד יהודי התפוצות חיזקו את ישראל ותמכו בה מחו"ל, היחס של הממסד הדתי הישראלי כלפי הזרמים הלא אורתודוכסים של היהדות הותיר רוב גדול של העם היהודי – במיוחד בריכוז הגדול השני של העם היהודי, בצפון אמריקה – "בחוץ בקור", כיהודים סוג ב'. נראה שלמחוקקים בישראל לא היה תמריץ פוליטי לעסוק בנושא הזה, שכן ישנם הרבה יותר אורתודוקסים בישראל מאשר קונסרבטיביים או רפורמים, ורוב הישראלים החילונים אדישים לגבי אפליה דתית נגד עדות ליברליות ביהדות.

השסע הלך והחריף באופן דרמטי כאשר ממשלות ישראל נתפסו כמתרחקות מהערכים הליברליים המעוגנים במגילת העצמאות של ישראל, שרוב יהודי ארה"ב מזדהים איתם.

באופן הבולט ביותר בארה"ב, אך גם באירופה, המצב הידרדר עוד יותר כאשר העוסקים בדיפלומטיה ישראלית סטו מהעיקרון המנחה היסטורית את הדיפלומטיה הישראלית לפיו תמיכה בישראל אסור שתהפוך לסוגיה פוליטית מפלגת.

הציבור והממסד הפוליטי בישראל נקטו גישה תובענית וחד-צדדית כלפי יהדות התפוצות, בציפייה שתייצר תמיכה פוליטית פרו-ישראלית, שתספק מימון ללא תנאי ותהווה מאגר של מהגרים עתידיים

יתרה מכך, בשנות ממשלות נתניהו הפכה ישראל לבת ברית של משטרים ימניים פופוליסטים רבים ברחבי העולם. יהודים רבים בפזורה מזועזעים מהבריתות של ישראל עם משטרים גזעניים שהחליפו את האנטישמיות בשנאה למוסלמים ובכך מצאו בישראל מדינה בעלת דעות דומות. התפתחות זו הובילה למצב בו המדינה היהודית הפכה לגורם מפלג עבור היהודים בתפוצות יותר מאשר למאחד, מה שהוביל קהילות רבות להימנע מכל עיסוק בישראל.

המסע שלי אל העם היהודי

כמו ישראלים חילוניים רבים, מצאתי את עצמי בילדותי ובנעוריי ללא קשר לאחיי ואחיותיי היהודים בתפוצות; היה קל יותר לאמץ את הזהות הלאומית הישראלית באופן מלא מאשר להתעמק במורכבות של הקשר שלנו לקהילה היהודית העולמית. הושפעתי ממייסדי התנועה הקיבוצית שניסו להבדיל בינינו ליהודי התפוצות. הם הציגו את יהודי התפוצות כחלשים ומפוחדים, בעוד אנחנו ישראלים חזקים, מסוגלים להגן על עצמנו ולעבוד את הארץ.

האידיאולוגיה הסוציאליסטית של התנועה הקיבוצית דחקה אותנו גם מהזהות היהודית, שראינו אותה כדת ולא כלאום, וכך התייחסנו ליהדות בעוינות מסויימת. לא רק מכיוון שהיינו חילונים, אלא גם בגלל המונופול המתסכל של הממסד הדתי האורתודוקסי בישראל ומדיניות הכפייה של המפלגות הדתיות שהוציאה ליהדות שם רע. אז עוד לא ראיתי ביהדות את התרבות המשותפת של הקהילה היהודית הבינלאומית – דתיים וחילוניים כאחד – כפי שאני מבין אותה היום.

כשעסקתי לראשונה בקהילות יהודיות אמריקאיות בזמן שירותי כדיפלומט בשגרירות ישראל בוושינגטון, ראיתי בהן תחילה מכשיר להשפעה פוליטית. לא הצלחתי להבין שאנחנו שייכים לאותה משפחה מורחבת.

כשעסקתי לראשונה בקהילות יהודיות אמריקאיות בזמן שירותי כדיפלומט בשגרירות ישראל בוושינגטון, ראיתי בהן תחילה מכשיר להשפעה פוליטית. לא הצלחתי להבין שאנחנו שייכים לאותה משפחה מורחבת

הפעם הראשונה שבה הבנתי את המשמעות של עמיות יהודית הייתה בשנה שלי כעמית וקסנר בבית הספר לממשל בקנדי בהרווארד. קרן וקסנר הוקמה במטרה לפתח מנהיגות יהודית בארה"ב ובישראל, וכן לחבר מנהיגים עתידיים משתי הקהילות הללו בהקשר יהודי. הגשתי בקשה למלגה בשל השאיפה ללימודים בהרווארד, אבל החוויה היהודית שעברתי בבוסטון שינתה את חיי.

הקהילה היהודית של בוסטון חיבקה אותנו, עמיתי קרן וקסנר, ושילבה אותנו במסגרתה בשנה בה שהינו שם. בבוסטון לראשונה חייתי כחבר במשפחה המורחבת שלנו כיהודים. שם הבנתי שישראל היא מיזם משותף בין ישראלים (יהודים ולא יהודים כאחד) ליהודי התפוצות, וכי ישראל אינה שייכת רק לנו, אלא גם להם. ההתעמקות שלי ביהדות התפוצות באותה שנה עזרה לי להבין שהתפיסות המוקדמות שלי היו מאוד לא מועילות לעתיד ישראל.

למדתי שבמרכז החיים היהודיים באמריקה נמצאת הקהילה. בישראל, בשל האופי הריכוזי של המדינה בימיה הראשונים, ציפינו שהממשלה תהיה הפתרון לאתגר. חשבנו שמספיק שנשלם מיסים ונשרת בצבא ההגנה לישראל וכל השאר יהיה באחריות המדינה. לעומתנו, ליהודים אמריקאים, שגדלו בתרבות אמריקאית אינדיבידואליסטית, היה ברור שפתרונות רבים יכולים לקבל מענה טוב יותר על ידי קהילה ופילנתרופיה, ולא על ידי המדינה. הקהילה היהודית בארה"ב השכילה לגבש תחושת זהות יהודית פתוחה ופלורליסטית שלא הייתה קיימת בישראל.

בבוסטון למדנו על פלורליזם ופמיניזם דתי ועל היכולת של כל אדם בקהילה לעסוק ביהדות לפי בחירתו, מה שמאפשר לכל קהילה להגדיר את דרכה. הניסיון הזה הוביל אותנו להיות פתוחים יותר לחיי הקהילה היהודית, למרות שהיינו, ועודנו, חילונים. כשהבן שלנו בחר לקיים טקס בר מצווה מסורתי, קיימנו אותו בבית כנסת ליברלי קרוב לביתנו בברוקלין, שם הכינה אותו רבה רפורמית לטקס. בישראל לא היינו מודעים לכך שהאופציה הזו בכלל אפשרית.

כשהבן שלנו בחר לקיים טקס בר מצווה מסורתי, קיימנו אותו בבית כנסת ליברלי קרוב לביתנו בברוקלין, שם הכינה אותו רבה רפורמית לטקס. בישראל לא היינו מודעים לכך שהאופציה הזו בכלל אפשרית

בשל החשיפה שלנו ליהדות הליברלית, בתנו הבכורה החליטה לצאת למחנה קיץ רפורמי, בעוד בתנו הצעירה הפכה בסופו של דבר למדריכה בתנועת הנוער תל"מ של הקהילה הרפורמית. כשחזרנו לארץ, בחרנו להצטרף לקהילה הרפורמית בצור הדסה ברגע שהבנו שחיי הקהילה הם לא טקסים דתיים (שכמשפחה חילונית פחות מושכים אותנו) אלא גם מתבטאים בשותפות עם אנשים שחולקים את הערכים הפלורליסטיים שלנו.

בבוסטון הבנתי גם את הניתוק ההולך וגובר בין הארגונים היהודיים הממוסדים בארה"ב, שבישראל רואים בהם כתובת, לבין הרוב הגדול של היהודים בארה"ב ובעיקר הדור הצעיר.

הניסיון האישי שלי הזה הוביל אותי לנקוט עמדה פרואקטיבית בניסיון לחבר בין ישראלים ליהודים בתפוצות. הבנתי שהקרע המדאיג בין ישראל לרבים בתפוצה היהודית מחייב גישה של "עמיות יהודית", בניגוד למקובל בפוליטיקה הישראלית. מאחר שליהודי התפוצות אין זכויות הצבעה בישראל, צורכיהם והעדפותיהם אינם נהנים מייצוג פורמלי, ועלינו לשמש כקול שלהם בישראל.

איך להתמודד עם האתגר

עלינו לדרוש מהפוליטיקאים בישראל לעסוק באופן פעיל בקשר של ישראל עם יהדות התפוצות. עלינו להרים קול כאשר הם מאמצים החלטות מזיקות כמו התנערות מהבטחות של תפילה פלורליסטית בכותל או הגבלות על גיור שאינו אורתודוכסי.

עלינו לדרוש מהפוליטיקאים בישראל לעסוק בקשר של ישראל עם יהדות התפוצות. להרים קול כשהם מאמצים החלטות מזיקות כמו התנערות מהבטחות של תפילה פלורליסטית בכותל או הגבלות על גיור לא אורתודוכסי

פתרון הקרע מחייב שינוי של כל פרדיגמות היחסים בין ישראל לתפוצות הקיימות, תוך ביסוסן על פעולות המקשרות בין אנשים.

עלינו ליצור "פרויקט של תגלית הפוכה", המאפשר לכל תלמיד תיכון ישראלי לחיות לתקופה בקהילה יהודית בחו"ל כדי לחוות קשר ישיר עם חבריה. התקופה שלי באמריקה כעמית וקסנר הייתה חוויה של שינוי והארה, ואני יכול רק לדמיין איך היחסים שלי עם יהדות התפוצות היו מתפתחים לו הייתי נוסע לבוסטון כאיש צעיר במקום באמצע הקריירה.

הביקורים השנתיים של תלמידי תיכון ישראלים במחנות ריכוז הנאצים בפולין עוזרים לנו להבין את הטראומה הלאומית שלנו, אבל המפגש עם יהודים חיים חשוב לא פחות. עתידנו המשותף, שמירה על מערכת היחסים שלנו עם החיים חיונית לא פחות משימור מורשת המתים.

אחת הדרכים לרפא את הקשר היא בשיתוף פעולה בפרויקטים של "תיקון עולם". האידיאל היהודי העתיק הזה מדבר אל כל היהודים ביחסיהם זה עם זה ועם שאר העולם. פרויקטים שכאלו יהיו צעד פרואקטיבי שיכול למשוך אלינו את הדור הבא של העולם היהודי. יהדות בטוחה בעצמה, משולבת בעולם, ולא מסתגרת תהיה הרבה יותר מושכת עבורם.

יש להפוך את הסוכנות לשיתוף פעולה בינלאומי בפיתוח (מש"ב) במשרד החוץ לפרויקט הכולל את כל העם היהודי. מש"ב תוכל להכשיר צעירים יהודים ולשלוח אותם להתמודד עם אתגרי הפיתוח ברחבי העולם. צעירים ישראלים נמרצים בארגונים כמו Isra-Aid כבר התוו את הדרך, ולרוב עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם בעלי ברית בתפוצות.

הציפייה שיהודי התפוצות ימשיכו לשלוח תרומות לישראל כמו בימי הקמת המדינה, כשישראל הייתה מדינה ענייה שנלחמה על הישרדותה הכלכלית, היא אנכרוניסטית ואינה בת קיימא. מכיוון שלישראל יש אחת הכלכלות הדינמיות בעולם, אין לצפות עוד מיהודי התפוצות לממן את ישראל כפי שעשו בשנים עברו. ישראל כבר אינה זקוקה לתרומות, אבל היא זקוקה נואשות לקשר חזק יותר עם יהודי התפוצות. ניתן לפתח קשר זה באמצעות השקעות של יהודים ישראלים ואמריקאים כאחד בפרויקטים משותפים עם ארגוני חברה אזרחית לקידום ערכים יהודיים הומניסטיים ותוכניות חילופי נוער.

הציפייה שיהודי התפוצות ימשיכו לשלוח תרומות כמו בקום המדינה, כשישראל נלחמה על הישרדותה הכלכלית, היא אנכרוניסטית. לישראל יש אחת הכלכלות הדינמיות בעולם, ואין עוד לצפות מהם לממן אותה

באשר לציפייה לעלייה לישראל, עלינו לשמוח עם כל עולה חדש לישראל, אולם עלינו לקבל את הלגיטימיות של החיים בגולה ולהימנע משיפוטיות או יהירות כלפי יהודים שחיים בחו"ל, כאילו יש רק דרך אחת להיות ציוני.

עלינו לאמץ גם משפחות של נישואי תערובת ולקבל אותן כחלק מהקהילה. הפדרציה של בוסטון עושה כך בדיוק. בזכות גישה זו, משפחות מעורבות רבות בוחרות לגדל את ילדיהן כיהודים והקהילה הולכת וגדלה – דפוס שמרכז המחקר Pew זיהה כעת בכל רחבי יהדות אמריקה.

בשל ההבדלים בנטיות הפוליטיות בין יהודי התפוצות ליהודי ישראל, איננו יכולים לאפשר מצב שבו הדעות הפוליטיות היחידות של יהודי התפוצות שנקבל כלגיטימיות תהיינה אלו התומכות בממשלתנו. יהודים ישראלים ונבחרי הציבור שלהם צריכים לקבל בהבנה ואף בחיבוק ביקורת מצד יהודי התפוצות שחשים שמתעלמים מהם בישראל. עלינו לאמץ גם את אלה מבני העם היהודי שאינם מסכימים עם עמדות ממשלתנו. היהדות תמיד עודדה ויכוחים וחילוקי דעות.

כשם שעלינו לאמץ את הזרמים הליברליים ביהדות, כך עלינו לאמץ גם נקודות מבט ליברליות של הציונות. זו הסיבה שבגללה הצטרפתי ל J Street  כנציגם בישראל. אני מרגיש שאנחנו יוצרים מרחב שבו יהודים אמריקאים יכולים להתחבר לישראל באופן שמשתלב עם הערכים הפרוגרסיביים שלהם. אנחנו נותנים לגיטימציה לשיח, שבו הם לא צריכים לעשות בחירה בלתי מתפשרת בין הערכים שלהם ובין זהותם היהודית. אנו מספקים להם במה להשתמש בהשפעתם הפוליטית כאמריקאים כדי לקדם מדיניות פרו-ישראלית, תומכת שלום. אנו מנסים לעזור לישראל להימנע מלהמשיך להידרדר למציאות בה נהיה מדינה דו לאומית שתהיה הרת אסון לחזון הציוני של מגילת העצמאות שלנו.

עלינו לאמץ גם משפחות של נישואי תערובת ולקבל אותן כחלק מהקהילה. הפדרציה של בוסטון עושה כך בדיוק. בזכות גישה זו, משפחות מעורבות רבות בוחרות לגדל את ילדיהן כיהודים והקהילה הולכת וגדלה

משבר היחסים של ישראל עם יהדות התפוצות הוא משבר חמור, המאיים על מהותה של ישראל כמולדת העם היהודי. פתרון לקרע בתוך יהדות העולם וקידום הבנה רחבה יותר של "עמיות יהודית" חייבים לעמוד בראש סדר העדיפויות של ממשלתנו אם ברצוננו להישאר נאמנים למטרות הקמתה של מדינת ישראל.

הדיפלומט לשעבר נדב תמיר הוא מנכ"ל J Street בישראל וחבר ועד מנהל במיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ויועץ לעניינים בינלאומיים במרכז פרס לשלום וחדשנות. נדב שימש כיועץ המדיני לנשיא פרס, שירת בשגרירות וושינגטון ושימש כקונסול כללי למדינות ניו אינגלנד ובוסטון. כמו כן, הוא חבר בוועדת ההיגוי של יוזמת ז'נבה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,634 מילים
סגירה