רבים כבר מבינים שחלפו הימים בהם המפלגות הדתיות והחרדיות יכלו לפעול מתחת לרדאר החילוני ולקדם את משאת נפשם האמיתית: מדינת הלכה.

די מפתיע שדווקא ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר כידוע שדה הראייה הפוליטית שלו הוא הרחב והמשוכלל משל כולם, היה הפעם האחרון לזהות את השינוי. יש הטוענים שהאימוץ המיידי שלו את השותפים הטבעיים נובע אך ורק מכך שבעזרתם יזכה אולי למזור ולחסינות. אך ההשערה הזאת לא מבוססת דיה, שהרי מזה שנים, הרבה לפני שנדרשה לו חסינות כזו או אחרת, כבר התבססו גורמים אלה כשותפים ואף זכו לתואר טבעיים.

הקולות הנשמעים מאביגדור ליברמן, מהימין החילוני של רון קובי, ומהמחנה הדמוקרטי החדש, כבר פחות מבולבלים בעניין הדת והמדינה. כולם מניפים את דגל המאבק בהדתה ובכפייה הדתית, ומזהירים מפני מדינת ההלכה הזוחלת בחסות נתניהו.

כבר שנים שגורמים ליברליים וחילוניים מבקשים הפרדה בין הדת למדינה, והנה הגיעה שעת הכושר לחיזוק המודעות לכך בציבור הרחב. מודעות כן, אך הפרדה לא תהיה כאן בטווח הנראה לעין.

הציבור הרחב, ואפילו החלקים בו הרואים עצמם כדמוקרטים וליברלים, עדיין רואה הפרדה שכזו כמאיימת וקיצונית. רבים חושבים שהפרדה משמעה הפניית עורף לדת, או הגבלות על הדת ועל המאמינים

הציבור הרחב, ואפילו החלקים בו הרואים עצמם כדמוקרטים וליברלים, עדיין רואה הפרדה שכזו כמאיימת וקיצונית. רבים חושבים שהפרדה משמעה הפניית עורף לדת, או הגבלות על הדת ועל המאמינים. אך ישנם מודלים שונים ורבים של הפרדה בין הדת למדינה, או של הימנעות המדינה מתמיכה ומקידום של הדת.

הפרטה של הדת מעבירה אותה לתחום הפרטי של המאמין, ואין משמעה חדירה לאותו תחום. איש לא מבקש להפנות עורף לתרבות היהודית, להיסטוריה היהודית, או לחופש הדת. אך כנראה את הפתולוגיה הלאומית שלנו ביחס ליהדות כדת לא נוכל להשקיט בזמן הקרוב. הציבור ימשיך לחשוש ממושג הפרדת הדת מהמדינה עוד זמן רב, ולא ישתכנע מאינטלקטואלים שידברו על התמיכה המובטחת ביהדות כתרבות.

עם זאת, הציבור כבר מבין מזמן, שתקציבי העתק הישירים והעקיפים שהמדינה מקצה לצורכי הדת הם שערורייתיים. גם דתיים פלורליסטיים מבינים זאת, וגם מסורתים ובוודאי חילונים אידיאולוגיים, כולם יצטטו את הביטוי שאין להפוך את תלמוד התורה לקרדום לחפור בו.

כבר אי אפשר להישאר אדישים כלפי הכספים הייחודיים, משכורות הרבנים, היד הרחבה כלפי עמותות דתיות וחרדיות הפועלות להחזרה בתשובה, הפטורים מארנונה, המענקים לדיור ועוד. זכורה ההתנגדות המהדהדת של אלי ישי להפרדה בין בית שמש חילונית לבית שמש חרדית, מהסיבה שלעיר החרדית לא יהיו תשלומי ארנונה בפועל.

אין עוד ציבור במדינה, המקבל מימון והקצבות לכל חייו, מלבד תלמידי הישיבות. אי ההשתתפות בשוק העבודה כידוע משית הפסדים עקיפים נוספים עצומים למשק. עבודה כמשגיחי כשרות או כמלמדים בישיבה תורנית אינם עבודה ממשית, אלא שוב משחק כלכלי פנימי הרובץ על התל"ג בעוד כל תרומתו היא אולי לתרי"ג. עיסוקים אלה צריכים להיות בשוק פרטי ולא עניינה של מדינה דמוקרטית לממן אותם.

אין עוד ציבור במדינה, המקבל מימון והקצבות לכל חייו, מלבד תלמידי הישיבות. אי ההשתתפות בשוק העבודה כידוע משית הפסדים עקיפים נוספים עצומים למשק

דבר ידוע הוא שהמפלגות הדתיות והחרדיות דואגות היטב לבוחריהן, אך את זאת יש לומר לגנותן ולא לזכותן. על כך יש לבקר אותן ציבורית ומשפטית, ולפקוח שבע עיניים כאשר הן יושבות על הברז. מפלגות אלה הן סקטוריאליות באופן נפשע, וזהו רק היבט נוסף באנטי-דמוקרטיוּת שלהן.

אלה המבקשים צדק חלוקתי והקלה ביוקר המחייה, צריכים להפנות את חיציהם לא רק לטייקונים, אלא גם לחיבור בין הדת למדינה, לאי מיצוי כושר ההשתכרות ולהקלות ולהטבות הבלתי שוויוניות כאשר מדובר בחלק מהציבור החרדי.

אין להשוות זאת להקצאות של המדינה לחינוך, להשכלה גבוהה או לתרבות. כל מדינה מודרנית ודמוקרטית מבינה שעתידה בחינוך, באקדמיה ובהשכלה גבוהה, והתמיכה שלה בהן לא נובעת רק מדאגה לאזרחים, אלא בעיקר מהדאגה לשגשוג של המדינה עצמה.

עד היום ההשקעה בלימודי דת לא הוכיחה הצמחת סטארטאפים או הכנסת משקיעי חוץ למדינה, ואפילו לא את הגברת הייצור והייצוא. חינוך, השכלה ומדע כן הוכיחו את כל אלה. היה אפשר להתפשר בשמחה על השוואה של ההקצבות לדת, להקצבות לתרבות. כבר בכך יוקר המחייה היה יורד פלאים.

המיסים הגבוהים שהציבור העובד משלם, באופן ישיר ועקיף, מושפעים רבות מהחיבור בין הדת לבין תקציב המדינה. שאלו את עצמכם, האם התקציב הנדרש למימון ציבור לא יצרני מבחירה יכול להיות עניין של מה בכך? הכיצד יכול להתקיים הציבור הזה, מבלי שהמסים שלכם יממנו זאת?

אין זאת רק שהפיכת התורה לקרדום לחפור בו לא ראויה לדת ולחרדים, היא גם לא שוויונית ולא דמוקרטית, והיא עולה לנו כל כך ביוקר. היא כבר לא תחמוק יותר מעיניי הציבור המלין על יוקר המחייה ועל צדק חלוקתי.

הציבור הרחב לא בשל להפרדת הדת מהמדינה, אך הוא בהחלט בשל לדרישה להפרדת הדת מתקציב המדינה. המפלגות המזהירות כיום ממדינת הלכה, מסחטנות כספית מצד המפלגות החרדיות והדתיות, ומהתמיכה הרחבה של ראש הממשלה ושל הליכוד בהן, צריכות בין השאר לצאת בדרישה שבכל מדינה דמוקרטית ומודרנית הייתה אמורה להיות מובנת מאליה: הפרדת הדת מתקציב המדינה.

שלומי ששון הוא ד"ר לפילוסופיה פוליטית מהאוניברסיטה העברית. מחבר הספרים: "החילוניות החדשה – אידיאולוגיה, פילוסופיה, אקטיביזם" (רסלינג), "לנשים בירושלים אין גלגיליות" (ספרא), ו"כולנו יצורים פילוסופיים - על אומנות הפילוסופיה היישומית לחיים הטובים" (פרדס)