בקצה מחוז רוקלנד, באזור שבו שכונות פרוורים צפופות בניו יורק הופכות לשכונות ירוקות עם שדרות מיוערים, בנייה מרווחת ואפילו אדמות חקלאיות, שוכנת ראמאפו.
ראמאפו מורכבת מיותר מתריסר כפרים המשתרעים על פני כ־160 קמ"ר ונחשבת לעיירה על פי שמה בלבד. יש בה קהילות עשירות ועניות, עירוניות וכפריות, פרוגרסיביות ושמרניות.
חלק מהקהילות באזור הן יהודיות־חרדיות וחלק מהן מורכבות בעיקר מאפרו־אמריקאים או לטינים. ההרכב הדמוגרפי של ראמאפו ככלל משקף פחות או יותר את זה של ארצות הברית כולה. לכן יש מי שרואה בה מיקרוקוסמוס של האומה האמריקאית.
אולם, מתחת לאידיליה הפרברית, מתנהלת בעיירה מלחמת תרבות נגד הקהילה החרדית. התושבים החילונים חוששים כי הצרכים ואורח החיים שלהם נדחק הצדה בזמן שהקהילה היהודית־חרדית מתרחבת.
מתיו טאונסנד התקשה בלימודים בבית הספר התיכון בראמאפו, לכן החליט להירשם לתוכנית הצבאית והחינוכית JROTC. לדבריו, התוכנית הטמיעה בו אלטרואיזם. "אחד השיעורים החשובים שלמדתי שם היה, 'הסיוע לאחר קודם לעצמך'", אמר טאונסנד לזמן ישראל.
"יש דברים מסוימים שאנחנו רוצים להשיג באופן אישי, אבל כשאנחנו עושים את זה למען מטרה גדולה יותר, בדרך כלל אנחנו מבינים שיש לזה השפעה גדולה יותר על כולנו".
אך כשטאונסנד הגיע לשנת לימודיו האחרונה, בית הספר נאלץ לוותר על תוכניות מיוחדות בשל קיצוצים בתקציב, בין היתר באומנות, קורסים אקדמיים ואתלטיקה. בסופו של דבר, התוכנית שהוא עצמו נרשם אליה – JROTC – נסגרה.
הקיצוצים האלה סימנו התחלה של מגמה שהביאה, בסופו של דבר, לכך שמחוז בתי הספר שבמזרח ראמאפו – המכסה חלק גדול מהעיירה – הפך מאחד ממחוזות החינוך הטובים במדינה לאחד מהגרועים ביותר.
מבקרים טוענים כי במקום לממן את בתי הספר הציבוריים באופן מלא, מועצת בתי הספר – החרדית ברובה – ניתבה את הכספים הציבוריים לשירותים עבור התלמידים החרדים
ניו יורק העריכה בחודש ינואר האחרון כי המחוז המזרחי בראמאפו נתון ללחץ הפיסקלי החמור ביותר במדינה. מבקרים טוענים כי במקום לממן את בתי הספר הציבוריים באופן מלא, מועצת בתי הספר – החרדית ברובה – ניתבה את הכספים הציבוריים לשירותים עבור התלמידים החרדים, כמו אוטובוסים וחינוך ייחודי.
מועצות בתי הספר בארצות הברית הפכו לאחרונה לשדות קרב אידיאולוגיים, גם בגלל מחלוקות סביב מדיניות עטיית המסכות וגם בגלל חילוקי דעות בנושא לימודי תאוריה ביקורתית של גזע.
אולם, מבקרים טוענים כי במחוז מזרח־ראמאפו מתקיים כבר שנים קרב סביב נושא הסגרגציה הבלתי רשמית וסביב מדיניות חלוקת כספי הציבור. "הם [הנציגים החרדים] פשוט השתמשו בכספי ציבור לצרכיהם הפרטיים. מדובר בשימוש פסול בדיוק כמו שאם היו קונים לעצמם יאכטה", אמר לזמן ישראל סטיב וייט, פעיל למען מערכת החינוך הציבורית.
"כספי ציבור הם לשימוש הציבור. רק בגלל שאתה נשיא מועצת בתי הספר זה לא אומר שאתה יכול פשוט להגיד, 'אה, אני חושב שצריך לבזבז אותם על משהו אחר'. זה לא משנה אם המשהו האחר הזה זה חינוך פרטי או מכונית פרטית".
"רק בגלל שאתה נשיא מועצת בתי הספר זה לא אומר שאתה יכול פשוט להגיד, 'אה, אני חושב שצריך לבזבז אותם על משהו אחר'. זה לא משנה אם המשהו האחר הזה זה חינוך פרטי או מכונית פרטית"
"חינוך ג'ים קרואו"
במחוז רוקלנד נמצאים כמה שיכונים חרדים, כמו מונסי וניו סקוור, ובהם ריכוז יהודים גבוה במיוחד. רוב התושבים החרדים לא שולחים את ילדיהם לבתי הספר הציבוריים אלא בוחרים באחד ממגוון הישיבות או בתי הספר היומיים הדתיים.
על פי נתוני לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית, 70% מאוכלוסיית ראמאפו מורכבת מאנשים לבנים ו־27% מאפרו־אמריקאים ומיעוטים אחרים. אף על פי כן, במחוז בתי הספר שבמזרח ראמאפו, 96% מ־8,600 תלמידי בתי הספר הציבורי ב־2017 היו מיעוטים.
זאת בזמן שיותר מ־99% מ־27 אלף תלמידי בתי הספר הפרטיים היו לבנים, כך על פי איגוד חירויות האזרח של ניו יורק. ב־2017 הגיש האיגוד תביעה בשם ההתאחדות הלאומית למען קידום המיעוטים ובשם שבעה תושבים אפרו־אמריקאים ולטינים נגד מועצת בית הספר, בטענה שילדיהם לא יכולים להשתתף באופן משמעותי בבחירות למועצה מזה עשור.
בזמן הגשת התביעה, שישה מתוך תשעת המושבים במועצה אוישו על ידי יהודים אורתודוקסים. הקהילה היהודית מחזיקה ברוב המושבים מאז שנת 2005, מה שמעניק לה את היכולת להשפיע על תקציבי החינוך.
איגוד חירויות האזרח טען כי הסידור הזה הוביל לפערים עצומים באיכות החינוך ברחבי הקהילה, וכינה אותו "משטר חוקי ג'ים קרואו במאה ה־21". בית הדין לערעורים קבע בינואר 2021 כי שיטת הבחירות למועצת בתי הספר במזרח ראמאפו מפרה את חוק זכות ההצבעה מ־1965 האוסר אפליה על רקע גזעי בתהליכי הצבעה.
"בעוד שקורלציה אינה זהה לסיבתיות, הנסיבות במזרח ראמאפו מעידות כי סוג מוסד הלימודים מייצג גזע. המדיניות הזאת, שמתעדפת את קהילת בתי הספר הפרטיים, באה על חשבון קהילת בתי הספר הציבוריים", נאמר בפסיקה.
"משום שבתי הספר הפרטיים שלנו מזוהים יותר עם דת, זה נוטה ליצור את הפילוג הזה של – אם אתה לא מקיים את אותה דת כמוני, אז אתה לא יכול בהכרח לקבל את ההטבות האלה", אומר טאונסנד.
טאונסד משתף פעולה בימים אלה עם אוניברסיטת קורנל כדי להכשיר ולטפח צעירים מקהילות מוחלשות למעורבות פוליטית. "זה באמת עצוב מה שקורה במחוז הזה".
המשבר הגדול
הזיכרונות של סטיב וייט מילדותו בראמאפו ומלימודיו בבתי הספר במזרח ראמאפו בשנות ה־70 הם טובים. "כשהלכתי לשם, זה נחשב לאחד המחוזות הכי טובים במדינה. היה שם באמת כמעט כל מה שיכולת לדמיין", אומר וייט.
אולם כשילדיו למדו שם – בתחילת שנות האלפיים – בתי הספר והקהילה כבר השתנו מהקצה אל הקצה. בשנים שבין שתי התקופות הללו הגיע למחוז רוקלנד זרם של יהודים חרדים, שהלך והתרבה.
איש לא ערך מחקר רשמי על האוכלוסייה היהודית במחוז. ההנהגה היהודית של רוקלנד סירבה בעבר להשתתף במחקר שנערך על האוכלוסיות של ערי ופרברי ניו יורק ב־2011, כך לדברי דמוגרף שהיה מעורב במחקר.
עם זאת, על פי הערכות שפורסמו בפרויקט האוכלוסייה היהודית האמריקאית, בין השנים 1990–2020 חל גידול של כ־30 אלף יהודים במחוז – מכ־80 אלף ל־110 אלף. במהלך אותה תקופה, האוכלוסייה הכללית במחוז צמחה מ־265 אלף תושבים ל־325 אלף.
ראיות אנקדוטליות מצביעות על כך שחלק הארי מהגידול באוכלוסייה החרדית התרכז במזרח ראמאפו. אולם, בתי הספר באותו הזמן עדיין תפקדו היטב. ב־1999, 87% מתלמידי בתי הספר התיכונים הוגדרו כ"בקיאים" במבחן הבגרות הארצי באנגלית הדרוש לקבלת תעודת גמר – גבוה בהרבה מהממוצע הארצי.
בשנת 2019 לעומת זאת, רק 65% מתלמידי מזרח ראמאפו הצליחו להגיע לרף הזה. הממוצע של המחוז היה בכ־20 נקודות פחות מהממוצע במדינה. לדברי וייט, המצב התחיל להתדרדר בשנת 2005, אז נציגי היהדות האורתודוקסית זכו לראשונה ברוב המושבים במועצת המחוז.
במשך שנים נלחמה הקהילה האורתודוקסית בהיטלי הארנונה המממנים את בתי הספר הציבוריים בטענה שאינם לומדים בהם, ובמקביל דרשה להגדיל את המימון הציבורי לבתי הספר היהודיים, לישיבות ולמוסדות דת נוספים. ברגע שהשיגו את הרוב הנחוץ במועצה, הם יכלו לקדם את השינויים לעיל.
ההתדרדרות הואצה בעקבות המשבר הכלכלי של 2008, שהחמיר את הגירעון התקציבי של המדינה. אנדרו קואומו נבחר ב־2011 לתפקיד המושל והודיע על קיצוץ של 1.5 מיליארד דולר בכספי הסיוע לבתי הספר
ההתדרדרות הואצה בעקבות המשבר הכלכלי של 2008, שהחמיר את הגירעון התקציבי של המדינה. אנדרו קואומו נבחר ב־2011 לתפקיד המושל והודיע על קיצוץ של 1.5 מיליארד דולר בכספי הסיוע לבתי הספר כחלק מהמאמצים לצמצום הגירעון.
"הבעיה האמיתית התחילה בתקופתו של קואומו. הוא לקח בחזרה כספים שהיו מיועדים למחוזות קטנים שהיו במצוקה", אומר לורנס ר' לין, ראש עיריית גרנד ויוּ־און־הדסון השכנה.
לין מספר שכדי להתמודד עם הגירעון המועצה יכולה הייתה להעלות את מיסי התושבים או לקצץ בשירותים. היות שרוב חברי המועצה שלחו את ילדיהם לבתי ספר פרטיים, הם החליטו לקצץ.
"יש כאן פער תרבותי גדול, אבל מצד שני, [החרדים] לא רצו לשלם עוד מיסים כדי לכסות על כסף שהמדינה הבטיחה ולקחה בחזרה. ואז הדברים התחילו להתקלקל באמת", מוסיף לין.
בין השנים 2009–2012 צומצמו 400 משרות הוראה, כך על פי דו"ח מדינה בנושא בתי הספר במזרח ראמאפו. הופסקה העסקתם של כל העובדים הסוציאליים ושל חלק גדול מהצוות המנהלתי, וכן הופסקו תוכניות המוזיקה, הקורסים האקדמיים ותוכניות חוץ־לימודיות כמו JROTC.
אפילו מנהל התזמורת היוקרתית – שהייתה מקור לגאווה והופיעה בגרסה המחודשת לסרט "השליח ממנצ'וריה" מ־2004 – פוטר ב־2012. טאונסנד זוכר שהוא חש בלבול ודאגה לנוכח ביטולן של תוכניות בזו אחר זו.
"לאן כולן נעלמות? אנחנו מאבדים את רובן – את תוכניות JROTC ואת תוכנית הקורסים האקדמיים לכיתות השונות. כל אלה הן תוכניות שבדרך זו או אחרת ממש עזרו לתלמידים לשפר את חייהם", הוא אומר.
![התזמורת של מזרח ראמאפו מתוך "השליח ממנצ'וריה" (צילום: צילום מסך)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/03/20220220_215254-scaled-e1646149299834-1024x640.jpg "התזמורת של מזרח ראמאפו מתוך "השליח ממנצ'וריה" (צילום: צילום מסך)")
ב־2014 המדינה החליטה להתערב כדי להתמודד עם ההתדרדרות המהירה במצב. ביוני של אותה שנה, ראש מחלקת החינוך של המדינה דאז ג'ון קינג ג'וניור – שמונה מאוחר יותר לתפקיד שר החינוך בממשל ברק אובמה – מינה מפקח פיסקלי כדי להעריך את מצבם של בתי הספר במחוז.
הדו"ח המסכם, "מחוז בתי ספר במשבר", כלל ביקורת חריפה. נטען בו כי התנהלותה הכלכלית של מועצת בתי הספר הייתה לקויה וכי למחוז "אין שום תוכנית או תוכניות אסטרטגיות ארוכות טווח".
המועצה עברה מעתודות של 12.5 מיליון דולר לגירעון של 7 מיליון. כספים שנועדו לתשלומים שונים – כגון מיסים וביטוחים – הידלדלו. בו בזמן המועצה הגדילה את ההוצאות על השירותים הניתנים לחרדים
על פי הדו"ח, בין השנים 2009 ו־2014, המועצה עברה מעתודות של 12.5 מיליון דולר לגירעון של 7 מיליון. כספים שנועדו לתשלומים שונים – כגון מיסים וביטוחים – הידלדלו. בו בזמן המועצה הגדילה את ההוצאות על השירותים הניתנים לחרדים.
ההוצאות המשפטיות המריאו מ־330 אלף דולר בשנה לכמעט שלושה מיליון, והוצאות התחבורה, שכללו הפעלת אוטובוסים נפרדים לבנים ולבנות, הגיעו לכפול מהממוצע המדינתי. "לא נעשה כל מאמץ משמעותי לחלוקה הוגנת בעול הקיצוצים בתקציב בין בתי הספר הפרטיים והציבוריים", נטען בדו"ח.
בדו"ח צוינו גם היחסים הגרועים שבין המועצה לחלק גדול מהציבור שלה, התבטאויות מפלות מצד חברים בה, חוסר שקיפות ויחס מבטל כלפי תלונות בטענה לאנטישמיות.
יוסי גסטטנר, מארגן קהילתי חרדי מספרינג ואלי שעומד בראש מועצת יחסי הציבור של הקהילה היהודית האורתודוקסית, אמר לזמן ישראל כי רבות מהטענות נגד החברים היהודים האורתודוקסים במועצת בתי הספר של מזרח ראמאפו לא מדויקות.
גסטטנר טען כי תלמידי בתי הספר הפרטיים מקבלים רק חלק זעיר מתקציב בתי הספר, אף על פי שהוריהם משלמים את חלק הארי של מסי הארנונה המממנים את המחוז.
להוציא תוכניות במימון פדרלי כמו ארוחות לתלמידים ותוכניות חינוך מיוחדות, תלמידי בתי הספר הציבוריים מקבלים לטענתו שירותים בשווי של 23 אלף דולר ממחוז בתי הספר, לעומת כאלף דולר עבור תלמידי ישיבה.
מעמדה של הקהילה במועצה הוא פשוט "עניין של דמוגרפיה". הוא הוסיף כי "תפיסות שגויות" הובילו לכך שיהודים חרדים חווים שנאה ואפליה
גסטטנר התרעם נגד הטענה שהקהילה היהודית האורתודוקסית "השתלטה" על המועצה של מזרח ראמאפו. לדבריו מדובר ב"בולשיט". הוא טוען כי מעמדה של הקהילה במועצה הוא פשוט "עניין של דמוגרפיה". הוא הוסיף כי "תפיסות שגויות" הובילו לכך שיהודים חרדים חווים שנאה ואפליה.
"במשך הרבה שנים כותבים על יהודים אורתודוקסים, בעיקר חרדים, בחדשות וברשת. פוליטיקאים שונים מדברים עליהם באופנים שלא עושים כאן לאפרו־אמריקאים, לטינים או מוסלמים", אומר גסטטנר.
לטענתו לא מדובר רק באנטישמיות, אלא בזן מסוים של שנאה שמכוון כלפי יהודים־חרדים בכל מקום שבו הם מתיישבים במספרים גדולים, ושמתבטא בהעברת חוקים שמטרתם להגביל את השפעתם.
הוא נותן לדוגמה את המדיניות של מחוז אושן בניו ג'רזי, ביתה של המובלעת החרדית לייקהוד, שם המועצה המקומית החליטה להגביל את בניית המתקנים המיועדים לקהילות האורתודוקסיות, כגון בתי תפילה ומקוואות.
"אני יכול להבין שצמיחה של קבוצה אתנית מובחנת עשויה לעורר סקרנות אצל אנשים, אבל זאת לא סיבה להפיץ שקרים ורמיזות ולהעביר חוקים שנועדו לרסק את הקהילות האלה", הוא אומר.
תושבים ממחוז רוקלנד אומרים כי הניסיונות להתנגד להשפעה החרדית במועצת בתי הספר או לשמר את אורח החיים החילוני, שהיה נהוג באזור בעבר, הגיעו לכדי התעללות אנטישמית
תושבים ממחוז רוקלנד אומרים כי הניסיונות להתנגד להשפעה החרדית במועצת בתי הספר או לשמר את אורח החיים החילוני, שהיה נהוג באזור בעבר, הגיעו לכדי התעללות אנטישמית של ממש ואף לתקיפות פיזיות.
היחסים בקהילה התערערו עד כדי כך שהמחאות נגד מועצת בתי הספר התגלגלו לקריאות "ז** על יהודים". בסוף שנת 2014, אהרון וידר, לשעבר נשיא מועצת בתי הספר והיהודי החסיד הראשון בבית המחוקקים של מחוז רוקלנד, קיבל בדואר מעטפה מטרידה שנשלחה ממונסי תחת השם "משה מוחמד".
בתוך המעטפה החומה וידר מצא תמונה מחרידה – פניו הופיעו על גוף של שבוי דאע"ש רגע לפני שנערף ראשו. מנהל מחוז רוקלנד אד דיי כינה את התמונה, "אחת ההדמיות השפלות והמתועבות ביותר".
אולם, בשנת 2019 הוא עצמו הואשם בשימוש בדימויים אנטישמיים בפרסומת תעמולה תוקפנית שניצח עליה יחד עם נציגי המפלגה הרפובליקאית במחוז. הפרסומת האשימה את "אהרון וידר וגוש ראמאפו שלו" ב"מזימת השתלטות" וניסתה לקשור אותם לפיתוח יתר ברוקלנד.
על רקע מוזיקה דרמטית, תמונות של ענני סערה וצילומים בשחור־לבן של וידר בהילוך איטי, הציגה הפרסומת בין היתר דירות הנבנות עם "מרפסות מיוחדות" המשמשות את היהודים האורתודוקסים בחג הסוכות. כמו כן, הוצגו כותרות עיתונות על מימון ישיבות ותוכניות פיתוח כביכול לאזורים אחרים במדינה.
"מה מונח על הכף?" שואלת הפרסומת. התשובה: "המשפחות שלנו. בתי הספר שלנו. הקהילות שלנו. המים שלנו. אורח החיים שלנו. אם הם מנצחים – אנחנו מפסידים", טוענת הפרסומת ומעודדת את הצופים "להחזיר את השליטה".
גם ללא המאבק במועצה ובפוליטיקה המקומית, האנטישמיות זולגת לתחומי חיים נוספים ומחריפה את אי הנוחות בקרב חברי הקהילה. ב־2020, פשעים נגד יהודים היוו 88% מהתקריות האלימות שכוונו נגד בני דת מסוימת בניו יורק, כך על פי דו"ח בנושא פשעי שנאה של המחלקה לשירותי הצדק הפלילי של המדינה.
בשנת 2019 תקף גבר מניו יורק בסכין ובמצ'טה יהודים שהשתתפו במסיבת חנוכה בביתו של רב במונסי. אדם אחד מת וארבעה נוספים אושפזו. לאחר התקיפה חל זינוק במספר הבקשות לרישיון נשק במחוז רוקלנד, והאקדמיה הישראלית לאימונים טקטיים "חרב גדעון" הכשירה את התושבים המקומיים של מונסי בירי.
במקביל, סמלים מפלגים הופנו גם כלפי הצד השני והגבירו את המתחים בקהילה המקומית. בפורים 2017, נתלתה בובה שחורת פנים עם צמות דקות וקפוצ'ון מחוץ לביתה של משפחה יהודית בספרינג ואלי. הבובה נועדה לכאורה לסמל את דמותו של המן הרשע, אולם רבים בקהילה ראו בה סמל גזעני.
אופטימיות נצחית
יחד עם זאת, בשנים האחרונות ישנם סימנים לשיפור הדרגתי בתחומים מסוימים, הודות לכספים פדרליים בהיקף של מיליוני דולרים שניתנו לבתי הספר המקומיים. "עכשיו יש יותר כספי מדינה שנכנסים למזרח ראמאפו, שאולי יורידו קצת מהלחץ", אומר לין. "אבל הכעס והמרירות עדיין קיימים".
ביוני 2021 הצביעה אלבני בעד הרחבת הסמכויות למפקחים מטעם המדינה במחוז בתי הספר המרכזי במזרח ראמאפו, בכלל זאת האפשרות להטיל וטו על החלטות המועצה
ביוני 2021 הצביעה אלבני בעד הרחבת הסמכויות למפקחים מטעם המדינה במחוז בתי הספר המרכזי במזרח ראמאפו, בכלל זאת האפשרות להטיל וטו על החלטות המועצה.
"המפקח יגביר את השליטה, יגביל את ניהול הכספים הלקוי ויוודא שהנהלת מועצת בתי הספר מספקת שירותים לכל התלמידים במחוז, ולא ממיטה חורבן על תלמידי בתי הספר הציבוריים", הצהירה מנהלת איגוד חירויות האזרח של ניו יורק, דונה ליברמן.
אולם המהלך נענה במאבק קולני מצד הקהילה החרדית המקומית. זמן קצר לאחר מכן בית המשפט חייב את מועצת בתי הספר בהוצאות משפט בסך 3.4 מיליון דולר בגין התביעה שהגיש איגוד חירויות האזרח לעיל. המועצה איימה לפטר מורים ואנשי צוות אם הסכום לא יופחת לדולר אחד.
אף על פי כן, הורי ותלמידי בתי הספר הציבוריים מקווים כי המחוז יחזור לגדולתו החינוכית – גם אם הם לא מחזיקים באותה אמונה דתית. "אני אופטימיסט נצחי. אז התשובה שלי היא תמיד, 'כן, יש תקווה'", אומר וייט.
"אני באמת מאמין בזה. אני באמת מאמין בזה לא רק כי אני אופטימיסט נצחי אלא כי גם במידה מסוימת, כל תנועה גדולה למען צדק חברתי הגיעה לאן שהגיעה רק בזכות אמונה. אנשים הגיוניים תמיד אמרו לאנשים כמו גנדי או מרטין לותר קינג או מי שזה לא יהיה: 'למה אתה מבזבז את הזמן שלך? אתה לא רואה כמה גדולה וחזקה ועוצמתית, כמה קשה המשימה הזאת? זה בלתי אפשרי.
"אתה נלחם בטחנות רוח אז אין אלטרנטיבות אחרות חוץ מלייצר תקווה או לוותר. אז אני בוחר לייצר תקווה", מסכם וייט.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ההסטוריה חוזרת על עצמה בדומה למה שהתרחש בכזריה ובעמק הבכא של עיירות מזרח אירופה שבהם הכתות החרדיות תרו אחרי משאבים שהם לא טרחו להפיק והאל הטוב והמטיב ערך להם הכרות עם הקוזקים ות"ח ו-תט ויוון מצולה, גם בארה"ב המנטליות של הכתות החרדיות לא השתנתה .