לפחות פעם בשבוע, כל אחד ואחת מאיתנו נתקלים באחד מערוצי התקשורת השונים בכתבה, מאמר, פרסומת או ציוץ כלשהו, שמדברים על מחירי הנדל"ן ועל הבעייתיות בעלייה הבלתי נפסקת. יש המון סיבות לעליית המחירים אך חשוב מאד לדבר על הסיבה המרכזית. הייתי קורא לזה "הפיל שבחדר" והוא (מוסיקת תופים ברקע): מס רכישה על דירה שנייה ומעלה.

כולם מדברים על מחירי הנדל"ן ועל הבעייתיות בעלייה הבלתי נפסקת. יש המון סיבות לעליית המחירים, אך חשוב מאד לדבר על הסיבה המרכזית. הייתי קורא לזה "הפיל שבחדר", מס רכישה על דירה שנייה ומעלה

מס רכישה על דירה שנייה ועל כל דירה נוספת הוא מקסימום 10%. למה?

הסיבות הן רבות, ותמיד אפשר להוסיף עוד סיבות ולהמשיך לקשקש למה חשוב שהמס ישאר כל כך נמוך. ברור לכל הדיוט שמס נמוך על מוצר מעודד את הצריכה של אותו מוצר. ברור לנו שככל שהמס יהיה יותר נמוך על רכישת דירה כך יותר אנשים יקנו עוד ועוד דירות, כאפיק השקעה בטוח עם פוטנציאל אדיר לרווחים אסטרונומיים תוך תקופה קצרה יחסית.

במקרה הנוכחי הביקוש לדירות בישראל גובר על ההיצע, למרות שכל הזמן בונים. הסיבה המרכזית לכך היא מאות אלפי דירות שנקנות להשקעה ויוצרות מחסור תמידי וממאיר בדירות, בעיקר לקוני דירות יחידות ולמשפרי דיור, זוגות צעירים ומשפחות באמצע החיים, שהחלום הנדל"ני הקטן שלהם מסתכם בדירה חדשה במקום הישנה, עם עוד חדר או שניים, ואם יש מצב, נוף נחמד ומרפסת.

חלום זה נראה רחוק מתמיד ככל שמחירי הנדל"ן ימשיכו לעלות. השאלות החשובות שצריך לשאול הן, למה לא מעלים את המס על רכישת דירה שנייה (ושלישית ורביעית וכן הלאה) באופן דרסטי, ומי בדיוק מרוויח אם מחירי הדירות ישארו גבוהים כל הזמן, וימשיכו לנסוק כלפי מעלה.

המדינה

נתחיל קודם כל מהמדינה – ככל שמחירי הנדל"ן עולים כך המסים הנגבים עולים. אחוז הגבייה מתוך הסכום נשאר אותו סכום, אך ברור לכולם ש-5% מדירה של שני מיליון הוא הרבה יותר כסף מ-5% של דירה שעולה מיליון. משרדי השיכון והבינוי ומשרד האוצר הם המרוויחים הגדולים מעליית המחירים, ובנוסף רשות מקרקעי ישראל שמעלה את מחיר הקרקע לבנייה בהתאם לעלייה במחירי הדירות ולעליות בביקוש.

הביקוש לדירות בישראל גובר על ההיצע, למרות שכל הזמן בונים. הסיבה המרכזית לכך: מאות אלפי דירות שנקנות להשקעה ויוצרות מחסור תמידי וממאיר בדירות

הבנקים

ככל שיותר אנשים לוקחים הלוואות וככל שההלוואות יותר גדולות, הבנקים ירוויחו הרבה יותר מהריביות שלוקחי המשכנתאות ישלמו. יותר מכך, ככל שאנשים יקחו משכנתאות יותר גדולות הם יתחייבו לבנק ליותר שנים ויהיו כבולים אליו. כך הבנק למעשה מאבטח את הכנסותיו לעשרות שנים קדימה ונשען במידה גוברת והולכת על המשכנתאות כאפיק רווחים שלא  ניתן לוותר עליו.

הקבלנים

קשה מאד להבין עלות של בניית דירה. אנחנו לא יודעים אף פעם כמה באמת קבלן משלם לעובדים, כמה בשחור, כמה עם תלוש, כמה לעובד ישראלי, כמה לעובד פלסטיני, כמה לסיני, יש חור שחור של מידע.

אין לנו מושג כמה משלם קבלן עבור חומרי הבנייה. אין לנו מושג כמה עולה לקבלן טון של חול, טון של מלט, טון ברזל , ריצוף וכדומה. אינספור קומבינות, אינספור תחשיבים ואינספור תשובות. לעולם לא נדע.

מה שאנחנו כן יודעים זה, שההבדלים בין מדד המחירים לצרכן לבין מדד תשומות הבנייה הם מאד גדולים לאורך עשרים שנה האחרונות, פער של בערך 25-30 % לטובת עליית מדדי תשומות הבנייה. ועם זאת, קשה מאד לדעת את האמת.

נתון אחד אנחנו כן יודעים. כל פעם שמדברים על העלאת המס לרוכשי דירות להשקעה – הקבלנים מיד קופצים ואומרים שזה לא ישנה שום דבר ולא ישנה את התמונה וחבל לכולנו על הזמן. אבל למה הם קופצים כל כך מהר על מנת למסמס את נושא העלאת המס לרוכשים להשקעה? המסקנה הברורה היא שמס נמוך שמוטל על רוכשי דירה שנייה ומעלה מעודד את שוק הנדל"ן לנסוק למעלה למעלה ללא יכולת עצירה.

קשה מאד להבין עלות של בניית דירה. אנחנו לא יודעים אף פעם כמה באמת קבלן משלם לעובדים, כמה בשחור, כמה עם תלוש, כמה לעובד ישראלי, כמה לפלסטיני או לסיני. חור שחור של מידע

המפסידים

המפסידים הם ציבור הקונים, המעמד הבינוני. המעמד הנמוך. עשירים אף פעם לא נפגעים ממהלכים של העלאת מיסים, הם פשוט מעבירים את הכסף לחו"ל.

בכתבה של אריק מירובסקי בגלובס אנחנו נחשפים לנתונים מדהימים: 253,508 אזרחים ישראליים מחזיקים שתי דירות, 51,448 ישראלים מחזיקים שלוש דירות, 13,259 מחזיקים ארבע דירות, 4403 ישראלים מחזיקים חמש דירות, 1876 מחזיקים שש דירות, 846 מחזיקים שבע דירות, 460 מחזיקים שמונה דירות, 258 מחזיקים 9 דירות, 511 חזיקים 10 דירות ומעלה. נתונים פשוט מדהימים.

יש בשוק הנדל"ן בישראל מאות אלפי דירות שמחכות לצאת לשוק אבל נמצאות בידיים של משקיעים. תופעת המשקיעים יוצרת בועה מעוותת בשוק הנדל"ן בישראל. בועה שמתוחזקת על ידי הפוליטיקאים, הקבלנים והבנקים, אמרנו כבר "הון שלטון"?  ושכל אחד יגיע לתובנות מה ההמשך.

הפיתרונות לבעיה זו צריכים להיות משולבים:

1. העלאת המס על רכישת דירה שנייה ומעלה ל50% , במילים אחרות, כל דירה נוספת שאדם קונה מעבר לדירה שבה הוא ומשפחתו חיים, הוא ישלם מס כל כך גבוה שלא תהיה לו שום מוטיבציה להשקיע באפיק הנדל"ן. עלייה כל כך קיצונית פשוט תצנן לחלוטין את שוק הנדל"ן ואולי אף תקפיא אותו, ענף הנדל"ן יעבור טלטלה, דיאטה רצינית ביותר מבחינת כמות הכסף שמוזרמת לענף, אחרי הטלטלה ענף הנדל"ן יחזור למימדים הגיוניים. הבנקים ירוויחו פחות וגם מדינת ישראל. המחירים יתחילו לחזור לשפיות.
2. יופחת משמעותית מס המכירה לבעלי דירות להשקעה (ואולי אף יבוטל לתקופה מסוימת בהוראת שעה של הממשלה). צעד זה יעודד משמעותית מכירת דירות בעשרות אלפים בזמן קצר. השוק יוצף בדירות למכירה ויתחיל להצטנן.
3. יועבר חוק לפיקוח על שכר דירה בכל רחבי הארץ, המדינה תעודד בנייה למטרות השכרה לטווח ארוך (במחירים מפוקחים) ותייצר ביקושים גדולים לדירות להשכרה ולא למכירה.

שלושת הצעדים הנ"ל יהיו כואבים להרבה אנשים אבל יביאו הקלה להרבה יותר אנשים ולמשק הישראלי, אפילו יהיה סיכוי לקצת יותר שוויון בחברה הישראלית, שנמצאת באחד המקומות הגבוהים ביותר בעולם המערבי בחוסר השוויון החברתי.

הצעדים הנ"ל יכאיבו לרבים, אבל יביאו הקלה לרבים עוד יותר ולמשק הישראלי. אפילו יהיה סיכוי לקצת יותר שוויון בחברה הישראלית, שממוקמת גבוה בחוסר השוויון החברתי

אבא ואמא רוצים לתת לילד החמוד שלהם דירה, שיתנו לו את הכסף והוא יהיה זה שקונה , בצורה אמיתית. גימלאי רוצה הכנסה קבועה בשביל הכסף שלו , לא בנדל"ן בשנים הקרובות.

לא חסרות דירות במדינת ישראל. חסר אומץ ותעוזה למנהיגות הישראלית.

יונתן אורון, בן 43, גר בכפר ורדים בגליל. נשוי ואב לשלושה. בשנים האחרונות עובד כמורה להסטוריה. בעל תואר ראשון במדע המדינה מהאונ' העברית ותואר שני במנהל ציבורי מאונ' תל אביב. כותב וכותב בזמנו הפנוי. לאחרונה כתב ספר פרוזה שמחפש עדיין בית לצאת לאור. אוהב להיות בים ומחכה נואשות שיפתחו השמים לטיסות לחו"ל. חושב שאנו בעיצומה של מלחמה על דמותה של מדינת ישראל בדורות הבאים.

צה"ל עושה פעולות מוצלחות באזור ג'נין לסיכול טרור אך משלם עליהן מחיר יקר בחיי לוחמים. הגיע העת לכבוש מחדש לזמן מוגבל את צפון השומרון ולטהר אותו מקיני הטרור. אי פירוקה של תשתית הטרור יאיץ את זליגת הפיגועים לשטח ישראל והמשימה תהייה קשה יותר. צריך ליזום פעולה התקפית גדולה ולהכות את הטרור בבסיסיו.

יחידות סיירת גולני  והימ"מ עשו בסוף השבוע מבצע חשוב ומוצלח נגד הטרור במחנה הפליטים ג'נין ועצרו את המחבל המבוקש של הג'יהאד האסלאמי מחמוד אלדבעי שמעורב בשורה של פיגועים נגד ישראל ותכנון פיגועים נוספים במסגרת "גדוד ג'נין" של הג'יהאד האסלאמי.

יחידות סיירת גולני והימ"מ עשו בסופ"ש מבצע מוצלח נגד הטרור במחנה הפליטים ג'נין ועצרו את המחבל המבוקש של הג'יהאד האסלאמי שמעורב בשורת פיגועים בישראל ותכנון פיגועים במסגרת "גדוד ג'נין" של הג'יהאד

במהלך המבצע נפצעו 11 פלסטינים, מהם כמה מחבלים חמושים, אך ישראל שילמה מחיר יקר, הימ"מ איבד את אחד מלוחמיו הנועזים רס"ב נעם רז ז"ל.

נעם רז, לוחם הימ"מ שנהרג בג'נין, הועלה לדרגת רנ"ג. הערכה: ימליצו להעניק לו צל"ש
לוחם הימ"מ הוותיק והמוערך, שנהרג בג'נין והותיר אחריו אישה ו-6 ילדים, הוא מטובי בניה של המדינה.
המפכ"ל: "הוא נרתם לכל משימה, לוחם מלא צניעות וענווה" pic.twitter.com/GLFWyqQBnm

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) May 15, 2022

בקרב נגד חיילי סיירת גולני ולוחמי הימ"מ שנכנסו למחנה הפליטים ג'נין השתתפו עשרות מחבלים חמושים מכל הארגונים. צה"ל פועל בשיטה הנקראת "כיסוח דשא" כבר כמה שבועות מאז החל גל הטרור, אך היא איננה מספיקה לעצור את הטרור שרק הולך ומתגבר.

תחקיר המבצע שערך צה"ל מגלה תופעה מסוכנת: אלפי כדורים נורו לעבר הלוחמים, ושיתקו את כלי הרכב המוגנים של הכוחות, במחנה פליטים ג'נין לבדו יש מאות אלפי כדורים של כלי נשק שונים ומאות כלי נשק בלתי חוקי. בכפרים שמסביב לעיר ג'נין יש כמה אלפי כלי נשק בלתי חוקיים ואמצעי חבלה.

שר הביטחון בני גנץ הופיע בסוף השבוע בתוכנית "אופירה וברקו" בערוץ 12 וטען שצה"ל עושה פעילות התקפית בהיקפים חסרי תקדים בצפון השומרון, אבל גורמי ביטחון בכירים טוענים כי הפעילות הזו איננה מספיקה כדי לעצור את זליגת הטרור מצפון השומרון לתוך ערי ישראל.

חודש רמדאן אמנם הסתיים, אולם לפנינו עוד שורה של ימי אזכור מתוחים ובראשם "יום ירושלים", שבו רוצים גורמים ממחנה הימין לערוך מצעד דגלים בעיר העתיקה בירושלים שיעבור דרך שער שכם עד לכותל המערבי.

ב"אופירה וברקו" טען גנץ שצה"ל עושה פעילות התקפית בהיקפים חסרי תקדים בצפון השומרון, אך גורמי ביטחון בכירים טוענים כי הפעילות אינה מספיקה לעצירת זליגת הטרור מצפון השומרון לערי ישראל

מותה של כתבת ערוץ אל-ג'זירה שירין אבו עאקלה וגל ההסתה האדיר נגד ישראל באמצעי התקשורת הערביים וברשתות החברתיות מגביר עוד יותר את המוטיבציה לפיגועי טרור בתוך ישראל עצמה.

ארגוני הטרור לוקחים בחשבון כי ישראל עלולה להרחיב את פעילות המנע שלה נגד מוקדי הטרור בצפון השומרון ומנסים להרתיע אותה.

העיתון הלבנוני אל-אח'באר דיווח ב-14 במאי מפי גורמים בחמאס כי כל הפלגים הפלסטינים ברצועה קיימו מגעים דחופים עם המתווכים במצרים במהלך הכניסה של כוחות צה"ל לפאתי מחנה הפליטים ג'נין כדי להעביר מסרי אזהרה לישראל שכל חצייה של קו אדום במחנה תיענה בתגובה לא צפוייה כשהם רומזים לירי רקטות לעבר ישראל.

העיתון הלבנוני "אלאחבאר":
הפלגים בעזה קיימו אתמול מגעים דחופים עם המתווכים במצרים במהלך הכניסה של כוחות צה"ל לפאתי מחנה הפליטים ג'נין כדי להעביר מסרי אזהרה לישראל שכל חצייה של קו אדום במחנה הפליטים ג'נין, תיענה בתגובה לא צפויה. pic.twitter.com/PJfD0Fc7mf

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) May 14, 2022

התעוזה הגוברת של ארגוני הטרור בצפון השומרון וכמות אמצעי הלחימה האדירה שבידיהם הם סכנה גוברת לאזרחי ישראל ולחיילי צה"ל. הדבר מוכיח כי ההחלטה של הדרג המדיני-ביטחוני שלא לכבוש לאלתר את אזור צפון השומרון ולנקות אותו מקיני הטרור, מיד לאחר הפיגוע ברחוב דיזינגוף בתל אביב, בדגש על אזור ג'נין, הייתה טעות.

אילו פעלה ישראל מיד לאחר הפיגוע בתל אביב במבצע צבאי נרחב לכיבוש זמני של כל צפון השומרון כדי לחסל את תשתיות הטרור היינו היום במצב אחר, היינו יוצאים למבצע עם הצדקה מוסרית והעולם היה נאלץ להבין את המהלך. עכשיו יהיה קשה יותר להילחם בטרור לאחר אירועי הר הבית בחודש רמדאן והריגתה הבלתי מפוענחת של כתבת אלג'זירה שירין אבו עאקלה במחנה הפליטים ג'נין.

צה"ל והשב"כ הצליחו למנוע כ-20 פיגועים בישראל שתוכננו לקראת ליל הסדר כתוצאה מגל המעצרים שערך ברחבי הגדה, אבל הגרעין הקשה של הטרור נותר בעיר ג'נין ובנותיה. המידע היום יומי הזורם לשב"כ הוא מדאיג מאוד, ג'נין הפכה לעיר הבירה של הטרור הפלסטיני והיא נחושה להביא את הטרור בחזרה ללב מדינת ישראל.

לכן, צה"ל חייב לפרק את תשתיות הטרור בהקדם האפשרי. לרש"פ אין שום שליטה בשטח והתושבים באזור ג'נין לוחצים עליה להפסיק לגמרי את התיאום הביטחוני עם ישראל.

הדרג המדיני ביטחוני חייב לקבל החלטה על כיבוש של העיר ג'נין ומחנה הפליטים הסמוך לה ומעצר כל המחבלים המסתתרים בה. כמו כן מבצע נרחב בכמה כפרים מרכזיים באזור ג'נין שבהם יש קיני טרור כמו קבאטייה, אליאמון, רומאנה ועוד. מדובר ב"קיני צרעות" טרוריסטים ששואבים עידוד מגל הפיגועים בערי ישראל ומתכננים פיגועים נוספים ויש לבער אותם.

צה"ל חייב לפרק את תשתיות הטרור בהקדם האפשרי. לרש"פ אין שום שליטה בשטח והתושבים באזור ג'נין לוחצים עליה להפסיק לגמרי את התיאום הביטחוני עם ישראל

ישראל חייבת להגן על עצמה ולשנות את שיטות הפעולה, עליה לקבוע עובדות ביטחוניות חדשות בשטח לפני שיגבר עליה הלחץ הבינלאומי, במקביל היא חייבת  לעשות פעולה מהירה לסגירת הפרצות בגדר ההפרדה והקמת מפקדה של מג"ב שתהייה אחראית על השמירה על קו התפר, מניעת כניסת שב"חים לישראל ופגיעות בגדר ההפרדה.

אנו במירוץ נגד הזמן.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

ממשלת השינוי ניצלה בינתיים בעור שיניה משיניהם של הזאבים מהימין הקיצוני, הטורפים מהליכוד, הצלופחים מהמשותפת והציפורים המתלבטות בקצה הענף. הציפורים של ימינה ושל רע"ם.

אולם ברור שיסודות הקמתה – שהניחו כי ניתן לשים בצד מחלוקות שקשה לפתור אותן בהרכב הנוכחי של הממשלה, כמו הסכסוך הישראלי פלסטיני – כבר אינם יסודות מוצקים.

ממשלת השינוי ניצלה בינתיים, אולם ברור שיסודות הקמתה – שהניחו כי ניתן לשים בצד מחלוקות שקשה לפתור בהרכב הנוכחי של הממשלה, כמו הסכסוך הישראלי פלסטיני – כבר אינם יסודות מוצקים

הסכסוך לא עומד בצד. הוא בוער יומיום בכל פעולה בשטחים. כל פגיעה באדם בלתי מעורב, או עיתונאי. כל תפילה בהר הבית, שמתחתיו מנסים קיצונים ימנים להדליק את המזרח התיכון ואנשי חמאס מסייעים בידם בתוך המסגד עם אבנים, דגלים וסיסמאות הסתה. הכל כדי להפיל את הממשלה ולגרום למלחמת הכל בכל מצד מי שתמיד רוצים הכל או לא כלום.

הבעיות הללו הן האתגר הבא של הממשלה. אחרי שנה של הצלחה בקיום ממשלה מוזרה, מלאת בעלי דעות מנוגדות ובכל זאת כאלה שמתנהלים ביחד כשותפים, היא יכולה לסמן את היעד הבא.

ממשלת השינוי, שמכילה שמונה מפלגות המנהלות את המדינה במגוון תחומים, יכולה להכניס ידיה גם לסיר המבעבע של הסכסוך. לומר "טעיתי, טעינו" כאשר שמנו את הנושא הזה בצד, אבל לא הייתה ברירה אז, כאשר בעורפנו נשף ימין משועבד לאדם אחד הנאשם בפלילים, שגרר מדינה שלמה לאבדון, עשינו הנשמה מפה לפה והצלנו אותה. כעת, כשהוכחנו שניתן לעבוד יחד, יש לסמן את היעד הבא.

למעשה, אין לה לממשלה הזו ברירה, אך למרבה הפלא יש לה כבר ניסיון של שיתוף פעולה. אלה שני מרכיבים הכרחיים שמאפשרים הזדמנות לנסות לפחות להתקדם בעניין שעליו הוחלט שימתין בצד.

ובכן הוא לא ממתין בצד. הוא לא יכול להמתין בצד, והממשלה הזו יכולה לטפל בזהירות גם בנושא הזה, כמו שטיפלה בזהירות בפשיעה במגזר הערבי, בהפרחת בלוני התבערה שהופסק ובהעברת כספים לעזה שלא באמצעות חמאס, וכמו שהרגיעה את היחסים עם ירדן ושיפרה את היחסים עם ארה"ב, וכמו שהיא מפתחת את היחסים עם בחריין והאמירויות.

ממשלת השינוי יכולה להכניס ידיה גם לסיר המבעבע של הסכסוך. לומר "טעיתי, טעינו" כאשר שמנו את הנושא הזה בצד, אבל לא הייתה ברירה אז, כשבעורפנו נשף ימין משועבד לנאשם אחד בפלילים

כמו שהיא נזהרת בתיווך בין אוקראינה לרוסיה במלחמה אכזרית וקשה, היא יכולה להתחיל לדון בחדרי חדרים עם נציגי הפלסטינים, בשיתוף של ערביי ישראל, בסוגיות המרכזיות של הסכסוך.

התקדימים כבר הונחו על השולחן. ההתנגדויות ידועות. הניסיונות של ברק בקמפ דיוויד, הניסיונות של אולמרט מול אבו מאזן, האמירות של נתניהו על מדינה פלסטינית מפורזת (וגם ההתנכרות שלו לאמירות הללו), הסכמי אוסלו הידועים, הסכם ז'נבה, ועוד ועוד הצעות לפתרון שהונחו והוסרו מהשולחן.

ההבדל הפעם הוא שבדיונים מול הפלסטינים תשב ממשלה ישראלית מגוונת, עם דעות שמאל, ימין, מרכז וערבים ישראלים. היא יכולה להשתחרר מכל ההצעות של העבר ולהתחיל לחשוב במקוריות על פתרונות אחרים.

לכולם ברור שאי אפשר להמשיך את מחול הדמים הנוכחי והוא רק יגבר ככל שהזמן יחלוף והערבוב והחיכוך בין האוכלוסיות יחריף.

לכולם ברור שישראל לא תעמוד בפינוי כל ההתנחלויות. והיא תמיד תילחם נגד טרור שפוגע באזרחיה באשר הם – בתוך הקו הירוק ובשטחים.

לכולם ברור שהפלסטינים ילחמו על דרישתם לעצמאות ומדינה, ריבונות ודגל. ברור שהם רוצים להפסיק לחיות תחת כיבוש.

אלו אם כן נקודות מוצא לכאורה ללא מוצא. אבל יש מוצא כאשר יושבים יחד ומנסים למצוא פתרונות.

הפוליטיקה הישראלית מוכיחה זאת. העובדה שרע"ם נמצאת בקואליציה עם ימינה מוכיחה שימינה יכולה לשבת גם מול אחיהם של רע"ם – אבו מאזן, ולהתחיל לדבר.

ארץ ישראל השלמה יכולה להיות חצויה לשתי מדינות, עם אפשרות בחירה לכל אוכלוסייה במדינתה, תוך שמירה על דמוקרטיה בכל אחת מהמדינות ומאבק משותף בטרור. זה יחייב את הפלסטינים להיאבק בחמאס, זה יחייב את ישראל להיאבק בימין הקיצוני והאנטי דמוקרטי שלה, וזה יחייב לשכנע בשני הצדדים לגבי הצורך בפשרה.

ההבדל הפעם הוא שבדיונים מול הפלסטינים תשב ממשלה ישראלית מגוונת, עם דעות שמאל, ימין, מרכז וערבים ישראלים. היא יכולה להשתחרר מכל ההצעות של העבר ולהתחיל לחשוב במקוריות על פתרונות אחרים

יידרשו הרבה פשרות כמו בירושלים ובוויתור פלסטיני על שטחי התנחלויות. אולי חילופי שטחים בתמורה ישראלית (כמו בעסקת המאה, אגב), אבל הפשרות יגיעו רק כאשר יהיה רצון בשני הצדדים למצוא פתרון.

בהר הבית, מסגד אל-אקצא, התקבלו בימים האחרונים מספר פשרות. עם הירדנים הוגדל כוח הווקף, נאסרו תפילות יהודים בימים האחרונים של הרמדאן, ראשי הקואליציה נדברו ביניהם כיצד לעבור את הרמדאן בלי להצית את העולם המוסלמי כולו, ואפשר להניח ששירותי הביטחון הישראלים, פלסטינים, מצרים וירדנים, מדברים ביניהם על נושאים נוספים.

וכשמדברים ורואים אחריות משותפת למתחולל באזור, אפשר להגיע להבנות ולהסכמות.

הסכסוך המדמם מחכה למנהיגים שרוצים למצוא יחד פתרון. שבענו ממלחמות. וטעינו לחשוב שניתן להניח אותו בצד.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.