השר לביטחון הפנים עמר בר־לב עובר בשבועות האחרונים סאגה שעברו רבים מקודמיו בתפקיד. בהתחלה הם נכנסים למשרד והכול נראה טוב כלפי חוץ. השר מעניק גיבוי למשטרה, סומך עליהם ונותן כתף גם כשהציבור זועם. אך כעבור זמן לא רב חל איזשהו מפנה – המשטרה מתגלה בחוסר אמינותה, והשר, הוא סופג את כל הזעם הציבורי.

המשרד לביטחון הפנים הוא המשרד הגרוע ביותר עבור פוליטיקאי ישראלי. כך הם הדברים מזה שנים ארוכות. תשאלו את אמיר אוחנה, גלעד ארדן, יצחק אהרונוביץ', אבי דיכטר ושלמה בן עמי. כולם יצאו משם עם שריטות, שריטות שלא נגרמו מירי אקדחים.

הציבור הישראלי אוהב לאהוב את צה"ל. הציבור עוד יותר אוהב לשנוא את המשטרה. זה לא תמיד היה ככה. אחרי מלחמת יום הכיפורים ירד ערכו של צה"ל בעיני הציבור הישראלי. הביטחון של האזרחים ביכולות הצבאיות התערער.

הממשלה דאז העבירה שטחי אחריות למשרד המשטרה (כפי שכונה בזמנו), הוקם משמר אזרחי שהוכפף למשטרה והוקמה יחידת ימ"מ, יחידת העילית של המשטרה ללוחמה בטרור שזכתה לתהילה.

השר לביטחון הפנים עמר בר־לב ומפכ"ל המשטרה קובי שבתאי, 5 בספטמבר 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

ב־1995 החליט השר משה שחל להחליף למשרד את שמו. במקום "שר המשטרה" – "השר לביטחון הפנים". המטרה הייתה לבצע מתיחת פנים. המילה "ביטחון" התיימרה להוסיף הילת חשיבות ודחיפות למעמד המשטרה. אך המשרד נשאר אותו משרד, הסמכויות לא שונו, השירות לאזרח נותר אותו שירות מאכזב.

בידי המשטרה מסורות סמכויות החקירה, כולל חקירות פוליטיקאים, ועל השר הממונה חל איסור מוחלט להתערב בהן. הוא לא יודע מה חוקרים, אסור לו לדעת מה נמצא על הפרק

בעשרות השנים האחרונות המשרד לביטחון פנים נתפס כבור פוליטי עבור השרים האחראים עליו. הסיבה לכך נובעת ממבנה היחסים בין השר לבין הגוף תחתיו. בידי המשטרה מסורות סמכויות החקירה, כולל חקירות פוליטיקאים, ועל השר הממונה חל איסור מוחלט להתערב בהן. הוא לא יודע מה חוקרים, אסור לו לדעת מה נמצא על הפרק וגם אם הוא יודע – אסור לו להתערב. הפרדה מוחלטת.

הוא אמור להביא תקציבים למשטרה – שאף פעם לא מספיקים – ולהתמודד עם העובדה שהציבור רואה במשטרה אחראית לכל. כל כשל בתפקוד, מקומי או ארצי, הוא כשל של לובשי המדים – הם לעולם לא מספקים את הסחורה. תפקיד השוטר הוא כפוי טובה.

השר לביטחון הפנים גם מוגבל במינויים. כך שבניגוד לשרי התחבורה, פנים או תשתיות, למשל, אין לו שום יכולת לרצות את הבייס הפוליטי שלו. יש לו מעט מאוד אפשרויות להשפיע על זהות הגוף שהוא עומד בראשו: מינוי מפכ"ל, מינוי נציב שב"ס ומעורבות, מהצד, בהליך מינוי הניצבים.

השר לביטחון הפנים בזירת פיגוע בעיר העתיקה, 21 בנובמבר 2021 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אולם בכל המקרים הם חייבים להיות אנשי מקצוע מתוך המשטרה או מיובאים משב"כ, מוסד או צה"ל. על כל פנים, בכך מסתיים כוחו. אף שלשר ביטחון הפנים אין הרבה כלים להשפיע על זהות הגוף, הוא תמיד נושא באחריות הפשלות של ראשי המשטרה. הציבור דורש תשובות ולמרות תכיפות הראיונות שמקיים שר ביטחון הפנים, רוב השיח מולו הוא שלילי.

אף שלשר ביטחון הפנים אין הרבה כלים להשפיע על זהות הגוף, הוא תמיד נושא באחריות הפשלות של ראשי המשטרה

ברוב המקרים, כמו גם אצל בר־לב, השר לביטחון הפנים מקבל מפכ"ל משטרה שמונה בממשלה הקודמת ואין לו הרבה ברירה אלא להסתדר עם מה שיש. למשרד יש גם מנכ"ל שהוא דווקא כן מינוי אישי (כיום תומר לוטן), בדומה למשרדים אחרים, אבל מבחינה פוליטית, הדמות המשמעותית ביותר במשטרה היא המפכ"ל.

שחל נגד טרנר נגד שחל

היחסים בין מפכ"לי המשטרה לשרים הממונים עליהם מילאו תמיד את דפי העיתונים. הדרמה שהייתה בין השר לשעבר משה שחל למפכ"ל דאז יעקב טרנר היא דוגמה טובה לכך.

שחל האשים את טרנר בכך שניהל מגעים פוליטיים בעודו לובש מדים. טרנר ירה בחזרה והאשים את שחל בהתערבות בניהול חקירות אריה דרעי (סיבוב ראשון). מבקרת המדינה דאז מרים בן־פורת התערבה בוויכוח וגיבתה את השר שחל. טרנר לא ויתר, לקח את כולם לבג"ץ – גם את השר הממונה עליו וגם את מבקרת המדינה – וזכה.

שר המשטרה לשעבר משה שחל, 2 ביולי 2019 (צילום: תומר נויברג/פלאש 90)

בהמשך מינה שחל את אסף חפץ למפכ"ל והשניים הסתדרו היטב, עד שהתחלף השר ואביגדור קהלני נכנס לתמונה. אז החלו החיכוכים מחדש – גם בנושא המינויים במשטרה וגם בנושא החקירה המורכבת בפרשת בר־און חברון (החלטת בנימין נתניהו למנות את עו"ד רוני בר־און ליועץ המשפטי לממשלה).

המשטרה תחת חפץ חקרה במרץ את אריה דרעי, בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן. בתמורה, הוחלט שכהונת חפץ לא תוארך.

השר אהרונוביץ' סיים את חמש השנים שלו בתפקיד על רקע פרישת שישה ניצבים בעקבות ניצול יחסי מרות עם פקודות שלהם. בושה וכלימה. צמרת המשטרה נתפסה במערומיה.

בין אהרונוביץ' לבין המפכ"ל יוחנן דנינו נתגלעו יחסים קשים. אהרונוביץ' ראה בדנינו את האחראי הראשי, שכן הוא היה זה שהוביל את מינוי אותם הנציבים. אבל עוד לפני דנינו, גם עם המפכ"ל דודי כהן היו לאהרונוביץ' יחסים מתוחים.

גלעד ארדן ובנימין נתניהו (צילום: מרים אלסטר/פלאש 90)

גלעד ארדן סבל קשות ממפכ"ליו, או יותר נכון, מכל שורת המפכ"לים שניסה למנות ולא הצליח. ארדן קיבל הבטחה מנתניהו לכהן כשר החוץ, אך לא קיבל את התפקיד. הוא לא ממש הסכים להיכנס לתפקיד השר לביטחון הפנים כי הבין בחושיו שזה עומד להיות בית קברות פוליטי. בסוף נכנע לשיטת נתניהו לכפות על אנשים מינויים שהם אינם רוצים.

מעט אחרי כניסת ארדן לתפקיד, ניתנה לו האפשרות למנות מפכ"ל חדש. בניגוד לראשי ממשלה קודמים שאפשרו לשרי ביטחון הפנים להוביל את התהליך, נתניהו בחש ולחש

מעט אחרי כניסתו לתפקיד, ניתנה לו האפשרות למנות מפכ"ל חדש. בניגוד לראשי ממשלה קודמים שאפשרו לשרי ביטחון הפנים להוביל את התהליך, נתניהו בחש ולחש.

השניים בחרו להביא למשטרה מינוי מבחוץ: תא"ל במילואים גל הירש, איש צבא. המינוי נתקל בהתנגדויות רבות ובוטל אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה דאז עו"ד יהודה וינשטיין הבהיר לנתניהו ולארדן שהמינוי לא אפשרי בגלל חקירות פליליות.

אחרי הירש החליט נתניהו לבחור ברוני אלשיך למפכ"ל, ולמעשה כפה את בחירתו על ארדן. את אלשיך הוא שלף משב"כ והבטיח לו תמורה נאה (שלא קוימה, כמובן), להיות ראש שב"כ בתפקידו הבא. נתניהו חשב שמפכ"ל מזרחי שהגיע מהציבור הדתי־לאומי יהיה לו כמגן אישי. המציאות טפחה על פניו.

גלעד ארדן ורוני אלשיך ב־5 בספטמבר 2018 (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

כשהחלו לפעפע החקירות נגד נתניהו, שליחיו העלו טענות קשות נגד ארדן, כאילו הוא יכול היה למנוע את החקירה באמצעות התערבות. אצל נתניהו ידעו שדרישה כזו היא מופרכת, אבל זה לא עזר, הם המשיכו להתעצבן על השר שלא בלם את המשטרה, כפי שבהמשך האשימו את יקיר המשפחה השר לביטחון הפנים הבא, אמיר אוחנה.

בשנות כהונתו התאמץ ארדן לתת גיבוי מלא למפכ"ל ולשוטרים, אך בפרשת פינוי אום אל־חיראן, בה נהרג השוטר ארז לוי והאזרח יעקוב מוסא אבו אל־קיעאן, המציאות טפחה על פניו.

כמו בפרשיית אום אל־חיראן, בר־לב מצא את עצמו מאמין למשטרה, מסתמך עליהם, מפרסם הכחשות ובסוף נבוך מהשקרים

המשטרה, בהובלת המפכ"ל אלשיך, המציאה תירוצים והלעיטה את התקשורת בשקרים. בראיונות ראשונים אחרי האירוע הקשה ארדן נשמע נחרץ, אך עם הזמן הבין שבמשטרה לא אמרו לו את האמת וגרמו לו נזק תדמיתי רב.

גם המינוי הבא כשל. עם סיום תקופת אלשיך, ארדן הציע לוועדת המינויים למנות את צ'יקו אדרי. השופט אליעזר גולדברג פסל את מועמדותו. זאת משום ששלושה ימים לפני שהופיע בפני הוועדה נפגש עם עו"ד של מתלונן עליו.

מ"מ מפכ"ל המשטרה לשעבר מוטי כהן (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

במשך שנתיים עמדה המשטרה עם מינוי זמני – מוטי כהן – גוף לא מנוהל, לא מאורגן. את התוצרים של הברדק כולנו רואים עכשיו. החשיפה של "כלכליסט" על האזנות ללא צו ושאיבת מידע מאזרחים באמצעות תוכנות סייבר התקפי, באמצעים שיובאו משב"כ, מטלטלות את הציבור.

המשטרה ממשיכה להכחיש. יש עוד מישהו שמאמין להם? כמעט ולא.

כמו בפרשיית אום אל־חיראן, בר־לב מצא את עצמו מאמין למשטרה, מסתמך עליהם, מפרסם הכחשות ובסוף נבוך מכך ששוטרים בכירים מסתירים, מטייחים וממציאים פרטי מידע. כמו כן, הוא תקוע עם המפכ"ל קובי שבתאי בשנים הקרובות, לא יוכל להחליפו ויאלץ להסתפק במיידעים שהוא מעביר. במקביל, ימשיך לספוג מהציבור את המתקפות הקשות נגד המשטרה.