ברית אזורית נגד איראן – חלום שלא ניתן למימוש

דגלי בחריין, ישראל, איחוד האמירויות וארצות הברית, שנתלו בנתניה לרגל כינון היחסים בין ישראל ומדינות המפרץ, 14 בספטמבר 2020 (צילום: Ariel Schalit, AP)
Ariel Schalit, AP
דגלי בחריין, ישראל, איחוד האמירויות וארצות הברית, שנתלו בנתניה לרגל כינון היחסים בין ישראל ומדינות המפרץ, 14 בספטמבר 2020

כמו בכל מפגש רם דרג בין אישיות ישראלית לאישיות מהמפרץ בתקופה האחרונה, שב ועולה הרעיון של הקמת ברית אזורית כדוגמת נאט"ו כגד איראן.

על פניו נראה כי רעיון זה מתכתב היטב עם המצב במזרח התיכון, במיוחד לאחר "הסכמי אברהם". מדינות המפרץ חשות מאויימות מאיראן, והסכמי אברהם פותחים פתח לשיתוף פעולה צבאי עצים ובעיקר פומבי נגד אותה איראן.

כמו בכל מפגש רם דרג בין אישיות ישראלית לאישיות מהמפרץ בתקופה האחרונה, שב ועולה רעיון הקמת ברית אזורית כמו נאט"ו נגד איראן. על פניו הרעיון מתכתב עם המצב במזה"ת

אך בפועל אין באמת יכולת לממש רעיון זה באופן שבו הוא מוצג. יתרה מכך, הצגתו של אותו רעיון והתעקשות עליו, בוודאי בהצהרות פומביות, יכולה לפגוע בשיתוף הפעולה האזרחי המתרקם בין ישראל ומדינות המפרץ.

ככלל רצוי לזכור את הנקודות הבאות:

1

הגם שמדינות המפרץ רואות באיראן איום משמעותי וממשי, הן בוחרות לאמץ מדיניות שונה מאשר ישראל בכל הנוגע לאיום זה. בניגוד מוחלט לישראל, איחוד האמירויות ואף סעודיה בוחרות להדק את מערכת היחסים המדינית עם טהראן במטרה להפחית את המתיחות איתה. יתרה מכך, במסגרת זו רוב מדינות המפרץ אף תומכות בחזרה להסכם הגרעין (בניגוד מוצהר לעמדתה של ישראל).

2

זאת ועוד, גם בקרב המחנה הסוני ישנה ראיה שונה של האיום האיראני. לא ניתן להשוות בין הראייה המצרית את איראן לבין הראייה הסעודית את האיום הנשקף לה מצד טהראן. כנ"ל לגבי ירדן ואפילו בקרב מדינות המפרץ עצמן. עומאן, לדוגמה, מנהלת מערכת יחסים אחרת לחלוטין עם איראן מאשר שאר המדינות ב-GCC.

3

הגם שישראל ומדינות המפרץ רואות באיראן כאיום, לא ניתן להשוות את תפיסת האיום ביניהן. ישראל בוחרת לנהל מערכה צבאית מול איראן בזירה הסורית, זירה שיש לה עליונות אופרטיבית משמעותית, אך כמעט נמנעת
מעימות מול איראן בזירות אחרות (כדוגמת הזירה הלבנונית). ואילו בכל הנודע למדינות המפרץ, הקרבה הגיאוגרפית לאיראן ובעיקר עוצמתה הצבאית מכתיבים מדיניות אחרת של מדינות המפרץ ביחס לטהראן. כל עימות צבאי בינן לבין איראן יגרום להן נזק חסר תקדים, ולכן מטרתן בראש ובראשונה הינה הרגעת המתיחות מול איראן ולא הקצנתה.

4

בנוסף, עלינו לזכור כי הסכמי אברהם הינם אזרחיים במהותם. רעיון הנורמליזציה בין ישראל למדינות המפרץ נועד בראש ובראשונה לקרב בין העמים וליצור גשר בין התרבויות השונות. הכנסת רכיבים צבאיים "פומביים" למערכת היחסים הזו עלולה לפגוע בשת"פ האזרחי שכה חשוב לעתיד מערכת היחסים בין העמים.

בפועל אין יכולת לממש ברית אזורית כזו נגד איראן. יתרה מכך, הצגת רעיון זה והתעקשות עליו, בוודאי בהצהרות פומביות, יכולה לפגוע בשיתוף הפעולה האזרחי המתרקם בין ישראל ומדינות המפרץ

אז מה כן?

ישראל צריכה לשאוף בראש ובראשונה להדק את מערכת היחסים המדינית, הכלכלית ובאזרחית עם מדינות המפרץ. מהלכים אלו יבטיחו כי מערכת היחסים בין המדינות ישרדו שנים רבות.

ישראל גם צריכה להבין היטב את מורכבות היחסים של מדינות המפרץ עם איראן ולא להביך אותן בהצהרות מסוג זה. הצהרות שלא יסייעו למערכת יחסים זו אלא עלולים לפגוע בה ולהשאיר מאחורי הקלעים את הדיונים סביב הסוגיות הללו.

חשוב לזכור כי הידוק מערכת היחסים הזו מאיים על איראן גם מבלי להכניס למערכת היחסים הזו רכיבים צבאיים. ככל שמערכת היחסים תתהדק, כך יגבר האיום על איראן. היא מגלה שגם ישראל מסוגלת להגביר את נוכחותה באזורים הקרובים לאיראן, ולעובדה זו ישנה השפעה עמוקה על הנהגתה, שחוששת מאוד מקרבה ישראלית לגבולותיה.

בהקשר הצבאי, חבל לשגות באשליות. היכולת לפעול במשותף, ובאופן פומבי, בוודאי התקפית נגד איראן, היא לא משהו שנמצא בכלל על סדר היום של מדינות המפרץ. ועדיין, שת"פ הגנתי בתחום הימי (שבא לידי ביטוי בהצבתו של נציג חיל הים הישראלי בבחריין) ועזרה ישראלית לאותן מדינות בתחום ההגנתי – אלו הן סוגיות שניתן וחשוב לפתחן בהקשר הצבאי.

חשוב לזכור כי ישראל ומדינות המפרץ לא רק רואות את איראן כאיום משותף אלא גם את גרורותיה. בוודאי החות'ים אבל בעיקר חזבאללה. לאור זאת נכון לבחון פעילות משותפת של המדינות כנגד התשתית האזרחית והכלכלית של איראן וחזבאללה (שלה יש נוכחות רחבה באיזור המפרץ), ככלי נוסף במערכה להחלשתו של הארגון.

ישראל צריכה לשאוף בראש ובראשונה להדק את מערכת היחסים המדינית, הכלכלית והאזרחית עם מדינות המפרץ. אבל חשוב לזכור שהידוקה מאיים על איראן גם מבלי להכניס למערכת היחסים הזו רכיבים צבאיים

ככלל, ובניגוד בולט לקשר עם איראן, סעודיה ושאר מדינות המפרץ מקצינות בתקופה האחרונה את יחסן לחזבאללה, ובעיקר בולט חוסר סובלנותן לנוכחותו בזירה הפוליטית הלבנונית. דווקא בהקשר הזה ישנה הלימה באינטרסים של ישראל ומדינות המפרץ, ולאורה אולי נכון לשקול להקים מערך משולב שיפעל במשותף להחלשתו של ארגון הטרור הלבנוני במזרח התיכון.

בשורה התחתונה

הסכמי אברהם מהווים אירוע פורץ דרך במערכת היחסים בין ישראל לבין מדינות המפרץ. מדובר בהסכמים שהינם אזרחיים במהותם, אשר מטבע הדברים ישנו רצון להיעזר בהם להידוק שתוף הפעולה הצבאי בין המדינות.

ועדיין עלינו לזכור כי למרות האויב המשותף (איראן) ישנו פער עמוק בין ישראל ומדינות המפרץ באשר לאופן שנכון להתמודד עם איום זה. פער זה מגביל משמעותית את היכולת להקים בריתות אזוריות פומביות, שמטרתן להתמודד עם איראן, ומחייב את ישראל למשנה זהירות בנושא. על ישראל להשקיע את עיקר מרצה ברכיבים ההגנתיים של שתוף הפעולה הצבאי ולהשאיר את הדיונים העמוקים יותר ביחס לאיראן לשיחות מאחורי הקלעים.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 759 מילים ו-1 תגובות
סגירה