מה תעשו עם הדם?

הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא (ויקרא יט יז)

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת מִישֶׁהוּ זָרַק אוֹתִי מִקְצֵה הָעוֹלָם אֶל בּוֹר תַּחְתִּיּוֹת, כָּאַב לִי מְאוֹד, נֶעֱלַבְתִּי, אִחַלְתִּי לוֹ אִחוּלִים מַחְמִירִים בַּדִּמְיוֹנוֹת, פֹּה וָשָׁם, בַּשִּׁירִים, כָּכָה, בֵּין הַשּׁוּרוֹת.

כָּעַסְתִּי עַל חָבֵר שֶׁעָמַד בֵּין הַנִּצִּים, שֶׁהִקְפִּיד בְּדִינִים וּבְמִשְׁפָּטִים וְהָיָה זוֹרֶה מֶלַח־צֶדֶק עַל פְּצָעַי הַפְּעוּרִים, וְעָמַד בֵּין תְּפִלַּת־הָרָשׁ שֶׁלִּי לְבֵין אֱלוֹהִים, בְּדִיּוּק כְּשֶׁשָּׁפְכָתִי אֶת נַפְשִׁי הַמְּאַחֶלֶת אִחוּלִים.

כָּתַבְתִּי שִׁירִים וְכִנַּסְתִּי בִּסְפָרִים, אֲבָל לֹא הֵמַרְתִּי תְּפִלּוֹת בְּמַעֲשִׂים, וְלֹא שָׁלַחְתִּי שְׁלִיחִים, וְיָדַעְתִּי לְהַבְדִּיל בֵּין שִׁירִים לְמַעֲשִׂים, בֵּין תְּפִלּוֹת לַהֲלָכוֹת, בֵּין הַמָּקוֹם לְבֵין צֶלֶם אֱנוֹשׁ. וְעָבְרוּ הַיָּמִים, וְעוֹלִים הַכְּאֵבִים וְהָעֶלְבּוֹנוֹת מִזִּכְרוֹן הַתְּהוֹמוֹת, אֲבָל טֵרוּפָם נֶחְתַּם בְּשִׁירִים וְלֹא נֶעְתַּר לִנְקָמוֹת.

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת מִישֶׁהוּ זָרַק אוֹתִי מִקְצֵה הָעוֹלָם אֶל בּוֹר תַּחְתִּיּוֹת, כָּאַב לִי מְאוֹד, נֶעֱלַבְתִּי, אִחַלְתִּי לוֹ אִחוּלִים מַחְמִירִים בַּדִּמְיוֹנוֹת, פֹּה וָשָׁם, בַּשִּׁירִים, כָּכָה, בֵּין הַשּׁוּרוֹת

יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיֵּשׁ צָרוֹת שֶׁאֵינָן יְכוֹלוֹת לָבוֹא עַל תִּקּוּנָן עִם הַזְּמַן וּלְלֹא שְׁפִיכוּת שֶׁל קְצָת דָּם. קוֹלָטֵרָל דֵּמֶג'. בְּכָל מִקְרֶה, אֲנִי נִזְהֶרֶת מִן הַטֹּהַר וְנִצְמֶדֶת אֶל הַמִּדּוֹת. רָאִיתִי אֵיךְ בְּאָמֵרִיקָה, מֵרֹב צֶדֶק נִטְרְפוּ הָרוּחוֹת, הִתְחִילוּ לְהַמְצִיא עַוְלוֹת, הַצֶּבַע הַלָּבָן הָפַךְ לְעַוְלָה מַעֲלִיבָה־מִלֵּדָה, לְחֵטְא קַדְמוֹן, לְפֻרְעָנוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְהַבִּזָּה הָפְכָה לְצַו־שָׁעָה, לִכְלִי מַהְפֵּכָה.

וְהַכֹּל, הַכֹּל אוֹרְבִים לְאֵידוֹ שֶׁל הָאוֹיֵב הַבָּא, מִלָּה שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ, מַחְשָׁבָה אוֹ פְּרִיעָה, הִנֵּה, פֹּה, מֵעֵבֶר לַפִּנָּה. וְעָטִים עָלָיו, לָבוּז אֶת רִיבוֹ וּלְוַדֵּא הֲרִיגָה. זוֹ עוֹנַת הַמְּחָאוֹת בַּכִּכָּר הָעוֹלָמִית, וַאֲנִי מִתְהַפֶּכֶת, בִּנְפֹל אוֹיְבְךָ, בִּנְפֹל אוֹיְבְךָ, אַל תִּשְׂמַח מִדַּי, וְאַל תּוֹסִיף חֵמָה, כִּי הִנֵּה שׁוּב, הַגְּאוֹנוּת שֶׁל הֶהָמוֹן נוֹטֶפֶת שִׂנְאָה, וּפֶה־אֶחָד יִשְׁעַט וְיִסְתֹּם פֶּה־אַחֵר, שֶׁלֹּא אָמַר כַּאֲשֶׁר צִוּוּ אוֹתוֹ לֵאמֹר, מַגִּיעַ לוֹ, מַגִּיעַ לוֹ.

וְעוֹד אוֹרְבִים וּמוֹנִים, רְשִׁימוֹת־רְשִׁימוֹת, מִי הִתְנַצֵּל, מִי עָמַד לְצִדּוֹ, מִי הֶחֱרִישׁ, מִי לֹא. וּמִי שֶׁעוֹנֶה לְעָמְקוֹ שֶׁל נוֹשֵׂא, בְּחִיל וּרְעָדָה עוֹשֶׂה, מְדַיֵּק יוֹתֵר מֵהָאַפִּיפְיוֹר, מְסַיֵּג אֶלֶף סְיָגִים, מַדְגִּישׁ הֶדְגֵּשִׁים שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָם פֶּן יוּצְאוּ מֵהֶקְשֵׁרָם, וְשֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּעַ מֵהֶם דְּבַר־מָה אַחֵר מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר, וְנוֹהֵג לוֹמַר, בְּתוֹר כָּךְ־וְכָךְ, אֲנִי אוֹמֵר כָּךְ־וְכָךְ, כְּאִלּוּ אִם לֹא הָיָה כָּךְ־וְכָךְ, לֹא יָכוֹל הָיָה לוֹמַר כָּךְ־וְכָךְ.

כְּאִלּוּ אֵין הַיַּלְדָּה יְכוֹלָה לְדַבֵּר עַל הַיֶּלֶד, וְאֵין הַמַּדְּעָן יָכוֹל לְדַבֵּר עַל הַסֶּרֶט, וְאֵין הַצַּיָּר יָכוֹל לְדַבֵּר עַל הַמּוּזִיקָה, וְאֵין הַמּוּזִיקָה יְכוֹלָה לְדַבֵּר עַל הַמַּדָּע וְהַמַּדָּע עַל הַשִּׁגָּעוֹן.

וְאִם כָּךְ, אֵיךְ יַעֲמִידוּ שׁוֹפְטִים בִּירוּשָׁלַיִם? וְאֵיךְ יָעִיד הַצָּעִיר עַל הַזָּקֵן וְהַזָּקֵן עַל הַצָּעִיר? הִנֵּה שׁוּב הַמַּהְפֵּכָה הַדָּדָאִיסְטִית נִצְּחָה אֶת הָרַעְיוֹן שֶׁלִּשְׁמוֹ הִתְכַּנְּסָה, וְלָקְחָה אִתָּהּ אֶת הַתִּינוֹק עִם הָעֲרִיסָה.

אֵיךְ יַעֲמִידוּ שׁוֹפְטִים בִּירוּשָׁלַיִם? וְאֵיךְ יָעִיד הַצָּעִיר עַל הַזָּקֵן וְהַזָּקֵן עַל הַצָּעִיר? הִנֵּה שׁוּב הַמַּהְפֵּכָה הַדָּדָאִיסְטִית נִצְּחָה אֶת הָרַעְיוֹן שֶׁלִּשְׁמוֹ הִתְכַּנְּסָה, וְלָקְחָה אִתָּהּ אֶת הַתִּינוֹק עִם הָעֲרִיסָה

וּמִן הַצַּד הָאַחֵר, שָׂשִׂים הַמַּחְמִירִים לַקְּרָב, הַמִּלְחָמָה מַרְגִּיעָה לָהֶם אֶת הַפְּצָעִים. כָּל עַכְבָּר הַר, וְכָל הַר יַבֶּשֶׁת, וְכָל יַבֶּשֶׁת עוֹלָם, וְכָל עוֹלָם גָּלַקְסְיָה, וְהִגִּיעוּ עַד מִלְחֶמֶת עוֹלָמוֹת עִם תּוֹעָפוֹת אִידֵאוֹלוֹגִיּוֹת לְצִדָּן, נוֹשְׂאִים אֶת שֵׁם הַצֶּדֶק לַשָּׁוְא, בְּיֶתֶר שְׂאֵת, וְטוֹעֲנִים אֶת הָרוֹבִים מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּנֶה שֶׁל הַיּוֹרִים, יוֹצְאִים לַפִּידִים־לַפִּידִים בְּשֵׁם קָרְבָּנוֹת רַבִּים וַחֲטָאִים עֶקְרוֹנִיִּים, זוֹרִים אֵימָה בַּמִּתְיַצְּבִים מִנֶּגֶד, תּוֹפְסִים, מַכְרִיעִים וּמוֹצִיאִים אֶל הַפֹּעַל, מְרַסְּקִין, מְרַסְּסִין, עוֹבְרִים בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר לִרְאוֹת מִי בַּעֲדָם, מִי נֶגְדָּם, וְלֹא יָנוּם וְלֹא יִשָּׁן לְהָטָם, עַד אֲשֶׁר יְדַמֵּם הַפּוֹשֵׁעַ עַל חֹק מַצְפּוּנָם הַצַּדְּקָן, הָאוֹסֵר וּמַתִּיר סַפְקָנִים מִמִּרְיָם וַעֲגוּנִים מֵחֵרוּת דַּעְתָּם.

הַהִיסְטוֹרְיָה מְלֵאָה רְשִׁימוֹת, גַּלִּים וַאֲדָווֹת. אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מָה אֲנִי, וְאֵיפֹה נָכוֹן לִהְיוֹת וּמָתַי מֻתָּר לְהַשְׁווֹת, אֲבָל "אֵין לַהֲרֹג נֶפֶשׁ בְּלִי חִפּוּשׂ זְכוּת, דע"י הַוִּכּוּחַ מִתְבָּרֵר הַדִּין לַאֲמִתּוֹ" וְ"סַנֵדְרִי שֶׁפָּתְחוּ כֻּלָּן בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת תְּחִלָּה, וְאָמְרוּ כֻּלָּן חַיָּב, הֲרֵי זֶה פָּטוּר עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם מִקְּצָת מְזַכִּין שֶׁיַּהַפְכוּ בִּזְכוּתוֹ, וְיִרְבּוּ הַמְּחַיְּבִין, וְאַחַר כָּךְ יֵהָרֵג".

אָה, מִי שֶׁלֹּא חָטָא מֵעוֹלָם עוֹד עָלוּל לַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל הַנֶּאֱשָׁם, כְּשֶׁמַּעֲשָׂיו הַטּוֹבִים דְּהַיּוֹם יַהַפְכוּ לַחֲטָאֵי הַמָּחָר, וְרַעֲיוֹנוֹת חֲדָשִׁים יֻטְמְעוּ, יַעַרְכוּ, יְשַׁכְתְּבוּ וִיפָרְשׁוּ אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת לְאָחוֹר, מֵחָדָשׁ, וְכָל אֶחָד עָלוּל לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד כֶּלֶב נִרְדָּף עִם זִכְרוֹנוֹת מֵהֶעָתִיד הַנָּאוֹר.

וְהַמַּהְפֵּכָה הַבָּאָה תִּתְרַגֵּשׁ בְּכִכַּר הָעִיר, וְהַצֶּדֶק הֶחָדָשׁ יֶאֱרֹב לָרָאשִׁים הַבָּאִים, וְהֶהָמוֹן יִשָּׂא עַל כַּפָּיו אֶת רֹאשׁוֹ הַכָּרוּת, וְלֹא יִהְיֶה אִישׁ אֶחָד שֶׁיְּלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. אוֹי, מִשְׁמְרוֹת הַמַּהְפֵּכָה, נוֹקְדָנֵי הַנָּקָם, לוֹחֲמֵי הַצֶּדֶק עַד זוֹב דָּם שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר. אַל תַּרְפּוּ מִן הַצֶּדֶק, רַק הַרְפּוּ מִן הַדָּם. מָה תַּעֲשׂוּ עִם הַדָּם?

וּמִן הַצַּד הָאַחֵר, שָׂשִׂים הַמַּחְמִירִים לַקְּרָב, הַמִּלְחָמָה מַרְגִּיעָה לָהֶם אֶת הַפְּצָעִים. כָּל עַכְבָּר הַר, וְכָל הַר יַבֶּשֶׁת, וְכָל יַבֶּשֶׁת עוֹלָם, וְכָל עוֹלָם גָּלַקְסְיָה, וְהִגִּיעוּ עַד מִלְחֶמֶת עוֹלָמוֹת עִם תּוֹעָפוֹת אִידֵאוֹלוֹגִיּוֹת לְצִדָּן

"השנים העצובות", הספר החדש שלי, יוצא לאור בימים אלה. נגעתי בכל הרותחין בלי לחוס על המְּחברת, אבל ניסיתי לתת לה קנקן לתפארת (אפרופו קנקן, יש בספר כמה הערות לפרקי אבות). מקווה שאצלח את הגיחה אל האור בשלום, בגוף ראשון, שני ושלישי.

ניסיתי לומר דברים שלא יכולתי לומר במקומות אחרים, כי נעשה מסוכן לומר דברים כהווייתם. אני מקווה שעדיין מותר לעשות זאת בספרים, ולקרוא מבעדם. מהאישי, עד הכללי, החברתי, האנושי, הקיומי. מהנוירו־אבולוציה של המוסר עד הלב־ועונשו.

אם לנסות להגדיר בעצמי את הספר שלי, בלי ליפול יותר מדיי בכל המלכודות, בין היומרה לחרפה, בין היוהרה לתחתיות, אם חייבים להגדיר הגדרות, ואת גבולות הז'אנר שאין לו גבולות, אם להמציא את הכללים ואז לפרוע בהם פרעות, אז זוהי מין פרוזה לירית, ממוארית, ושירה פולמוסית, פרוזית, וחומר־פרא ללא מוצא, וגם סיפור קצר (שמסופר כקובץ שירים), ומשפט מוזיקלי בסופו.

הדרה לוין ארדי היא מוזיקאית, סופרת, משוררת, אמנית ספוקן-וורד, מופיענית (גם קצת מציירת). בוגרת אוניברסיטת ניו יורק בקולנוע וטלוויזיה בהצטיינות יתרה. פרסמה 3 ספרים (שירה ופרוזה), 18 אלבומים (אנגלית ועברית) ומדי פעם מפרסמת מאמרים וטורים. לעולם לא תוותר על כוס היין שלה. "הבוב דילן והטום ווייטס הישראלית" (הארץ).