בספרו הקלאסי "פוליטיקה בין האומות" (Politics Among Nations: The Struggle for Power and Peace, 1948), הנס מורגנטאו, גדול הוגי ה"ריאליזם המדיני" של המאה ה-20 מדגיש את מרכזיות הכוח והעוצמה ביחסים הבינלאומיים.

עטיפת "פוליטיקה בין האומות" של מורגנטאו

בראייתו, כוח הוא יעד מרכזי בפוליטיקה הבינלאומית ואינטרס לאומי מוגדר במונחים של עוצמה.

כמי שפיתח ועיצב גישה פרקטית ומפוכחת לניתוח והבנת היחסים הבינלאומיים, מורגנטאו צפה את המתיחות והתחרות בין המעצמות ואף ליווה את לידתה, צמיחתה והתעצמותה של המלחמה הקרה. וכך, כשלושה עשורים מאז סיומה, המלחמה הקרה פרצה מחדש באירופה והיא חמה מתמיד.

זוהי איננה מלחמה מקומית בלבד על הזהות והחירות האוקראינית. זהו מאבק אידיאולוגי-צבאי-פוליטי עמוק, טעון וחוצה-גבולות מדינתיים/ אירופאים.

מורגנטאו צפה את המתיחות והתחרות בין המעצמות ואף ליווה את לידתה והתעצמותה של המלחמה הקרה. וכך, כ-3 עשורים מאז סיומה, המלחמה הקרה פרצה מחדש באירופה – חמה מתמיד

. זהו מאבק בהובלתו ובניצוחו של ראש הקרמלין. זהו מאבק המתחולל בו-זמנית בכל הממדים ובכל החזיתות.

מלחמה קרה-חמה

בעיני פוטין, קריסת ברית המועצות (1991) היא האסון הגיאופוליטי הטרגי ביותר במאה ה-20, והתרחבות נאט"ו לגבולותיה של רוסיה היא איום ישיר על ביטחונה, יוקרתה ומעמדה בזירה הבינלאומית.

לאורך שנים מאז נפילת האימפריה הסובייטית, קולות רבים במערב הזהירו מפני הדרדרות היחסים בין המעצמות וטענו כי הצטרפות מדינות מזרח-אירופה לנאט"ו עלולה להצית מחדש את המלחמה הקרה בין מזרח ומערב.

גם בקרב הצמרת האינטלקטואלית הרוסית התנהלו ויכוחים ממושכים בנושא מדיניות-החוץ של הקרמלין ועמדתו כלפי ארה"ב, ובכלל זה, כלפי אירופה. וכך, בזמן שאוקראינה נאבקת על חייה והמערב עומד מנגד, סוגיית הצטרפותה לנאט"ו כבר איננה רלוונטית.

חולשתה של וושינגטון ובפרט מדיניותו הרופסת של הנשיא ביידן, מוכיחים עצמם כ"משענת קנה רצוץ" עבור המדינה האוקראינית. מנגד, הם מהווים זרז והזדמנות יוצאת-דופן המנוצלת על ידי רוסיה לפגוע בברוטליות בריבונותה וחירותה של המדינה השנייה בגודלה באירופה, להשתלט על אחד ממוקדי הכלכלה והמסחר המשמעותיים ביבשת ולהגדיר מחדש את עמדתה ההגמונית של מוסקבה באזור.

בעיני פוטין, קריסת בריה"מ היא האסון הגיאופוליטי הטרגי ביותר במאה ה-20, והתרחבות נאט"ו לגבולות רוסיה היא איום ישיר על ביטחונה, יוקרתה ומעמדה בזירה הבינל'

כיבוש קייב והפלת המשטר, או לכל הפחות, החלפת ראשי הממשל האוקראיני, הם רק עניין של זמן וחלק מתוכנית רוסית אסטרטגית גדולה ומקיפה יותר. תכנית  שתכליתה לערוך שינוי רדיקלי. לבטל את המודל החד-קוטבי של הסדר העולמי, המושתת על נורמות, ערכים וחוקים בינלאומיים, ולשרטט-מחדש את גבולות השליטה וההשפעה הצבאית והפוליטית של הקרמלין בזירה הבינלאומית.

וכך, בזמן שהמערב המנומנם מנסה לשמר ולתחזק את היציבות, מאזן הכוחות והסטטוס-קוו האירופאי והעולמי "הישן" – מנהיג הקרמלין אינו בוחל באמצעים. כשהוא מונע מתוך אמונה בכוח ותשוקה אדירה לעוצמה, לצד עוינות עמוקה למערב ושנאה יוקדת ליהירות ולדומיננטיות האמריקאית, פוטין מכתיב כללי משחק חדשים.

הוא דורש מארה"ב ומנאט"ו להסיג כוחות ומערכות נשק בליסטי ממדינות מזרח-אירופה, ובמקביל כופה על המערב מאבק פוליטי-אידיאולוגי-צבאי רחב היקף וחסר תקדים תוך שימוש בשפת הכוח.

שפת הכוח

רוסיה של חורף 2022 איננה ברית-המועצות של 1945, וכל שכן איננה המעצמה שהתמוטטה בסוף שנות ה-80 במאה העשרים. לא רק שהיא איננה חלשה ומובסת צבאית וכלכלית, ההיפך הוא הנכון.

פוטין מכתיב כללי משחק חדשים. הוא דורש מארה"ב ומנאט"ו להסיג כוחות ומערכות נשק בליסטי ממזרח-אירופה, ובמקביל כופה על המערב מאבק פוליטי, אידיאולוגי וצבאי חסר תקדים תוך שימוש בשפת הכוח

מאז עלייתו לשלטון (2000), פוטין הוביל להפיכתה של רוסיה לכוח הדומיננטי באירופה, עם צבא אדיר הנחשב לשלישי בחוזקו וגודלו בעולם. צבא הכולל כלי טיס חדישים וטנקים מודרניים, בסיסים צבאיים ברחבי העולם, וציים של ספינות מלחמה המשייטות ברחבי האוקיינוסים, לצד יכולות גרעיניות ויכולות סייבר מהמובילות והמתקדמות בעולם.

בזמן שחלקם מוצבים ומשייטים לאורך גבולות אוקראינה, מכוונים כלפי הבירה בקייב ואף תוקפים מטרות מקומיות, לדוגמה באמצעות השבתת אתרי אינטרנט של משרד ההגנה ובנקים אוקראינים, פוטין אינו בוחל באמצעים ובפוטנציאל הטמון בהרתעה גרעינית.

וכך, על רקע הידוק קשרי הקרמלין עם האליטות העסקיות-כלכליות וצמרת האוליגרכיה הרוסית, ונוכח עיבוי הקשרים והידוק היחסים עם סין בברית ידידות עמוקה הכוללת ערבויות לביטחונה הפיננסי, רוסיה משדרת בטחון עצמי, עוצמה צבאית ועמידות כלכלית, המאפילות על איום השימוש בסנקציות מצד המערב.

על כן, יש לבחון את המלחמה באירופה בפריזמה שונה ממה שהורגלנו אליה עד היום. הסכסוך שהחל עם הפלישה לאוקראינה, חורג הרבה מעבר להיבט פוליטי-צבאי-בטחוני מקומי ומאבק על עצמאותה של מדינה באירופה הגובלת ברוסיה.

על רקע הידוק קשרי הקרמלין עם האליטות כלכליות וצמרת האוליגרכיה הרוסית, ונוכח הידוק היחסים עם סין בברית הכוללת ערבויות לביטחונה הפיננסי, רוסיה משדרת בטחון עצמי, עוצמה צבאית ועמידות כלכלית

רוסיה בהובלת פוטין, חותרת לחולל שינוי בסדר העולמי, להחזיר את הגלגל אחורנית ולשוב לימי תהילתה ועוצמתה העולמית כהגמוניה לצד ארה"ב. זהו מאבק תודעתי עמוק ומשמעותי הטומן בחובו שינוי פרדיגמטי מרחיק לכת, שספק אם אנו במערב מסוגלים להפנים אותו.

ד"ר ענת הוכברג-מרום היא מומחית לגיאופוליטיקה וליחסים וטרנדים בינלאומיים עם יותר מ-20 שנות וותק וניסיון בעבודה עם גורמי ממשל, בטחון ועסקים בינלאומיים בארץ ובחו"ל. במסגרת מחקריה ועבודתה כיועצת גיאופוליטית נפגשה בבית הלבן עם היועץ הישיר לענייני הטרור העולמי של הנשיא אובמה (2015) והשתתפה בכנסים ופורמים בינלאומיים שונים בחו"ל. במהלך שלוש השנים האחרונות, הרחיבה את תחומי המחקר והעניין שלה לאסיה בדגש על סין. משמשת כיועצת בכירה במכון המחקר בהינאן (דרום סין) ומספקת ניירות עמדה ומחקרים לממשל הסיני העוסקים בעיקר בממד הביטחוני של פרויקט ה"חגורה והדרך" (BRI), הכולל בניית תשתיות ענק בכל רחבי העולם.