והנה, אחרי סיבוב ארוך, הגענו ללוז העניין. אבל גם כאן נידרש להקדמה קצרצרה,
הערה חשובה, שבלעדיה קשה יהיה להבין על מה כל המהומה. ובכן, לא רק שישראל (או "ממלכת הצפון") ויהודה היו שתי ממלכות נפרדות לחלוטין, וספק אם היו אי פעם מאוחדות טרם חורבן מלכות ישראל – הן גם עבדו אלים שונים לחלוטין. בהם שני האלים העיקריים: "אל" – כשמו של האל הראשי של הפנתיאון הכנעני המקומי; והאל "יהוה" (או "יהו" בכתיב הצפוני) – האל שמקורו באזור הר שעיר והוא נעבד בידי שבטים מדייניים, אותם כינו המצרים "שסו יהו".

לא רק שישראל ויהודה היו שתי ממלכות נפרדות – הן גם עבדו אלים שונים לחלוטין. בהם 2 העיקריים: "אל", האל הראשי של הפנתיאון הכנעני המקומי; ו"יהוה", שעבדו שבטים מדייניים

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

האמור מתיישב היטב עם שורה של פסוקים המדברים על מקום מוצאו אל זה:

"יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן" (דברים ל"ג: 2), "יְהוָה בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם" (בשירת דבורה), "אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא, וְקָדוֹשׁ מֵהַר-פָּארָן סֶלָה" (חבקוק ג': 3).

מקומות אלו – פארן, שעיר, אדום, תימן, סיני – מתארים סביבה המתחילה במצרים ומסתיימת בעבר הירדן הדרום-מזרחי. זהו מקורו הגיאוגרפי של האל המכונה "יהו".

בספר "דברים" – ואל תגרמו לי להתחיל לדבר על מקורו של ספר "דברים" – מתואר מעמד שאמור להתרחש לאחר חציית נהר הירדן והכניסה לארץ ישראל. במהלכו צריכים שני חלקי העם (6 שבטים בכל חלק) להתייצב על שני הרים – הר גריזים והר עיבל, הר הברכה והר הקללה בהתאמה (נציין שלשומרונים, תושבי האזור, יש גרסה שונה בתכלית לאותו האירוע).

הנה כי כן, הר עיבל הינו אתר בעל חשיבות לא מבוטלת להיסטוריית ההתנחלות. וכאן נכנס לתמונה אחד מגיבורי המחנה הראשון, "אינדיאנה ג'ונס" של המחקר הארכיאולוגי הישראלי, פרופ' אדם זרטל המנוח, שבין היתר, במסגרת סקר ארכיאולוגי שערך ברחבי יהודה ושומרון חשף מזבח שנמצא על הר עיבל.

אלא שזרטל, שדיוק מדעי לא היו ממאפייני עבודתו, טען בתוקף שהמזבח שמצא הוא הוא המזבח אותו ייסד יהושע בן-נון – הוא ולא אחר – בעת הכניסה לארץ, כמתואר שם. קביעה זו, נאמר בעדינות, שנויה במחלוקת חריפה, ולמעשה אין לה כל ביסוס בממצאים שבשטח. זה לא הפריע – ועובדות כנראה אף פעם לא הפריעו – לחסידי המחנה הראשון לקבוע שכך הוא.

זרטל טען בתוקף שהמזבח שמצא הוא הוא המזבח אותו ייסד יהושע בן-נון – הוא ולא אחר – בעת הכניסה לארץ, כמתואר שם. קביעה זו, נאמר בעדינות, שנויה במחלוקת חריפה ואין לה כל ביסוס בממצאים שבשטח.

במצב עניינים זה, ממצא כתוב מהר עיבל, ודאי כזה המתוארך למאה ה-13 לפנה"ס, אכן אמור להוות "רעידת אדמה" וחגיגה של ממש לחסידי המחנה הראשון.

אלא שנכון לרגעים אלו יש יותר סימני שאלה מסימני קריאה ויש חשש של ממש שמישהו עם אג'נדות פוליטיות ניפח את התגלית המדוברת מעבר לכל פרופורציה וניסה להעמיס עליה את כל העניין כולו.

הממצא עצמו הוא לא יותר מלוח עופרת קטן מאוד ומקופל, שהמפרסמים טוענים כי כולל את הכיתוב הבא:

"ארור, ארור, ארור,
ארור לאל יהו.
תמות – ארור,
ארור – מות תמות.
ארור ליהו,
ארור, ארור, ארור".

ובכן, אם הייתם במתח, כותב הטקסט אינו מועמד לפרס ישראל לספרות. עם זאת, חשיבות הטקסט הזה לטעמי אינה בשל המורכבות הספרותית שלו, שאין לו, אלא בשל האזכור החוזר של האל "יהו" בו.

אם הייתם במתח, כותב הטקסט אינו מועמד לפרס ישראל לספרות. עם זאת, חשיבות הטקסט הזה לטעמי אינה בשל המורכבות הספרותית שלו, שאין לו, אלא בשל האזכור החוזר של האל "יהו" בו

ולמה אני אומר את זה (אני מסתמך כאן גם על דברים שפרסם פרופ' רולסטון מאוני' ג'ורג' וושינגטון, שהוא מגדולי המומחים בתחום)? ואדגיש, כל מה שכתוב בהמשך מתבסס על ההנחה לפיה יש אבק של "אמת בפרסום" וזה לא פייק מוחלט.

• הפרסום נותן מקום רב, רב מידי, ליוסי דגן, פוליטיקאי בכיר בהנהגת המתנחלים, אחד שיש לו אינטרס מובהק "בפמפום" העניין, כחלק מהמאבק הלאומי-דתי. וכידוע, פוליטיקאים ואמת הם קווים מקבילים ש(כמעט) לעולם אינם נפגשים.
• השפה הגסה והמתריסה בה השתמש פרופ' גרשון גליל – בעצמו מומחה ידוע-שם בתחום – כשדיבר על כך שהממצא הוא בבחינת "מכת מוות לכל מכחישי המקרא" – ובכך גם התלהם וגם השמיץ קולגות שלו שלא לשום צורך ענייני. ובעניין זה יש כלל אצבע: כשאין משהו ענייני לומר, משמיצים ומקללים.
• עד עתה, בחלוף שבועות מאז הפרסום ושנים מאז הגילוי, טרם הוצגו תצלומים מלאים של הממצא – וזה משהו המעורר חשד של ממש שלמישהו יש משהו להסתיר.
• עד עתה, הממצא גם טרם הועבר ל"ביקורת עמיתים" – תהליך במסגרתו מוצגים הדברים למומחים אחרים, כדי שיחוו דעתם על הממצא. גם בכך יש לעורר חשד ממשי שמישהו מנסה להסתיר משהו.

הפרסום נותן מקום רב, רב מידי, ליוסי דגן, פוליטיקאי בכיר בהנהגת המתנחלים, אחד שיש לו אינטרס מובהק "בפמפום" העניין כחלק מהמאבק הלאומי-דתי. וכידוע, פוליטיקאים ואמת הם קווים מקבילים

• ישנו פער עצום, כמעט גרוטסקי, בין הממצא עצמו לבין המסקנות שמבקשים המפרסמים להסיק ממנו. הפער הוא (בעיקר) בשני מישורים אלו:

1. 1. הכתב – הכתב על גבי הממצא הוא "פרוטו-כנעני", לא "פרוטו-אלפביתי" כפי שכינו אותו המפרסמים. ודאי לא "כתב עברי", אלא סוג כתב שהיה משותף לכמה מעמי האזור (ואגב, מה שאנחנו מכנים בטעות "כתב עברי", הוא בכלל כתב בבלי).
   2. שם האלוהות – מדובר בטקסט קצר שעיקרו קללות – "ארור"- ושיש בו אזכור חוזר של "יהו". כאמור, "יהוה" הוא האל שאותו עבדו בסופו של דבר כל הישראלים, אך תהליך הפיכתו לאל אחד ויחיד היה ממושך מאוד. התהליך כלל, בין היתר, איחוד (סינקרטיזם) עם "אל" שמקורו כנעני ושנעבד בממלכת ישראל עד שחרבה. וכאן ראוי להגיד: אם – וזה אם אמא של כל "האמים" בעולם – אכן כתוב "יהו" במובן של אלוהות זו – אכן יש לממצא חשיבות רבה מאוד. למעשה, הוא מחייב את המסקנה שהאל "יהו" היה כבר אז אלם של (חלק מ)הישראלים.
   3. הכתובת לא נמצאה בתל עצמו, על המזבח, אלא בפסולת חפירה מסביב, מה שמחליש את עוצמת הממצא.

אבל – וזה אבל גדול מאוד – הניסיון של המפרסמים לטעון, כי מהטקסט המאוד מאוד בסיסי הזה ניתן להסיק שהדבר מעיד על יכולת כתיבה סופר מפותחת, ומכאן המסקנה שהתנ"ך עצמו אולי נכתב כבר במאה ה-13 – הזמן שתיארוך החפץ מצביע עליו – מהווה קפיצה לוגית כה גדולה, עד שיש להצטער שהנ"ל אינם עוסקים באתלטיקה במקום בארכיאולוגיה.

מקובל היום במחקר, וזה כמעט קונצנזוס מקיר לקיר, שאוריינות ברמה המאפשרת כתיבה של טקסט כה גאוני, כה מורכב וכה מגוון כמו התנ"ך, התקיימה לכל המוקדם במאה ה-10 לפנה"ס, הרוב סבורים שרק החל מהמאה ה-8 לפנה"ס, לכל המוקדם.

כמעט קונצנזוס היום במחקר כי אוריינות ברמה המאפשרת כתיבה של טקסט כה גאוני, כה מורכב וכה מגוון כמו התנ"ך, התקיימה לכל המוקדם במאה ה-10 לפנה"ס, הרוב סבורים שרק החל מהמאה ה-8 לפנה"ס, לכל המוקדם.

כמעט קונצנזוס היום במחקר כי אוריינות ברמה המאפשרת כתיבה של טקסט כה גאוני, כה מורכב וכה מגוון כמו התנ"ך, התקיימה לכל המוקדם במאה ה-10 לפנה"ס, הרוב סבורים שרק החל מהמאה ה-8 לפנה"ס, לכל המוקדם

לכן, כאשר מתפרסם מידע כה מרעיש, עם פוטנציאל מרחיק-לכת כל כך, אך המפרסמים אותו אינם באמת מפרסמים אותו ואינם מאפשרים בחינה אובייקטיבית ומדעית של מה שהם טוענים שיש בידם, נדרשת כמות בלתי סבירה של תמימות כדי להאמין לטענותיהם ולקבל אותן כפשוטן.

רק לאחר שהממצא ייבדק בצורה יסודית ביותר, ניתן יהיה לומר משהו על משמעותו. כרגע אין אפילו ראשית ראיה לכך שמדובר בכלל בטקסט כתוב, שלא לומר מה כתוב, אם כתוב. ומי יגיד? ימים יגידו!

עו''ד חגי אפרתי הוא עו''ד עצמאי בתחום הליטיגציה האזרחית במקצועו, אך מקפיד להעשיר את עצמו בידע מכל תחומי החיים. נשוי באושר ואב לתאומות מקסימות בנות 3.5 שנים.