מאגר בית זית ב-2010 (צילום: אורן פלס)
אורן פלס

מאגר בית זית בסכנת ייבוש - ואף גוף לא לוקח עליו אחריות

בחורפים גשומים הוא נראה כמו פנינת נוף שווייצרית בלב הרי ירושלים, אבל כשהגשם נפסק - מאגר בית זית סופג מהלומות, הזנחה ונסיונות ייבוש ● השנים הקרובות יכריעו אם הוא יממש את הפוטנציאל כאגם עונתי מרהיב, או יישאר כתמונת זיכרון באלבומים של תושבי האיזור

מדי יום צועדת דניאלה שגיא מביתה שבמוצא עד עין כרם שבירושלים וחזרה. סך הכול 9 קילומטרים שבהם היא חולפת בתוך אחת מגלויות הנוף המשובחות בישראל, בוודאי בקרבת מרכז הארץ: בלב הנוף הזה שוכן מאגר בית זית, גוף מים גדול שבימים טובים נראה כמו מובלעת שווייצרית בהרי ירושלים.

רק שהימים הטובים הולכים ומתמעטים. האגמון האזורי הזה, שיש לו פוטנציאל של פנינה אמיתית, עובר התעללות מכל כיוון אפשרי. במהלך הצעידה היומית, שגיא רואה הכול: את הלכלוך, את הייבוש, את עבודות התשתית שסוגרות על האגם ומכרסמות בגדותיו.

הסיפור של מאגר בית זית מתחיל בטעות: בשנות החמישים של המאה הקודמת הציבו סכר בנתיב הזרימה של נחל שורק, במטרה לאגור את מי הגשמים ולגרום להם לחלחל אל אקוויפר ירקון-תנינים.

אולם עד מהרה התברר להידרולוגים שהם שגו בחישוב קו פרשת המים והכיוון שאליו מי המאגר מחלחלים, ושלמעשה אין באגירתם תועלת למשק המים. בהיעדר ערך הידרולוגי, מה שנשאר מהמאגר זה בעיקר ערך נופי ותיירותי ובמידה מסוימת גם אקולוגי – כמקור משיכה לעופות מים ובעלי חיים צמאים.

מאגר בית זית גולש בשיא החורף, ינואר 2022 (צילום: חגי אגמון-שניר)
מאגר בית זית גולש בשיא החורף, ינואר 2022 (צילום: חגי אגמון-שניר)

אין סיבה לזלזל בערכים האלה. הישראלים משתוקקים לנוף של אגמים ומים. בשבתות חורפיות, כשהמאגר מלא, גדותיו רוחשות צועדים, מדוושים ומשפחות שמגיעות כדי לתצפת ולעשות פיקניק. גם ביום החול שבו הקפנו את האגם – סליחה, המאגר – פגשנו לא מעט אנשים שטיילו ונהנו מהתפאורה הנהדרת.

הישראלים משתוקקים לנוף של אגמים ומים. בשבתות חורפיות, כשהמאגר מלא, גדותיו רוחשות צועדים, מדוושים ומשפחות שמגיעות כדי לתצפת ולעשות פיקניק

אלא שהתפאורה הזו סופגת חבלה אחר חבלה.

זה מתחיל מכביש 16. הכביש השנוי במחלוקת, שעתיד לשמש כניסה נוספת לירושלים, עובר על גשר גדול סמוך למאגר ופוצע את הסביבה. ייתכן שהיום – כשמחלחלת ההבנה שהפתרון למצוקת התחבורה הוא מערכות הסעת המונים ולא עוד ועוד כבישים – התכנית לכביש הזה לא הייתה מאושרת במוסדות התכנון.

תכנון הכביש לווה בזמנו בהתנגדויות עזות של ארגוני הסביבה בראשות החברה להגנת הטבע, שטענו שסלילת עוד כביש מהיר רק תעודד את השימוש ברכב פרטי ותגרום נזק עצום לטבע. ובכן, את הנזק כבר אפשר לראות בשטח: כלים כבדים, ערימות חול ועפר, שטחי קרקע מגולחים – חלקם ממש סמוכים לגדות האגם. הן אמורות לעבור שיקום בגמר העבודות, אבל צריך מידה גדושה של אופטימיות כדי להאמין שישובו לקדמותן.

אם לא די בכך, מאות מטרים מהשביל שנמתח על גדות האגם תחומים בלוחות שהציבה החברה שמבצעת את הפרויקט. הסיבה: בטיחות, חשש לדרדרת של אבנים מהעבודות שמתבצעות על הרכס מעל. הגדר הזו מהווה פגיעה בוטה ברצף הטבעי, בנוף ובתנועה של בעלי החיים במרחב.

גדר העוטפת את מאגר בית זית, פברואר 2022 (צילום: אביב לביא)
גדר העוטפת את מאגר בית זית, פברואר 2022 (צילום: אביב לביא)

מבט אל גדות האגם מסגיר: הישראלי המלכלך הגיע גם לכאן. איפה שיש ישראלים, יש בקבוקי פלסטיק, שקיות מעופפות, שאריות של הפיקניק מאתמול והמנגל משלשום. הלכלוך מצטבר בשולי המים, על הגדה, נלכד בצמחייה.

הישראלים מתנהגים בכל מקום אותו דבר – כאילו נחלת הכלל היא פח האשפה הפרטי שלהם – השאלה היא רק אם מישהו מנקה אחריהם. במאגר בית זית – פנינת נוף בלי אימא ואבא – אין שירותי ניקיון סדירים.

הישראלים מתנהגים בכל מקום אותו דבר – כאילו נחלת הכלל היא פח האשפה הפרטי שלהם – השאלה היא רק אם מישהו מנקה אחריהם. במאגר בית זית – פנינת נוף בלי אימא ואבא – אין שירותי ניקיון סדירים

רשמית, המאגר מופקד בידי "מקורות". אך חברת המים הממשלתית גם אחראית למהלך שמכעיס את תושבי האזור יותר מכל: ייבוש המאגר.

בשנים האחרונות, המגוף שממוקם בסכר פתוח כל הזמן, וקילוח עז של מים זורם דרכו בלי הפסקה ומרוקן את המאגר. התוצאה: זמן קצר אחרי תום עונת הגשמים, המאגר הופך לשלולית רדודה והרבה לפני הקיץ הוא כבר מתייבש לחלוטין.

"כשהייתי נערה, גם בתחילת הקיץ המאגר עוד היה מלא", נזכרת דניאלה שגיא. עכשיו היא מתבוננת במראה הנפלא של המים המנצנצים בשמש החורפית ויודעת שבקרוב הוא ייעלם.

מאגר בית זית, פברואר 2022 (צילום: אביב לביא)
מאגר בית זית, פברואר 2022 (צילום: אביב לביא)

נקודת התפנית נרשמה באמצע העשור הקודם. בחורף 2014 נכנס יונתן מלר, ירושלמי בן 22, לשחות במאגר יחד עם כמה חברים ולא יצא. מעט יותר משנה לאחר מכן טבע במקום גם תלמיד ישיבה בן 18. המאגר היה אתר שחייה פופולרי בקרב צעירים מהאזור, אבל לא כולם היו מודעים לעובדה שהקרקע בוצית ובנקודות מסוימות מאוד מסוכנת.

אחרי שני מקרי המוות, המשטרה החליטה להפסיק את החגיגה וביוני 2015 שלחה מכתב להנהלת "מקורות" בו הורתה לה לפעול באופן מיידי לניקוז המים מהמאגר. מאז, אומר גורם במקורות, מתחילים לרוקן את המאגר בשיא החורף כדי שבחודשים החמים, אלה שבהם מפתה לטבול במים, המאגר יהיה ריק. בנוסף, אומר הגורם, כשיש מים במאגר בחודשים החמים נוצר מפגע יתושים, והייבוש מונע גם אותו.

הדיאלוג הזה, בין המשטרה ל"מקורות", מעורר שאלות עקרוניות על גבולות האחריות שעל המדינה והרשויות לקחת על אזרחים שבוחרים להסתכן. ב"מקורות" אומרים שבעקבות הנחיית המשטרה, הם גם מתכוונים לגדר את המאגר – מה שיהווה פגיעה אנושה ביופי של המקום ובתחושת הטבע הפתוח.

ב"מקורות" אומרים שבעקבות הנחיית המשטרה, הם גם מתכוונים לגדר את המאגר – מה שיהווה פגיעה אנושה ביופי של המקום ובתחושת הטבע הפתוח

אפשר להבין את המשטרה שמבקשת למנוע טרגדיות נוספות ואת "מקורות" שמסרבת לקחת אחריות על חיי אדם, אבל מההתנהלות עולה ניחוח מוכר של כסת"ח. על אותו משקל, אפשר לשאול מדוע לא לגדר את כל החופים הלא מוכרזים (אלה שבהם אין שרותי הצלה והרחצה אסורה) של הים התיכון, הכינרת וים סוף? למה לא לייבש את הבניאס והחצבני, שגם בהם מטיילים טובלים ומסתכנים בטביעה?

שלט אזהרה במאגר בית זית, פברואר 2022 (צילום: אביב לביא)
שלט אזהרה במאגר בית זית, פברואר 2022 (צילום: אביב לביא)

תשובה אפשרית היא שמאגר בית זית הוא גוף מים שנוצר באופן מלאכותי, ומכאן גם שהאחריות – המשפטית והמוסרית – שמוטלת על הרשויות נרחבת יותר מאשר במקור מים טבעי כמו ים. ועדיין, האם אין די בשלטי אזהרה (יש כאלה בשפע על הגדה) כדי להעביר את האחריות לאדם הסביר?

בשבע השנים האחרונות, אגב, לא נרשמו טביעות במאגר בית זית. בחופי הים, לעומת זאת, טובעים למוות כ-40 בני אדם מדי קיץ, ובכל זאת לא סוגרים את הים.

בשבע השנים האחרונות, אגב, לא נרשמו טביעות במאגר בית זית. בחופי הים, לעומת זאת, טובעים למוות כ-40 בני אדם מדי קיץ, ובכל זאת לא סוגרים את הים

ממשטרת ישראל נמסר: "בתחילת השנה פנתה חברת 'מקורות' למשטרה בקריאה למנוע כניסת אזרחים למקום. במענה לפנייה זו נמסר מהמשטרה כבר באותו היום כי מצופה שהחברה תפעל בהתאם לאחריותה להסרת הסכנה לאלתר תוך נקיטת מגוון האמצעים הנדרשים.

"יודגש כי על החברה האחריות המלאה על כלל היבטי הבטיחות הקשורים במתקנים אלו כולל נקיטת הצעדים הנדרשים כחוק".

קל לבוא בטענות ל"מקורות", אבל האמת היא שמדובר בכאב ראש שהחברה לא בחרה לעצמה ואין סיבה שתתמודד איתו. מכיוון שלמאגר בית זית כבר אין תפקיד במשק המים, אין הצדקה לכך ש"מקורות" תופקד על אחזקתו וניהולו.

"כבר כמה שנים אנחנו אומרים לכל מי שמוכן לשמוע – קחו אותו מאיתנו", אומר הגורם מ"מקורות". "'מקורות' היא לא גוף שאמון על התיירות ולא אמור להתעסק עם זה. לצערנו, בינתיים כולם בורחים מזה כמו מאש".

"כבר כמה שנים אנחנו אומרים לכל מי שמוכן לשמוע – קחו אותו מאיתנו. 'מקורות' היא לא גוף שאמון על התיירות ולא אמור להתעסק עם זה. לצערנו, כולם בורחים מזה כמו מאש"

מי הלקוחות הפוטנציאליים? אולי המועצה האזורית מטה יהודה או עיריית ירושלים, אולי רשות הטבע והגנים או קק"ל. לפי שעה, אין קופצים על המציאה.

זה קצת מוזר, משום שבאותה עת שאין מתנדבים לקחת אחריות על המאגר, עיריית ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים מקדמות במוסדות התכנון תוכנית יומרנית להקמת אטרקציות של נופש, פנאי ותיירות באזור, כולל 500 מקומות חנייה בסמוך לשפת המאגר. החברה להגנת הטבע, אגב, מתנגדת נחרצות לתכנית בטענה שתביא להכחדת בעלי החיים שמצליחים לשרוד עד כה במובלעת הטבעית הזו.

בינתיים, על שפת האגם דאגו לסמן שביל ואפילו עמדת תצפית עם שולחנות וספסלים. כלומר, ביד אחת מכירים בערך התיירותי והנופי של המקום ומבקשים לטפח אותו, וביד השנייה מתנערים, מייבשים, מזניחים ולא מנקים.

השנים הקרובות יכריעו אם מאגר בית זית יממש את הפוטנציאל שלו כאגם עונתי מרהיב, או יעלם מהנוף של הרי ירושלים ויישאר בגדר תמונת זיכרון נוסטלגית באלבומים של תושבי האזור.

עוד 1,173 מילים
סגירה