התבטאויותיו וצעדיו של פוטין משקפים אסרטיביות ועוצמה של סוכן קג"ב לשעבר, רודן עריץ נועז ומתוחכם. הוא היזם, האסטרטג והמוח והאנליטי מאחורי המשבר וההסלמה הביטחונית שנוצרה במזרח אירופה. אבל אלה הם רק ה"סימפטום" ואינם ה"מחלה" עצמה. מדובר במשבר אמון עמוק, משבר תפיסתי המבוסס על עוינות אידיאולוגית שורשית, עמוקה והיסטורית בת מאות שנים, החורגת הרבה מעבר לממד הטריטוריאלי ולממדים הצבאיים-בטחונים של אירופה. מדובר במשבר החמור ביותר בזירה הבינלאומית מאז המלחמה הקרה, שהביטוי שלו הוא מאבק תודעתי על ה"אני מאמין" והזהות האוקראינית ה"אותנטית". מאבק המהווה עבור פוטין חלון הזדמנות ומנוף לחץ ליצירת שינוי כללי המשחק המקובלים, הנורמות והסדר העולמי הקיים.

זהו המשבר הבינלאומי החמור ביותר מאז המלחמה הקרה. ביטויו הוא מאבק תודעתי על הזהות האוקראינית ה"אותנטית", המהווה עבור פוטין חלון הזדמנות לשינוי כללי המשחק

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כשהמתיחות במזרח אירופה מחריפה ועימות צבאי ישיר ניראה קרוב מתמיד, מוסקבה איננה מסתירה את העובדות. 150 אלף חיילים מוצבים כעת על גבולותיה של אוקראינה בזמן שהיא מבצעת תרגילים צבאיים בים השחור ובים התיכון וכן עם בלארוס, השכנה הצפונית. במקביל, הקרמלין, בהנהגת פוטין, ממשיך לשלוח מסרים כפולים המדברים על הסגת כוחות, ולו כדי לעמעם את תמונת המצב, ליצור בלבול ומתח רב בקרב מקבלי ההחלטות במערב.

שורשי הסכסוך

אוקראינה, המדינה ה-2 בגודלה באירופה אחרי רוסיה, היא אחת הרפובליקות הסובייטיות-לשעבר, החשובות ביותר לרוסיה מבחינה גיאופוליטית, כלכלית ותרבותית. היא מהווה ראש גשר לאירופה וסוגיה קריטית עבור פוטין, שנאבק באמצעותה על שיפור המוניטין שלו ועל מעמדה של מוסקבה בזירה הבינלאומית. עבורו, סיפוח קרים במרץ 2014 היה רק משחק מקדים, שאותת על רצינות כוונותיו כלפי אוקראינה, כפי שהן באות לידי ביטוי כעת בעיקר נוכח ריכוז הכוחות, היקף התמרונים הצבאיים ותכיפות מתקפות הסייבר המנוהלות נגדה.

שורשי הסכסוך בין הצדדים מצויים אי-שם בהיסטוריה הארוכה והמשותפת לפני כאלף שנים. במשך מאות שנים אוקראינה חוותה מלחמות ומאבקים רבים בין שלל עמים, קבוצות ותנועות לאומיות שפעלו בשטחה. במאה ה-17 בהיותה קולוניה באימפריה הרוסית, אוקראינה סבלה דיכוי פוליטי, ניצול כלכלי ורצח עם ובמהלך התקופה הסובייטית, היא נאנקה תחת עול הקומוניזם והטוטליטריות הרוסית.

סיפוח קרים ב-2014 היה רק משחק מקדים, שאותת על רצינות כוונותיו של פוטין כלפי אוקראינה, כפי שהן מתבטאות כעת בריכוז הכוחות, היקף התמרונים הצבאיים ותכיפות מתקפות הסייבר נגדה

לאחר שקיבלה עצמאות ב-1991, אוקראינה בידלה את זהותה ותרבותה הפוליטית האירופאית מרוסיה ואימצה את מודל מדינת-הלאום. אולם עצמאותה ומשיכתה לתרבות המערב הייתה לצנינים בעיני הקרמלין. תהליך הדמוקרטיזציה והפריחה הכלכלית שחוותה כעשור שנים מאוחר יותר, הובילו להגברת הביקורת וההתערבות הרוסית בענייניה הפנימיים, ואלה החריפו את המחלוקות והמתחים הפוליטיים שהלכו וגברו ברחבי המדינה.

מתיחות זו מאופיינת בהתפלגות אתנית טריטוריאלית בין מזרח ומערב. בעוד שהאוכלוסייה במזרח אוקראינה ובדרומה (בעלת מוצא אתני רוסי), מצדדת במדיניות פרו-רוסית בעידוד הממשל במוסקבה, האוכלוסייה המבוססת במרכז המדינה ובחלקה המערבי (שמוצאה האתני אוקראיני עם מיעוט רוסי קטן), תומכת במדיניות פרו-מערבית והשתלבות במוסדות בינלאומיים ובראשם נאט"ו ואיחוד אירופה (EU). על רקע זה, ב-2014 רוסיה סיפחה את חצי האי קרים ופרצה מלחמת האזרחים, שגבתה חייהם של כ-14,000 איש והותירה את אוקראינה שסועה ומצולקת חברתית ופוליטית עד היום.

הסנטימנט הרוסי

התערבותה האינטנסיבית של מוסקבה בענייניה הפנימיים של אוקראינה, מבוססת על אידיאל אוטופי של "העולם הרוסי" ושאיפתו המגלומנית של פוטין, להוביל את רוסיה למעמד של מעצמה עולמית חזקה. בראייתו, אוקראינה, בלרוס ורוסיה הן מדינה אחת שה"רוסיות" מהווה ציר זהות תרבותית, אתנית ולשונית משותפת המאפיינת אותה. בהיותן בשר מבשרו של העם הרוסי וחלק אינטגרלי מהקהילה הסלאבית, שחלקה את ערכי הנצרות האורתודוקסית ומקורותיה הביזנטיים, אין חולק על היסטוריוגרפיה משותפת שלהן.

בתוך כך, אזכור הסנטימנט והעולם הרוסי והבלטת העיר קייב, בירתה של אוקראינה, אינם מקריים. קייב הייתה בעבר מוקד תרבותי, דתי ומדיני ואף שימשה כבירתה של האימפריה הרוסית לאחר שזו צירפה אליה את אוקראינה.

עצמאותה ומשיכתה של אוקראינה לתרבות המערב הייתה לצנינים בעיני הקרמלין. תהליך הדמוקרטיזציה והפריחה הכלכלית שחוותה הובילו להגברת ההתערבות הרוסית בענייניה

אין ספק כי שימוש רטורי של מנהיג הקרמלין במושגים טעונים אלה, נועד להעביר מסר כפול בתקשורת. הרוסים והאוקראינים הם בני אומה אחת ואוקראינה, איננה ישות מדינית עצמאית ונבדלת.

בנוסף, כדי לספק לגיטימציה למהלכיו, פוטין גורס כי התפרקות ברית המועצות, היא האירוע הגיאופוליטי הטרגי ביותר במאה העשרים. צירופן של מרבית מדינות מזרח אירופה לנאט"ו בשני העשורים האחרונים, ובאופן מיוחד חתירתה של אוקראינה להצטרף לארגון, היא פגיעה בביטחונה של רוסיה, כמו גם ביוקרה ובגאווה הסלאבית. בראייתו, זהו חטא על פשע המנציח את תוצאותיו העגומות של אותו אירוע טרגי. לכן ממשל קרמלין יעשה הכל כדי למנוע זאת.

המשבר הוא רק סימפטום?

בעוד המערב מחפש דרך לשמר ולתחזק את הסטטוס–קוו השברירי באירופה, מוסקבה אינה בוחלת באמצעים ופועלת לערעור היציבות ומאזן הכוחות האזורי, במטרה ליצור סדר בינלאומי חדש. במשך שנים היא נוגסת בריבונות האוקראינית, פוגעת בשלמותה הטריטוריאלית ומטפחת תנועות בדלניות לצד אליטות עסקיות ופוליטיות בקרב האוכלוסיות הפרו-רוסיות במדינה, כדי להעמיק את תחומי השפעתה ושליטתה.

כעת, יותר מתמיד, ייתכן שפלישה לאוקראינה, סיפוח מחוזות וחלקים ניכרים ממנה והחלפת ראשי הממשל, הם רק הצעד הראשון במסגרת מדיניות רוסית ארוכת טווח. מדיניות זו, שמונעת מרציונליזציה קרה לצד חישובי עלות-תועלת, נועדה לא רק לבלום את כוחה והשפעתה של הברית הצפון אטלנטית, אלא לבצר את המוניטין של פוטין ואת מעמדה של רוסיה מבית ומחוץ.

בעוד המערב מחפש דרך לשמר ולתחזק את הסטטוס–קוו השברירי באירופה, מוסקבה פועלת לערעור מאזן הכוחות האזורי, כדי ליצור סדר בינלאומי חדש, ונוגסת במשך שנים בריבונות האוקראינית

השלכות גיאופוליטיות

ערעור היציבות לצד הדומיננטיות הצבאית והמדינית האמריקאית, הם מרכיב מפתח באסטרטגיה הרוסית. על רקע זה, למרות הציפיה כי ישראל תיטול חלק ותתמוך במי מהצדדים בסכסוך, עליה להפעיל שיקול דעת ולפעול ברגישות רבה, בעיקר אל מול העתיד להתחולל. בו-זמנית ובמקביל עליה להשקיע בפיתוח חלופות לשוק האנרגיה והגז הטבעי וכן, להמשיך ולעבות את מערך הגנת ואבטחת הסייבר.

כל זאת משום שמשבר אוקראינה ממחיש את האינטרס הרוסי ומשחק לידיו של הקרמלין. הוא מוביל למרוץ חימוש, החורג הרבה מעבר לגבולות אירופה וגורר היערכות מחודשת של המעצמות בזירה הבינלאומית.

העימות הצבאי עלול להיגרר למשבר כלכלי, בעקבות סנקציות שיוטלו על רוסיה ופגיעה במשאבי הגז שהיא מזרימה לאירופה. צעדים אלה עלולים לטלטל את שוק האנרגיה העולמי, להגביר את האינפלציה בעולם ולאתגר את כלכלתן של מדינות אירופה כמו גם של ישראל וכן, לערער את יציבותם של משטרי ערב במזרח התיכון.

וכך, למרות הצורך להתמקד באירופה בעדיפות ראשונה, המצב שנוצר ממנף את חשיבותו הגיאופוליטית של המזרח התיכון, בהיותו מקור חלופי לנפט וגז, לצד היותו מוקד לנתיבי סחר ונמלים בינלאומיים, המהווים יעד מרכזי בתחרות בין המעצמות.

למרות הציפיה שישראל תתמוך במי מהצדדים בסכסוך, עליה לפעול ברגישות רבה. במקביל עליה להשקיע בפיתוח חלופות לשוק האנרגיה והגז הטבעי ולעבות את מערך אבטחת הסייבר

בנוסף, מצב נפיץ זה, מוביל להידוק הקשר בין רוסיה וסין נגד ארה"ב ולהגברת המתיחות האידיאולוגית ביניהן. זו עלולה להתפרץ בקרוב בזירות עימות נוספות בעולם, דוגמת סין-ארה"ב-טיוואן, להגביר את מלחמת הסחר העולמית ולהאיץ את המאבק המתחולל כל העת ובמקביל במרחב הסייבר.

ד"ר ענת הוכברג-מרום היא מומחית לגיאופוליטיקה וליחסים וטרנדים בינלאומיים עם יותר מ-20 שנות וותק וניסיון בעבודה עם גורמי ממשל, בטחון ועסקים בינלאומיים בארץ ובחו"ל. במסגרת מחקריה ועבודתה כיועצת גיאופוליטית נפגשה בבית הלבן עם היועץ הישיר לענייני הטרור העולמי של הנשיא אובמה (2015) והשתתפה בכנסים ופורמים בינלאומיים שונים בחו"ל. במהלך שלוש השנים האחרונות, הרחיבה את תחומי המחקר והעניין שלה לאסיה בדגש על סין. משמשת כיועצת בכירה במכון המחקר בהינאן (דרום סין) ומספקת ניירות עמדה ומחקרים לממשל הסיני העוסקים בעיקר בממד הביטחוני של פרויקט ה"חגורה והדרך" (BRI), הכולל בניית תשתיות ענק בכל רחבי העולם.